 |
/images/archive/gallery/223/457.jpg אקסייל ברדרז בפתח בית הקפה המשפחתי במקלוד גאנג', דרהמסלה.
צילום: עטיפת הדיסק.  |
|
|
|
|
| הם שלושה אחים טיבטים וללהקה שלהם קוראים ג'יי ג'יי אקסייל ברדרס. שחר שלוח פטפטה עם אחד מהם במסעדה המשפחתית שלהם בדרהמסלה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח, דרהמסלה
19/12/2004 9:57 |
|
|
|
|
|
|
|
"היי, אחים ואחיות שלי
אני לא חופשי בעולם הזה
העולם הזה שייך לכם. לי ולהם.
אנשים מביאים את השלום.
אנשים הרגו את האנשים שלנו.
אז בוכים-מתפללים-צועקים ושרים.
מה לעשות. מה לעשות..." (JJI Exile Brothers)
JJI Exile Brothers. לבן על גבי שחור מודפסות המילים האלה על עטיפת התקליט של האקסייל ברדרס, להקה שהחברים בה הם שלושה אחים: טנזין ג'מיאנג, טנזין ג'יגמה וטנזין יינגסל. שם הלהקה מורכב מראשי התיבות של השם השני של כל אחד מהם. הם בנים למשפחת פליטים טיבטים שחיה במקלוד גאנג' דהרמסלה, מרכז הקהילה הטיבטית הגולה בהודו.
את האח הבכור, ג'מיאנג (28), פגשתי במסעדה המשפחתית שלהם שנושאת בגאווה את שמה של להקת הבנים. אל תטעו - לא
מדובר בבוי באנד, למרות שהשלושה הם גברים צעירים ויפים, מהסוג המוכר מאוד לתיירות המערביות החולפות ברחובות מקלוד גאנג' המאובקים, מודעים לקסם האוריינטלי של שיער המשי השחור שלהם.
לא היה פשוט לתפוס דיבור עם ג'מיאנג. העובדה שברגע אחד הוא עומד במטבח המסעדה וקוצץ כרוב, לא מונעת ממנו שנייה לאחר מכן להימצא ישוב על גג סמוך, מג'מג'ם עם חברים.
"איפה הוא?", שאלתי את ג'יגמה אחיו. "כאן בסביבה", הוא ענה לי ושלח אותי החוצה לחפש מחט בערמה של שחת. לא פשוט לחפש טיבטי אבוד, בעיקר כשלא מצליחים להגות את שמו כראוי ולא יודעים מה לבש באותו צהריים. ג'מיאנג אותר לבסוף בנקודת ההיעלמות, לועס סנדביץ' מלחם טיבטי עם ביצה קשה והמון צ'ילי במטבח המסעדה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ג'מיאנג, הברדר הבכור
|
|
|
 |
|
 |
|
ההיפים של 87'
|
|
|
 |
|
|
|
בסוף 1959, כשהדלאי לאמה ברח מטיבט להודו, ברחו משם גם הוריו וסביו של ג'מיאינג. כמה פרטים הקשורים בביוגרפיה של הסבים שלו, עושים את החיים שלו כפליט לפשוטים ונוחים בהשוואה לאלה של טיבטים רבים אחרים. משפחות הוריו היו עירוניות מאזור להאסה, בירת טיבט. האם והאב היו ילדים כשעזבה משפחתם את טיבט. ג'מיאנג ואחיו כבר נולדו בהודו.
מי אתה, טנזין ג'מיאנג?
"אני בחור טיבטי שנולד בהודו, אבל מעולם לא ראה את המולדת שלו, החיים זורמים בהודו".
מה הדבר שהכי השפיע עליך (שאלתי מקווה בסתר לבי להשתפכות קורעת לב על חיים ללא שורשים בגולה)
"מוזיקה. המוזיקה מרגיעה אותי, משמחת אותי, מוזיקה היא החברה המועדפת עליי".
איך התחלת לעשות מוזיקה?
"כבר מגיל צעיר השתתפתי במופעי ריקודים. הייתי בתזמורת בית ספר, ניגנתי בחליל".
עד גיל 13 ג'מיאנג חי והתחנך ב-Tibetan Children Village) TCV) פנימייה שמיועדת בדרך כלל לילדים פליטים שהגיעו מטיבט ללא הוריהם, יתומים או ילדים ממשפחות מעוטות יכולת.
