 |
/images/archive/gallery/291/915.jpg ריטה ריניקר.
צילום: מתוך אתר ידידי הדהרמה.  |
|
|
| "מדיטציה עובדת, אבל היא תרופה קשה" |
|
| בגיל ארבעים ריטה ריניקר הפכה לנזירה בודהיסטית. למה? כי זה היה הדבר היחידי שנראה לה הגיוני לעשות. שחר שלוח פגשה בת"א את המורה הכי קשוחה מדרהמסלה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח
19/4/2005 11:53 |
|
|
|
|
|
|
|
כל מפגש עם אדם מערבי שבחר לוותר על חיי החומר, על הפינוקים והסבל הכרוכים בהם והחליט להתנזר ולהתמסר לעבודה רוחנית שונה מזאת שלתוכה גדל - מעורר סקרנות ומעלה שאלות. מה הסיפור שלו? מה היא מחפשת? האם היה לו כל כך רע? האם יש לה תודעה שונה משלנו?
ריטה ריניקר, נזירה בודהיסטית-טיבטית ילידת שווייץ מבקרת בישראל זאת הפעם החמישית. היא תשהה כאן חודשיים ותקדיש את זמנה לקהילת המתרגלים שזוכה לאחרונה לביקורים של מורים גדולים ומכובדים.
חייה של ריטה, בת 55, חדלו לזרום בערוץ הסטנדרטי הרבה לפני שהפכה לנזירה. היא עזבה את בית
הספר כשהיתה בת 15, טיילה בעולם, חיה על אי, והספיקה גם להיות מדריכת סקי ולנהל מסעדה. בדרך היא הגיעה אל המקומות הכי נמוכים, בתקופות בהן שקעה אל לדיכאון ואלכוהוליזם, אבל חזרה משם.
רציתי לשאול את ריטה האם הבודהיזם יכול להיות בית ותרופה, האם הוא באמת מתאים לבעלי מנטליות מערבית, או שיש סכנה שיעורר דיכאון ותסכול. ריטה לא נוהגת להתראיין, השיחה שהתקיימה בוקר חמים אחד על מרפסת בתל אביב, לא היתה פשוטה. ישבתי מול אישה חכמה וקשוחה, שיודעת מה היא רוצה להגיד ומתי, ומאמינה שהמדיה היא לא המקום לעשות את זה.
עברת הרבה בחיים...
"הכל יחסי. אם אני מביטה במה שאחרים עברו, אז אני לא. הייתי אלכוהוליסטית, אבל לא ברחוב, הייתי אלכוהוליסטית סנובית, אלכוהוליסטית ששותה שמפניה".
היה שלב בו ידעת שמצאת בבודהיזם הטיבטי "בית"?
"לא... חשבתי שיש בזה הרבה היגיון, חשבתי לנסות, תהיתי אם זה יעבוד וניסיתי כי הייתי סקרנית. יכולתי להקדיש לבודהיזם זמן כי היה לי כסף. זאת היתה החלטה קלה בשבילי, כי היה לי זמן ומספיק כסף לכמה שנים בשביל לתרגל דהרמה. בשבילי זה היה פשוט יחסית לאנשים שעבורם החלטה כזאת היא יותר קשה. אף פעם לא חשבתי שהחיים שלי קשים או כבדים, גם כשהייתי בדיכאון.
"לאנשים יש קארמה שונה, יש כאלה שגם אם החיים שלהם קלים הם כל הזמן חיים ב"קשה לי, קשה לי". אצל הטיבטים קארמה טובה זה לא כשקל והכל הולך חלק, אלא כשכל הדברים הרעים קורים לך אבל את מסוגלת להתמודד איתם.
"ישבתי יום אחד בטקס חניכה (initiation) ואמרתי לעצמי: למה שלא אהיה נזירה? וכך היה, עשרה ימים מאוחר יותר כבר הייתי נזירה. זה קרה אחרי שנה וחצי, במהלכן שהיתי במרכזי דהרמה במקומות שונים בעולם, ביניהם ריטריט של שלושה חודשים בדרהמסלה.
זה היה כמו פרי שהבשיל ונפל מהעץ. כך הרגשתי. אי אפשר להפוך לנזיר או לנזירה לפני שהבשילו התנאים לכך".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מרכז טושיטה ללימודי בודהיזם טיבטי בדרהמסלה. צילום: הנס ואן דייק
|
|
|
 |
|
 |
|
לא כל אחד יכול להתבודד
|
|
|
 |
|
|
|
לפני 15 שנים ריטה קיבלה על עצמה את נדרי הנזירות. כמו מערביים רבים אחרים, מנזר קופאן בנפאל היה תחנה בדרכה אל הבודהיזם הטיבטי. המנזר שייך ל-FPMT הארגון לשימור מורשת המהיאנה שהוקם על ידי לאמה טובטן ישה רינפוצ'ה, שהיה נערץ עד מאוד במערב ועוד יוזכר בראיון זה. היום ריטה היא מורה השייכת לארגון.
