 |
/images/archive/gallery/199/867.jpg
 |
|
|
|
|
| מני ברזילאי על קריירה אופקית (רוחנית), קריירה אנכית (מעשית) ועל האינטגרציה התלת מימדית בין שתיהן |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מני ברזילאי
9/11/2004 9:10 |
|
|
|
|
|
|
|
תארו לעצמכם שלכדור הארץ מגיע חייזר. הוא שואל את בני האדם במה הם עסוקים. אנחנו עובדים, הם עונים לו. בשביל מה? כדי להתפרנס. ומדוע חשוב להתפרנס מקשה עליהם החייזר, כדי שנוכל ליהנות מהחיים.
בלתי מסופק מהתשובות שקיבל ביקש החייזר לבדוק מתי אותם אנשים נהנים. הוא הבחין שבבוקר הם ממהרים, במשך היום הם עסוקים בעבודה, בערב הם נרדמים מול הטלוויזיה, ובלילה ישנים.
הדיאלוג עם החייזר משקף אשליה נפוצה שרוב האנשים מחזיקים בה כאילו אכן קיים זמן מיוחד שנקרא "אחר כך". אשליה אולטימטיבית שמתפתחת אצל מרבית אנשי הקריירה ומניחה שניתן להפריד בין החיים הפרטיים לקריירה.
מטאפורה לאופן שבו הקריירה שובה אותנו עד לרמה שמקשה עלינו להבחין בנזקיה אפשר למצוא בסיפור הבא. המשפט הראשון שאמר יורי גגרין, הקוסמונאוט הרוסי והאדם הראשון בחלל,
כשהגיע לחלל ושידר למוסקבה היה: "אין אלוהים, ראיתי". עבור המשטר הקומוניסטי הסובייטי, מילא גגרין באמירה זו נדבך חשוב בשליחותו לחלל: הוא הוכיח לעם הרוסי שאלוהים לא נמצא שם למעלה. הסיפור על יורי גגרין ממחיש כיצד ציוויליזציה גדולה עלולה להישבות בקונספציה שתעוור את עיניה מלהפריד בין עיקר לטפל.
הציוויליזציה הרוסית התרגשה מההפרכה לכאורה של קיומו של אלוהים, וזאת במקום להתעסק במשמעות הדרמטית של ההישג האנושי חסר התקדים של ההגעה לחלל.
החברה המערבית שבויה בקונספציה מופרכת דומה בתפיסתה את מושג הקריירה. הצעד הראשון להבנת נזקי קונספציה זו מתחיל בתהיות על ההגדרות הבסיסיות ביותר הנגזרות ממושג זה. מהי קריירה? מתי היא נוצרת ומה משמעותה? האם אדם שעוסק כל חייו באותו תפקיד עושה קריירה? האם "ללכת לעבודה" זו קריירה?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
איפה מתחילה ה"התמכרות"
|
|
|
 |
|
|
|
קריירה נוצרת כאשר אדם עובר מעמדה אחת מסוימת בחברה (SOCIETY) לעמדה אחרת "חשובה" יותר. אחת הסקאלות שבהן ניתן למדוד התקדמות בקריירה היא ביחידות של הערכה חברתית. כלומר נקודת הייחוס בהתקדמות מעמדה לעמדה היא הערכת החברה את האדם. ההערכה החברתית הבאה לידי ביטוי בדרגות, תארים, כבוד וכן הלאה מייצרת תופעות חברתיות מגוחכות. התמכרותנו לקריירה מייצרת דימויים כמעט בלתי אנושיים אודות מי שנמצא ב"צמרת". סטודנטים שנה א' משוכנעים שהפרופסור שלהם שונה מהם בתכלית. רובם אינם מעלים בדעתם את האפשרות שהם מוכשרים ממנו לאין ערוך. רובם אפילו מתקשים לדמיין אותו בסיטואציות יום יומיות אנושיות ופשוטות. בדומה להם, טירונים בצבא מתקשים לדמיין את המפקד הנערץ שלהם, מתישהו בעבר, טירון כמותם.
