 |
/images/archive/gallery/249/735.jpg יקי פלד.
צילום: שחר שלוח  |
|
|
|
|
| יקי פלט, רס"ן במי"ל בחיל האוויר, כבר שלוש שנים לומד טיבטית בדהרמסלה. בעוד חצי שנה הוא יוכשר כמתורגמן ללאמה. בית הוא לא יצליח לקנות מזה, אבל זה ממש בסדר מבחינתו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח
27/1/2005 21:20 |
|
|
|
|
|
|
|
אם הוא היה רוצה הוא היה יכול להיות ישראלי ממוצע. אבל הוא לא. בגיל 30, אחרי 10 שנים בצבא ותואר במדעי המחשב, יקי פלט נטש את המסלול המהיר למשכנתא ואוטו ארבע על ארבע ועבר לחיות במקלוד גאנג' בדרהמסלה שבהודו. כבר שלוש וחצי שנים הוא תלמיד ב"דיאלקטיק סקול", בית ספר ללימוד השפה הטיבטית שמכשיר מדי מחזור בן שלוש שנים קומץ אנשים שיוכלו להיות מתורגמנים של לאמות (מורים טיבטים בכירים) במערב. כסף לא עושים מזה.
משעשע לשוטט איתו ברחובות מקלוד גאנג'. בעונה הזאת של סתיו ושמים כחולים, יקי הוא לא זהוב השיער היחידי בסביבה, אבל הוא בין הבודדים בתוך ים המערביים שאחרי כל חמש פסיעות נעצר כדי לתת או לקבל צ'פחה על הגב ממקומי ולקשקש קצת בטיבטית. זאת לא שפה פשוטה. הטיבטים מדברים בשלושה ניבים שונים, האלפבית שלהם מכיל המון עיצורים קשים מאוד להגיה ולזיהוי והכתיבה שונה מאוד מהדיבור. הלימודים בבית הספר
לתרגום תובעניים למדי. מי שבחר במסלול הזה נפרד מפאזת התרמילאי ונבלע ולו במידה חלקית לתוך ההוויה האמיתית של המקום. כשעונת התיירות נגמרת החורף גולש לכאן מהצד השני של ההרים. הרחובות מתרוקנים ממטיילים ומתכסים בשלג; בתקופת המונסון המים והבוץ הם השליטים האמיתיים בעיר ולכביסה לוקח שבועיים להתייבש; באביב הטמפרטורות נוסקות והשמש מטגנת את העור. יקי על כל פנים מתייחס לכל ה"קשיים" בשוויון נפש בודהיסטי שליו.
"הייתי בצבא 10 שנים. השנתיים האחרונות היו לימודי מחשבים מחוץ למסגרת הצבאית אבל הם היו סיוט למרות שבשנתיים האלה טיילתי הרבה בהודו - בכל חופשת לימודים וגם בחופשות סמסטר. כשחזרתי מהלימודים נתנו לי את התפקיד הכי משעמם". בגיחות להודו הוא התנדב לעבוד בארגון הטיבטי לזכויות אדם ולדמוקרטיה ובנה עבורם בסיס נתונים שמכיל מידע על אסירים פוליטיים ונפגעי עינויים. בארץ הוא השתתף בפעילות של יטי"ב(עמותת ידידות טיבט-ישראל). זאת היתה ההתחלה של הקשר המתמשך של יקי פלט מתל אביב, רס"ן במי"ל בחיל האוויר, עם העם הטיבטי.
ואז?
"מאז אני כמעט לא בארץ. הגעתי לכאן, למדתי קצת טיבטית באולפן שנמשך חודשיים ואז נסעתי לתקופה קצרה ליישובים טיבטיים בדרום הודו ובבודגאיה. אחרי זה נסעתי עם החברה שלי לטיבט ושוב חזרתי לפה. מאז אני כאן, לומד תרגום".
כדי לטייל בטיבט נדרשים אישורים מהשלטונות הסיניים. מערביים יכולים להשיג די בקלות מה שטיבטים רבים היו חולמים לעשות - לטייל שוב במחוזות ילדותם, לראות את האחים ואת ההורים שנשארו בארץ הכבושה. מקלוד גאנג' מוצפת בפליטים שברחו להודו לבד ולא היו מאז בקשר עם קרוביהם.
מה הביא אותך לקשר עם טיבט?
"בטיול הראשון שלי בהודו פגשתי נזיר טיבטי שסיפר לי את הסיפור חיים שלו. כל מה שעבר עליו בכלא הסיני, בני המשפחה שלו שנרצחו על ידי הסינים. זה מה שהתחיל אצלי את העניין בתרבות הטיבטית".
איך היה לבקר בטיבט?