ריטה היא האדם ממנו שמעתי לראשונה בחיי שיעור בבודהיזם טיבטי. זה היה על הבארדו של המוות וזה היה מרתק. לא הספקתי להגיד לה את זה. הראיון היה דחוק בזמן ולא שימח את ריטה. מי שהבודהיזם מעניין אותו, היא טוענת, ושיש לו את הקארמה המתאימה, כבר יגיע לשם. דברים שמועברים דרך עיתונאים יכולים להתפרש לא בדרך שבה היא מעוניינת, להזיק וליצור אנטגוניזם.
המורה של הרשמי של ריטה, לאמה קיטרי טצנשאב רינפוצ'ה, חי 15 שנים במבדד אבן קטן, "חדר שמספיק בשביל מיטה, כירה והשתחוויות", בהרים מעל דרהמסלה. השנים האלה, שהתחילו כאשר היה בן 45 והסתיימו לפני 19 שנים כאשר היה בן 60, הוקדשו למדיטציה. כידוע, מסורת ההתבודדות עתיקת היומין נמשכת גם כיום ונתפסת כשלב בעל ערך עליון בדרך להתמרת התודעה.
עברת תקופה של התבודדות?
"אני חושבת שהתבודדות היא שלב חשוב מאוד בדרך להארה, אבל צריך להיות מאוד בריא בגוף ובנפש בשביל ללכת לבידוד. אני הייתי מבוגרת מדי, בת 40, כשהתחלתי. יש לי הרבה בעיות בריאות וכאבים גופניים. לוקח הרבה זמן עד שמגיעים להארה, אי אפשר לעשות את הכל עכשיו. עשי מה שאת יכולה ושמחי במה שיש. הריטריט (תרגול אינטנסיבי תוך התנתקות מהשגרה החומרית – ש.ח) הארוך ביותר שלי היה חמישה חודשים וחצי. אם אין לך את האנרגיה החיובית את לא יכולה ללכת למערה. את תשתגעי. זה כמו שאת לא יכולה ללכת לחנות בלי כסף. את האנרגיה החיובית יוצרים על ידי פעולות חיוביות. זאת אנרגיה שנושאת אותך לאן שאת רוצה ללכת. אם אין לך את האנרגיה הזאת ואת בכל זאת רוצה ללכת, את תתקעי".
זה הביקור החמישי שלך כאן. יש לך קשר מיוחד עם ישראל, מקום שאין בו קהילה בודהיסטית גדולה?
"בשנים האחרונות אני נוסעת בעולם. בכל מקום אני מנסה להישאר יותר מעשרה ימים. אני עושה את זה בשביל שיהיה לי מספיק זמן להקדיש לאנשים שיש להם שאלות בקשר לתרגול שלהם. ככה זה גם יותר קל בשבילי. אני מנסה ליצור קשר מיוחד עם כל מקום שאני מגיעה אליו. כבודהיסטית צריך להיות לי יחס שוויוני. אני אוהבת את ישראל, אולי מחיים קודמים, אבל אני גם אוהבת את מקסיקו, ניו זילנד, את שווייץ שבה נולדתי. אני גם אוהבת את הודו, כמובן.
"כששואלים אותי אם אני יכולה לבוא אני פותחת יומן ורואה אם אני נמצאת מספיק קרוב. אם כן, אני באה. אני לא שואלת אם יש הרבה מתרגלים או אם הם רציניים. זה לא משנה. אני פשוט באה. לפעמים ישנם חמישה אנשים, לפעמים מאה. אני לא שואלת אם רוצים שאבוא, אני באה אם מבקשים. אין לי מה למכור ולא משנה לי אם יש הרבה אנשים בקורס".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לאמה טובטן ישה
|
|
|
|
|
|
|
מדיטציה זה קשה, משעמם, כואב - אבל עובד
|
|
|
|
|
|
|
לאמה ישה, שהלך מאיתנו ב-1984 (ונולד מחדש ב-1986 בגרנדה, ספרד, כלאמה טנזין אוסל) היה חוליית חיבור חשובה מאוד בין הבודהיזם למערב. מרכז טושיטה ללימוד דהרמה בדרהמסלה, שם ריטה משמשת כמורה, שייך לארגון שרינפוצ'ה הקים. עבור מטיילים וישראלים רבים המקום הזה הפך את המסע בהודו למסע רוחני. לאמה ישה נודע כמי שרואה את הבודהיזם ככלי להתמודדות עם מצוקות נפשיות. הוא טען, כפי שאמר זאת בשיחות עם פסיכולוגים מערביים, שכדי לעזור לאנשים עם מחלות נפש הוא מראה להם את הטבע האמיתי של התודעה שלהם, כדי שיוכלו להבין את מקור הבעיות מהן הם סובלים ובכך לפתור את הבעיות בעצמם.