"אחרי שעזבתי את הפנימייה חזרתי למקלוד גאנג' ופגשתי היפים שהיו כאן באותה תקופה. זה היה ב-1987. הייתי אז בן 12 ורבים מהם הסתובבו בעיר, מנגנים בגיטרות ותופים, מג'מג'מים ומעשנים חשיש. מהם למדתי לנגן. הסתובבתי איתם למרות שעישונים ודברים מהסוג הזה לא היו מקובלים אז בחברה שלנו, אבל מה לעשות, זה קורה".
מה למדת מהם?
"מוזיקאי מאנגליה, בחור בשם ג'ונתן סיבונס, לימד אותי במשך כמה חודשים תווים ואקורדים ונתן לי כמה רעיונות טובים לגבי מוזיקה. הוא לימד אותי לנגן בגיטרה אקוסטית".
בלהקה ג'מיאנג מנגן גיטרה אקוסטית ובבאס (שלושת האחים שרים וגם כותבים את כל החומר ביחד). הוא מעולם לא למד נגינה בגיטרה באס בצורה מסודרת. לדבריו זה פשוט בא, הוא מאלתר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'יגמה, הברדר האמצעי
|
|
|
|
|
|
|
Stand Up For Your Rights - הגירסה הטיבטית
|
|
|
|
|
|
|
הדיסק של הג'י.ג'י.איי ברדרס לעומת זאת לא מאולתר בכלל - לא המוזיקה ולא ההפקה. בבאגסו, כפר הודי הנמצא במרחק הליכה ממקלוד גאנג', חי תקופה מסוימת המוזיקאי האנגלי ג'ונתן סיבונס, מי שלימד בשעתו את ג'מיאנג שיעורים ראשונים ברוק'נרול. באולפן הקטן שלו, על אחת מפסגותיו השקטות של הכפר, התקיימו ההקלטות. הדיסק עוצב בידיים מקצועיות, עותקיו נעטפו בצלופן והועמדו למכירה במסעדה המשפחתית. שם, ניימה פנת'וק, האמא של השלושה, אישה יפה ועסוקה מאוד תמיד, מוכרת אותם בגאווה גלויה.
במסעדה המשפחתית כל הזמן מושמעת מוזיקה. לא רק של האחים. מוזיקה מערבית, הודית וטיבטית. ההשפעה של כולן ניכרת כשמאזינים לתקליט.
קטע מספר 3 " " I Asked Her" הוא שיר אהבה פסיכדלי. בקטע מספר 6 האחים זועקים בטיבטית מהדהדת "עמוד על הזכויות שלך", אותו Stand Up For Your Rights המוכר של בוב מרלי (פיגורה מוערכת למדי בקהילה), אבל בשפה, מלודיה וסאונד שונים לחלוטין. בעיני זה אחד הקטעים המרגשים בדיסק, גם מבלי להבין ולו מילה אחת ממנו. קטע מרגש נוסף הוא " We Are In Exile ", שמושר באנגלית ואין בו עצב או כעס, רק מציאות פשוטה שיש בה מהרע ומהטוב. הקטע התשיעי והאחרון הוא שיר טיבטי מסורתי. בדרך אליו שלושת הטנזינים מספיקים לגעת בקלילות בקאנטרי-רוק, פופ ואפילו להישמע לרגע כמעט כמו ברייאן אדאמס.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יינגסל, הברדר הצעיר
|
|
|
|
|
|
|
ניחוח בודהיסטי קל
|
|
|
|
|
|
|
גדלת בבית בודהיסטי? יש לדרך הרוחנית הזאת השפעה על המוזיקה שאתה יוצר?
"אנחנו בודהיסטים, אבל אני לא ממש דתי, אין לי הרבה מה להגיד על דת. הדלאי לאמה הוא הכל בשבילנו, אנחנו עוקבים אחרי הדרך שלו - מה שחשוב זה הרמוניה ושלום, זה מה שבא לידי ביטוי במוזיקה שלנו, במובן הזה המוזיקה היא דתית. השירים הם על חיים, שמחה ועל חופש, באמצע יש גם קטעים פסיכדליים".
