 |
/images/archive/gallery/292/120.jpg עטיפת ''עולמות אחרים''
 |
|
|
| לא רק שיש רוחות רפאים, יש גם בגדי רפאים |
|
| קבלו פיסת היסטוריה: מאמר מלומד אודות רוחות רפאים מתוך כתב העת "עולמות אחרים", שנפח את נשמתו אי שם ב-1971 |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
NRG מעריב
19/4/2005 15:47 |
|
|
|
|
|
|
|
מה שאתם עומדים לקרוא בקרוב הוא פיסת היסטוריה של תולדות הניו אייג' בישראל. קלדנית חרוצה ומסורה ישבה והקלידה, מילה במילה, כולל שגיאות כתיב, סדרת מאמרים מ"עולמות אחרים", המגזין השני שיצא לאור אי פעם בישראל
ושהוקדש כולו לנושאי מיסטיקה ופראפסיכולוגיה, שפורסם בשישה גיליונות בלבד בין דצמבר 1969 ועד 1971. למרות שמדובר במגזין קצר ימים בהחלט, הרי שסיפורו מסובך מאין כמוהו. הנה הקדמה קצרה של חוקר התרבות אלי אשדולאחריה כתבתו של הפרופסור ג' טיירל, "רוחות רפאים".
בסוף שנות השישים תופעת הענק המכונה היום "ניו אייג' התמקדה בעיקר סביב חוגי בית שאותם קיימה "האם הגדולה" של התחום באותם ימים, הלוא היא מרגוט קלאוזנר, האישה שבין שאר כל פעילויותיה הביאה את תיאטרון הבימה מרוסיה לישראל והקימה את אולפני הרצליה, אבל היא כבר שווה מאמר נפרד, שיוקדש לה בקרוב מאוד.
ב-1968 קלאוזנר הקימה במימונה את המגזין הפראפסיכולוגי הראשון בישראל "עולם המיסתורין". הרעיון למגזין צמח ביוזמתה של העיתונאית אביבה סטן שכתבה על תופעת הסיאנסים הספיריטואליסטיים בארץ עבור "ידיעות אחרונות" והצטרפה לקבוצה שנהגה להיפגש מדי שבוע בסלון ביתה של קלאוזנר על מנת לדון בנושאי מיסטיקה ורוחניות. מאוחר יותר הפכה אביבה סטן לעורכת בפועל של "עולם המיסתורין" והעיתונאי והסופר מירון אוריאל מונה לכתב הראשי והיה אחראי לפרסומן של כתבות מגוונות בנושאי פראפסיכולוגיה וההיסטוריה של המיסטיקה. המגזין זכה להצלחה אצל חובבי הפראפסיכולוגיה והמיסטיקה בישראל אולם מהר מאוד התגלעו חילוקי דעות בין קלאוזנר וסטן לגבי אופי המגזין.
"אמי וקלאוזנר רבו רבות על התכנים", נזכרת היום האסטרולוגית טלילה סטן, בתה של אביבה סטן. "מרגוט רצתה שהמגזין יתמקד בראש ובראשונה בספיריטואליזם ויתאר את כל הנושא בצורה בלתי ביקורתית, ואימי העדיפה לתאר את כל עולם הפראפסיכולוגיה בצורה ביקורתית, חוקרת ואובייקטיבית יותר".
אחרי שנה ו-12 גיליונות נפרדו דרכיהן של קלאוזנר וסטן. קלאוזנר המשיכה עם "עולם המיסתורין", עם עורך אחר, בעוד אביבה סטן הקימה מגזין דו חודשי נוסף בשם "עולמות רחוקים". ביחד איתה עבר למגזין החדש גם מירון אוריאל, שהפך לעורך האחראי שלו.
במאמר המערכת שלו התחייב המגזין החדש "להביא את דבר הפראפסיכולוגיה והאפשרויות העצומות הטמונות במדע זה בפני הקורא הישראלי ברמה מקצועית גבוהה. בין השאר פרסם המגזין במהלך שנת קיומו מאמרים שונים על תולדות המחקר הפראפסיכולוגי, עולמם העל-חושי של חולי רוח, והמחקר הפראפסיכולוגי מעבר למסך הברזל.
מאמר מעניין במיוחד של מירון אוריאל בשם "דרקולה: אמת ואגדה" עסק בדמות האמיתית שמאחורי הערפד דרקולה, ככל הנראה הטיפול הרציני הראשון בנושא ערפדים בשפה העברית. מאמרים אחרים של אוריאל כללו את "האסטרולוגיה באור המדע", "אברהם לינקולן חזה את מותו" ו"תולדות האסטרולוגיה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
עטיפת כתב העת
|
|
|
 |
|
 |
|
האסטרולוגית הצעירה והיפה ביותר בעולם
|
|
|
 |
|
|
|
מאפיין חשוב במגזין החדש היה הדגש החזק שהושם על נושא האסטרולוגיה, נושא שכמעט ולא היה קיים במגזין הקודם. במרכז המגזין עמד העיסוק בבתה של אביבה סטן, טלילה יוספי, ומשום מה תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה שטלילה יוספי הנ"ל היא בתה של המו"לית. בגיליון מספר 4 הופיע מאמר מקיף אודותיה והיא כונתה "האסטרולוגית הצעירה והיפה ביותר בעולם". בגיליון מספר 5 כבר היה לטלילה מדור הורוסקופ קבוע בשם "תצפית כוכבים".
