 |
/images/archive/gallery/917/153.jpg ברברה ברגר
 |
|
|
|
|
| תפסיקו להתעסק בעניינים של אחרים. אל תתנו עצות ואל תגידו לאף אחד מה לעשות. לא תאמינו איך זה ישפר את חייכם. ברברה ברגר גילתה מה נדרש כדי לחיות חיים מאושרים. פרק מספר חדש
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ברברה ברגר
10/4/2008 16:55 |
ברברה ברגר
10/4/2008 16:55 |
|
|
|
|
|
|
|
מה נדרש כדי לחיות חיים מאושרים? הסופרת האמריקאית ברברה ברגר שאלה את עצמה את השאלה הזאת לפני שנתיים. את התשובה, בצורת 10 כללים פשוטים, היא ניסחה בספר "הזדמנות לאושר", שיצא לאור בעברית לאחרונה בהוצאת כנרת זמורה ביתן. הנה הכלל החמישי מתוכו: התעסקו בענייניכם בלבד.
הגורם מספר 5 לסבל ולאומללות הוא התעסקות בענייניהם של אנשים אחרים. כשאנחנו מתעסקים בענייניהם של אנשים אחרים, אנחנו בנתיב הבטוח לגרום לעצמנו עצב. אם אתם רוצים לחיות חיים מאושרים, אני ממליצה לכם מאוד להתבונן מקרוב והיטב במנגנון הזה ולשאול את עצמכם: בענייניו של מי אנו מתעסקים?
לְמה בדיוק אני מתכוונת במילים "להתעסק בענייניהם של אחרים?".
כאשר אנחנו עוסקים בענייננו אנחנו דואגים לעצמנו. אנחנו נמצאים במרחב שלנו, מתמקדים במה שקורה בתוכנו ובמה שטוב בשבילנו. במצב כזה, אנחנו מנסים לקבל את ההחלטות הטובות ביותר כדי לבצע את הפעולות הטובות ביותר, על בסיס כל מה שאנחנו יודעים, מרגישים ואוהבים.
כשאנחנו עוסקים בענייניהם של אחרים, אנחנו במרחב שלהם, אומרים להם, בשקט או בקול רם, את דעתנו על איך ומה הם אמורים להרגיש, לחשוב ו/או לעשות. כשאנחנו עושים דברים כאלה אנחנו מתעסקים בענייניהם של אחרים. בתיאור פשוט, התעסקות בענייניהם של אחרים היא פלישה למרחב שלהם, פרט למקרים שבהם הזמינו אותנו לשם כך במפורש וביקשו מאיתנו לעזור או לחוות דֵעה.
נסו במשך היום לשים לב ולשאול את עצמכם מדי פעם: " בענייניו של מי אני מתעסק עכשיו? האם אני עוסק בשלי, או בענייניו של מישהו אחר? בעבור מי אני עסוק בשיפוטים ובהחלטות עכשיו? בשבילי או בשביל מישהו אחר? בשביל מי אני דואג עכשיו? על מי אני חושב, למי אני מתכנן, בשביל מי אני פוחד?"
ייתכן שתרצו עכשיו להניח לרגע את הספר בצד ולשאול את עצמכם את השאלות האלה: על מי אתם חושבים עכשיו? למי אתם דואגים ברגע זה? האם זהו בן הזוג, ההורים, החברים, הילדים?
איזו מין דאגה זו? האם היא ממשית ומעשית מפני שאתם ניצבים ממש ליד האדם הזה שנתון, ממש ברגע זה, במצב של חיים או מוות, ורק אתם יכולים להציל אותו? סביר להניח שלא, אחרת לא הייתם קוראים עכשיו בספר הזה. האם אתם חורגים מתחומכם אל המרחב של האחר ועוסקים בשיפוטים ובהצעות - בראש שלכם בלבד - מה שאינו מתפקידכם לעשות?
