 |
/images/archive/gallery/143/663.jpg
צילום: רענן כהן  |
|
|
|
|
| מהו מתרגל רוחני נבון אם לא חוקר אסלות, אַסְלָטוֹלוֹג שמתבונן בקרון האחרון של עצמו. המדור השבועי של יוסי רז |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
יוסי רז
13/4/2005 12:59 |
|
|
|
|
|
|
|
במבט ראשון שמתי לב לערוגות הגרניום שעיטרו את איי התנועה בצבעים עליזים. אחר כך ראיתי נערים משחקים כדור עף מול היכל התרבות העירוני. כן, אני זוכר את הימים הוורודים שלעסתי רוחניות בהנאה רבה כמו מרשמלו מתוק בתוך הבועה הרוחנית, הו הטפשות הנערית הזאת! לחשוב שבועה דמיונית של אור לבן מסוגלת להגן עלי מפני החיים האמיתיים. היינו קבוצה של אנשים
שחשבו את עצמם לטובים וחומלים, כן חברים, היו אלה ימים שבאמת ובתמים האמנו שאת הרוחניות מממשים בישיבה מסביב לגבעולי הקטורת הבוערת. הו, הימים הטובים והלילות ההם המשוגעים! ברך אל ברך ישבנו צמודים, מלאי אמונה באנרגיות החיוביות שהיינו שולחים! טוב, כפי שאתם כבר מבינים, היתה איזו סיכה פתאומית שהופיעה וננעצה בבועה הזכה. כן חברים, טעיתי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
2.
|
|
|
 |
|
|
|
מה זה טעיתי, בגדול! ככל שבדקתי את מצבם של האנשים מסביבי, מצאתי את עצמי מחטט ונובר ברקבון של "הקרון האחורי". הקרון האחורי הוא המקום אליו מטאטאים את כל מה שקשה ודורש מאמץ וזיעה כדי לתקנו. בקיצור, ההתנפצות היתה בו זמנית גם מין התעוררות. בשעה שהאדמה בערה, אנשים התפוצצו, הכנסת התמלאה בפושעים וגנבים, אני שלחתי אנרגיה דרך כפות הידיים. ולא שזה רע לשלוח אור ואהבה דרך כפות הידיים. העיקצוצים הנעימים, תחושת הנמלים הצועדות על קצות האצבעות, החום המרדים. אם כל זה היה נשאר בתוך השדה האלקטרומגנטי האישי שלי, זה היה יפה, צנוע ומעורר השתאות. אבל כאחד מאנשי הבועה הרוחנית רציתי יותר מזה. ובגלל הגאווה היומרנית הזאת הגיעה לי ההתפוצצות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
3.
|
|
|
|
|
|
|
ואולי דווקא בגלל זה אני כל כך אוהב את הרייקי כפי שהוא היום: ילד שנולד לגדולות, ועכשיו בגיל ההתבגרות, רואים לו את החצ'קונים והזיפים והשיער שצומח במקומות מוצנעים. המערב מתפכח. חומות נופלות, הדויטש מרק הופך ליורו והרייקי מתגלה כדרך. לא עוד טיפול מפנק שמציעים בספא. וכל זה בזכות הידע שהגיע בשנים האחרונות מיפן, והראה לנו שהרייקי הוא בסך הכל עוד זווית להתבונן בגבורה ובסבלנות בקרון האחורי. גבירותי ורבותי, אתם יכולים להניח את הרייקי בשקט באותו מדף של המדיטציה והזן. דרך רוחנית תמיד משקפת את הנקי והמלוכלך כמו בית שימוש. הסלון יכול להיות מצויץ ומבריק אבל מה שבאמת משקף את האמת הנקיה של הבית הוא החדר הכי קטן שבו, הבצ'ימוש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
4.
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר עידן ירון חקר במשך ארבע שנים את תולדות בית השימוש בתרבות המערבית. בספרו החדש טוען ד"ר ירון ש"בית השימוש משקף את הלכי הנפש, מצב הרוח ומצב התרבות של החברה... המרחב הזה, שנתפש כשולי ומלוכלך, מעורר בעיות יסודיות כמו מהות הסדר לעומת אי הסדר; מה נקי ומה מלוכלך; מה מאורגן ומה לא; וגם שאלות אתיות יסודיות בחיינו." (מתוך כתבתה של דליה קרפל שפורסמה ב"הארץ" ב-1.4.05).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
5.
|
|
|
|
|
|
|
אז מהו המתרגל הרוחני הנבון אם לא חוקר אסלות, אַסְלָטוֹלוֹג שמתבונן בקרון האחרון של עצמו, ובכל פעם שהוא מבחין בלכלוך, הוא מצביע עליו ואומר באומץ ובגבורה: "זה מזוהם!", "זה מסריח!", "את זה צריך לנקות". מאסטר הזן רינזאי אמר, שמי שמסוגל להיכנס לאש מבלי להישרף, מי שיכול להיכנס למים מבלי לטבוע, להשתובב עם החושך של מעמקי השאול כאילו היה זה מגרש משחקים, איש כזה מתרגל את הרוחניות שלו באופן נכון. לכן אנשים, לא אני אומר את זה, מאסטרים גדולים אמרו את זה: כדי שחיינו ילבלבו במלואם עלינו להיפגש עם התחומים המוזנחים, אותם דברים בחיים שכל כך אנחנו ממהרים להשליכם אל הקרון האחורי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