מצד שני המגזין לא היסס לפרסם מאמרים שתקפו את ההונאות שהתרחשו בעולם הספיריטואליזם בחיצים מורעלים שכוונו בירור כנגד "עולם המיסתורין". "עולם המיסתורין" מצידו לא נשאר חייב ופרסם מכתבי קוראים שהתלוננו על החומרים ב"עולמות רחוקים", שהועתקו לטענתם "מעולם המיסתורין", ועל רמתו הנמוכה ומחירו הגבוה. בקיצור, היה שמח.
עם זאת, לא עבר זמן רב עד שהתברר כי השוק הישראלי מתקשה להחזיק שני מגזינים שונים ועם זאת דומים כל כך. בגיליון מס' 5 הכריז "עולמות אחרים" על כוונתו להגיע בתוך זמן קצר ל-"500 מנויים" והכריז על תחרות שבה המנוי ה-500 יקבל את הפרס הנחשק מכל - הורוסקופ של האסטרולוגית טלילה יוספי, שיחזה את עתידו של המנוי ה-500 למשך עשר השנים הבאות (!). הפרס השני היה פרס כספי בשווי 50 לירות - "תרומת המערכת".
ככל הנראה המבצע לא השיג את מטרתו. "עולמות אחרים" נסגר לאחר גיליון דצמבר 1971, לאחר שתי שנות פעילות ולאחר שישה גיליונות דו חודשיים. "עולם המיסתורין" החזיק מעמד למשך 24 גיליונות אבל נסגר סופית גם הוא, כמעט בו זמנית עם המגזין המתחרה, לאחר גיליון אוקטובר 1971. ייתכן מאוד ששני המגזינים שהתחרו על אותו פלח שוק מצומצם חיסלו זה את זה.
מאז נאלצו חובבי המיסטיקה בארץ לחכות שנים רבות עד להופעתו של מגזין נוסף, הלוא הוא "חיים אחרים" שחגג לא מזמן את גיליון ה-100 שלו.
תודה מיוחדת לחנות הספרים תגא בתחנה המרכזית של תל אביב שבעליה אפשרו לי לעיין בגיליונות המגזינים.
לפניכם הכתבה "רוחות רפאים". קצת ארוך, אבל שווה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ארבע קבוצות היסוד של הרוחות החזותיות הן: א. רוח ניסויית. ב. רוח משבר. ג. רוח מת. ד. רוח כבולה. התכונה המשותפת לארבע קבוצות היסוד של הרוחות החזותיות (שאותן נכנה למען הנוחיות "התגלויות") נעוצה בעובדה ששום התגלות כזו איננה תופעה גשמית. אם אמנם קיימות התגלויות גשמיות, כפי שנטען לא אחת, אין הן שייכות לנושא מחקרי. ראיות ברורות לאי-גשמיותן של ההתגלויות, אנו מוצאים בעובדות הבאות:
· הן מופיעות בחדרים נעולים, נעלמות כלעומת שצצו.
· הן נעלמות בפתאומיות נוכח עיניהם הבוחנות של הצופים.
· לפעמים, הן נעשות בהדרגה שקופות יותר ויותר עד היעלמותן המוחלט.
· לפעמים מבחינים בהן רק אחדים מהנוכחים בחדר בעוד שהאחרים אינם רואים דבר.
· הן נמוגות אל תוך קירות ודלתות סגורות, ועוברות בקלות דרך עצמים גשמיים.
· אנשים לא מעטים העבירו את ידיהם דרך רוחות ואפילו צעדו דרכן מבלי להיתקל בהתנגדות מכל סוג שהוא.
כדי להמחיש את כוונתי ביתר בהירות, אביא כדוגמא מקור מהימן, שהפך לאחד מנכסי צאן הברזל של חוקרי הפאראפסיכולוגיה. כנהוג במקרים כאלה לא אנקוב בשמות, וזאת בהתאם לדרישתם המפורשת של הנוגעים בדבר. פרטים מלאים על זהותם של "גיבורי" הפרשה, מצויים בתיקי החברה הבריטית לחקר הנפש.
במרכז הפרשה עומדים בעל בית אנגלי, המתגורר בסביבות לונדון, ואחד מדייריו. במשך תשע שנות שכירות נקשרה בין השניים היכרות לבבית, שלא הגיעה לכלל יחסי ידידות. יום אחד בסתיו 1952, הזמין הדייר את בעל הבית לבקר בערב בדירתו, כדי ללגום תה ולעשן בצוותא. בעל הבית סירב באדיבות. בהיפרדם אמר לפתע הדייר בקול מוזר: "אם אינך בא הערב, מוטב שאומר לך כבר עכשיו: שלום ולא להתראות".
