 |
/images/archive/gallery/912/098.jpg לקוטה
 |
|
|
|
|
| "החוכמה אמרה לי שאתה צריך ללמוד את השיעור בעצמך", אמר הזקן לילד, "כי היא הזכירה לי שלמדתי את אותו השיעור באותה הדרך". שני סיפורים על זיקנה ותבונה מתוך הספר "דרך הלקוטה" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ג'וזף מ' מרשל III. תרגום: חוה רימון
31/3/2008 10:46 |
ג'וזף מ' מרשל III. תרגום: חוה רימון
31/3/2008 10:46 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
סיפור ראשון: האיש שדיבר ברכות
|
|
|
 |
|
|
|
בכפר אחד היה מנהיג שזכה לכבוד על דרכיו השקטות ועל החלטותיו הטובות. הוא לא ביקש להיות מנהיג, אך כאיש צעיר הוא הראה שהוא יכול לחשוב בבהירות ולפעול בשלווה בשדה הקרב. והוא היה מפרנס טוב למשפחתו ודאג גם לחסרי הישע. אנשים אהבו את דרכיו ועל כן ביקשו ממנו להיות מנהיג. זה היה כמובן בימים ההם. בימינו אנשים רוצים להיות מנהיגים בשל הכוח והתהילה הכרוכים במנהיגות, ולא תמיד משום שרווחת האנשים היא הדבר שעומד לנגד עיניהם.
באי רצון הפך האיש למנהיג. לאורך השנים הוא החליט החלטות טובות ותמיד דיבר את האמת בפגישות מועצת הכפר, בין אם האמת הכאיבה או עזרה. במשך שנים רבות שגשג הכפר בהנהגתו והיה חזק.
שני דורות גדלו תחת מנהיגותו, והמנהיג בא בימים. כמה צעירים בכפר רצו מנהיג חדש. הם דיברו בינם לבין עצמם והחליטו שיש להעביר את יריעת המנהיג למישהו אחר, איש צעיר שיש בו יותר העזה, יותר מרץ ויותר כישרון שמתאימים למוניטין של כפר חזק ומשגשג. הם שכחו מי עזר להביא לכפרם את המוניטין שלו.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחדים מהצעירים נפגשו בחשאי ותכננו תכנית שהיו בטוחים בהצלחתה. הם יתפסו ציפור קטנה, ייגשו אל המנהיג הקשיש, וישאלו אותו שאלה. "סבא," ישאל אחד מהם, "יש לי ציפור ביד. אתה חכם. האם הציפור חיה או מתה?"
אם יענה הזקן "חיה", תימחץ הציפור. אם יענה "מתה", היא תשוחרר. בכל דרך ייראה המנהיג הקשיש חלש ובלתי בטוח, והעם יטיל ספק ביכולתו להנהיג.
בבוקר של התכנסות חשובה של הכפר לכדו אפוא הצעירים דרור, ואחד מהם נבחר לגשת למנהיג הקשיש. אחר הצהריים כשנאספו האנשים, ניגש הנבחר, מדבר בקול רם, כדי שהכול ישמעו.
"סבא, יש לי שאלה חשובה לשאול אותך," הוא קרא. דממה הושלכה בקהל כולו, כשניגש האיש הצעיר אוחז משהו מאחורי גבו.
"סבא, יש ציפור בידי," אמר הצעיר, כשכל האנשים נאספו סביב. "מכיוון שאתה חכם, האם הציפור מתה או חיה?"
האנשים חיכו, כי רבים מהם ידעו שאחדים מהצעירים מייחלים לשינוי בהנהגה. אחדים מהם תהו אם הצעירים צודקים. אולי הגיעה העת לאיש צעיר יותר לקחת על עצמו את המנהיגות. הם חיכו אפוא לתשובתו של המנהיג הקשיש.
המנהיג הקשיש ניגש אל הצעיר ששאל את השאלה. הוא עמד בשקט זמן מה, נראה כאילו לומד את הסוגייה. רחשים עברו בקהל. האם זהו האתגר שבסופו של דבר יהיה גדול ממידותיו של המנהיג הקשיש?
המנהיג הסתובב אל האיש הצעיר וחייך בסבלנות. אז הוא דיבר בנחישות אך בעדינות, כפי שעשה תמיד כשמשהו חשוב היה מוטל על הכף.
"נכד," הוא אמר, "התשובה היא בידיים שלך".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/912/100.jpg
בני שבט לקוטה, בצילום מ-1891  |
|
בני שבט לקוטה, בצילום מ-1891 |
|
|
|
|
|
|
|
סיפור שני: שיעור מהערוץ
|
|
|
|
|
|
|
חורף אחד בירח העצים המפצפצים, איש לקוטה זקן ונכדו בן האחת-עשרה הלכו בשלג העמוק של המישורים הצפוניים. הם חזרו מציד, אוחזים ארבעה ארנבים גדולים. לילד היה קר, והוא היה רעב ולהוט להיות בטיפי הקטן והחמים שחלק עם סבו וסבתו.
"סבא," הוא אמר, "אנחנו יכולים לקצר דרך הערוץ עם המעיין? אם נעשה את זה, נגיע הביתה מהר יותר. אני יודע שסבתא בטח דואגת לנו, כי תיכף יהיה חושך."
"זה קיצור דרך של הקיץ," ענה הזקן. "זהו חורף קשה. לא ראיתי כל כך הרבה שלג כבר המון שנים. הערוץ הזה בטוח מלא בשלג, והוא עמוק מכדי שנוכל לחצות אותו."
