 |
/images/archive/gallery/215/724.jpg קונטקט אימפרוביזציה.
צילום: ריבי ניסים.  |
|
|
|
|
| לכבוד פסטיבל הקונטקט שלחנו את אמירה נירנפלד, חרדון סלעים מצוי, לשיעור קונטקט אימפרוביזציה. לא רק שהיא זזה, היא אפילו נהנתה וחזרה עם כמה תהיות פילוסופיות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אמירה נירנפלד
6/12/2004 10:46 |
|
|
|
|
|
|
|
אני לא בת אדם שרוקדת. בדיסקוטקים תוכלו לאבחן אותי כפרח קיר, אורנמנט של פינות חשוכות בחברת בירה, סיגריה ומבט מזוגג שמאחוריו התמיהה התמידית: "כמה מגוחכים אלה העומדים במרכז ומנענעים עצמם לצלילי המוזיקה כאילו אין מחר". אותה תמיהה, ניחשתם נכון, היא קנאה אין סופית לאלה שגופם זז ומציית לפקודת המוזיקה. ישנן אותן פעמים נדירות שכימיקלים חוקיים יותר או פחות עושים עם איבריי חסד קטן ומאפשרים להם לנוע מעט. המחזה, למען
אלה שעינם לא שזפה את החוויה המרנינה, הוא סקסי בערך כמו מוסד גריאטרי לחולי פרקינסון וחופשי ומשוחרר כמו איילון בשעת העומס. כך שנוכחותי בג'אם קונטקט, אירוע שבו רוקדים, ועוד עם אנשים זרים, היא ללא ספק הדבר הכי לא מתקבל על הדעת. איכשהו, בסוף מצאתי את עצמי לוקחת חלק פעיל בסשן קונטקט אימפרוביזציה סוער ואף נהנית, אפילו מאוד. אכן, לא טבעי בהתחשב בגנטיקה שהצגתי, אבל גם קוקה קולה זה לא טבעי ואני מכורה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
"הרגע שבו ריקוד הופך לשיטה ממוסדת, הוא הרגע שבו הוא מת"
|
|
|
 |
|
|
|
קונטקט אימפרוביזציה הוא ריקוד לא רק לרקדנים, שמבוסס על אלתור בתנועה ובמגע ומטרתו, אם אפשר בכלל לדבר על מטרות בהקשר כזה, היא ללמד את המתרגלים להקשיב ולזוז תוך מודעות לעצמם ולסובב אותם. מדובר בטכניקה שלא מוכנה להגדיר את עצמה בתוך חוקים ברורים. העיקרון הוא פשוט: לשמור על מגע, Contact, עם האנשים שרוקדים ביחד איתך בחדר, עם האוויר, הרצפה, הקירות או כל חפץ אחר וכמובן עם עצמך. המשמעות המופשטת של המגע - איך לגעת, כמה, מתי - נתונה לאינטרפרטציה אישית, כאשר את הגבולות קובעים רק אני ומי שרוקד איתי. החוק החד משמעי היחידי הוא לא לאבד מגע.
סצנת הקונטקט הישראלית ללא ספק פורחת בשנים האחרונות. יש מורים, יש הרבה מאוד מתרגלים ויש אפילו פסטיבל קונטקט שנתי. תרגול קונטקט נערך בשלוש מסגרות עיקריות: שיעור, ג'אם והופעה. בשיעור לומדים איך עושים את זה ומתנסים בפועל. הג'אמים הם למעשה חלל פתוח לתרגול חופשי, שבו נפגשים מתרגלים מכל הרמות ללמידה משותפת ושחרור רעיונות. הופעות הן פשוט הופעות מחול ברוח הקונטקט. לכל מורה שיטה משלו ודרך משלו ללמד, וכאמור - המוטיב העיקרי הוא היעדר חוקים. כפי שטען סטיב פאקסטון, מי שהגה את הקונטקט, הרגע שבו ריקוד הופך לשיטה ממוסדת, הוא הרגע שבו הוא מת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמו בחיים - רק בלי הצלקות
|
|
|
|
|
|
|
שיעור הכנה לקראת פסטיבל הקונטקט השלישי. שבת אחרי הצהריים, מרכז ביכורי העיתים. אני על רצפה, מתחברת אליה, מתגלגלת עליה וחווה את התחושה של להיות הכי קרוב לאדמה, במקום הכי בטוח. הגוף ציית. שכיבה - בכל צורה שהיא - הגוף שלי עוד מוכן לסבול. אחר כך, בהדרכת המורה, עברתי למצב ישיבה בצורה הכי רכה ועדינה שיש. חזרתי לשכיבה, ישיבה, עמידה, כדי לנסות ללמוד מחדש את אותן תנועות בסיסיות. גם את זה הגוף שלי היה מוכן לסבול. אפילו הידיעה שמתישהו אני אצטרך לרקוד עם אדם נוסף הפסיקה להפריע לו בשלב מסוים. עכשיו הוא מרוכז בתנועות העדינות-מוכרות-זרות. עמידה והסתובבות בחדר היו השלב הבא. הגוף ציית והתעלם מהמראות שהקיפו אותו מכל עבר כמאיימות להחזיר אותו למציאות שבה חולצה שמתרוממת תוך כדי תנועה חושפת קפלי שומן. בהינתן האות התחלקנו לזוגות, בהינתן אות אחר, התפרקנו מהזוג והמשכנו הלאה, נפגשנו שוב, רקדנו יחד והמשכנו הלאה לריקוד הבא. כל מפגש, הבנתי כבר במעבר לבן הזוג השלישי, מלמד אותו משהו שונה, לפעמים נעים, לפעמים נעים פחות. כמו בחיים - רק בלי הצלקות.