באותו ערב בילה בעל הבית בחיק משפחתו. הערב בחוץ היה בהיר, צלול וקר, והאדמה הייתה מכוסה בשטיח לבן דקיק של השלג הראשון, שירד שעות ספורות קודם לכן. בשעה 10, לאחר ארוחת הערב, נכנס בעל הבית לחדר עבודתו, נטל ספר מהכוננית והחל לעלעל בו במטרה למצוא פרט כלשהו. הוא קרא בעמידה ליד החלון לאורה של מנורת שולחן קטנה. "כחמש דקות אחרי שנכנסתי לשם", מספר בעל הבית, "שמעתי את חריקת הפתיחה של שער החצר, ומייד לאחריה את טריקת הסגירה של השער. צעדים מהירים - כמו צעדי ריצה - הדהדו לאורך המשעול המרוצף המוביל אל דלת הבית. משהגיע האלמוני לנקודה בה עובר המשעול ליד חלוני, התחלפו נקישות העקבים על המרצפות ברחש של פסיעות כבדות על הדשא. הצעדים פסקו ברגע שהגיע המבקר האלמוני אל החלון שלידו עמדתי. רק החלון והתריס המוגף הפרידו בינינו עתה, ומשוכנע הייתי כי האלמוני בולש אחרי מבעד לחרכי התריס. שמעתי אפילו את התנשמותו הכבדה בחוץ, בעקבות ההליכה המהירה, התנשמות של אדם המבקש להשתלט על נשימתו בטרם יתחיל לדבר. הייתי מוכן לכל, רק לא לצווחה שנשמעה לפתע מעבר לחלון, זעקת אימים מזעזעת, ממושכת, מקפיאת דם, של אדם השרוי בפחד מוות. הזעקה הנוראה הזו החלה להיחלש כעבור שניות מספר, והסתיימה בבכי צרוד ורוטט - בכי של אדם מתייסר - שנמוג אף הוא כעבור זמן קצר.
"נפחד ומזועזע נמלטתי משם לסלון, בו המתינה לי אשתי. פחדי גבר שבעתיים, כשמצאתי אותה יושבת וסורגת בשלווה גמורה. החלון, שלידו ישבה, היה זהה בכיוונו עם חלון חדר עבודתי, והמרחק בין שני החלונות לא עלה על שלושה מטרים. לא הייתי צריך לשאול אותה כדי לדעת מיד, שהיא לא שמעה את הזעקה".
בבדיקה שערך בעל הבית בחצר, למחרת בבוקר, לא מצא כל סימני עקבות בשלג הדק שליד חדר העבודה. גם המשעול ושער החצר לא העידו על משהו יוצא דופן שהתרחש בלילה. פתרון החידה נמצא רק בצהרי אותו יום, כאשר שכנים מצאו את הדייר מוטל מת על רצפת דירתו: הבדיקה שלאחר המוות העלתה כי האיש התאבד בבליעת רעל בערב הקודם, בסביבות השעה 10. כשסיפר בעל הבית לחוקרי הסקוטלנד יארד על חווייתו המזעזעת, נתקל בחוסר אמון ובחיוכים סלחניים.
"ספקנותם של החוקרים לא הזיזה אותי מדעתי", הוא אומר, "כי האלמוני שזעק מעבר לחלוני היה הבחור המסכן – או, ליתר דיוק, רוחו".
פרשה זו מביאה בפנינו שתי ראיות חותכות לאי-גשמיותה של הרוח: א) הזעקה הגיעה רק לאוזני בעל הבית, ולא לאוזני אשתו. ב) למרות שהרוח עמדה על דשא מכוסה שלג, לא נמצאו כל עקבות (כל אותו לילה לא ירד שלג חדש, שעלול היה לכסות עקבות קיימים).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חוש המישוש נכנס לתמונה
|
|
|
|
|
|
|
עד כה העלינו שתי תכונות, המשותפות לכל סוגי ההתגלויות: א) הן חסרות גשמיות במהותן. ב) אין כל אפשרות להבחין - מבחינה חזותית וקולית, לפחות - בינן לבין אנשים חיים.
אך מה הקשר לחוש המישוש? כלום לא יהיה זה הגיוני להניח כי כפי שההלוצינציה פועלת על חוש הראיה וחוש השמיעה - בה במידה יכולה היא להשפיע גם על חוש המישוש? ובכן, התשובה היא: יהיה זה הגיוני לא רק להניח, אלא אף להגיע למסקנה כזו, על סמך ראיות שנבדקו היטב והועמדו מעל כל צל של ספק. אני עצמי חקרתי כחמישים מקרים מהסוג זה, ואין ספק שקיימים עוד מאות מקרים שלא הגיעו לידיעתי.
