 |
/images/archive/gallery/254/718.jpg מטריקס
עטיפת Matrix Reloaded  |
|
|
| האחדות הבלתי נתפסת של הקיום |
|
| אלעד יערי על המלאכותיות של מושג ה"אני" ועשרת השלבים בדרך לגן עדן נטול גבולות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אלעד יערי
6/2/2005 12:56 |
|
|
|
|
|
|
|
אם המציאות היא מכלול אינסופי בו כל חלק נמצא בהרמוניה עם כל שאר החלקים, הרי שה"אני" הוא רק עוד חלק כזה. לפיכך, מתוך ההבנה שאנו לוקים בתפיסה מקוטעת ומצומצמת של המציאות נוכל להבין גם כיצד אנו חוטאים בהבנת ה"אני" שלנו - יותר מכך, מתוך האופן שבו אנו תופסים את ה"אני" שלנו, נגזרת למעשה הצורה בה אנו חווים את המציאות. המפתח להבנת הכשל התפיסתי הזה טמון באופן החשיבה הסיבתי-מדעי על פיו אנו חווים את העולם כרצף של גורמים ואירועים נפרדים זה לזה שכביכול מובילים באופן מבודד האחד לשני.
בסופו של דבר ניתן לראות כי כל דבר שמתרחש בעולם מושפע מאינסוף דברים אחרים. מצבו של פרח ברגע נתון תלוי בזווית האור שנופלת עליו, בכלב שאולי פעם השתין עליו ובכמות הממטרים שירדו אתמול; ובאופן יותר עקיף מצבו תלוי גם בכתמים על השמש, במיליוני שנות אבולוציה, ובעוד אין ספור נתונים דומים, בייחוד כשמבינים שלכל אחד מהגורמים הללו יש רשימה אינסופית של גורמים שהובילו להתרחשותו בדיוק באופן בו התרחש. כאשר כל גורם מושפע משרשרת אירועים שלמעשה מתחילה עם לידתו של היקום עולה השאלה מדוע אנו חווים את ה"אני" שלנו בצורה מסוימת ברגע מסוים. תחת ההבנה הזאת החשיבה הסיבתית קורסת.
המדע מודע למגבלת הסיבתיות. הכישלון לנתח מצב של
פרח ברגע נתון לא נובע מהסתכלות מיסטית אלא מהסתכלות מדעית גרידא. ואכן ישנם מקרים בהם אין למדע ברירה אלא להכיר בחיבור שבין כל הדברים - כך למשל תקנות האוסרות להעביר ירקות וחיות מארץ לארץ נובעות מההכרה המדעית ששרשרת האירועים המורכבת יכולה להוליד אסון אקולוגי - ועם זאת לרוב בוחר המדע להתעלם מהלוגיקה הזאת; הוא בעצם אומר "נגיד שלא הכל קשור להכל" ואז, תוך כדי הזנחת גורמים "פחות חשובים" שמעמיסים על יכולת החישוב שלו, הוא מנסה לבחון כל אירוע או מסגרת של אירועים כמערכת בלתי תלויה. למעשה, אפילו בתוך השדה המדעי כבר קמה אופוזיציה לגישה זו והיא תיאוריית הכאוס כמובן.
הטענה היא לא שסיבתיות מקומית ומוגבלת אינה קיימת. אם לדוגמא נזרוק אבן על חלון הרי שסביר שהזכוכית תתנפץ - גם אם איננו יודעים איך ייראה כל רסיס, לאן יעוף ואיפה יהיה בעוד שנה, עדיין אנחנו מבינים את הסיבתיות החלקית, המוגבלת בזמן ובמקום. באופן דומה, אם נקלל מישהו סביר שהוא יתרגז, ייפגע או יקלל בחזרה. ברמה הזאת הסיבתיות החלקית עובדת. אבל כדי להבין באמת את כל התהליכים הנפשיים המתרחשים בנפשו של המקולל צריכה הסיבתיות להתייחס לכל הגורמים ביקום מיום תחילתו. כך כמובן גם כדי להבין את כל הסיבות שגרמו לנו לקלל אותו מלכתחילה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
רק אלוהים יודע לחוות את המציאות כמכלול
|
|
|
 |
|
|
|
שלב 6: השלב האקזיסטנציאליסטי - זהו השלב האחרון שמוכר ונחקר על ידי מירב הפסיכולוגים המערביים. כאן, לראשונה, נתפסים הגוף והנפש כחוויה של האני המאוחד, אבל מצד שני ה"אני" חש שטעם את כל מה שהוצע לו עד כאן וכי אין זה מספיק. מתרחש פה אובדן של אשליות, כמו גם התפקחות מחלק גדול מהמושגים, המשמעויות והוודאויות של השלבים הקודמים – כמו למשל הבנת מוגבלות הרציונליזם או אי הוודאות לגבי משמעות קיומנו. אם לא מאמינים בקיומם של שלבים גבוהים יותר מדובר בשלב מאוד מדכא.
שלבים 7-10: שלבי מודעות ה"על" - אלו שלבים בהם ה"אני" על מחשבותיו ותחושותיו נחווה כאובייקט חיצוני, כמושג. אני לא אפרט את השלבים אלא רק אומר שהתהליך הסופי כולל רגעים של תחושת התאחדות עם הטבע, תחושת אהבה גדולה לכל ותחושת אושר שאינה נובעת מסיפוק אלא מההבנה שאין חסך. לסיום, כך על פי ווילבר, עשוי להגיע השלב הבלתי דואלי - פירוק הצמד סובייקט-אובייקט. זהו השלב שהמציאות כולה נחווית כמכלול יחיד ולא רק מובנת ככזו באופן מחשבתי. ניתן לומר, תרתי משמע, שרק אלוהים יודע מה זה אומר באמת.
כל אחד רואה וחווה את המציאות בצורה היחידה האפשרית מנקודת התצפית ומהשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. מהבחינה הזאת כל אחד תמיד צודק. ועם זאת, כדאי אולי לזכור שישנן רמות שונות של צדק - ולא שצדק אחד הוא "טוב" מהאחר אלא שהוא יותר רחב ממנו בכך שהוא מכיל אותו אבל גם מצליח לראות מעבר לו. אנשים בשלבי התפתחות מוקדמים יאמרו שרק הטוב למען השבט שלהם, או אפילו למען עצמם, הוא בעל משמעות. באותה מידה האנשים המפותחים ביותר יטענו שה"טוב" כולל גם עשייה למען החיות והצמחים - לא כי זה משתלם לנו אלא משום שתפישת ה"אנחנו" (האני) התרחבה להכיל גם אותם. וכך, במקביל, גם תפיסת המציאות לא מורכבת עוד מסיבתיות צרה שמפרקת את המציאות לגורמים נפרדים.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
