 |
/images/archive/gallery/227/987.jpg
עטיפת הספר: consciousness - a users guide.  |
|
|
|
|
| גם לפיזיקאים יכולה להיות גישה הוליסטית. פרופ' סטנלי סובוטקה על תודעה, התעוררות וסבל |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
תרגום: אלעד יערי
23/12/2004 18:32 |
|
|
|
|
|
|
|
סטנלי סובוטקה (Stanley Sobottka) הוא פרופסור לפיזיקה וראש הפקולטה לפיזיקה באוניברסיטת וירג'יניה המלמד קורס המשלב פיזיקה קוונטית ומודעות. הטענה הבסיסית שלו היא שבבואנו להבין את המציאות, מבחינה מדעית טהורה, מתוך מה שידוע לנו מהפיזיקה הקוונטית
- לא רק שלא ניתן להבין את העולם החומרי מבלי להתייחס למודעות של הצופה בו, אלא שזוהי המודעות שגורמת לעולם להתגלות. אולם זו לא יכולה להיות המודעות הפרטית של הצופה שעושה זאת אלא מודעות אוניברסלית ובלתי תלוית מקום וזמן.
"דיאלוג על תודעה" הוא טקסט המסכם את מסקנותיו לגבי השאלה מה היא מודעות. סובוטקה מאמין שבבואנו להבין את המציאות דרך הפרדיגמה של הפיזיקה הקוואנטית, עלינו להבין קודם את התודעה שלנו שבעצם משפיעה על האופן בו נגלה בפנינו העולם. בהתייחסו למונח הכללי "תודעה", אין הוא מתכוון לתודעתו של אדם ספציפי, אלא לתודעה אוניברסלית שאינה תלויה במקום או בזמן מסוימים. לפיכך מבקש סובוטקה להבין קודם כל את התודעה האנושית ואת מושגי האני והמציאות שאת טבעם הוא סוקר בקצרה בטקסט שלפניכם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סטנלי סובוטקה
|
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
1. מה ההבדל בין מושׂג למציאות?
א) רעיון מופשט - כלומר מושׂג (Concept) - הוא תוצר של תהליך ההמשׂגה (Conceptualization). תהליך זה מתחולל באמצעות הפרדת דבר מה ממשנהו וכינויו של כל חלק בשם נבדל.
ב) אנו לומדים להמשיג עוד בילדותנו המוקדמת. התינוק עדיין איננו יכול לבצע המשגה משום שהאינטלקט שלו אינו מפותח דיו. לעומת זאת, לחכם, בעל האינטלקט המפותח, אין בעיה להמשיג, אלא שהוא רואה כי ההפרדה בין דבר למשנהו רק אשליה היא.
ג) ללא המשׂגה אין אובייקטים (לדוגמא בשינה ללא חלימה - תחת הרדמה או במצב של "סמהדי")משום שעל פי הגדרתם אובייקטים הם תמיד נפרדים זה מזה.
ד) המציאות איננה מושׂג. המציאות היא העדרה של ההפרדה. מכאן שהיא גם העדרם של מושׂגים ואובייקטים.
ה) ההמשׂגה קוטעת את המציאות (שהיא גם שלמות) לתוך אובייקטים מוגדרים כך שהמציאות לא נתפסת עוד כאחדות אחת שלמה, אבל למעשה המציאות עצמה אינה משתנה מתהליך זה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
2. מה ההבדל בין מושׂגים נכונים או שקריים?
א) אמונה היא מושׂג אליו הנפש נצמדת בחוזקה.
ב) אמונה אותה לא ניתן לאמת באמצעות ראיה ישירה תמיד עלולה להישלל על ידי אמונה סותרת - מכאן הצורך לחזק אותה בעזרת חזרה על האמונה. אימוץ עיוור ותכליתי של אמונה, מבלי לבחון אותה, יקרא אמונה דתית.