להלן שתי דוגמאות שימחישו את כוונתי. הפעם אין אלה מקרים שלמים, אלא ציטוט פסקאות רלוונטיות מעדויות שגביתי מפי המרואיינים: "...עליתי לאיטי במדרגות החשוכות ולפתע שמעתי צעדים מהירים מאחורי. לא הייתי צריכה להביט לאחור כדי לזהות את האיש. היו אלה צעדיו האופייניים של ארוסי. לא ידעתי איך נכנס לבית הנעול, ומה רצונו בשעה מאוחרת כל כך. כשהגעתי לקומה השניה, התעכבתי והמתנתי לו. לתדהמתי לא ראיתי איש, למרות שהצעדים המשיכו להתקרב אלי במהירות. אני מוכנה להישבע שהייתי יחידה בחדר המדרגות; ובכל זאת - הצעדים נשמעו ברורים וקרובים כל כך... כמעט התעלפתי מפחד, כאשר חשתי לפתע את ידיו מחבקות את מותני. שאלתי את עצמי: הייתכן שארוסי נהפך לרואה ואינו נראה?...".
דוגמה נוספת: "...מתוך שינה הרגשתי בנטל כבד, שהונח בפתאומיות על רגלי. התעוררתי בבהלה וראיתי את רוחו של אחי המנוח, יושבת בקצה המיטה ומתבוננת בי...".
שתי הדוגמאות המובאות לעיל דיין כדי להבהיר לנו במה דברים אמורים. האופייני ביותר לסוג זה של התגלויות הוא שברוב המכריע של המקרים הרוח היא הנוגעת בצופה - ולא להפך. לתופעה זו קשה מאוד למצוא הסבר. ככלות הכל, מגע בין שני בני אדם הוא בהכרח הדדי: כשם שראובן שולח ידו ונוגע בשמעון, כך יכול שמעון לשלוח את ידו ולגעת בראובן. לא כן הדבר במקרה של מגע רוחות: הרוח נוגעת בצופה, אך ברגע שמנסה הצופה לשלוח ידו ולגעת ברוח - אין הדבר עולה בידו.
במחקרי נתקלתי במקרה אחד בלבד בו הצליח אדם לגעת ברוח. שתי נשים גרמניות הגיעו לבריטניה לביקור בביתו הכפרי של קרוב משפחה ושכבו לישון בחדר שלפי המסורת שוכנת בו רוח רפאים בת מאות שנים. כבר בלילה הראשון הופיעה הרוח בחדר, עוטה שריון אבירים מימי הביניים. שקשוק הברזל עורר את הישנות, אך הגרמניות החסונות לא נבהלו למראהו של אביר הרפאים. מספרת אחת מהן: "... המתנתי עד שהרוח הייתה קרובה למיטה, ואז זינקתי מתחת לסמיכה, הסתערתי עליה ותפסתי אותה בשתי ידי, באזור המותניים. הייתה זו פגישתי הראשונה עם רוח רפאים והיית סקרנית לבדוק את התופעה. ובכן, במקום ללפות שריון קשה, מצאתי את עצמי מחזיקה משהו רך ומרפרף, כעין וילון דקיק. למרות המאמצים שעשיתי להחזיק באותו וילון ולא להרפות, החל האריג להישמט מאחיזתי. אימצתי את כל כוחי, אלא שכוחה של הרוח היה גדול יותר. כעבור שניות ספורות נותק המגע בינינו והרוח נעלמה...".
מקרה זה לדעתי, אינו אלא חריג - אם כי, עלי להודות, חריג מביך למדי. עם זאת, אין בתופעה יחידה זו כדי להפריך, או אפילו כדי לערער, את חומר הראיות הרב המצביע על אי גשמיותן של רוחות רפאים. מובן שאינני מתעלם מן האפשרות שקיימות גם התגלויות גשמיות, אם כי קשה להניח שמספרן רב. על טבען ומקורן של רוחות גשמיות אלו, אין בדעתי לחוות דעה במסגרת מחקר זה. רוחות כאלה, אם אומנם קיימות, אינן נמנות על סוגי ההתגלויות שבהן אני עוסק, וראויות לפיכך למחקר נפרד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיקוי של היקלטות חושית
|
|
|
|
|
|
|
תכונה נוספת המשותפת לארבעת סוגי ההתגלויות הוא הדמיון המדהים בין היקלטותן ההלוצינטיבית בתודעתנו - לבין היקלטות נורמאלית באמצעות החושים. כל המקרים שחקרתי עד כה מוכיחים כי רוח רפאים שואפת להתנהג בדיוק כפי שהיה מתנהג אדם חי בתנאים זהים.
לשם המחשת הדברים, אתאר ארבע דרכים אופייניות בהן מתבטאת תופעה זו.
א. תודעת הסביבה: התנהגותן של רוחות רפאים מרמזת כי הן מבחינות היטב בכל הסובב אותן. כל התגלות חזותית במרחב הגשמי אינה מסתירה את העובדה כי מראהו וטבעו של המקום החדש נקלטו אצלה במה שניתן לכנות "תודעה", בהיעדר מונח מתאים. כך קורה שרוח רפאים מתקדמת לאורכו של מסדרון עקלקל מבלי להיתקל בקירות ונכנסת לחדרים השונים דרך פתחיהם. כמעט בכל המקרים נעה הרוח תוך התחשבות במיקומם של רהיטים ובני אדם. בהגיעה למדרגות היא יורדת בהן, ברוב המקרים, כפי שהיה יורד אדם חי.דומני, כי הדברים ברורים דיים מכדי שאטריח את הקורא בדוגמאות.
