 |
/images/archive/gallery/233/622.jpg
מתוך האתר של קן ווילבר.  |
|
|
|
|
| עשר הדקות הבאות עשויות לשנות, ולו במקצת, את צורת החשיבה שלכם על אבולוציה, פסיכולוגיה, אקולוגיה ואפילו אלוהים. סטיבן קיסלינג על התיאוריה האינטגרלית של קן ווילבר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
סטיבן קיסלינג. תרגום: מיכל נויפלד
3/1/2005 10:21 |
|
|
|
|
|
|
|
כשאני אומר קוסמוס, אני לא מתכוון לקוסמוס ב-Cosmos) C), שהוא בסך הכל היקום הפיזיקלי, אלא לקוסמוס ב-Kosmos ,K שהוא כל דבר החל מחומר, עבור בשכל וכלה ברוח. אני מקווים שכשתסיימו לקרוא את
הקטע הזה תרגישו שמחצית הקוסמוס, שבד"כ נמחק על ידי המדע המודרני - הרגשות, החלומות וכן הלאה - היא זו שמספקת לנו את המצע להבין את המשמעות של חיינו.
אבל קודם ניתן את הקרדיט לקן ווילבר, ביוכימאי לשעבר שמתגורר על צוק מחוץ לבולדר, קולורדו, שם הוא מתעורר מדי יום בשעה ארבע לפנות בוקר לשעות של מדיטציה לפני שהוא שוקע במחשבות עמוקות. ווילבר איננו גורו. הוא בעצם תולעת ספרים רעבתנית והוגה בעל משמעת עצמית, שמנסה לערוך סינתזה של כל הידוע על מדע ודת. כל אחד מספריו ראוי לסוף שבוע ארוך של התעמקות. על מה שאתם עומדים לקרוא עכשיו תחשבו "כדיאט-ווילבר".
אפשר להביט על הסיפור של היקום כעל 14 מיליארד שנה של הקפה והכלה. ווילבר מכנה את זה "קינון". אטומים קוּננו במולקולות, שקוננו בתאי החיים הראשונים, שקוננו באורגניזמים מורכבים יותר ויותר עד לתפקודים הגבוהים ביותר של המוח. כל רמה מקיפה ומכילה את כל הרמות שלפניה ומוסיפה עליהן את תכונותיה. אין מולקולות בלי אטומים, אין תאים בלי מולקולות ואין ניאוקורטקס מורכב במרומי המוח ללא גזע המוח שהגיע אלינו מהזוחלים והיושב בבסיס המוח. כל מה שנמצא ברמה גבוהה יותר, מורכב יותר מקודמיו אך נפוץ פחות מהם. כך, יש יותר אטומים ממולקולות, יותר מולקולות מתאים ויותר תאים מאשר בני אדם.
(או.קיי, הפסקה. קחו נשימה עמוקה ותסתכלו על הרמות המקוּנָנות ברביע הימני-עליון במפה. אלה הם ההיבטים החיצוניים של אובייקטים יחידים, שניתן למדוד ולחקור אותם באמצעות המדע המודרני. שימו לב, אגב, להתקדמות הקינונים: מחומר פיזיקלי דרך חיים ועד למוח).
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
קן ווילבר
|
|
|
 |
|
 |
|
.
|
|
|
 |
|
|
|
עכשיו, שימו לב שעבור כל היבט חיצוני ברביע הימני-עליון יש היבט פנימי מתאים לו ברביע השמאלי-עליון. בין אטומים יש אינטראקציות פיזיקליות, תאים חיים מעוררים זה את זה, אורגניזמים מורכבים יותר יכולים לחוש זה את זה, לפעול על פי דחפים, לתפוס את סביבתם ובסופו של דבר גם לחוש רגשות - קינון בכיוון של מוחות מורכבים יותר ויותר המשתמשים בסמלים, יוצרים מושגים וחושבים באופן יצירתי. שוב, כל רמה פנימית מקיפה את כל הרמות שהיו לפניה ומוסיפה עליהן את תכונותיה שלה. אין תפיסה ללא חישה, אין דעות ללא רגש, ולא תיתכן חשיבה יצירתית ללא כל הרמות שלפניה.