מעניין לחשוב על זה. מעניין גם להתבונן בכם במשך היום, מתַקשרים עם בני המשפחה שלכם, עם החברים והעמיתים לעבודה - תוך כדי כך שאתם בודקים את השאלה. זה רעיון מעניין וחדש, כי לא מלמדים אותנו שום דבר כזה בבית הספר. מעטים מאוד מודעים לכך שזה מה שהם עושים. אולם אם אתם רוצים לחיות חיים מאושרים, הרגע הנכון להתעורר ולהיות מודעים למנגנון הזה בפעולה הוא עכשיו! כדי להשתחרר מהעיסוק בענייניהם של אחרים, יש מפתח אחד פשוט: התעסקו בענייניכם. התבוננו במה שאתם עושים. ראו אם אתם חורגים מהתחום שלכם, ואם כן, קבלו החלטה מודעת לסגת מהרעיונות וההשלכות שלכם בקשר למה שאתם חושבים שאנשים אחרים צריכים לעשות, והישארו בבית שלכם, בתוך עצמכם!
כשתתחילו להבין את המנגנון הזה ולהבחין במה שאתם עושים, סביר להניח שתגלו שחלק גדול מהיום אתם נמצאים בכל מיני מקומות, אבל לא בבית, בתוך עצמכם. אם אתם מגלים שזה מצבכם, אל ייאוש. המודעות לקיומו של המנגנון הזה היא בפני עצמה דחף חזק לשינוי. הדחף הזה עובד מעצמו משום שברגע שאתם מתחילים לראות מה אתם עושים, הנטייה הטבעית שלכם תהיה להפסיק את ההשלכות שלכם, את הרעיונות וההצעות שיש לכם לאנשים אחרים, המבוססים על מה שלדעתכם יכול להועיל להם. הנטייה הטבעית שלכם תהיה להניח להם להחליט בעצמם. כאשר אתם מתחילים להתעורר, מתחיל להתברר שאין לכם שום אפשרות לדעת מה טוב בשביל מישהו אחר. מניסיוני, המחשבה שאתם כן יכולים לדעת זאת גורמת רק לכאב ולעינויים אישיים.
כך שאנחנו נשארים עם השאלה הפשוטה: בענייניהם של מי אנו מתעסקים - שלנו או שלהם?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
להיות בן אדם טוב?
|
|
|
 |
|
|
|
יש עוד דבר שקשור להתעסקות בענייניהם של אחרים - כשאתם חורגים מתחומכם לעיסוקי האחרים - מי ב"בית" מתעסק בעניינים שלכם?
נדרשה ממני עבודה פנימית רבה כדי להבין את המנגנון הזה בפעולתו, אולם כאשר הבנתי אותו, חשתי תחושת הקלה עצומה, כיוון שיש בזה משהו משחרר באמת ומלא אנרגיה חדשה לשוב ולהביא את עצמכם אל הבית שלכם, אל העניינים שלכם, ולהפסיק לרוקן את עצמכם מנטלית ורגשית מפני שאתם עוסקים בענייניהם של אחרים. עם זאת אני מודה שצריך לתרגל איך להישאר בבית עם עצמכם, מפני שההתעסקות בענייניהם של אחרים היא הרגל מנטלי עתיק, קבוע וגרוע מאוד.
כשהתחלתי לעסוק לעומק בשאלה למה אני משקיעה כל כך הרבה זמן ואנרגיה בענייניהם של אנשים אחרים גיליתי שעשיתי זאת כיוון שהאמנתי ברעיון המוטעה, שאם אני רוצה להיות "בן־אדם טוב", עלי לדאוג לאנשים אחרים ולטפל בהם. חשבתי אז שלהיות "אוהבת וטובת־לב" פירושו לעשות כל מה שרק אפשר כדי לגרום לאנשים אחרים להיות שמחים. בעת שחשבתי כך, עסקתי כל הזמן בניסיונות לנחש מה עובר בראש של ההורים שלי, הילדים שלי והחברים שלי.
אני משערת שהניסיונות האלה הפכו אותי לנודניקית רצינית. נוסף על כך גם גרמתי לעצמי לא מעט עוגמת נפש משום שלא משנה עד כמה מתאמצים, אי אפשר להצליח בזה כמעט אף פעם!