ב. תאורה ופרספקטיבה: מבחינת התייחסותן לתאורה, למרחק מן הצופה ולנוכחותם של גופים נוספים, מתנהגות רוב ההתגלויות (קיים מספר מצומצם - אפסי כמעט - של יוצאים מהכלל) בדיוק כשם שהיה אדם חי מתנהג בתנאים אלה. אין בתופעה זו כדי להפתיע במחשבה ראשונה, ובכל זאת נודעת לה חשיבות רבה בגלל העובדה כי לרוח רפאים אין כל בסיס גשמי - ולפיכך אין לה כל סיבה להתנהג בצורה גשמית, או מעין גשמית. כדי להמחיש את משמעות הדברים אביא דוגמה קלאסית הלקוחה מארכיון החברה הבריטית לחקר הנפש: "... לילה אחד ישנתי בחדרי, כשלפתע התעוררתי למשמע רעש מוזר ליד ראשי - צלצול מתכתי שהזכיר לי נקישת מטבעות כסף אחת בשניה. פקחתי את עיני ולהפתעתי ראיתי בחשכה דמות אישה למראשות מיטתי. מחשבתי הראשונה הייתה כי אחת המשרתות מנסה לגנוב כסף ממגירת שולחני... רק לאחר שעיני הסתגלו לתנאי האפלה בחדר הופתעתי לזהות באישה את אמי. היא לבשה שמלת נשף אפורה ושתי ידיה היו מושטות קדימה כמו במטרה לגשש את הדרך. אט-אט, עקב בצד אגודל, החלה להתרחק ממיטתי כשידיה פשוטות היישר לפנים. היא עקפה את שולחן ההלבשה שלי, שניצב בדרכה, והמשיכה לחצות את החדר באיטיות משגעת. מחשבתי הראשונה הייתה שאמי מהלכת בשנתה (למרות שאין היא סהרורית), לכן חששתי לעשות משהו העלול לעורר אותה. לא נותר לי אלא לשכב ללא הגה ולהביט אחריה. במחצית הדרך לעבר הדלת עברה על פני חלון ואור הירח, שחדר מבעד לוילון השקוף, פיזז על פניה והבליט אותם על רקע החשכה שמסביב. שני צעדים נוספים הוציאו אותה מן השטח המואר והיא נבלעה בחשכה. המתנתי שניות אחדות ומשלא הבחנתי בכל תנועה קפצתי ממיטתי ורצתי לחדרה של אמי. מצאתי אותה ישנה שנת ישרים במיטתה, לבושה כתונת לילה. כאשר שאלתיה, למחרת בבוקר, על שמלת הנשף האפורה אמרה כי השאילה אותה לאחת מחברותיה, יומיים לפני כן, וטרם קיבלה אותה בחזרה...".
ההסברים מיותרים במקרה זה; בכל זאת, אדגיש שתי נקודות עיקריות: א) ההתגלות שתוארה לעיל הייתה כפופה לחוקי הפרספקטיבה. בהמשכו של דו"ח החקירה מספר המרואיין כי יחסי הגדלים בין דמות האם לבין העצמים שעל פניהם עברה נשארו בפרופורציה נורמאלית כאשר התרחקה והלכה ממנו; ב) העיקרון הגשמי של התבלטות באור והיטשטשות בחשכה חל על ההתגלות למרות אי גשמיותה.
ג. חיקוי חזותי: ההיקלטות ההלוצינטיבית של ההתגלות מצליחה "לחקות" את ההיקלטות החושית-הנורמאלית בעקביות כזו, שכאשר עוצם הצופה את עיניו - נעלמת הרוח, למרות שאין לכך כל סיבה הגיונית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להלן דוגמה אופיינית: "כשלושה שבועות לאחר מות סבתי התעוררתי בחמש לפנות בוקר וראיתי אותה עומדת ליד הקמין. למרות האפלולית אי אפשר היה לטעות בזיהוי דמותה הגבוהה, הזקופה והגאה. ראשה היה מופשל מעט לאחור ומבטיה נעוצים בשעון הקיר הישן שמעליה - אחת מתנוחותיה האופייניות ביותר. צבטתי את עצמי, כדי לוודא שאני לא חולם. לא, לא חלמתי. הייתי ער ובהכרה מלאה ובכל זאת ראיתי תופעה שעד לאותו רגע לא האמנתי בקיומה: רוחה של סבתי ניצבה לפני ברורה, ממשית, ממש כפי שהייתי רגיל לראותה בחייה. לרגע חשדתי אפילו שלפני דמות גשמית לחלוטין, מכיוון שהסתירה מעיני חלק מהקמין. עצמתי את עיני למשך שניות אחדות ופקחתי אותן שוב, בתקווה לסלק בדרך זו את הסיוט. היא עדיין עמדה שם ללא נוע. עצמתי שנית את עיני, הפעם בחוזקה, ולאחר שניות אחדות שבתי ופקחתי אותן באיטיות רבה. רוח הרפאים נעלמה. נשמתי לרווחה".