את מאמינה שהבודהיזם יכול להיות תרופה?
"זה תלוי בתרגול, זה תלוי בדהרמה. זאת יכולה להיות תרופה, אבל מאוד קשה. כדי שזה יעבוד צריך מאמץ, סבלנות, התמדה. מדיטציה זה קשה, משעמם, כואב. מדיטציה עובדת, אבל היא תרופה קשה. במדיטציה את נתקלת בכל הזבל שלך. לוקח הרבה זמן עד שזה עוזר. אני בטוחה שיש עוד הרבה דרכים רוחניות שיכולות לעשות זאת עבורך, לזכות בחוכמה, לתרגל סבלנות - כל הדתות עושות את זה, זה לא ייחודי רק לבודהיזם".
פעם שמעתי אותך אומרת שאת תמיד מרגישה בנוח כשיש אנשים דתיים מסביבך, גם אם את נראית להם מוזרה במלבושים האדומים. את יודעת שישראלים ויהודים רבים רואים בך מתרגלת "עבודה זרה".
"אני מאושרת לראות אנשים בתרגול רוחני. אנשים שמתייחסים לדת ברצינות. כשבאתי בפעם הראשונה לישראל אחרי ביקור באירופה (שם הבגדים לא מעידים על השתייכותו הדתית של האדם) והגעתי לאולם הנוחתים בשדה התעופה היו שם יהודים חרדים ואנשי דת יוונים עם הלבוש המיוחד והזקנים הארוכים. כולם התפללו וזה גרם לי הרגשה טובה. לא עניין אותי אם הם אוהבים אחד את השני. זה לא עניין שלנו איך אנשים מתרגלים, זה עניין שלהם. בכל דת אפשר למצוא אנשים שעושים בה שימוש לרווח אישי ולכסף, גם בבודהיזם. אם את רוצה לקבל השראה ממתרגלים חפשי את הטובים והניחי לרעים, לא יעזור להתעסק איתם אם הם רק יגרמו לך לכעס. ללא המתרגלים המסורות הרוחניות היו הולכות לאיבוד. לכן יש נזירים ונזירות או אנשי דת שרק מתרגלים, כך שהמסורת הרוחנית תוכל לעבור מדור לדור. צריך את האנשים האלה כי קריירה ונתיב רוחני יכולים להתנגש. גם זה נכון לכל הדתות ולא רק לבודהיזם. כל הדתות הן בעלות ערך ויכולת לעשות אותך אדם טוב יותר, אם תתרגלי.
"כשהדלאי לאמה ביקר בישראל (בנובמבר 1999 - ש.ש) הוא אמר שלכל מי שמתרגל יש אמת אחת. אם תתחיל לערבב דברים תהיה מאוד מבולבל, אבל זה לא אומר שאין אמת אחרת. אתה לא צריך לתרגל אותה, רק לכבד ולהעריך. אני מאוד מסכימה עם הרעיון הזה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האמת היא עניין יחסי
|
|
|
|
|
|
|
אי אפשר לראיין נזירה בודהיסטית-טיבטית מערבית מבלי להתייחס לטנזין פאלמו. פאלמו היתה האישה המערבית השנייה בהיסטוריה שהפכה לנזירה בודהיסטית טיבטית. בנחישות שמקורה, לדבריה, בחיים קודמים ובידיעה ברורה, היא בחרה את הנתיב שלה תוך התעלמות מכל המוסכמות. הנזירה מלונדון חייתה תריסר שנים, את כל עשורה השלישי, במערה מבודדת בהרים בצפון הודו במרחק של שעתיים הליכה ממקום היישוב הקרוב ביותר. היא התפרסמה בעיקר לאחר צאת הספר Cave in The Snow המגולל את הביוגרפיה שלה. היום פאלמו חיה בקרבת דרהמסלה, מקדישה מאמצים וזמן להשגת שוויון עבור נזירות ומהווה מקור השראה לנשים, למתרגלים רוחניים ולכל מי שמחפש דמות שמייצגת דבקות בדרך, לא משנה איזו. ריטה צעירה מפאלמו בשנים אחדות וחברה שלה.
"טנזין פאלמו היא אישה שמודטת הרבה ובאמת אפשר לראות את התוצאות של תודעה שהותמרה. אני לא יכולה לשים את עצמי במקום שלה. זה לא משנה, אני גם לא שמה את עצמי במקום נחות יותר".
היא מקור השראה עבורך?