"נסעתי גם לטייל, אבל היו איתי הרבה מכתבים, תמונות וקלטות של הרבה פליטים טיבטים מהודו, שנועדו בעיקר לקרובי משפחה במחוז קהאם. דיברתי כבר טיבטית וזה עשה את החוויה שונה לגמרי - יותר אישית ויותר טעונה. יכולתי להיחשף לדברים שמטיילים אחרים לא נחשפים אליהם".
היה עצוב?
"כן, אבל היו גם שמחות. יצא לנו לפגוש משפחות שלא שמעו מהקרובים שלהם במשך שנים. כשהגענו אליהם עם המכתבים, התמונות והקלטות זה היה כמו להחזיר חלק מהם הביתה לזמן קצר".
מסוכן קצת, לא?
"צריך לדעת איך להיזהר, צריך לא לבלוט. הסכנה היא יותר למקומיים - סכנת חיים או כליאה. למי שמטייל שם הסכנה הכי גדולה היא שיגרשו אותו, לא יותר מזה".
לא חששת שאתה מסכן את המקומיים?
"כן. היו למשל משפחות בלהאסה שהזמינו אותנו ללון אצלן, אבל בגלל שידעתי שזה מסוכן עבורם נשארתי במלון. נמנעתי גם ממגע איתם ברחוב".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נזירים בפתח הבית של הדלאי לאמה במקלוד גאנג', דרהמסלה. צילום: עופר שני
|
|
|
 |
|
 |
|
זרות כפולה
|
|
|
 |
|
|
|
הזרות של יקי בדרהמסלה, מקום מושבם של הפליטים הטיבטים, היא כפולה. הוא זר שחי בקרב זרים, מערבי בין טיבטים שחיים בין הודים. ולמרות הקשר עתיק היומין בין הודו לטיבט - בודהא הוא הודי - הם שונים מאוד זה מזה. השוני עמוק יותר מעובי העור. הם מדברים בשפות שונות, לא אוכלים את אותו האוכל, לא משתטחים באותם המקדשים ולמרות שהטיבטים פליטים, מצבם הכלכלי-חברתי נוטה להיות טוב בהרבה משל שכניהם ההודים, בני המקום.
איך קיבלת את ההחלטה לעבור לחיות כאן?
"בלי הרבה מחשבה. זה היה נראה לי הדבר הנכון לעשות. הגעתי לכאן בזמן מתאים, בדיוק לפני שהתחילה שנת הלימודים, שנפתחת כל שלוש שנים. לא היתה לי עבודה בארץ והדבר הכי נכון לעשות היה פשוט להישאר ולהתחיל ללמוד. אבל מה שחשוב באמת זה העניין בבודהיזם טיבטי, כי עיקר הלימודים זה להיות מתורגמן ללאמה טיבטי במערב. בגלל שאני מתעניין בבודהיזם טיבטי, זה נתן ונותן לי את האפשרות ללמוד מיד ראשונה, ללא תיווך".
אתה בודהיסט?
"שאלה קשה. לאנשים מסוימים אני יכול להגיד כן. נוח לי להגיד כן לאנשים שיודעים מה זה בודהיזם".
יקי צודק. לישראלים קשה לפעמים לקבל את העובדה שאחד משלהם בחר בנתיב שלכאורה סותר את מה שישראלי-יהודי טוב אמור לעשות. אבל המקטרגים הם בדרך כלל כאלה שבעצמם לא ממש צועדים בנתיב הרוחניות היהודי או בכל נתיב רוחני אחר. לאנשים שכן מתרגלים דרך רוחנית כלשהי, תהא אשר תהא, קל יותר להבין התמסרות כמו זו של יקי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הכניסה למנזר ניגמפה. צילום: שחר שלוח
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
בין הזרים-למחצה יש שישה ישראלים שנמצאים כאן בעיקר בשביל ללמוד. יש ביניהם קשרים והם גם פועלים להבאת מורים טיבטים לביקורים בארץ.
איך נראה סדר יום של סטודנט לתרגום מטיבטית?
"אני נמצא בבית ספר כל יום מ-09:00 עד 15:00 ואחרי זה בבית עוד שלוש או ארבע שעות של לימוד עצמי. אני גם גר עם טיבטים, כך שכל היום אני מדבר טיבטית. גם המנוחה היא לימוד. אני כל הזמן לומד מילים חדשות ודרכים חדשות להגיד דברים".
מי האנשים שלומדים איתך?
"תשעה תלמידים מכל מיני מקומות. ברזיל, מכסיקו, רוסיה, גרמניה, אוסטריה, הולנד. ולכל אחד מהם יש סיפור חיים מעניין. הרי מי כבר הולך בעולם הפרקטי שלנו היום ללמוד טיבטית בשביל לעסוק במקצוע כל כך מוזר".
מי באמת?