ד.השתקפות במראה: רק לעתים רחוקות קורה, שכאשר מתגלה רוח רפאים מצויה במקום מראה. גם כאשר מצויה מראה, לא תמיד היא ניצבת בזווית המאפשרת לצופה לראות את השתקפותה של ההתגלות, ולא כל שכן את ההשתקפות ואת ההתגלות בו זמנית.
בין עשרות האנשים שראיינתי לצורך מחקרי, נמצאו רק שלושה שהתנאים אפשרו להם לראות הן את רוח הרפאים והן את השתקפותה במראה. אולם, למרות מיעוט הראיות, אינני מהסס לקבוע, לאור יתר העובדות הידועות לי: ההשתקפות במראה היא תכונה משותפת לכל סוגי הרוחות החזותיות.
כדוגמה, אביא חלק מסיפורה של אחת הנשים שראיינתי: "... עמדתי לפני הראי בחדרי וסירקתי את שערי, כשלפתע ראיתי את אבי המנוח מתקרב אלי מאחור. הוא פסע על בהונות רגליו כשידיו מושטות קדימה, כפי שנהג לעשות בחייו כל אימת שביקש להפתיע אותי מאחור. הייתי המומה, אך לא נפחדת. ידעתי כי זוהי רוחו של אבי, שנפטר חודשים אחדים קודם לכן, והתפלאתי רק על הבהירות והחדות של השתקפות הרוח במראה. נתתי לו להתקרב עד למרחק של שתי פסיעות ממני (אגב, את שלושת צעדיו האחרונים שמעתי בברור), וכשנוכחתי שהוא עומד לכסות את עיני בכפות ידיו - עשיתי חצי תפנית וצעקתי 'אבא, זה אתה?!'. באותה שניה שמתי לב שאני רואה הן את דמותו בחלל החדר והן את השתקפותו במראה, בגלל הזווית בה נבלמה תנועת הסיבוב שלי... מיד לאחר שהצעקה נפלטה מפי, התמוגגה הדמות כבועת סבון ונעלמה...".
המפליא ביותר ביכולת ההשתקפות של רוחות הרפאים, מקורו בעובדה שהרוח - כהתגלות בלתי גשמית - אינה יכולה להחזיר קרני אור ולפיכך אינה יכולה, על פי כללי היסוד של תורת האור, להופיע כבבואה בראי. זוהי אפוא הוכחה נוספת לכושר התיאום וההסתגלות של התגלויות הלוצינטיביות לחוקי הפיסיקה הגשמית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רוחות רפאים ובגדי רפאים
|
|
|
|
|
|
|
תכונה בולטת אחת המשותפת לארבעת סוגי הרוחות – גורמת מבוכה, אי הבנה ולבטים לכל מי שבא לנתח את התופעה בכובד ראש. כוונתי לעובדה כי הדמות המרכזית בכל התגלות רפאים לעולם אינה מופיעה לבדה: הרוח נגלית תמיד לעיני הצופה כשהיא לבושה בתלבושת מלאה. זו הסיבה לכך שמפעם לפעם פונים אלי אנשים בשאלה: "האם אתה מצפה מאיתנו שנאמין לא רק ברוחות רפאים, אלא גם במכנסי רפאים ובשמלות רפאים?".
התשובה לשאלה זו מבוססת על חומר ראיות שצברתי במהלך מחקרי ואין בה כדי להשאיר פתח לספק. ובכן, רבותי, אני מצפה מכם שתאמינו לא רק במכנסי רפאים ובשמלות רפאים, אלא גם בכובעי רפאים, נעלי רפאים, תכשיטי רפאים, כלבי רפאים, סוסי רפאים, מכוניות רפאים ועוד ועוד. או אם לנסח זאת בצורה תמציתית: להאמין בכל אותם עצמים ובעלי חיים המקיפים את האדם בחייו והעשויים ללוותו גם בהתגלותו כרוח רפאים.
הקושי בהבנת העניין אינו קושי של ממש. הוא נובע מתפיסה מוטעית של מהות הרוח וטבעה. התגלות של רוח רפאים הינה, בסופו של דבר, הצגה מבוימת המעתיקה ומחקה את הנורמאלי והגשמי; ויכולתן של הרוחות לבצע הצגה זו בצורה מושלמת, היא תופעה הגובלת במעשה ניסים. אם תקבלו תיאוריה זו (שעוד ארחיב עליה את הדיבור), לא יהיה לכם מנוס מהמסקנה הבאה: אין כל הבדל בין קיומה של הדמות המרכזית (הרוח) לבין קיומם של האביזרים הנלווים אליה. או במילים אחרות: אדם המשלים עם התגלותה של רוח רפאים בחדרו, חייב להיות עקבי ולהשלים גם עם התגלותם של הבגדים, הנעליים, התכשיטים וכל שאר האביזרים, העצמים ובעלי החיים המתגלים במחיצת הרוח. עליו להכיר בעובדה כי קיומה של רוח רפאים הוא ממין קיומם של אביזרי רפאים. או, אם נחזור לדימוי של הצגה מבוימת: התלבושות ואביזרי הבמה הם חלק הכרחי ובלתי נפרד ממשחקן של הנפשות הפועלות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תחושות מוקדמות
|
|
|
|
|
|
|
צינה פתאומית שבעקבותיה חולפת צמרמורת בגוף הצופה היא אחת מתופעות הלוואי האופייניות ביותר להתגלות של רוח רפאים. למעלה מ-90 אחוז מכלל האנשים שראיינתי לצורך מחקרי, העידו כי חשו בצינה ובצמרמורת עוד לפני שהבחינו ברוח עצמה. ההסבר היחידי המתקבל על דעתי הוא שמדובר כאן בהרגשה סובייקטיבית של הצופה, שאין לכלול אותה בין התכונות המאפיינות את רוח הרפאים. שהרי יהיה זה מגוחך לטעון כי התגלות הרוח גורמת לירידת הטמפרטורה בחדר. סביר יותר להניח כי הגורם חבוי בצופה עצמו: ידוע, כי פחד והתרגשות פתאומית משפיעים במידה מסוימת על התהליכים הפיזיולוגיים בגוף האדם, וכי ברוב המקרים מתבטאת הרגשה זו בירידתה של טמפרטורת הגוף. והראו לי בבקשה, אדם שישמור על קור רוח מוחלט נוכח תופעה "על טבעית" כמו התגלות רוח!.