איפה מתחילה ה"התמכרות"? מה משתנה אצל האדם כשהוא מקבל תעודת בוגר אוניברסיטה? הרי ברור שלתעודה זו יש ערך רק בעיני האנשים שמכירים בה, שיודעים את משמעותה, שמעריכים את הזמן והכישרון שאותו אדם הקדיש כדי להשיגה. מהי ערכה של התעודה אם בנסיבות חיים מסוימות ייעלמו מחיינו כל האנשים שמכירים בערכה של התעודה שהשגנו?
הקרייריסטיות אם כן גורמת לנו להניח את כל "הקלפים" שלנו, את כל חיינו, על קלף ההערכה החברתית. תוך כדי המרוץ לקריירה אנחנו לא טורחים לבדוק מה יקרה לנו אם החברה שמעריכה קלפים אלה תשנה את יחסה לכל מה שהשגנו, או אם הערכים והמוסדות החברתיים שהורגלנו אליהם ייעלמו לחלוטין. השבוע אני מבקש להציע הסתכלות אחרת על המושג קריירה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקריירה האופקית והקריירה האנכית
|
|
|
|
|
|
|
דנו עד כה בקריירה כמושג המבטא הערכה חברתית. הערכה זו אני מבקש לתאר כנמדדת בציר אנכי (המקביל לציר ה-Y בציר המספרים). אני מבקש לבחון קריירה מסוג אחר הנמצאת, אולי, בציר אופקי. (המקביל לציר ה-X בציר המספרים). קריירה זו אני מבקש לכנות "קריירה אופקית".
קריירה בציר האופקי תגדיר את כל הדברים שעשיתי בחיים, כשנקודת הייחוס איננה החברה, אלא אני ומודעותי לעצמי. כלומר בכל נקודה על ציר הזמן, בין לידת האדם למותו, הקריירה האופקית תבחן עד כמה האדם התקדם בהיכרותו את עצמו, במודעותו לאישיותו, כישוריו ויכולותיו ובמידת הגשמתו את ערכיו, את האידיאלים שלו ואת חלומותיו הטהורים ביותר, "הבלתי-חברתיים" ביותר. "קריירה אנכית" תלויה במידה רבה בהערכה חברתית. אם הערכה זו עלולה להשתנות, הרי שהשקעת זמן בהשגת הערכה זו היא בעלת סיכון. למעשה מן הראוי לשאול האם השקעת זמן זו היא רציונלית?
קריירה אופקית שמה את האדם במוקד העשייה ולכן כל הערכה מתחילה ומסתיימת ביחס של האדם לעצמו. במהלך הקריירה האופקית יש לאדם את האפשרות לגלות מי הוא, ללמוד על תפקידו הייחודי בעולם, על יכולותיו האישיות, להגדיר את חלומותיו ומאווייו במנותק מהסביבה. בעיני החייזר, הקריירה האופקית תיתפס בהכרח כיותר רציונלית, משום שקריירה זו לכאורה הינה בעלת כושר שרידות גבוה יותר, בשל אי הישענותה על מוקד הערכה חיצוני.
הקושי הגדול ביותר לפתח קריירה אופקית נובע מטיבה של קריירה זו: היא אינה ויזואלית, כלומר לא רואים אותה באופן מוחשי ולכן אדם שמטפח קריירה שכזו ייתפס בעיני הסביבה כצועד במקום, ללא הישגים כלכליים מעמדיים וחומריים משמעותיים.
מנגד, בעיני הקרייריסט האופקי, כל הישג של קרייריסט אנכי ייראה כצעידה במקום. ההבדל הגדול בין ההתבוננויות השונות נובע מכך שגורלו של הקרייריסט האופקי תלוי כמעט לחלוטין בחברה, ובמובן זה הוא נמצא בסכנה מתמדת לנסיגה, כלומר להכרעת מיקומו בסולם האנכי. לעומתו הקרייריסט האופקי לעולם לא יוכל לסגת מכל נקודה אליה יגיע ולעולם לא יוכל לשכוח או להתעלם מרובד כלשהו שהכיר בעצמו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קריירה רוחנית
|
|
|
|
|
|
|
שם נוסף שבו ניתן לכנות את הקריירה האופקית ושמצביע על הבדל מהותי נוסף בין שני סוגי הקריירות, הוא "קריירה רוחנית", וזאת משום שיש בה צעידה ברורה להכרת המרכיב הפנימי, האותנטי, האוטונומי והרוחני שבאדם.
