 |
/images/archive/gallery/220/902.jpg דולאנו.
צילום: מתוך האתר הרשמי.  |
|
|
|
|
| אחרי שדולאנו נגמלה מהירואין היא התמכרה למדיטציה. היום היא מזמינה את כל מי שנמאס לו לחפש. "תעשו מדיטציות, תרפיות, סמים. כשתאספו מספיק חוויות ולא תחפשו עוד, תבואו אלי" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
עומר יריב, פונה
14/12/2004 10:20 |
|
|
|
|
|
|
|
בלב העיר ההומה פונה Pune) אוPoona , תלוי את מי שואלים), ארבע שעות נסיעה מבומביי, ניצבת שכונת קורגון פארק (Korregaon Park) . תגידו מה שתגידו על אושו ופועלו, דבר אחד בטוח: את קורגון פארק הוא שינה לנצח, או לפחות לבינתיים. לפני אושו היתה השכונה המנומנמת הזאת גדושה באחוזות פאר שנבנו על ידי בריטים והודים עשירים. בזמן שאושו היה בסביבה הפכה קורגון פארק, והאשראם שהוקם בליבה, למעוז הסניאסים, האנשים שבחרו באושו כמורה. לאחר שאושו עזב את גופו נותרה קורגון פארק שכונה מיוחדת במינה. האשראם, שהפך לקומונה שהפכה ל"אתר נופש ומדיטציה" או meditation resort , ריכז אליו מחפשים ומורים רוחניים מכל העולם ויצר סביבה שספק אם קיימת כמוה בעולם. אז נכון שפונה, כמו שכולם אוהבים להגיד, זה כבר לא מה שהיה פעם,
אבל גם פונה של אחרי אושו מציעה למבקרים כל מיני פעילויות כמו יוגה, מדיטציות מגוונות, רייקי, הילינג, רפואה מסוגים שונים, מורים רוחניים רבים, ובעצם כמעט כל מה שנכנס תחת ההגדרה "ניו אייג'". ואת כולם ניתן למצוא ברדיוס קטן להפליא מסביב לעורק הראשי הצר, הארוך והעמוס של השכונה, הנורת' מיין רוד (North Main Road).
בקצה הרחוק של אותו נורת' מיין רוד, הרחק מהאשראם והרחק מהג'רמן בייקרי, מקום המפגש הידוע של התיירים בעיר, יושבת מורה מיוחדת במינה, שריחוקה ממרכז העניינים כמו מסמל את הקוטביות ההפוכה שבינה ובין האשראם. יש שמתחלחלים למשמע שמה, ויש שעיניהם מתמלאות אור - אדיש, אף אחד לא נשאר. "הגרמנייה המשוגעת" ו"אשת הברבורים" הם רק שניים מהכינויים שהוצמדו לה. היא עצמה מעדיפה את השם דולאנו (Dolano).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מפגש עם דולאנו
|
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
דולאנו תמיד היתה טיפוס נונקומפורמיסטי. חלקים גדולים מילדותה עברו עליה ללא הורים. גם סמים היו בסביבה. היא התמכרה להרואין וחוותה מספר פעמים מוות קליני כתוצאה ממנות יתר. היא נכלאה מספר פעמים בבתי כלא ("מלונות בלי ידיות על הדלתות", כמו שהיא מכנה אותם) ואשפזה את עצמה בבית חולים לחולי נפש (רק בגלל שהיא רצתה להבין טוב יותר את אמא שלה, שהיתה מאושפזת גם היא). בשלב מסוים היא שמעה על אושו. וכמו בסיפורי האגדות הסאניאסיים (ראו מקרה וירש) היא הגיעה לפונה, התאהבה באושו ובמדיטציה ועברה גמילה טבעית מהירואין ומאורח החיים הקלוקל שניהלה.
אבל גם ההתמכרות למדיטציה היתה חזקה לא פחות. בפונה מצאה דולאנו את ביתה בבקתת במבוק קטנה. את הימים היא בילתה באשראם, במדיטציה ובמפגשים שנערכו עם המאסטר. בערבים היא היתה חוזרת לחתולה שחיכתה לה בבקתה. חשמל לא זרם שם ("זה לא היה נחוץ. העיניים ממילא היו סגורות כל הזמן בזמן שמדטתי"). באשראם התפקיד של דולאנו היה לטפל בברבורים שהוחזקו שם בבריכה. התרפיות הקבוצתיות, חיי החברה, הפוליטיקה הפנימית, כל אלו לא עניינו אותה כלל. השיחות של אושו והמדיטציה היו כל עולמה. כשאושו נסע לארצות הברית היא נסעה אחריו. כשחזר, חזרה גם היא.
לאחר שהעבירה יותר מעשור מחייה בצורה זו, ולאחר מותו של אושו, החלה לחלחל בה ההכרה שיש עוד משהו. שמה שהיא קיבלה מאושו הוא לא התשובה הסופית, שיש עוד אמת אבסולוטית אליה היא עדיין לא הגיעה. בהמלצת חבר היא החליטה לנסות, למשך שבועיים בלבד, את פאפאג'י. המורה המפורסם מלוקנאו.