(בואו נעצור שוב, רק עד שהמדענים המושבעים יוכלו להתלונן שעניינים "פנימיים" אינם חשובים מאחר שאיננו יכולים למדוד אותם אלא רק לפרשם. אך למען האמת, זה טיפשי. האנושות בילתה אלפי שנים בניסיון להפריד בין פירושים טובים לפירושים רעים. ווילבר מצידו מצביע על כך שפירוש הוא חלק מהתהליך שמאפשר לנו להבין את המדע.
מה שמוביל אותנו לרביע השמאלי-תחתון. בין אם תרצו ובין אם לא, כל אמת שאנחנו יודעים, אליבא דווילבר, קיימת בתוך הקשר או תרבות יחד עם הקינונים המתאימים - לאטומים ולמולקולות יש תרבויות פיזיקליות המקננות בתוך התרבות הצמחית של הצמחים הראשונים, המקננים בתורם בתרבות ברת-התנועה של בעלי החיים הראשונים. קינונים אלה מתחילים להיות מעניינים כשאנחנו מגיעים להשקפות העולם האינסטינקטיביות של הזוחלים, הקשרים הרגשיים של יונקים והשקפת העולם הארכאית של הפרימטים (שאצלם החשיבה, המוח, אינם מופרדים ברובם מהטבע).
עם הגעת המוח האנושי מגיעה הפרדה הדרגתית מהטבע, מהרמות המכושפות והמיתיות (בהן הסנה הבוער שמשה רבנו ראה באמת בער ולא כלה) אל הרמה הרציונלית (בה אנחנו חושבים בצורה ביקורתית על אמונות כמו הסנה הבוער) ומשם אל האינטגרציה של התודעה, הגוף והרוח. שוב, כל רמה מכילה את קודמותיה ומוסיפה את תכונותיה שלה. אנחנו יכולים לתקשר בשפת סימנים עם קופי אדם, אנחנו יכולים לחוש אמפתיה ורגש כלפי כלבים, ואנחנו נופלים באותה מהירות כמו סלע המחמד שלנו בדיוק בגלל שכל הרמות התרבותיות האלה קיימות בתוכנו.
(אופס, האוויר כאן מתחיל להיות דליל! אבל בואו נמשיך. הציצו ברביע הימני-תחתון - מערכות חברתיות - ותשאלו את עצמכם "איך ייתכן שגלקסיה מקוננת בכוכב לכת?". או.קיי, אני מודה שהפעם תפסתם אותי. גם אחרי מספר שיחות טלפון לצוק של ווילבר אני עדיין לא בטוח, אבל הנה מה שאני חושב שהתשובה עשויה להיות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מועדון פנויים פנויות חם במיוחד
|
|
|
|
|
|
|
גלקסיות, כל אותם מיליוני כוכבים, הן בעצם קבוצות חברתיות של יונים ואטומים יחידים. (השמש שלנו, למשל, היא מועדון פנויים פנויות חם במיוחד של פלזמה יונית. למולקולות הכניסה אסורה). כוכבי לכת, מאידך, הם קבוצות חברתיות של מולקולות קרירות ומחושבות. כלומר, כוכבי לכת הם מורכבים יותר מגלקסיות בגלל שהם מכילים את היסודות מהכוכבים. באותו אופן, הרשתות החברתיות של תאים חיים מורכבות יותר מאשר אלה של כוכבי הלכת הפיזיקליים עצמם. וכך זה ממשיך - חלוקת עבודה בין בעלי חיים יוצרת סדר חברתי מורכב יותר, המקנן בתוך משפחות, המקננות בתוך שבטים - כל הדרך למעלה עד הכפר הגלובלי המתהווה בעולמנו.
כשמסתכלים על המפה, הדבר הראשון שבולט לעין הוא מה שווילבר מכנה "הדחף להתעלות עצמית של הקוסמוס", הדחף לכלול ולעלות מעל ומעבר למה שהיה לפני כן. איך שלא נקרא לדחף הזה – רוח, תודעה או עומק - הנקודה היא שהיקום ללא ספק מתקדם בכיוון כלשהו. ווילבר מוסיף ואומר ש"בגלל שליקום יש כיוון, לנו יש כיוון. אנחנו חלק מאינטליגנציה כבירה זו, רוח בפעולה זו, אלוהים זה בהיווצרותו".