למרות זאת ולמרות שמחת החיים הקורנת מג'מיאנג ומבני המשפחה האחרים, הדיסק הוא לא דיסק שמח. לא רוקדים איתו ובהחלט מתאים יותר לשייך אותו לקטגוריה של מוזיקת אווירה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האמא היפה. מקפידה לנגן את הדיסק בקפה המשפחתי
|
|
|
|
|
|
|
סאונד טיבטי כבד
|
|
|
|
|
|
|
מוזיקה היא חלק בלתי נפרד מהעשייה הדתית של הבודהיזם הטיבטי. כמו בבתי תפילה של דתות אחרות, גם במקדשו של הבודהא התפילות והמנטרות מושרות באריכות, בעוד הלאמות, הנזירים והמאמינים נעים לקצבן. כל מי שמשתתף בפוג'ה (טקס דת) יכול לחוש את נוכחותם של הכלים המוזיקליים: הפעמונים; תופי המסגרת הגדולים עליהם מכים במקל מיוחד שצורתו מעוקלת; כלי הנשיפה המונחים לרגלי הנזירים שאורכם עולה על גובהם של המנגנים בהם; הגונגים המתכתיים; ובעיקר - שירת הנזירים המדהימה, שבוקעת ממקום שנשמע הרבה יותר עמוק מהריאות או מחלל הבטן ומחלחל מטה ופנימה אל תוך העצמות. הסאונד הטיבטי נוכח בדיסק של ג'מיאנג ואחיו, גם אם המקדש הוא לאו דווקא מקום הבילוי השגרתי שלהם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
איך פתאום הקמתם להקה?
"ב-1997 האחים שלי באו לחופשת חורף מהפנימייה והצטרפו אליי ואל ההורים. ג'יגמה ויינגסל מאוד הצטיינו במוזיקה בבית ספר - יינגסל הצטיין מאוד בנגינה על כל הכלים הטיבטיים וגם בתופים, ג'יגמה ניגן טוב בגיטרה".
הכלים הטיבטיים שבהם מנגן האח הצעיר טנזין יינגסל הם טאמיאן - כלי מיתר דמוי גיטרה בעלת גוף צר וצוואר ארוך, פיוואנג - חליל עץ ויאנצ'ן - כלי מיתר שמקישים עליו במקל ומזכיר מעט קסילופון. מקורם של כל הכלים האלה הוא מסין.
"באותו הזמן הייתי חבר בלהקה מקומית, כך שהיו לנו כלים ויכולתי לג'מג'ם עם האחים שלי. חשבנו שהקשרים שיש בינינו כאחים יכולים לעבוד טוב גם במוזיקה.
"ב-1998 היתה ההופעה הראשונה. באותו זמן לא היו להקות טיבטיות שנתנו הופעות. היתה להקה אחת מהטיפה (מרכז אמנויות הבמה של הקהילה הטיבטית בהודו) ועוד להקה אחת שנקראה Yak Band. אפשר להגיד שהיינו חלוצים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
האקסייל ברדרז בהופעה
|
|
|
|
|
|
|
למות בטיבט זו קארמה טובה
|
|
|
|
|
|
|
אתה מרגיש מעורב בקהילה, במאבק לשחרור טיבט?
"כן, ברור. אנחנו טיבטים והמוזיקה שלנו מדברת על זה".
כדי להבהיר את עצמו עוד יותר, ג'מיאנג ניסה לתרגם לי לאנגלית קטע מאחד השירים שנכתב בהינדי: "המולדת הודו הראתה לנו את הירח המלא, את המקום ואת הגאווה ההודית / אם תטבול בגנגה ותתפלל ממעמקי לבך תוכל לשמוע את אל המוות יאמה אומר: שאנטי שאנטי". ג'מיאנג כמו שאתם רואים מבטא כאן את אורך הרוח הנדרש ממנו כפליט טיבטי במסגרת המאבק הפסיבי לחופש, אורך הרוח שאותו חוזר ומדגיש הדלאי לאמה. "אנחנו חיים עכשיו בהודו. טיבט היא לא אופציה כרגע אבל יש קשר רוחני חזק בין ההודים לטיבטים. צריך סבלנות", מסביר ג'מיאנג.
כמו הרבה פליטים צעירים אחרים, אתה לא ממש חי את אורח החיים המסורתי. "יש קשר חזק בין טיבט להודו. המלך הראשון של טיבט היה הודי, לכן בחרנו בהודו. הרבה טיבטים מהגרים למערב ומתחתנים עם מערביים, אבל אני חושב שאלה שחיים בהודו דווקא משמרים את המסורת, לא במקרה הדלאי לאמה בחר בהודו".
אתה מאמין שתחזרו לטיבט?
"כן, אני מחכה".
וכשזה יקרה תעזוב? נראה שלא ממש רע לך כאן.
"אני חושב שאני אעזוב ואעבור. אני רוצה לראות את טיבט, אני רוצה למות שם, אני חושב שזאת קארמה טובה. אני מקווה שבחיים הבאים שלי אני אוולד בטיבט".
"אפילו שהסינים שם?", שאלתי. לא קיבלתי תשובה, אבל זכיתי בחיוך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