בג'אם שהגיע מיד אחרי שיעור ההכנה כבר רקדתי כאילו אין בחוץ עולם שעד לפני שעה חזר והדגיש בפני כמה גופי מגושם. הגוף שלי, בניגוד לדעות הקדומות שהיו לי עליו, ניצל את החופש שנלקח ממנו על ידי שנים של צפייה ב-MTV ובפרסומות לג'ינסים שנותנים זכות קיום רק לקולבים מידה 26 ומטה, ורקד. מתרכז רק במוזיקה העדינה שברקע, בצלילי הרגליים שפוגעות ברצפת העץ ומשמיעות חבטה, בקול הנשימות שלו ושל האחרים. חווה בכל פעם אנרגיה אחרת, תחושה שונה, קצב שונה. פעם מוביל, פעם מובל, מתגלגל על הרצפה, על אנשים או נישא באוויר, נעזר בגוף של מישהו אחר שמשחרר אותו מהכובד של עצמו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תורה חדשה מניו יורק
|
|
|
|
|
|
|
הקונטקט אימפרוביזציה התחיל כשהכוריאוגרף סטיב פקסטון נסגר עם חברי להקתו בשנת 1972 בלופט ניו יורקי לתקופה של מספר שבועות. הם אכלו, ישנו ורקדו. כשהם יצאו משם העולם קיבל תורה חדשה מניו יורק. בשנים שחלפו מאז קנתה לה השיטה מעריצים מכל העולם שהמשיכו לפתח אותה והיא ממשיכה להתפשט עד היום. לישראל הגיע הקונטקט בתחילת שנות ה- 80, אז פעלה בירושלים קבוצה קטנה של יהודים ממוצא אמריקאי שהתעסקו בקונטקט. אריה בורשטיין, שאחראי על דחיפת הקונטקט בארץ, רקד מעט עם הקבוצה ואז נסע לארצות הברית כדי להמשיך את התמחותו בתחום. ב-1991 הוא חזר לארץ והתחיל ללמד קונטקט. הוא היה המורה הראשון בארץ שלימד את השיטה. כאמור, היום סצנת הקונטקט פעילה מאוד. יש אתר אינטרנט בשם דרך הגוף שמרכז את הפעילויות בנושא כמו גם מגוון של גישות וטכניקות נוספות של עבודה דרך הגוף, וזו השנה השלישית שבה מתקיים פסטיבל הקונטקט - 12 ימים של הילולת מגע ותנועה.
עיון בתוכניית הפסטיבל יכול לתת מושג על האופי המשתנה והגמיש של שיעורי הקונטקט: יש מי ששם גדש על ההקשבה לגוף, אחרים על ההרמוניה שבתנועה והמגע, ויש מי ששם דגש על האקרובטיקה.
הסדנה של אנדז'לה דוני, לדוגמה, "תנועה ממבט ראשון", תחקור את הראייה כאיבר נוסף בגוף שיכול לגשת ולגעת בשותפים לריקוד ובחלל עצמו. מטרת הסדנה היא להשתחרר מהשיפוטיות האופיינית לנו. הסדנה של לאורה צ'פמן, "הגוף הנוזלי", תשלב מדיטציה, תנועה וריפוי. לדבריה, "הגוף הנוזלי הוא המקום שבו הגוף הרגשי מתאזן, הזרימה חוזרת וחמלה מתעוררת. הריקוד יגלה מצבים שונים של הרגשה ותחושה, ריכוז עמוק ושעשוע, השתרשות והתרחבות, כוח ורכות". במילים אלה ממש. אנוק לורנס תעביר סדנה בה היא תציע לשזור את איברי הגוף על ידי ספירלה, כדי ללמוד לקיים המשכיות בתנועה מבלי לוותר על אתגרים של קושי וחששות מהלא ידוע ומבלי לסגת בהיפוך כיוון התנועה. הסדנה מציעה שנבחן את דפוסי התנועה שלנו, עם אחרים ולבד עד שנגיע למצב שבו הריקוד יהיה מפתיע, זורם בהנאה וללא פחדים.