דו שיח של חירשים מתקיים בין ה"רוחניים" ל"אנשי המעשה". חלק מדו שיח זה מייצר את האשליה כי מושגים כמו מצוינות, דיוק, קבלת החלטות, משמעת עצמית, דבקות במשימה ועוד, הן תכונות מובהקות של קריירה אנכית.
כל עיסוק רוחני אותנטי ניתן לבחון בדיוק במושגים אלה. עיסוק רוחני שאינו יכול להימדד במונחי דיוק, שאיננו מבוסס על משמעת עצמית, דבקות במשימה ומצוינות, אינו יכול להיקרא עיסוק רוחני אותנטי.
מכאן שההבדל בין שני סוגי הקריירות בוודאי אינו נעוץ בבלעדיות של הקריירה האנכית על מושגים אלו. ההבדל מתמקד בראש ובראשונה בגורם הייחוס שמעריך כל קריירה. האדם כמעריך את עצמו בקריירה האופקית לעומת הסביבה כמעריכה את האדם בקריירה האנכית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קריירה בציר שלישי
|
|
|
|
|
|
|
לא ניתן להתרסק בקריירה אופקית כי אין בה גובה חיצוני. לעומת זאת, בקריירה אנכית קיימת סכנה תמידית של התרסקות בכל שלב, ואין כמעט אדם שלא חווה בחייו התרסקות או לפחות משבר בקריירה האנכית.
האם קריירה אופקית וקריירה אנכית הם מושגים סותרים? האם ניתן לעשות קריירה אנכית ואופקית בו זמנית? ואם אכן ניתן לשלב, מה יהיה טיבה של הקריירה החדשה שתיווצר?
קריירה אופקית, כמו אנכית, הם מושגים חד מימדים במלוא מובן המילה. כשם שבקריירה אנכית יש סיכון לשינוי בהערכת החברה את ההישגים, כך ניתן למנות גורמים רבים המהווים סיכון גם בקריירה אופקית. קריירה אופקית למשל לא יכולה להבטיח בהכרח פרנסה.
כשהאדם בוחר לשלב בחייו קריירה אופקית ואנכית בו זמנית הוא יוצר קריירה בציר שלישי - "קריירה תלת מימדית" שבה התנועה מתקיימת בשני הצירים בו זמנית. להיות אדם בעל קריירה תלת מימדית הוא לעניות דעתי, מחד האתגר הגדול ביותר העומד בפנינו כבני אדם במאה ה-21, ומאידך אולי הברירה היחידה שנותרה בידינו ושמותירה אותנו רלוונטיים לעידן שבו אנחנו חיים.
לתוהים על הזמן ש"מבוזבז" על מנת לפתח "קריירה אופקית", אני מבקש להצביע על יתרונות ייחודיים ומובהקים שיש לבוחרים בקריירה זו, שהם חשובים במיוחד לקרייריסטים האנכיים: יצירתיות למשל היא אחד המנבאים החשובים ביותר להצלחה בקריירה האנכית. היכולת היצירתית של האדם תלויה במידה רבה מאוד ברמת המודעות של האדם לעצמו. לפחות ביחס ליכולת היצירתית, פיתוח קריירה אופקית, לא רק שאינו בא על חשבון "קריירה אנכית", הוא אף תורם תרומה מכרעת להתקדמות בה.
גורם נוסף שהקריירה האופקית תורמת באופן מובהק להתפתחותו הוא יציבותו הנפשית של האדם. תוצרי לוואי ליציבות זו יכולים להיות נכסים רבים כמו ביטחון עצמי, עוצמת הוויטאליות, רמת האופטימיות, מוטיבציה וכן הלאה. יציבות נפשית מושגת, בין אם האדם מגדיר זאת כך ובין אם לא, רק בעיסוק בקריירה אופקית. יציבות נפשית מחייבת את הקטנת הזרות שבין האדם לעצמו. ולכן אם בקריירה אופקית מוקטנת זרות זו, הרי שבהכרח עולה יציבותו הנפשית של הקרייריסט האופקי.
