 |
/images/archive/gallery/109/969.jpg
 |
|
|
|
|
| הקפה האינדונזי היקר ביותר בעולם, שיוצא מישבנה של חיה קטנה שדומה לסמור, מלמד את יוסי רז שיעור חשוב על יהירות וענווה
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
16/2/2005 11:55 |
|
|
|
|
|
|
|
באמצע שתיית קפה הבוקר שלי נתקלתי בכתבה על הקפה היקר בעולם, 600 דולר לקילו. מה טעמו של הקפה היקר ביותר בעולם, הרהרתי ביני
לבין עצמי והמשכתי לקרוא את המילים הקטנטנות. לא נכון! שמעתי את עצמי משתעל בחוזקה, לא יכול להיות שאת הקפה הזה מפיקים מישבן של חיה אינדונזיתשדומה לסמור.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
יצרנית הקפה היקר ביותר בעולם
|
|
|
 |
|
 |
|
אהבה חסרת גבולות
|
|
|
 |
|
|
|
ב"מטה סוטרה" מציע הבודהה לטפח את האהבה חסרת הגבולות, כמו אם האוהבת את בנה היחידי: באהבה אינסופית העוטפת את הבן היקר מכל הכיוונים - מלמעלה, למטה, לאורך, לרוחב ולגובה.
כדי להיות מתרגלים שלמים, בודהה מלמד אותנו שלא מספיק להיות מודטים מושלמים. כמו אמא האוהבת את בנה היחיד, עלינו ללמוד לאהוב את הרועדים ואת החזקים, את העצומים והבינוניים, וללמוד כיצד להביא אושר וברכה גם אל הזעירים שביצורים.
עוד מבקש הבודהה שנטפח קוד התנהגות מוסרי לצד המדיטציה: שלעולם לא נזלזל זה בזה, שנדבר בנועם ובנימוס, שלעולם לא נטעה זה את זה ושנהיה "צנועים ולא יהירים".
אאני שואל את עצמי מדוע בודהה לא הסתפק במילה "צנועים" ומיד הוסיף אחריה את הביטוי "לא יהירים"?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיחה ממתינה
|
|
|
|
|
|
|
אנרגיית הענווה היא המהות אליה מתחברים כאשר רוצים להפנות את המאמצים מן החוץ אל הפנים. אנרגיה זו זמינה ומחכה שנפעיל אותה, כמו "שיחה ממתינה" שרק צריך ללחוץ על הכפתור ואנו מחוברים אליה. מהו כפתור הענווה המופלא הזה?
אפשר לומר שהכפתור הזה נקרא "לא יהירות". אם "יהירות" היא החצנה של מאמצים כלפי חוץ: לבלוט, להתפרסם, לנצח, להיות בעל מעמד, לקבל הכרה, הרי ש"לא יהירות" משמעו להפוך את הכיוון ולהשקיע מאמצים כדי להרפות מכל מה שמושך אותנו החוצה.
עכשיו אפשר אולי להבין מדוע "ענווה" בלבד איננה מספיקה. אם כל המבט שלי מופנה החוצה: שיקבלו אותי, שירצו אותי, שיאהבו אותי ושיעריכו אותי - תכונת הענווה לבדה איננה מצליחה להפוך את הכיוון הדרוש כדי להיכנס פנימה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קפה מחורבן
|
|
|
|
|
|
|
הלואק האינדונזי (Common palm civet) ניזון מיונקים קטנים, חרקים, פירות, וגם מהחלק החיצוני של פולי הקפה. כאשר מפריש הלואק את הפולים בצואה, שמתעכלים רק בצורה חלקית והחלק הפנימי שלהם נותר שלם, אוספים אותם הכפריים ומוכרים אותם לכל העולם כקפה גורמה נדיר לאניני טעם בלבד. האמונה הרווחת היא שאנזימים מיוחדים הקיימים במעיים של הלואק מעניקים לפולי הקפה טעם ייחודי. סיפור הקפה מלמד אותי עוד קצת על צניעות ויהירות. אני חושב שיש בנו, בני האדם, משהו נפלא, טהור, מלא תוכן, ובו זמנית, גם חוסר מנוחה, מין היפר אקטיביות של המחשבה הבלתי מסופקת שרוצה לכבוש ולהתעצם.
סיפור הקפה הוא משל לחיפוש הרוחני שמתחיל הרבה פעמים מן החוץ כלפי פנים. אלמלא הצורך לכבוש את המרחבים של סיני, אילו לא היינו מטיילים בהודו ובדרום אמריקה, יכול להיות שהיינו מתקשים להעריך את הבית היקר שנמצא מזמן בתוכנו.
כשהספק האמריקאי של "לואק-קופי" מתאר את טעמו של הקפה היקר בעולם, הוא אומר: "בכנות, אני מוכרח לומר - הוא מחורבן". הרבה מהלקוחות ששילמו כסף מלא כדי ליהנות מהקפה הזה מדווחים שאין ממש הבדל בין טעמו לטעם קפה פשוט וזול. אבל בלעדי יצר היהירות שגרם לאנשים האלה לשלם מאות דולרים בעבור חופן קפה מחורבן, הם לעולם לא היו מבינים עוד משהו על טבע הדברים.
האם יכול להיות שבודהה רצה שנגלה את הענווה דרך מסע ה"לא יהירות"? האם יכול להיות שהוא רצה שנגדיר את הענווה על ידי שלילת היהירות?
ובעצם, איך בכלל אפשר לשלול את היהירות אם לא נעבור דרכה ונחווה אותה במלואה, מפתח הגרון של החיה האינדונזית, לאורך פיתולי צינור הוושט והמעיים הארוכים ועד לקצה פי הטבעת המהולל שלה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