"איך אתה יודע את זה?" שאל הילד. "לא היינו ליד הערוץ מאז שהתחילו השלגים הראשונים."
"נכון," ענה הזקן בסבלנות, "אבל כל חורף, כשיש שלג כבד, הערוץ מתמלא. אף אחד, גם לא זאבי הערבה, מעז לחצות אותו."
"השפנים חוצים אותו," קבע הילד נחרצות.
"יש להם רגליים אחוריות ארוכות ושטוחות. הם יכולים להישאר על פני השלג," הסביר הזקן.
"כמה עמוק הוא יכול להיות?" תהה הילד. "הרגליים שלי ארוכות. אני יכול לחצות את הערוץ." הילד מיהר קדימה, משאיר את סבו מאחור. בעודו הולך הוא צעק לסבו: "אני ארתיח לך קנקן קפה לפני שתגיע הביתה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הזקן צפה בילד מתקדם לעבר הקיצור. הוא הלך בעקבות העקבות שהשאיר הילד, עוצר רק כדי להוציא חבל ארוך משק היוטה שהוא נשא. אז במקום מסוים הוא הסתובב אל קצה הערוץ מימין לשבילו של הילד. סמוך לקצה הערוץ השתרך הזקן בכבדות לגבעה סחופת רוח כמעט נקייה משלג. שם הוא עצר, שוב הכניס יד לתוך שק היוטה והוציא משם אבן שטוחה עם חור באמצעה. הוא השחיל את החבל בחור וקשר אותה היטב.
מאהיל על עיניו, הוא למד את הערוץ המלא בשלג שמתחתיו, מוצא תל שלג ארוך המתמשך מחצית הדרך אל צלע ההר שמנגד. בראש תל השלג הסתיימו עקבות הילד בחור גדול שבמעטה השלג. הזקן חייך. כשהוא אומד את המרחק לקצה תל השלג, הוא תפס את האבן עם החבל הקשור אליה והניף את זרועו קדימה ואחורה פעמיים או שלוש. אחרי הפעם השלישית הוא העיף את האבן. האבן עפה בקשת ואז ניתרה על גבי מעטה השלג. הזקן משך חזרה את האבן וניסה שוב. הפעם השליך את האבן גבוה יותר. האבן הקשיתה שוב ואז היכתה בשלג, פורצת את המעטה ושוקעת בתוך השלג הרך שמתחתיה.
הזקן אחז בחוזקה בקצה החבל וקרא.
"יש חבל בשלג; אם תתפוס אותו ותאחז בו, אני אמשוך אותך החוצה."
לא קרה דבר, החבל נשאר רפוי. הזקן חיכה רגע ושוב קרא.
"נכד, יש חבל בשלג. אם תתפוס אותו ותאחז בו, אמשוך אותך החוצה. עכשיו זו הגאווה שלך שמונעת ממך לתפוס בחבל. תיכף יהיה קר. האצבעות שלך יאבדו תחושה, ולא תוכל לאחוז בו."
הזקן חיכה. עד מהרה החבל נמתח, והוא החל למשוך, בעודו מעגן את עצמו בשלג. הוא משך ומשך. המשקל של ילד בן אחת-עשרה בשלג הוא לא פשוט להזזה. עד מהרה, מכל מקום, הגיחו ראשו מכוסה השלג של הילד וכתפיו מתוך המעטה, והוא נאבק לעמוד על רגליו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הזקן ניקה את השלג מנכדו כשהילד עומד בראש מושפל.
"אל תרגיש רע, נכד," אמר הזקן באהבה.
תוך רגע הילד דיבר, אף כי רועד מקור. "סבא, איך ידעת שאני מתחת לשלג? אתה חכם?"
"כן," ענה הזקן, "אני מניח שאני חכם."
"איך נעשית חכם?" רצה הילד לדעת.
"קודם כול," אמר הזקן, "למדתי כל מה שיכולתי, וככה אני יודע הרבה דברים. אני יודע על דרכים, על חורפים ועל ילדים להוטים שחושבים שהם יודעים משהו. כל מה שאני יודע בא מהאדמה ומכל מה שעליה, מעליה, בתוכה ומתחתיה. וגם חייתי חיים ארוכים."
"זה להיות חכם, סבא?"
"לא," ענה הזקן, "זהו ידע. להיות חכם זה לדעת מה לעשות עם מה שאתה יודע, מתי לעשות את זה ואיך לעשות את זה. ולפעמים אדם חייב לדעת מספיק כדי לא לעשות דבר."
"למה אתה מתכוון?" תהה הילד.
"ידעתי שתנסה את הקיצור, ולא משנה מה אני אגיד," ציין הזקן.
"למה לא עצרת אותי?" שאל הילד, עדיין רועד.
"כי החכמה אמרה לי שאתה צריך ללמוד את השיעור בעצמך," אמר הזקן. "כי החכמה הזכירה לי שלמדתי את אותו השיעור באותה הדרך. סבא שלי חילץ אותי מאותו ערוץ עצמו."
הילד חייך. "נפלת לתוך השלג כמוני?"
"כן," אמר הזקן, "וזה היה היום שבו התחלתי את המסע שלי, את המסע אל החכמה. ממש כמו שאתה עשית עכשיו. תזכור מה קרה כאן, כשיגיע הזמן לחלץ את הנכד שלך מהערוץ הזה, כשהוא יהיה מלא בשלג."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הספר "דרך הלקוטה - סיפורים ושיעורים לחיים", מאת ג'וזף מ' מרשל III, יצא לאחרונה בהוצאת טנקה. מאנגלית: חוה רימון
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