הקושי הגדול ביותר בפיתוח "קריירה תלת מימדית" אינו נובע מהקושי למצוא זמן לקריירה אופקית. האקסיומה הבסיסית ביותר של כל לימוד ניהול זמן אפקטיבי טוענת שאין דבר כזה "אין זמן": כל אדם יכול למצוא זמן לכל דבר החשוב מספיק עבורו. הקושי האמיתי לפתח קריירה תלת מימדית נובע מהקושי של האדם להיות עצמאי. משום שרק אדם עצמאי מסוגל להעריך את עצמו בעצמו, במנותק מההערכה החברתית-סביבתית כלפיו. לכן הצעד הראשון לפיתוח קריירה תלת מימדית חייב להיות פיתוח עצמאות מחשבתית כמשקל נגד להערכה החברתית. רק אדם עצמאי יוכל להגדיר לעצמו יעדים לקריירה אופקית ורק מתוכם, ולא להפך, להגדיר לעצמו את היעדים אותם הוא רוצה להשיג בקריירה האנכית.
כדי להיות עצמאי, נדרש מהאדם הרבה יותר מלפתוח תיק "עוסק מורשה" במע"מ. אדם עצמאי הוא בראש ובראשונה אדם המשוחח עם עצמו לפני שהוא מספר זאת לאחרים, ולא להפך. אדם המסוגל להגדיר לעצמו מיהו מבלי להידרש לקבל "חותמת כשרות" של הסביבה להגדרה זו.
בעידן המידע בו אנו חיים, ובמיוחד בעיסוקים הקשורים בו, ואף ללא קשר לכל הנאמר כאן, ישנם יתרונות דרמטיים לאנשים עצמאיים דווקא בציר הקריירה האנכית. שוק העבודה המודרני השואף לאתר אנשים המסוגלים לעבוד לבד, ואפילו מביתם, שאינם תלויים ב"אח הגדול" שצופה בהם כל רגע, המסוגלים לנפק תוצאות בלי השגחה, ועם מעט הדרכה, ייתן תמיד עדיפות לאנשים עצמאיים.
היכולת להיות עצמאי היא לא רק מפתח להצלחה בעידן המידע, היא בראש ובראשונה כרטיס לכיוון אחד לפיתוח הקריירה האופקית, ואם האדם בוחר בכך, גם לפיתוח קריירה תלת מימדית. העניין הגובר והולך ברוחניות בחברה המערבית הוא ביטוי מובהק לצורך העמוק של בני האדם של ב"מרכיב החסר", מרכיב שכדי להשיגו אנו נדרשים להישגים בקריירה האופקית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
היעדרותו הרועמת של האושר
|
|
|
|
|
|
|
כפי שייתכן ושמתם לב, המילה אושר לא הוזכרה אפילו פעם אחת עד כה. היעדרותו הרועמת של מושג האושר נועדה להמחיש שגם אם אנשים רבים חשים מאושרים מהתקדמותם רבת ההישגים בקריירה האנכית הם אינם משוחררים מחובתם לבחון את תהליך גדילתם האישית ומהצורך להיכרותם הבלתי אמצעית עם עצמם.
יש המוצאים הצדקה בלתי מבוטלת בעיסוק ב"קריירה אנכית" בטיעון שקריירה זו מאפשרת לאדם יותר שליטה על חייו. אנשים אלה משכנעים את עצמם שככל שיצליחו יותר ב"קריירה החברתית", יהיו להם אמצעים רבים יותר שיבטיחו להם עצמאות כלכלית ואולי גם אחרת.
כל מי שמתאווה לרגע להחליף את דגם המכונית שלו לדגם חדש יותר יגלה לאכזבתו שזה ממש לא ישנה את חייו אם ינהג ברכב חדש יותר. החיפוש אחר רכישת השליטה על חיינו בקריירה האנכית מייצר דינמיקה אבסורדית - ככל שגדלים המאמצים להשיג יותר שליטה, כך היא מתרחקת מאיתנו.
מאידך כל מי שהקדיש אפילו רגעים ספורים למודעות לעצמו, להתוודעות ליבשת החדשה של חלומותיו, רגשותיו ורוחו, לעולם לא יוכל להכחיש את תחושת השליטה העצמית שחווה ברגעים אלה.
בפארפראזה על אמרתו של ניטשה ניתן לומר שהקריירה האנכית יכולה לספק לאדם את התשובה ל"איך", אך היא לעולם לא תוכל למלט את האדם משאלת ה"למה", שאלה שרק הקריירה האופקית תוכל לענות עליה, גם אם באופן חלקי בלבד.
לאתר שיטת מיכא"ל | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
