 |
/images/archive/gallery/204/536.jpg מאדאם בטרפליי.
 |
|
|
|
|
| איך מוצאים אושר שמסתתר מתחת למעטה של שלג ואיך פותחים את עין היהלום: המדור השבועי של יוסי רז |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
23/3/2005 11:29 |
|
|
|
|
|
|
|
במגילת אסתר שמו של אלוהים איננו מופיע בגלוי אפילו פעם אחת. הלקח הרוחני של עובדה זו הוא "גילוי הנסתר". זו הסיבה שמשמעותה של ה"מגילה" היא "גילוי" ו"אסתר"
הוא בעצם "הסתר", היעדר הגילוי. הפן הרוחני של חג פורים הוא לחגוג את החיבור לאלוהי הסמוי בתוכנו, היהלום הבוהק, הנס שהתחפש לכאב ולסבל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ליאור
|
|
|
 |
|
|
|
ליאור נשוי לאישה מקסימה, יש להם שני ילדים חמודים, קריירה מוצלחת ובריאות. "… אבל למרות כל מה שאני עושה וכל מה שיש לי, אני לא מצליח להנות מהדברים הטובים שיש ברשותי", הוא אמר לי. הבטתי בו. בחור חסון וצעיר, במלוא היכולת שלו, מטפס ומטפס ובכל פעם מחליק, כי הגבעה שהוא בוחר לעלות עליה עשויה ממתכת חלקה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סוטרת היהלום
|
|
|
|
|
|
|
סוטרת היהלום מלמדת שטבע המציאות יכול להתגלות לנו על ידי פיתוח ראיית יהלום חד ובוהק. אפשר לאמץ את הסוטרה כהזמנה אישית, אינטימית, לפתוח את העין המיוחדת הזאת. בתירגול פשוט ועקבי כל אחד יכול לפקוח את עין היהלום החדה כדי לראות את ארעיות התופעות בחייו. לפעמים דווקא ההתבוננות בארעיות החיים יכולה להיות כוח מניע חזק. מי לא נתקל במצבים בהם הקושי והבעיות הפכו להיות חומרי הדלק של מנורת החיים הכבויה? סוטרת היהלום מציעה שנסתכל על העולם כמו כוכב על רקע הזריחה, כמו טל נישא במים, כמו שמש בענן הקיץ, כמו נורה מהבהבת, כמו חלום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך מציירים אביב
|
|
|
|
|
|
|
מסרתי לליאור פיסת נייר. הייתה לי כוונה שהוא יקרא את הכתוב וינסה להטמיע אותו בעזרת מדיטציה שיתרגל במהלך השבוע עד לפגישתנו הבאה. בפיסת הנייר היה תירגום חופשי שלי לשיר של מאסטר הזן דוגן:
"כשאתה מצייר את האביב
אל תצייר ערבה
אל תצייר תמר
לא אגס
לא משמש
צייר את האביב
שהוא פריחת השזיף
המכוסה שלג כבד".
בשיר "פריחת השזיף" אני חושב שדוגן מדבר על כך שקשה לראות את האושר בגלל מעטה השלג הכבד, מעטה הבעיות, הצרות, השגרה. נטל המשא הזה מקשה עלינו להאמין שיש מתחתיו איזשהו ענף עם פרי מתוק. אני סבור שניתן להבין את ההנחיה של דוגן לצייר את האביב לא כמשהו מובן מאליו, לא בצבעים נעימים ואווריריים, אלא כדבר שיש לתת לו הזדמנות להתגלות דווקא מבעד לחורף הכבד, מתחת לבעיות ולכאב - במקום בו נמצאים הדברים הכי מתוקים שניתן לצייר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גילוי הנסתר
|
|
|
|
|
|
|
עבר שבוע. ליאור נכנס מלא חיוך והתיישב מולי. סימנתי לו שנפתח במדיטציה לפני שנתחיל לדבר. מלבד רעש הכביש הסמוך והאמבולנס שעבר פתאום, לא זכרתי דבר, עד לרגע שפקחתי את עיניי והבנתי שליאור יושב מולי. "תנשום עמוק, אני סופר מ-10 עד 1. כשאגיע למספר 1, תפקח את עיניך לאט לאט", אמרתי. הסתכלתי בעיניו הפקוחות וראיתי שיש לו מה להגיד. הרבה. הוא סיפר על השלג הכבד שלו: העשיה האינסופית, התחרות, הקנאה. הציפייה ממנו להיות מושלם. "בפעם הראשונה, בשבוע שמדטתי, הצלחתי להיות רגוע, ממוקד, הצלחתי לנשום. פשוט הצלחתי להיות בלי כל הבולשיט שמסביבי", הוא אמר בחיוך.
לחצנו ידיים. ליוויתי אותו אל הדלת, התחבקנו. לאחר שליאור עזב, ידעתי שבמוקדם או במאוחר הוא יראה את ענף השזיף שלו פורח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