בנוסף, שימו לב שהמפה של ווילבר לא רק מציירת את האבולוציה של היקום ושל בני האנוש אלא גם את מחזור החיים של כל אדם. כולנו מתחילים כתא בודד, המוקף או מוכל או מקונן עד שנוצרים גוף ומוח. אז אנחנו נולדים לתוך עולם ארכאי שבו אין כמעט הפרדה בין העצמי לבין העולם. לאחר מכן, בסביבות גיל שנתיים, עולמנו הופך מכושף, כשהוא נראה כשלוחה של עצמנו. בשלב הבא, המיתי, בערך בגיל שש, אנחנו מגלים את התפקידים שאנחנו ממלאים בחברה. בשלב הבא, בסביבות גיל 12, מגיעה רציונליות גבוהה יותר כשאנחנו לומדים להטיל ספק בתפקידים ובאמונות שלמדנו מהחברה שסביבנו. רבים מאתנו גם מקבלים הצצה לרמה גבוהה יותר, בה המחשבה והגוף והבריאה כולה נחווים כמהות אחת.
ווילבר מצביע על כך שלא כל אדם או כל תרבות מגיעים לאותה רמה של תודעה. ישנם שבטים שעדיין חיים בהשקפות עולם מכושפות בעיקרן, כמו למשל מדינות כמו עיראק שניתן לתארן בצורה הטובה ביותר כמיתיות. ובאותו זמן, יחידי סגולה מכל התרבויות - העוסקים בתורות הנסתר, הקדושים והחכמים - חיים בשלב גבוה יותר ומורים את הדרך אליו. ווילבר טוען שכל אלה מספרים גרסאות של אותו סיפור: "הסיפור של להתעורר יום אחד ולגלות שאנחנו אחד עם הכל באופן שהוא מעבר לזמן, נצחי ואינסופי". ועדיין, תיאורים אלה מעמידים בפנינו אירוניה עמוקה - החוויה של אחדות היא נדירה יחסית. ווילבר ממשיך ומסביר כיצד אנשים מסוימים שעברו חוויה חולפת כזו מתחילים לחשוב שאין אמת אחת שהיא טובה או גבוהה יותר מכל האחרות. אולם, הוא ממשיך וטוען, זוהי שטות. חוויית האחדות הזאת היא אמת ברמה הגבוהה ביותר הידועה לנו. יש אינספור אמיתות פחותות ממנה, שלא לדבר על אספקה בלתי נדלית של רעיונות סרק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההיסטוריה המקוצרת של הפסיכולוגיה
|
|
|
|
|
|
|
לסלע לא יכול לקרות הרבה, אך ככל שאנחנו נעים בכיוון החיים, התודעה והחוויות המיסטיות, הסבירות שמשהו ישתבש עולה באופן אקספוננציאלי (שמכפיל את עצמו). פרויד היה בין הראשונים שהתריעו על כך שטראומות ברמה המינית והרגשית עלולות לגרום לבעיות בשלב מאוחר יותר בחיים, כך שבכדי להמשיך באמת קדימה, יש תמיד צורך לחזור לאחור. לאחר מכן זיהו מטפלים קוגניטיביים כיצד בעיות בשלבים רציונליים, גבוהים יותר של ההתפתחות יכולים למשל לשתק אותנו באמצעות דיכאון. לאחרונה, מטפלים טראנספרסונליים פנו לבחון תחושות של בידוד בשלבים רוחניים גבוהים אף יותר. ועדיין, כפי שהצד השמאלי של המפה
מראה בבירור, בכדי להבין את עצמנו בצורה מלאה עלינו לסיים את המשימה המרתיעה של חקר כל הרמות הפנימיות שלנו.