שבועיים הספיקו לה בשביל שהטיפה תיפול "The Drop Dropped", כמו שהיא מתארת את זה. התהליך הושלם במהלך השנה שלאחר מכן, אז חזרה דולאנו לפונה מצוידת בתמיכתה של גנגהג'י, תלמידתו של פאפאג'י שהיתה אז בתחילת דרכה כמורה רוחנית.
דולאנו עצמה הפכה למורה די במקרה. גם לאחר שהתהליך הרוחני שעברה הושלם, היא המשיכה להגיע בקביעות לאשראם, בעיקר משום שנהנתה לטפל בברבורים. עם הזמן האנשים שמסביבה חשו בשינוי שחל בה, והחלו לנסות להבין את משמעותו. שאלות שנשאלה קיבלו תשובות ארוכות שהפכו לסאטסאנגים של אחד על אחד. מאוחר יותר מצאה עצמה דולאנו מחוץ לאשראם והשיחות גדלו בצורה אורגנית לכדי סאטסאנגים רבי משתתפים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דולאנו בבקתת הבמבוק. היום כמו שאתם רואים כבר זורם שם חשמל
|
|
|
|
|
|
|
קשוחה, אבל אמיתית
|
|
|
|
|
|
|
השהייה בחברת דולאנו אינה דומה לשהייה בנוכחות כל מורה רוחני אחר. היא אינה מחפשת תלמידים, חסידים או חברים. כל התנהלותה זועקת אי-לגאליות וחוסר אורתודוקסיות, החל בבגדים הצבעוניים שלה, דרך הנזם שבאפה, וכלה בקעקוע שעל גב כף ידה. את האנגלית שבפיה ניכר שלמדה מדיבור ולא בצורה מסודרת (אין הרבה מורים שמטים את השורש f.u.c.k. בגיוון ותכיפות רבים כמוה) והיא מתובלת במילים בגרמנית, הינדית ואפילו עברית. תוסיפו לכך את המבטא הגרמני הכבד שאינו עוזב אותה ואת העובדה שהיא מצליחה להעביר את המסר שלה בבהירות רבה כל כך. דווקא העובדה שהאנגלית אינה שפת אמה עוזרת לה להימנע משפה גבוהה ופילוסופית מדי ושומרת את דבריה בסיסיים וקולעים. היא אינה מהססת "להכות במקל הזן" שלה, כדבריה, באנשים שסוטים מהעיקר, היא לא מתנחמדת ולא מנסה להיות מה שהיא לא. היא קשוחה, אבל אמיתית.
כיום השגרה של דולאנו כמורה כוללת סאטסאנג פתוח הנערך פעמיים בחודש. במקביל, מדי כחודש וחצי יש גם "קורס" שנקרא "Intensive Satsang". את ה"אינטנסיב" מציעה דולאנו לאנשים שקצה נפשם בדרך הרוחנית. היא פונה לאנשים שכבר התייאשו מ"להיות בדרך", שמוכנים "לקפוץ מהצוק", שעשו מספיק ואינם מחפשים חוויות חדשות אלא את סוף הדרך. כל מי שמעוניין להשתתף באינטנסיב יכול לכתוב לה אימייל המספר על דרכו הרוחנית והתובנות שאסף בה. בעזרת האימיילים, ובמידת הצורך גם ראיונות, היא מסננת את הפונים ומזמינה את אלו שמוכנים, לפי התרשמותה. הייאוש, היא מצהירה, הוא חשוב. האמת הסופית היא כל כך טבעית וכל כך פשוטה, שרק מי שסבל דיו יידע להעריך את פשטותה. "הזמנים הם לא הזמנים של בודהה, או ישו", היא אומרת. "בימינו אנשים מוכנים הרבה יותר לאמת. התפתחנו. היום הרבה יותר אנשים מוכנים לאמת האבסולוטית בכמויות גדולות יותר ובגיל צעיר יותר מאי פעם".
בדומה למורי הזן המסורתיים, גם דולאנו מצפה מתלמידיה שיעשו את המאמץ, לפחות הראשוני. זו הסיבה, אגב, שהיא מסרבת לבוא לישראל או לכל מקום אחר. היא מצפה שמי שמחפש את האמת עד כדי ייאוש יגיע לפונה, יצלח את מכשול האימייל ואולי גם הראיון, וישלם את כמה מאות הדולרים שהיא מבקשת עבור האינטנסיב. הכסף, אגב, אינו הולך לכיסה הפרטי. היא עדיין חיה חיים פשוטים ונדרשת למעט. את הכסף שנאסף היא מפנה לבית החתולים, בית שבו משתכנים, מטופלים וניזונים כמאה חתולי רחוב.
דולאנו מזמינה אליה את כולם. את כל מי שמרגיש שהוא מוכן לבוא ולנסות את האינטנסיב שלה. "לכו תעשו מדיטציות, תרפיות, סמים, מה שאתם רוצים", היא אומרת בסטסאנג הפתוח שלה, "כשייגמר לכם מכל אלו, כשתראו שהתשובה שאתם מחפשים אינה שם, כשתאספו מספיק חוויות ולא תחפשו עוד, אז תבואו אלי. לסאטסאנג האחרון".
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