תופעת לוואי נוספת היא התנסותו של הצופה בכל מיני תחושות והרגשות סובייקטיביות, שהיו זרות לו לחלוטין עד התגלות הרוח. בקטגוריה זו ניתן לכלול מספר רב מאוד של תופעות, אך במסגרת הנוכחית אגע רק בתופעה המוכרת והנפוצה ביותר: הכרה מוקדמת בנוכחות זרה, עוד לפני שנוכחות זו לבשה אופי חזותי. כך ניתן להבין, מדוע מתעורר הצופה משנתו מסיבה בלתי מודעת, ורק בפקחו את עיניו רואה את רוח הרפאים, או מדוע אדם היושב לבדו בחדר מפנה לרגע את ראשו לאחור, כאילו ע"י פקודה טלפתית מן הרוח העומדת מאחוריו. בצורתה הבולטת והחריפה ביותר, מופיעה התחושה המוקדמת במקרים של התגלות רוח ניסויית. דוגמא קלאסית למקרה כזה מצאתי בארכיון החברה הבריטית לחקר הנפש. בשנת 1947 ביקש החוקר ד"ר ג'יימס קירק, במסגרת ניסוי מבוקר, להיגלות כרוח לעיניה של "שפנת ניסוי" מתנדבת, שנמצאה במרחק 22 ק"מ ממנו.
אני מצטט קטע מדו"ח הניסוי: "... מתוך 20 ניסיונות, שנעשו תוך שלושה שבועות, רשמתי לזכותי שתי הצלחות. בניסיון מספר 7 נגלתה דמותי לעיניה של המתנדבת, מיס אליס, למשך שש וחצי דקות... בניסיון מספר 16 הושגה תוצאה נדירה, שאין לה כמעט תקדים בתולדות המחקר הפראפסיכולוגי. 'השלכתי' את רוחי אל דירתה של מיס אליס, אך ברגע שהרגשתי כי ההצלחה מובטחת - מנעתי את התגלותי החזותית, כדי להיווכח אם תרגיש מיס אליס בנוכחותי. מצורף בזה הדו"ח המפורט של מיס אליס לגבי הניסיון האמור. כשתי דקות אחרי שהתחלתי להתרכז (רישום הזמנים נעשה בידי שני משקיפים, אחד מכל צד) הכריזה מיס אליס כי היא חשה בבירור בנוכחותי בחדר. היא הופתעה כאשר הביטה סביבה ולא ראתה דבר, אך טענה שוב ושוב כי נוכחותי לידה לא רק מורגשת, אלא כמעט מוחשית. המשקיף ששהה בחדרה של מיס אליס מציין בדו"ח שלו כי כסא הנדנדה בו ישבה המתנדבת נטה קמעה לאחור ונשאר במצב זה עד גמר הניסוי, כאילו עמד מישהו מאחור ונשען בזרועותיו על משענת הכסא...".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
19 תכונות של "הרוח המושלמת"
|
|
|
|
|
|
|
מאחר שהתכונות המשותפות לכל סוגי רוחות הרפאים נרשמו בהסתמך על מספר רב מאוד של התגלויות, קשה להעריך נכונה את משמעותו של הסך הכל. במטרה להקל על הבנת הדברים, אני מציע שנצייר בדמיוננו רוח רפאים אחת, המקבצת בישותה את כל התכונות העיקריות.
רוח זו, שנכנה אותה "הרוח המושלמת", ראויה להיקרא "דמיונית" מבחינה טכנית בלבד. מבחינה מעשית, מבוססות כל תכונותיה על ראיות מוצקות ובלתי ניתנות לערעור. אלא שעד כה לא ידוע לחוקרים על רוח ממשית אחת המצטיינת בכל התכונות הללו, אם כי נרשמו כבר התגלויות שניחנו ב-65 אחוז מכלל התכונות. יצירתה של "הרוח המושלמת" הכרחית, לדעתי, כדי להבין בצורה מקיפה, מלאה ונכונה את טבע ההתגלויות.
