 |
/images/archive/gallery/171/051.jpg ביירון קייטי.
צילום: מתוך אתר הבית  |
|
|
|
|
| מיכל ורשאי שולחת את כל מי שהיא אוהבת לקרוא את הספר החדש של ביירון קייטי |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מיכל ורשאי
16/1/2005 13:14 |
|
|
|
|
|
|
|
לאהוד בנאי יש שיר שנקרא "א יידישע רסטהמן" שהולך ככה:
"ניסיתי מדיטציה, זה לא הלך לי
ניסיתי הרי קרישנה וברחתי
אפילו סיינטולוגיה לא עזר לי
אסטרולוגיה
מרוב הפסיכולוגיה
התבלבלתי
וכל אחד אומר לי:
זו הדרך שחיפשת,
איך זה לא נתפשת...?"
לפעמים אני מרגישה שהוא נכתב עלי. מה לא ניסיתי. פסיכולוגיה, ביו אנרגיה, אושו, פורום, סיינטולוגיה, טארוט, נומרולוגיה וגם כמה וכמה מורים רוחניים, שהיקר לליבי מביניהם הוא שי טובלי,
מי שהכיר לי את ביירון קייטי ו"העבודה".
עם כולם קרה לי אותו דבר. משהו בי נמשך אחרי איזו אמת עמוקה שזיהיתי בהם, התאהב לגמרי ונתקע בחוסר יכולת לתרגם אותם לחיים שלי בצורה טרנספורמטיבית. באופן פרדוקסלי, ככל שיותר התאהבתי כך יותר התרחקתי מהמימוש. עד שהגעתי לביירון קייטי שהצליחה לחבר לי את הפאזל והפכה עבורי את התובנות למעשיות.
מצאתי את עצמי חווה שחרור אחרי שחרור אחרי שחרור, ומשתנה. אבל בעיקר מאושרת יותר. מאושרת באמת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אלוהים במסווה של בעיה
|
|
|
 |
|
|
|
ביירון קייטי היא מורה רוחנית אמריקאית, עם סיפור חיים יוצא דופן ומעורר השראה, שפיתחה שיטה לחקירה עצמית שנקראת "העבודה". "לאהוב את מה שיש" הוא בעצם ספר שמלמד את השיטה הזאת, בצורה מאוד מפורטת ופשוטה להבנה.
"העבודה" מתבססת על ארבע שאלות עיקריות, שמתפתחות לעוד כמה תתי שאלות, שמטרתן לחקור כל מחשבה שגורמת לנו סבל, בלבול, כעס או כל תחושה לא נעימה אחרת.
"אין מחשבה או מצב שלא ניתן להעמידם לחקירה", אומרת קייטי. "כל מחשבה, כל אדם, כל בעיה לכאורה, נמצאים כאן למען השחרור שלנו. כשאתם חווים משהו כבלתי מתקבל על הדעת, החקירה יכולה להחזיר אתכם "הביתה" אל השלווה שחשתם בטרם האמנתם באותה מחשבה. אם לא נוח לכם לגמרי בעולם, עשו את 'העבודה'. לכך נועד כל רגש לא נוח - לכך נועד הכאב, לכך נועדו כל הדברים שבעולם: ההגשמה העצמית שלכם.
"כל דבר הוא בבואה לחשיבה שלכם. שפטו אותו, חקרו אותו, הפכו אותו ותשתחררו, אם רצונכם בשחרור. עד שלא תראו בכל דבר שבעולם ידיד, לא הסתיימה עבודתכם".
נשמע פשוט, כמעט פשוט מדי. אינסטנט אמריקאי? אולי. אבל האמת היא שזה מהפכני, וזה פשוט עובד.
לפי קייטי כל הסבל שלנו נובע מוויכוח מתמיד עם המציאות. כולנו מאמינים שהדברים צריכים להיות אחרת ממה שהם באמת. בכל פעם שאנחנו מתווכחים עם מה שיש אנחנו חשים מתח, כאב, בלבול, אבל כשאנחנו חוקרים את המחשבות והאמונות שלנו אנחנו מתחילים להתאהב במציאות כמו שהיא. אנחנו מגלים שבמציאות מעולם לא היתה בעיה, ושאף אחד אחר מעולם לא היה הבעיה שלנו. הבעיה היתה המחשבות הלא חקורות שלנו על המציאות ועל אנשים סביבנו. כשאנחנו חוקרים אנחנו משחררים את עצמנו, ועם השחרור מגיעה ההבנה שכל מי שהכאיב לנו או העציב אותנו הוא בעצם אלוהים במסווה של בעיה, הוא נתן לנו את כל מה שדרוש לשחרור שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כגודל השד כן גודל השחרור
|
|
|
|
|
|
|
אחרי בערך שנה שהתוודעתי ל"עבודה", החלטתי לנסוע לבית הספר של קייטי, כדי להעמיק בחקירה וכדי לפגוש אותה. בית הספר הוא בעצם סדנה של 10 ימים, שמתרחשת כמעט אחת לחודשיים, בכל פעם במקום אחר בעולם. אני נסעתי כדי להיוולד מחדש בבריסל. כל כך נולדתי מחדש עד שמפתיע אותי שלא קיבלתי דרכון בלגי. חיים שלמים עברתי בעשרה ימים האלה. עמדתי מול כל הפחדים הכי גדולים שלי, מול כל האויבים הכי אכזריים שלי, מול אמונות שמלוות אותי מאז שאני זוכרת את עצמי, וכל זה בלהט שלא הכרתי בתוכי.
ככה זה עובד, ככל שאתה עושה את "העבודה" יותר זמן, אתה נהיה יותר ויותר להוט להתעמת עם קושי, כי אתה כבר מבין ויודע שכגודל השד כן גודל השחרור.
"לאהוב את מה שיש" הוא ארגז כלים לחיים ללא סבל. זה לא אומר שהסבל לא ידפוק לכם יותר על הדלת, אבל בכל פעם שהוא יעשה את זה, יהיו לכם יותר כלים לחקור אותו, עד לרגע שבו תגלו שאתם אלה שדופקים בדלת ושאתם גם אלה שיכולים להפסיק.
הספר מורכב מדיאלוגים (סשנים) שהיו לקייטי עם אנשים שונים, מבנה שהופך את הקריאה לייחודית כי אפשר להישאר צופים ואפשר גם להשתמש בכל סשן ולקרוא אותו כאילו היינו אנחנו יושבים מולה ועושים איתה את "העבודה".
אני יושבת לכתוב על הספר הזה וכולי התרגשות. איך לתרגם למילים את התודה הענקית הזאת. אני רוצה לצרוח: תרוצו, תקנו את הספר ותחלקו לכל מי שיקר לכם. אבל אני מרגיעה את עצמי. זה נשמע מיסיונרי, אני יודעת. אבל ככה זה כשמשהו עושה לך טוב באמת, אתה רוצה שלכולם יהיה ממנו.
"לאהוב את מה שיש - ארבע שאלות שיכולות לשנות חיים", יצא בהוצאת פראג.
|
|
|
|
|
|
|  | | עטיפת הספר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