ג) מאחר והמציאות היא העדרה של הפרדה, היא אינה ניתנת לתפיסה. ולפיכך מושׂגים אינם יכולים לתאר את המציאות (אבל הם כן יכולים להיות נכונים, ראו ז' ו-ח' בהמשך)
ד) הדוגמא הבאה תבהיר זאת: על פי הגדרתו, אובייקט חומרי הוא נפרד מאובייקטים חומריים אחרים. מכאן שאובייקטים חומריים אינם מציאותיים, כלומר אינם קשורים למציאות. האמונה שאובייקטים חומריים הם מציאותיים נאכפת בקביעות על ידי התרבות החומרנית. אמונה זו מתאפשרת רק בשל הכישלון לראות את ההבדל שבין אובייקטים למציאות.
ה) למרות שאובייקטים אינם יכולים לתאר מציאות, הם יכולים להצביע לעבר מציאות.
ו) אקט ההצבעה הוא הזמנה לראות במישרין את ההבחנה בין אובייקט למציאות.
ז) אם מושׂג מצהיר או מרמז על מציאותיות של אובייקט, הוא שיקרי. אם הוא שולל את המציאותיות של אובייקט, הוא אמיתי (אבל איננו תיאור של המציאות). מושׂג אמיתי יכול להצביע באופן שימושי לעבר המציאות.
ח) והנה דוגמא פשוטה שגם היא מסכמת את העניין: הרעיון (כלומר המושג) שאובייקטים חומריים אינם מציאותיים הוא אמיתי והוא מצביע לעבר המציאות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
3. מה הוא העולם (היקום)?
א) העולם (היקום) הוא מכלול האובייקטים המרכיבים את הגוף-נפש וכל שאר האובייקטים. העולם נראה כמתקיים בזמן ובמרחב.
ב) עם זאת, הזמן והמרחב אינם אלא מושׂגים. הם אינם אמיתיים.
ג) הזמן הוא מושׂג השינוי. מאחר וכל האובייקטים משתנים, אזי כל האובייקטים הם אובייקטים זמניים.
ד) המרחב הוא מושׂג ההתפשטות (גודל וצורה). מאחר וכל האובייקטים מתפשטים במרחב, כל האובייקטים הם אובייקטים מרחביים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
4. מה הם צמדים קוטביים או דואליים של מושׂגים?
א) המשׂגה תמיד יוצרת צמדים בלתי ניתנים להפרדה של מושׂגים דואליים או קוטביים מפני שלכל מושׂג יש ניגוד.
ב) המציאות, כך זה נדמה לנו, מתחלקת לצמדי מושׂגים קוטביים. אך שום מושׂג אינו מציאותי מאחר ולא ניתן לחלק את המציאות.
ג) תוצאת החלוקה, לכאורה, של המציאות לצמדים קוטביים נקראת דואליות.
ד) שני המושׂגים המרכיבים את הצמד הדואלי הם תמיד בלתי ניתנים להפרדה מפני שאיחוד שני הניגודים יבטל את הצמד.
ה) ואיך אפשר בלי דוגמא: יפה–מכוער"; "טוב –רע"; "אני-לא אני" - הם כולם זוגות מושׂגים קוטביים. אם ה"אני" וה"לא אני" היו מתאחדים, לא היה נשאר מושׂג.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
5. מה היא מודעות?
א) מודעות היא מה שמודע לעולם.
ב) המודעות נחווית מתוך עצמה, מפני שאנו מודעים ואנו יודעים שאנו מודעים. היא אינה משתנה ואין לה שלוחות - מכאן שהמודעות אינה מושׂג וגם לא אובייקט.
ג) המונחים "מודעות" ו"מציאות" הם מצביעים מושׂגיים שקולים.
ד) כל האובייקטים מופיעים במודעות והם תכולתה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
6. מה אתה?
א) אתה לא מושׂג או אובייקט. ראייה צלולה מראה גם שאתה אינך הגוף-נפש, אתה הוא מה שמודע לגוף-נפש.
ב) מכאן שאתה מודעות.
ג) העולם והגוף-נפש מופיעים בך - אתה אינך מופיע בעולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
7. מה הוא קיום?