כך שלהבין באמת את מקורו של הדיכאון, למשל, נדרש מאיתנו להפוך שקופים בפני עצמנו, מלמטה ועד למעלה. אבל אם אין לנו זמן, אפשר גם לקחת פרוזק. מדוע? עלינו לזכור שלשקוע עמוק בכל הרמות הפנימיות שלנו זהו רק פתרון אחד, עבודה עם סוג אחד של אמת. ישנה גם האמת החיצונית. לדוגמה, מדעני המוח עשויים לראות דיכאון כחוסר בסרוטונין במוח. קחו פרוזק, אזנו את רמות הסרוטונין והדיכאון עובר. הבעיה עם פרוזק היא שהוא לא יעזור לנו להבין או לפרש את הכאב הפנימי. גרוע מכך, הפתרון החיצוני המהיר יוצר את הרושם שמעמקים פנימיים - מחשבותינו, רגשותינו והרוחניות שלנו - אינם אמיתיים ואינם חשובים. לכן, אם נחשוב על כך, פתרונות מדעיים שכאלה מאיימים לגזול מאיתנו חצי מהקוסמוס. ווילבר קורא למצב זה "ארץ שטוחה" (Flatland): אם הפנימיות שלנו אינה חשובה, אנחנו הופכים לצללים שמוקרנים על קיר. אנחנו יכולים להיות חופשיים מהדיכאון בעודנו הורגים זה את זה ואונסים את הפלנטה שלנו כתוצאה מהניתוק המחריד שלנו מהרמות הפנימיות בתוכנו.
המטרה, מציע ווילבר, היא לא להכחיש את הפנימיות ולא את החיצוניות, אלא לשלב את שתיהן. אחרי הכל, אנחנו רוצים שחיצוניותנו תשקף את פנימיותנו, שהתנהגותנו תתאים לכוונותינו. כשזה קורה אנחנו מפסיקים לשקר לעצמנו ולאחרים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתיקה סביבתית
|
|
|
|
|
|
|
אפילו מבט קצר על המפה מגלה היררכיית תודעה פשוטה המציעה, למשל, שעדיף לאכול צמחים מאשר בעלי חיים, או פרות ולא גורילות. אבל אנחנו יכולים גם לראות במפה הצהרה מקיפה יותר בנוגע לאחריותנו לשמירה על סביבתנו - אחריות הקשורה לעובדה שכל רמה מכילה את כל קודמותיה. ווילבר מצביע על כך שבני אדם עשויים מסוגים שונים של אטומים ומולקולות ותאים מגוונים - כל הקינים אשר ביחד יוצרים את מה שאנחנו מכירים כחיים ותודעה. המשמעות היא שהביוספירה היא למעשה בתוכנו, חלק מהווייתנו, כך שנזק לביוספירה הוא בעצם התאבדות, גם מבפנים וגם מבחוץ.
לאחר שהמוח והחברה האנושיים התפתחו לקראת עומק ומורכבות רבים יותר, כך גם התפתח המושג שלנו של רוח (spirit). בעולם הארכאי, כאשר גברים ונשים התחלקו לציידים ולקטים, האלים היו גם זכריים וגם נקביים. בעולם המכושף, בו נשים השתמשו במעדרים לצורכי חקלאות, האלים היו בעיקר נקביים. בעולם המיתי בו נבנו אימפריות, בו כוחם של הגברים נדרש להפעלתה של מחרשה, האלים הפכו לזכריים ונשארו כך גם בעולם הרציונלי של מדינות לאומיות. כיום, בכפר הגלובלי ההופך יותר ויותר אינטגרטיבי ומשתמש יותר ויותר במידע, אנחנו יכולים, ובצדק, לאזן את כפות המאזניים בין תפקידי המינים. אנחנו יכולים גם לנסות לחפש את הביטוי האמיתי של הרוח גם בתוך חוכמת המסורות שלנו וגם מחוץ להן כך שנוכל לשתף, להעריך וללמוד מחוויותינו השונות של הקדוּשה.
על פי ווילבר, האתגר הגדול ביותר העומד בפני עולמנו אינו פער ההכנסות בין העשירים לעניים אלא הפער ברמות התודעה. העולם מאוכלס באנשים מיתיים שהורגים בשם האל, באנשים רציונליים שקוראים לכיבוש הסביבה ובאנשים שעברו מעבר לרמות תודעה אלה ומשותקים על ידי החשיבה המוטעית שכל האמיתות שוות בערכן. "רק על ידי הכרה בכל הרמות השונות האלה, בכל ארבעת הרביעים, נוכל למצוא חזון נדיב ומקיף יותר", אומר ווילבר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