למעלה מעשרים סדנאות יתקיימו בפסטיבל, או כפי שהמארגנים קוראים לו ה"חממה". למעלה מעשרים מורים מובילים בתחום, מהארץ ומהעולם, ינחו שיעורים קבוצתיים ופרטיים. למי שלא שוחה בביצה הזאת, השמות הבאים בטח לא ממש אומרים משהו, אבל לפחות לפי המארגנים, מדובר בשמות החמים בתחום. מארה"ב יגיעו לאורה צ'פמן וקרן אברמס, מבריטניה אנוק לורנס, פיליפ סמית ושרה גריי, מגרמניה יגיעו אדליסה מנג'יני, אינגו רוזנקרנץ וגסינה דניאלס. גם מצרפת, אירלנד ורוסיה יגיעו נציגים. צוות המורים הישראלי כולל את אורלי פורטל, אילנית תדמור, אריה בורשטיין, ורד צח, זהר רבינוביץ', חי כהן, טלי ורטהיים, ניר אזולאי, עדי שעל, רונן ברגר ושחר דור.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ג'אמים לתוך הלילה
|
|
|
|
|
|
|
בניגוד לפסטיבלים אחרים, ב"חממה" אף אחד לא ינסה למכור לכם כלום, הכל כלול במחיר הכרטיס: חדרי סטודיו ואולם ספורט עם רצפת עץ נוחה להתפלשויות, שלוש ארוחות צמחוניות ביום, מים מינרליים, מקלחות חמות אם יש מזל, קרירות בשעות העומס ושינה משותפת באולמות ובכיתות. כל לילה יתקיימו גם ג'אמים אל תוך הלילה.
מה שיפה בפסטיבל ובקונטקט בכלל הוא שבניגוד לכל פעילות פיזית אחרת, גם רקדנים נכים או אנשים עם מוגבלויות פיזיות מתקבלים בברכה. בנוסף לשלל השיעורים והסדנאות יתקיימו גם שיעורים מיוחדים העוסקים במפגש בין אנשים בעלי יכולות פיזיות שונות. וכך גם בנוגע להופעות - על במת החממה כל אחד יכול להופיע, מתחילים חובבנים מוזמנים לעלות לבמה לצד מקצוענים מנוסים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'אם קונטקט בפסטיבל סגול האחרון
|
|
|
|
|
|
|
התשובה היא כן
|
|
|
|
|
|
|
כשחזרתי, נפעמת ומרוגשת יש לומר, מחוויית הקונטקט הראשונה שלי וחלקתי חוויותי עם חבריי, התגובות נעו על הסקאלה שבין תמיהה להיגעלות קלה: "שאני אגע באנשים זרים? שאנשים זרים יגעו בי, יזיעו עלי וינשמו עלי?" הרי אם אנחנו כבר רוקדים, למעט אולי אלה שכבר גילו את הקונטקט, זה בדיסקוטק, לרוב לבד, בעיניים עצומות, נעזרים באדי אלכוהול שמטשטשים את תחושת הגוף. אמנם אנחנו חיים בעידן שבו הטאבו על סקס הולך ונשבר ויש לנו את כל הלגיטימציה להגשים ללא כל עקבות כמעט כל פנטזיה, אבל באופן פרדוקסלי המגע הפך ללגיטימי רק בסקס. בתור מישהי שרעיון הקונטקט עורר בה רתיעה, התשובה היא כן.
הדבר העיקרי שבעיני הקונטקט עושה הוא לשבור את התבנית שמקובעת אצל כולנו לגבי משיכה ומגע. לגעת במי שמושך אותנו מבחינה פיזית זו חוכמה מאוד קטנה. הקונטקט מלמד לגעת באנשים גם כשהם נראים לך לא ממש מושכים מבחינה פיזית. כאן גיליתי עד כמה המבט הבוחן והשיפוטי יכול לעתים להטעות: דווקא מי שבמבט ראשוני נדמה היה כדוחה מבחינה פיזית, הסתבר כפרטנר מאוד נעים לריקוד ולהפך. ולפעמים מראה העיניים דווקא תאם את הציפיות שלי - לטוב ולרע. למדתי שאין בנאדם שלא כדאי לרקוד איתו. מקסימום נפרדים אחרי זמן קצר וממשיכים לפרטנר הבא. ואולי כדאי לקחת את זה כלקח לחיים.
תנו לאנשים זרים לגעת בכם, לנשום איתכם ואתכם, להזיע איתכם. תרקדו כמו שלא רקדתם מעולם, תנו לעצמכם ליהנות ולהיגעל, לרצות להמשיך לרקוד או להפסיק. תנו למישהו להרים אתכם באוויר או לגלגל אתכם על גופו, תנו לעצמכם לשלוט על התנועה ורגע אחר כך להיסחף לגמרי אחרי מישהו אחר. נכון, זה לא סטרילי וזה דורש מכם להתמודד עם עצמכם ועם אחרים. זאת חוויה מאוד לא פשוטה, אבל לי היא החזירה את התחושה הכי בסיסית והכי אמיתית שאיבדתי כשאימצתי כל מיני דימויי גוף שמכרו לי.
פסטיבל הקונטקט יתקיים במספר לוקיישנים ברחבי הארץ בין התאריכים 7-18 בדצמבר. פרטים על הפסטיבל תמצאו באתר.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