א) על אובייקט שנוצר דרך המשׂגה, ולאחר זיהויו, נאמר שהוא קיים.
ב) ללא זיהוי, אין אובייקט - יש רק מושׂג מופשט.
ג) שום אובייקט אינו מציאותי מאחר והמציאות היא היעדר הפרדה. לכן שום אובייקט אינו קיים.
ד) הקיום לכאורה של אובייקטים נקרא דואליזם (להבדיל מדואליות – ראה 4-ג)
ה) החכם, בהיותו רק מודעות וביודעו רק מודעות, לא רואה הפרדה. מכאן שהוא או היא רואים רק מושׂגים ולא אובייקטים - כלומר דואליות אך לא דואליזם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
8. מה הוא אובייקט ה"אני"?
א) אובייקט ה"אני" הוא ישות משוערת הנוצרת בעקבות ההזדהות של המודעות, שהיא מציאותית, עם מושׂג ה"אני", שאינו מציאותי. נדמה שאובייקט ה"אני" קיים, אך ראייה צלולה מראה שאין זה כך.
ב) את/ה אינך אובייקט וגם אינך קיים - את/ה מציאות (מודעות).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
9. מה גורם לאובייקטים אחרים להראות כקיימים?
א) כאשר נדמה לנו כי אובייקט ה"אני" קיים, קיומו המדומה של אובייקט מהסוג "לא-אני", מתאפשר גם כן. בשלב הזה הדואליזם - המורכב מתשוקה אל או פחד מפני האובייקט של ה"לא אני" - מופיע.
ב) התוצאה היא שאובייקט ה"לא אני" נדמה כמציאותי.
ג) אם כן, המשך ההמשׂגה מפצל את אובייקט ה"לא-אני" המדומה לערב רב של אובייקטים. לאחר מכן פחד ותשוקה גורמים גם להם להיראות מציאותיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
10. מה תחושת העשייה והאחריות האישית?
א) אובייקט ה"אני" הדמיוני נושא עמו את אשליית העשייה והאחריות האישית.
ב) עם זאת, מאחר ואובייקט ה"אני" אינו קיים, אין עושה, אין חושב, אין בוחר ואין מתצפת.
ג) מכאן שאינך יכול לעשות דבר ואינך אחראי לכלום. ולפיכך אם משהו אמור להתרחש הוא יתרחש. אם לא, הוא לא יתרחש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
11. אם אין עושה, כיצד דברים מתרחשים?
א) עשייה היא מושׂג המניח שגם העושה וגם הסיבתיות קיימים ("אני יכול לגרום לזה לקרות").
ב) אבל, משום שאין עושה, גם הסיבתיות היא בסך הכל מושׂג והיא אינה מציאותית.
ג) מאחר וכל האובייקטים הם בעצם מושׂגים ואינם קיימים, כל מה שנדמה כקורה גם הוא רק בגדר מושׂג ואינו קיים.
ד) כל מה שנדמה כקורה קורה ללא סיבה (ספונטנית).
ה) אפילו אם אובייקטים היו קיימים, קל לראות שלא ניתן היה לבודד שום אלמנט סיבתי משאר הגורמים ביקום, כך שהיה עלינו להניח כי כל היקום הוא הסיבה.
ו) מאחר ואובייקט ה"אני" והסיבתיות אינם אלא מושׂגים, אזי גם הרצון החופשי הוא רק מושׂג ואינו קיים במציאות.
ז) כמו כל שאר האובייקטים, גם אלוהים אינו אלא מושׂג ואינו קיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
12. מה הוא סבל?
א) סבל הוא הדואליזם של תשוקה - פחד (היכן שיש תשוקה יש גם פחד ולהפך), והוא נוסף לכל שאר הרגשות הנובעים מהצמד הזה.
ב) סבל נוצר עקב הזדהות של המודעות עם מושׂג ה"אני", שגורמת לישות ה"אני" להיראות מציאותית. ביחד עם ישות ה"אני" המדומה באה תחושת העשייה האישית ואשליית הקיום של כל שאר האובייקטים.