גם אתם כאלה? האם גם אתם חושבים שאתם חייבים כל הזמן לדעת מה כולם חושבים, מרגישים ועושים? האם גם אתם חשים שאם אתם רוצים להיות בן־אדם טוב, אתם צריכים לשלוט במצב, בכל מצב, ולדעת בדיוק מה כל אחד צריך ורוצה? תגידו, איך אפשר בכלל?! כלומר, הרי למען האמת, די קשה לנו להבין מה אנחנו עצמנו רוצים ומה אנחנו מרגישים, אז לנסות את זה עם מישהו אחר?! הרי איך נדע בכלל שאנו צודקים? כל שאני יכולה לומר הוא שמצאתי את עצמי מנסה לנחש כל הזמן מה אנשים סביבי רוצים. זה היה סיוט אמיתי ומבצע בלתי אפשרי לחלוטין. ומה בכלל יוצא לי מזה?
מניסיוני - לא יוצא מזה שום דבר וזה לא מוליך אותי לשום מקום, פרט להצלחה בתחום אחד - אצליח להרגיז את האנשים סביבי! אבל ממש! אם חושבים על זה, התעסקות בענייניהם של אנשים אחרים היא כמו לומר להם שאין להם מספיק שכל, שאתם חושבים שהם לא נבונים מספיק כדי לדאוג לעצמם - וזה ממש מעליב. אני לא רוצה שאנשים יתייחסו אלי כך, אז מה נותן לי את הזכות להתייחס כך לאנשים אחרים? בעיקר כאשר מדובר באנשים שאני אוהבת, כמו הילדים שלי או בן זוגי. עכשיו, אחרי שהבנתי איך פועל המנגנון הזה, אני מבינה כמה מגוחכות האמונות האלה, בעיקר אם השאיפה שלנו היא לחיות חיים מאושרים והרמוניים. אולם המציאות היא שרבים מאוד מאיתנו מתעסקים בענייניהם של אחרים רוב הזמן, במקום לעסוק בעניינים שלנו. מובן שאני לא אומרת כאן שכדאי ש"נרד" על עצמנו באכזריות ונעניש את עצמנו על התנהגותנו הטיפשית, על כך שגרמנו קשיים לעצמנו ולאחרים. אני רק אומרת שאם נשים לב לעצמנו ונחשוב על המנגנון הזה, נתחיל להיות מודעים למעשינו. כשזה יקרה, המחשבות והמעשים שלנו יסתדרו מעצמם. מודעות היא המפתח. אחרי הכול, ההתעסקות בענייניהם של אנשים אחרים היא צורת התנהגות אוטומטית ולא מודעת, שאליה אנחנו נופלים מפני שלא בדקנו ולא חקרנו את המחשבות שלנו. הדבר נכון במיוחד אם אתם טיפוסים שאוהבים לרַצות אחרים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עצרו לבדיקה
|
|
|
|
|
|
|
עצתי לכם היא לקבוע לעצמכם נקודות לבדיקה.במהלך היום. עצרו ושאלו את עצמכם: "בענייניו של מי אני עסוק עכשיו? האם אני בביתי, במרחב שלי, או שאני פולש למרחב של מישהו אחר?" גם אם אתם חושבים שאתם יודעים מה נכון למישהו אחר, שאלו את עצמכם שוב: "האם אני באמת יכול לדעת מה טוב בשבילו?"
באשר לטענה שאנחנו יודעים מה טוב בשביל אחרים - השאלה היא: מי אנחנו שנשפוט בכלל?? מי אנחנו ואיך אנחנו יכולים לדעת מה נכון ומה מתאים לאדם אחר? אפילו אם האדם האחר שבו מדובר הוא הילד שלכם - ובעיקר אם מדובר בילד שלכם - לדעת מה טוב בשביל מישהו אחר היא התעסקות בענייניו של אדם אחר! הידיעה מה טוב לאחרים היא באופן ברור התערבות בענייניהם. לכן, כשאתם חושבים שאתם יודעים מה טוב - שאלו איש־איש את עצמו: האם בכלל אני יכול לדעת מה טוב יותר? האם ניחנתי בחוש נבואי? האם אני יכול לדעת איך ייגמר הכול?