"אנשים שלא מוטרדים מהרצון להיות פרקטי במובנים קונבנציונליים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הספרייה הטיבטית בדרהמסלה. שיעורי דרהמה איכותיים בחינם. צילום: שחר שלוח
|
|
|
|
|
|
|
פאסט פוד רוחני
|
|
|
|
|
|
|
אחת הסיבות לכך שאנשים מכל העולם נוהרים לדרהמסלה היא ההזדמנות הנפלאה להשתתף בלימודי דהרמה כמעט בחינם. השיעורים פתוחים לכל ומתורגמים לאנגלית. בספריה הטיבטית הסמוכה למשרדי הממשלה הגולה ניתנים בכל יום שלושה שיעורים. לפחות צוות אחד של מורה ומתורגמנית הם בעלי שם עולמי והשיעורים הם תענוג צרוף גם למי שאין לו רקע בבודהיזם טיבטי. במנזר ניגמפה הנמצא במרחק הליכה ממקלוד גאנג', הלאמה קהמטרול רינפוצ'ה, מורה מצוין ואיש מרשים למדי, מעביר תוכניות לימוד שבועיות. הכיתות מלאות תמיד ובכל זאת אחוז הישראלים היושבים על הכריות מול הלאמות קטן בהרבה מחלקם באוכלוסיית המטיילים. שאלתי את יקי מה לדעתו הסיבה לכך.
"תופעת העדר. הם נוסעים למקומות שאחרים היו בהם בהודו, ישנים באותם הגסט האוסים ואוכלים באותן המסעדות. החברה הישראלית הרבה יותר שבטית מהאירופאית או האמריקאית.
רוב האנשים מחפשים פאסט פוד רוחני - רייקי בשלושה ימים, קריסטלים בארבעה ימים ובאמצע גם קצת קיקמה ומסאז' הוליסטי".
בשעה שהדברים נאמרו, חבורת ישראלים שישבה שני מטרים מאחורינו כמו הדגימה בשידור חי את מה שיקי ניסה להסביר. בעברית קולנית הם חלקו רשמים על אופנועי אנפילד, הצ'אראס בעמק פרוואטי והשקשוקה והשניצל שמגישים בג'רמן בייקרי.
מאוחר יותר יקי, שחשש שהיה ביקורתי מדי סיפר לי שבדיאלקטיק סקול יש גם לא מעט ישראלים שמשתתפים בשיעורי הפילוסופיה ושרבים אחרים משתתפים בלימודים ב"טושיטה סנטר", מרכז לימוד בודהיסטי נוסף בדרהמסלה. בכל מקרה, ישראלים בהודו זה נושא שיכול לאכלס הרבה יותר מפסקה אחת בכתבה.
כשיצאנו מהמסעדה ההודית כבר היה חושך. פסענו ברחוב המכורסם והבוצי של השוק, בתוך הצחנה הקלה של ירקות מרקיבים ותעלות ניקוז פתוחות. הפרות לעסו ארוחת ערב שכללה בין היתר בקבוקי פלסטיק ואריזות מוצרי מזון. סוג של פסטורליה. עד לפני חודשים מעטים האחריות על המיחזור היתה בידי משרד הרווחה הטיבטי, אבל מאז שהועברה בחזרה לידי הרשויות ההודיות הכתמים הססגוניים של אשפה לא מתכלה חזרו לקשט את הרחובות.
יש תוכניות לעתיד?
"עוד חצי שנה הלימודים מסתיימים ואחרי זה אני אלך לתרגם במרכז הבודהיסטי הכי גדול באוסטרליה, בריזבן. קיבלתי ג'וב טוב. אני אקבל שם מגורים, אוכל, הוצאות נסיעה ומשכורת צנועה. לא משהו שאפשר לקנות איתו בית. אפילו לא לשכור, בעצם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לכתבות הנוספות מסדרת דרהמסלה
|
|
|
|
|
|
|
שחר משוחחת עם טנזין פלמו, הנזירה שחיה 12 שנים במערה.
שחר שותה צ'אי עם עבדאללה, אלג'יראי מוסלמי עם לינק יהודי ובודהיסט עם חיבה לקולנוע.
לשחר יש את הכבוד לפגוש את הרכב הרוק הטיבטי הראשון, הברדרז
צ'אי אחרון עם לובסאנג שהפך לנזיר בגיל 13 בטיבט, הגיע להודו והיום הוא נזיר ללא מנזר, אבל חופשי ומשוחרר .
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טנזין פלמו. בודהיסטית פמיניסטית
|
|
|
 |
|
הברדרז. פליטים אבל מאושרים
|
|
|
 |
|
עבדאללה. ארבע דתות באיש אחד
|
| |  | | לובסאנג. נזיר בלי מנזר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