"בוודאי".
איך?
"כי אפשר לראות אצלה את תוצאות המדיטציה. אני חושבת שזה תודות לשהות במערה, אבל אני לא באמת יודעת, לא הכרתי אותה קודם. היא עצמה אומרת שזה גם תודות לחיים הקודמים שלה, גם בהם היא עשתה מדיטציה".
את מזדהה עם המאבק הפמיניסטי של טנזין פאלמו ועם תחושת הזרות הכפולה שלה - כאישה וכמערבית?
"עזרתי לנזירות בלדאק, בצפון הודו. הן כיבדו אותי כי עזרתי להן. אם אני צריכה להכין טקס ולא יודעת מה לעשות, לא יכבדו אותי. אין "אני" שבכל פעם הוא אותו הדבר. זה תלוי בתפקיד שאני ממלאת באותו הרגע. אני לא חיה בקהילה טיבטית או במנזר טיבטי. אני מניחה שהייתי מרגישה שונה אילו הייתי חיה ביניהם. הטיבטים והאסייתים בכלל הרבה פחות עדינים מהמערביים כשזה קשור לגוף למשל, אבל זהירים מאוד בדיבור, שלא לפגוע. אנחנו, המערביים, להפך - מאוד זהירים במגע הגופני שלנו אחד עם השני אבל לא בדברים שאנחנו אומרים. זה עניין תרבותי שמשתנה לאט לאט. בשביל טנזין פאלמו זה דבר חשוב, לא בשבילי. זה לא אומר שאני לא מנסה לעשות משהו. אני כן עוזרת לנזירות בלדאק, אני עוזרת להן כספית ובתמיכה מוראלית. אני חושבת שמה שהן עושות שם הוא חשוב.
"אולי זה לא מטריד אותי מספיק. אני עולה ללדאק פשוט כי אני רוצה לעזור לנזירות וזהו. זה לא 'הנזירות נגד הנזירים'. אולי זה בגלל איך שגדלתי. הייתי מוקפת תמיד בגברים, גם במסעדה שניהלתי, תמיד עבדו מסביבי גברים. הנזירים לא הופכים מאושרים יותר אם הנזירות סובלות".
"הבודהיזם הוא לא שחור-לבן", ריטה מסבירה את מה שחשוב לה כל כך להבהיר, "לכן חשוב ללכת לשיעורים כדי לקלוט את הרעיון. הבודהיזם הוא לא ספר הדרכה. הדברים שנאמרים תלויים בסיטואציה. כן, זאת תרופה, אבל קשה. צריך זמן, סבלנות ומאמץ. צריך לדעת את הטבע שלך. אם תתחילי לתרגל בציפייה שתהיי מאושרת ושהכל יהיה בסדר תהפכי מהר מאוד למתוסכלת. הבודהה אמר שהחיים הם סבל. הוא דיבר על מקור הסבל - המצב המנטלי שלנו. מתחת לכל זה אנחנו בסדר. אנחנו סובלים כתוצאה מהבורות. כדי להיפטר מהבורות צריך ללמוד. אנחנו מבולבלים בקשר לחיים, בקשר למוות, בקשר לסבל, אנחנו חושבים שנוחות חומרית תגרום לנו לאושר.
"רק לשבת בסיכול רגליים לא יעזור. עלינו לדעת מה מבלבל אותנו, מה אנחנו לא יודעים, מה הן ההשלכות שאנחנו עושים. אז התרגול יכול להפוך לתרופה. קודם צריך לדעת באופן שכלתני מה אנחנו לא יודעים. צריך לשאול את מי שכן יודע. בשביל הבודהיסטים זה הבודהה. הוא לא היחיד שיודע, לכל מסורת יש מישהו אחר. לאמה ישה אמר: לבדוק, לבדוק, לבדוק. אם זה עובד - דבוק בזה, אם לא - תעזוב. האמת היא עניין יחסי".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
טנזין פאלמו. צילום: שחר שלוח
|
|
|
|
|
|
|
.
|
|
|
|
|
|
|
שלושה ימים אחרי הראיון עם הנזירה הקשוחה במרפסת תל אביבית, ישבתי מולה בנווה שלום עם עוד עשרות רבות של מתרגלים וראיתי כיצד היא, הנזירה ריטה, מיישמת כמורה את הדברים שאמרה בפגישה. מצד אחד היה ניכר מאוד שאת כל השאלות שעלו שם היא שמעה כבר אינספור פעמים, מצד שני היא ענתה בסבלנות ובאריכות, מבלי להתאמץ, כובשת ומרתקת את הקהל שלה, הקצת מבולבל, לפעמים.
פרטים על הביקור של הנזירה ריטה אפשר למצוא באתר אגודת ידידי הדהרמה
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