כשאנחנו מבינים זאת, אין להסיק מכך שאסור לנו לעמוד לצד ילדינו, הורינו ואנשים אחרים. כשאנו מבינים זאת, אין להסיק מכך שאנחנו לא יכולים לאהוב אחרים ולתמוך בהם, אבל זה לא אומר שמותר לנו להתערב. אנחנו יכולים לעמוד לצדו של אדם יקר אם זה מה שהוא מבקש מאיתנו, ואם הוא ישאל שאלות, אנחנו נהיה מסוגלים לומר לו את האמת. כאשר אנחנו דרוכים וקשובים, אנחנו קולטים את האיתותים, ואז אמירת האמת יכולה להישמע כך:
- אני מבין שאתה רוצה לעשות את זה. מניסיוני גיליתי ש...
- אני יודעת שזה נשמע כיף, אבל לדעתי...
- נסה ותראה מה יקרה.
- כשאני הייתי במצב דומה, זה מה שעשיתי...
- מניסיוני, כשעושים את זה זה מוביל ל... אבל נסה בעצמך ותראה מה קורה.
- נשמע מעניין אבל אני לא הייתי עושה את זה כי...
וכן הלאה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי יודע מה טוב ומה רע?
|
|
|
|
|
|
|
בחינת נושא השיפוטיות הזכירה לי סיפור בודהיסטי ישן שקראתי בספר מאת סטיב האגן.
סוסו של איכר סיני ברח. שכנו הטיפש שמע על כך, וכשנפגשו, הוא הביע את צערו. "מי יודע מה טוב ומה רע?" אמר לו האיכר. כעבור יומיים, חזר הסוס ואחריו עדר של סוסי בר. השכן בירך את האיכר על מזלו הטוב. "מי יודע מה טוב ומה רע?" אמר האיכר בתשובה. זמן קצר אחר כך ניסה בנו של האיכר לרכוב על אחד הסוסים החדשים, נפל ושבר את רגלו. השכן הטיפש בא לנחם את הפצוע. "מי יודע מה טוב ומה רע ?" אמר האיכר. לאחר מכן באו לכפר קצינים של צבא הקיסר לגייס גברים צעירים למלחמה. כשהגיעו לביתו של האיכר, נאלצו לוותר על הבן בגלל רגלו השבורה. בא השכן הטיפש לברך אותו על מזלו של הבן. "מי יודע מה טוב ומה רע"? אמר האיכר בתשובה. וכן הלאה.
התבונה שלכם באה אליכם כמו מתנה מהחיים עצמם. אלה הם החיים במלוא הדרם ואיכותם, משום שהתבונה, כשחושבים על זה, היא תמיד טובה. תבונה, אם חושבים על זה, היא תמיד הדרך העדינה. תבונה, אם חושבים על זה, תמיד משחררת את בני האדם.
משום כך, כשאתם נשארים בבית עם עצמכם ועוסקים בענייניכם, התבונה שלכם תמשוך אליכם דברים. אם תגזימו - תיפלו ותיכשלו. אם תישארו בבית - העולם כולו יבוא אליכם. ככה זה. אפשר לומר שמתנת השפיות היא ידיעת הדבר הבא: מי אתם ומה הם החיים - ולהישאר בבית ולעסוק בענייניכם.
לכו לאן שתרצו, אבל הישארו בבית, אצל עצמכם. היו מי שתבחרו להיות, אבל הישארו בבית, עם עצמכם. נסו כל מה שתרצו לנסות אבל הישארו בבית, עם עצמכם.
יש בכך איזו קלות, איזו פשטות. נדרשו לי חיים שלמים לגלות זאת, ללמוד ולחוות. יש כאן איזה קסם בלתי נתפס' איזו מתיקות שאי אפשר להסביר. הישארו בבית, עם עצמכם, ואז , אולי כמוני' תמצאו את הקסם ותירגעו עם חייכם' אולי לראשונה בחייכם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הספר "הזדמנות לאושר": 10 דרכים לחיות חיים מאושרים" יצא בהוצאת כנרת זמורה ביתן
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