נניח, לשם השוואה, כי לצידה של "הרוח המושלמת" עומד אדם בשר ודם. אם נבחן את התנהגותם של השניים, נוכל לרשום לפנינו את 19 הנקודות הבאות:
1. שתי הדמויות תתפוסנה בחדר מרחב תלת ממדי ושתיהן תיראנה מוצקות וגשמיות במידה שווה.
2. אם נקיף את הרוח סביב סביב ונבחן אותה מכיוונים וממרחקים שונים, תוך שימת לב הן לצורה והן לפרספקטיבה, לא נמצא כל הבדל בינה לבין האדם החי.
3. שתי הדמויות תיראנה עמומות בתאורה חלשה ותתבהרנה בתאורה חזקה יותר. אם יכבה האור לפתע, תיבלענה שתיהן בחשכה.
4. שתי הדמויות תסתרנה חלקים מהרקע שמאחוריהן.
5. אם שתי הדמויות תופענה כשוורדים נעוצים בדשי בגדיהן, יפיץ ורד הרפאים ניחוח זהה לזה של הוורד האמיתי.
6. בהתקרבנו לרוח נשמע בברור את נשימותיה, את רשרוש בגדיה ואת דשדוש נעליה על הרצפה - בדיוק כפי שנשמע זאת אצל האדם החי.
7. התנהגותה של רוח תעיד כי היא מרגישה בנוכחותנו ומבחינה בכל תנועה מתנועותינו.
8. הרוח תהיה מסוגלת לדבר אלינו ואולי אפילו להשיב על כמה משאלותינו, אך תסרב לקחת חלק בשיחה ממושכת.
9. הרוח תשתקף במראה, באותה מידה של בהירות וחדות בה ישתקף האיש החי.
10. הרוח עשויה להטיל צל בדיוק כמו האדם החי, אך הדבר אינו מחויב המציאות. הראיות שבידינו אינן מספיקות בנקודה זו.
11. אם נעצום את עינינו או נפנה את ראשנו הצידה, תיעלמנה שתי הדמויות בו זמנית. ברגע שנפקח את העיניים או נחזיר את הראש לנקודת המוצא, תופענה הדמויות מחדש - גם הפעם בו זמנית.
12. גם הרוח, כמו האדם החי, תופיע בתלבושת מלאה בתוספת אביזרי קישוט מקובלים. היא עשויה גם להופיע בלוויית כלב, או אפילו בחברת רוח נוספת.
13. הרוח תוכל להרים חפצים בידיה. היא לא תתקשה גם בפתיחת דלתות וסגירתן. אנו, הצופים, נקלוט את כל הפעולות הללו הן באמצעות עינינו והן באמצעות אוזנינו, אך למעשה לא ינועו החפצים ממקומם אף כמלוא הנימה. יכולתה המפליאה של הרוח לחקות פעולות גשמיות שונות, עשויה לאחוז גם את עיניו של המנוסה בצופים.
14. ברגע שנתקרב אל הרוח, או שהרוח תיגע בנו או שנחוש צינה פתאומית ובעקבותיה צמרמורת.
15. אם ננסה להחזיק ברוח רוב הסיכויים הם שידנו תעבור דרך הדמות מבלי להיתקל בהתנגדות מכל סוג שהוא.
16. אם נפזר אבקת גיר לבנה על רצפת החדר ונבקש משתי הדמויות לפסוע אנה ואנה, ניווכח כי רק האדם החי משאיר אחריו סימני עקבות - למרות ששמענו את צעדי השניים בעוצמה שווה.
17. אם נצלם את שתי הדמויות, ניווכח כי עדשת המצלמה קלטה רק את האדם החי. הוא הדין בהקלטת קולות: הרשמקול יקלוט רק את קולו של האדם החי, גם אם ידברו השניים במידה ובעוצמה שווה.
18. לאחר זמן מה (בדרך כלל לאחר כחמש דקות) תעלם רוח הרפאים ללא כל סיבה נראית לעין. ההיעלמות תלבש אחת מהצורות הבאות: א) דמות הרוח תתחיל להיחלש ולהיטשטש, תיעשה שקופה ואוורירית יותר ויותר, עד שתתנדף כליל. ב) הרוח תחצה את החדר במהירות ותיעלם אל תוך קיר, או דרך הרצפה. ג) היא תפתח דלת, תצא במתינות, תסגור אחריה את הדלת ותעלם כאילו בלעה אותה האדמה. ד) היא תעלם בפתאומיות, כבועת סבון שפקעה.
19. פה ושם נגלה כי רוח הרפאים אינה מצליחה בכל מאת האחוזים בחיקוי התנהגותו של אדם חי - אך להבחין בהבדלים הדקיקים יוכל רק אדם בעל טביעת עין בלתי רגילה.
זהו, אפוא, הדיוקן בן 19 הסעיפים של "הרוח המושלמת".
אם נתקל מישהו מכם ברוח כזו בחיי יומיום, אנא יתקשר איתי מיד. זו עשויה להיות "התגלית של המאה" בתחום הפראפסיכולוגיה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