ג) הפרדה גורמת לאובייקטים להידמות אמיתיים ובהתאמה: נחשקים או מפחידים.
ד) הזדהות עם מושׂג העשייה מולידה את האמונה ש"אני" יכול לשנות את מה שיש.
ה) עם אמונה זו מופיעה גם תחושת האחריות האישית.
ו) עם תחושת האחריות האישית באים: חרטה, אשמה ובושה - על העבר; ודאגה, חרדה ופחד - מהעתיד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
13. מה היא התעוררות (הארה)?
א) התעוררות היא ביטול ההזדהות של המודעות עם מושׂג ה"אני", ולכן גם עם תחושות העשייה והאחריות האישית.
ב) עם ההתעוררות באה המודעות שאין שום אדם ושמעולם לא היה כל אדם או ישות.
ג) מכאן גם שאין אובייקטים אחרים ומעולם לא היה שום אובייקט.
ד) מאחר ואין עושה, אין חרטה, אשמה או בושה - על העבר; ואין דאגה או חרדה - מהעתיד.
ה) עם ההתעוררות באה גם המודעות שהמציאות, שזה מה שאתה, מעולם לא הושפעה מהמשׂגה או ההזדהות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
14. מה אוכל לעשות כדי להתעורר?
א) מאחר וראייה צלולה מראה כי אין עושה, הרי שלא תוכל לעשות שום דבר כדי להתעורר, ומכאן גם שאין לך שום אחריות לכך.
ב) לאור העובדה שההתעוררות מתעלה מעבר לזמן וכל התרגולים כרוכים בזמן, אזי שום תרגול אינו יכול להביא להתעוררות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
15. האם זה אומר שאין תקווה לסובל?
א) בהחלט לא. ישנם תרגולים רבים שיובילו לפחות סבל. עם זאת, כמו כל שאר הפעולות, הן לעולם לא נעשות על ידי עושה מאחר ואין עושה. מכאן שאינך יכול לעשותם, אבל אם הם אמורים לקרות הם יקרו ואם לא - לא.
ב) כל תרגול בהתבוננות ישירה יכול לגלות את המציאות.
ג) ולראייה: כדי לראות שאין "אני", הבט פנימה ותראה שלא תמצא אותו. תראה גם שכל מה שקורה, ובכלל זה כל המחשבות והתחושות, קורה באופן ספונטני, כך שאין עושה ואין אחריות.
ד) דוגמא נוספת: כדי לראות שאובייקטים אינם קיימים, הבט וראה שאין הפרדה, אין אובייקטים. לאחר מכן הבט וראה שאין דבר בעולם שיכול להביא לך שלווה. לבסוף שים לב שאין דבר שיכול להשפיע עליך - אתה שהנך מודעות טהורה ושלווה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
16. מה הם שלושת שלבי התרגול בביטול ההזדהות?
א) הבט ברגשות שלך. ככל שתצליח לראות בבהירות ולזהות אותם כשהם מופיעים ונעלמים - ובכלל זה את התשוקה, התאווה, הקנאה, החרדה, הפחד, הבושה, האשמה, הבוז, הדחייה, הכעס, הזעם, השנאה, חוסר הישע, חוסר התקווה, הפגימות והייאוש שלך - כך תתעלה מעבר להם ותסבול פחות. דרך טובה יכולה להיות לנהל יומן ולרשום בו את כל ההרהורים הנפשיים שלך, תוך רישום מקור הרגש ברגע שהוא מופיע.
ב) בחן את הבעלות על רגשותיך. שאל, מי הוא זה שחש את אותו רגש (פחד, אשמה, בושה או כל תחושה לא נעימה אחרת)? ואז תביט. זה יעזור לך לבטל את הזדהותך עמן.
ג) לך פנימה. שם נעדר ה"אני" והשלווה נוכחת. ככל שתשהה שם זמן רב יותר, כך תפנים יותר את מהות טבעך האמיתי, ותחוש טוב יותר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
