 |
/images/archive/gallery/294/330.jpg אנשי הדרופה.
צילום: מתוך האתר הרשמי  |
|
|
|
|
| בגבול סין-טיבט יש כפר של אנשים מוזרים. הם ננסיים, צהובי עור, ראשם גדול במיוחד והעיניים שלהם גדולות ותכולות. יש מי שטוענים שהם נחתו מרכב חלל לפני 12 אלף שנה בהימאליה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח
25/4/2005 10:53 |
|
|
|
|
|
|
|
גם אם בסיפור שלפניכם יש כמה חורים בעלילה, עדיין מדובר במסכת מרתקת. הוא מתחיל בערב מלחמת העולם השנייה בהרים שבגבול טיבט-סין, נמשך לפחות עד 1995 ומותיר קצוות פתוחים. לחילופין ייתכן שהכל מתחיל בעצם כבר לפני 12 אלף שנה, כשנוסעיו קטני הגוף ועצומי הגולגולת של כלי טיס מסתורי התרסקו באזור נידח באסיה. בין המשתתפים: ארכיאולוגים סינים, פרופסור פולני, מהנדס אוסטרי, מדען בריטי עקשן, שני ספקנים מגרמניה והדלאי לאמה בתפקיד אורח. מככבים: תקליטי אבן מוזרים ואנשים צהובים קטנטנים עם עיני תכלת גדולות וראשים עצומי ממדים.
ב-1937 קבוצת ארכיאולוגים סינים בראשותו של פרופסור צ'י פו-טיי מאוניברסיטת בייג'ינג מגלה מערכת של מערות קבורה מעניינות למדי על גבול סין-טיבט במחוז באיאין קארה אולה (Bayan Kara Ula). במערות, שהן למעשה רשת מסותתת ומורכבת של תעלות וחללי אחסון תת קרקעיים, נמצאו שלדים של אנשים מוזרים: קטני קומה ובעלי גוף עדין ושברירי, גובהם בקושי 130 ס"מ, וגולגולותיהם גדולות באופן שאינו תואם פרופורציות אנושיות. הקברים התגלו בחדר המרכזי והיו ערוכים בשורות בסדר מופתי. שרידי היצורים המוזרים עוררו את השאלה האם מדובר באמת בגזע אנושי ואם כן אז באיזה. בתחילה הועלתה הסברה שמדובר בשלדי שימפנזים או קופי אדם אחרים, אבל בדיקה מאוחרת יותר שללה את האפשרות הזאת. הסיתות המדויק והמושלם של הקירות והציורים שעליהם העידו על כך שנוצרו בידיהם של יצורים תבוניים (מעבר לעובדה שקופים לא נוהגים ליצור לעצמם מערות קבורה). גם הקירות הישרים להפליא הפתיעו את הארכיאולוגים, הם היו
מזוגגים וחלקים עד כדי כך שנראה שעל מנת ליצור אותם נדרש שימוש בחום גבוה באופן קיצוני. על הקירות התגלו ציורים של גרמי שמים - כוכבים, כדור הארץ, השמש והירח - מחוברים ביניהם בקווים עשויים מנקודות בגודל של אפונים, מה שנראה כמעין מפה. על כל פנים, את הסערה הגדולה לא חוללו השלדים, מערכת המערות או ציורי הקיר.
כאשר הארכיאולוגים התקרבו אל הקברים רגליהם נתקלו במה שנראה כתקליטי גרמופון עשויים אבן. מאוחר יותר נתגלו דיסקי אבן נוספים, 716 בסך הכל, בגדלים שקוטרם בין 20 ל-30 ס"מ. על דיסקי האבן נראו חריצים ספירליים בדומה לאלה שמוכרים לנו מתקליטים. בדיקה מדוקדקת הראתה שהקווים החלזוניים הם שורות של כתב סימנים מיקרוסקופי. אז עוד לא ידעו איזו סערת רוחות יחוללו הסימנים הזעירים. הדיסקים (וגם ציורי הקיר) תוארכו על ידי ארכיאולוגים סינים כבני 10-12 אלף שנים. הם אוחסנו בפקין למשך 20 שנה, שבמהלכן חוקרי שפות ניסו ללא הצלחה לפענח את הכתוב עליהם. כמה דיסקים גם נשלחו למוסקבה. שם, לאחר בדיקות מעבדה, נמצא שתקליטי האבן מכילים ריכוז גבוה של קובלט, שהיא מתכת מגנטית, וכן מתכות אחרות. מה שעוד התגלה במעבדה זה שפיסות האבן התנהגו כאילו הן טעונות חשמל. היום הדיסקים כבר אינם בנמצא ומה שנותר הם סיפורים של חוקרים שפקדו את האזור ההררי, אבל הלכו לעולמם, כמה תמונות פולארויד וגם - שבטים של אנשים שאינם דומים בשום צורה לאף שבט מוכר אחר.
השתלשלות האירועים מאז התגלו המערות מסעירה את הדמיון, בעיקר של מי שמאמינים באמת ובתמים באפשרות של ביקורי חייזרים על כדור הארץ.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
דיסקי האבן שנתגלו במערות
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
10 שנים לאחר גילוי המערות, כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה, פרופסור פולני בשם לולנדוף קנה במסורי שבצפון הודו את אחד הדיסקים. נאמר לו שזה חפץ פולחני שמשמש בריטואלים של שבט הררי בשם דרופה (או דזופה). ב-1947 לולנדוף הראה את החפץ לקריל רובין-אוואנס, מדען בריטי. רובין-אוואנס החליט לצאת למסע בעקבות הדרופה ושם פעמיו אל ההימאליה, לבאיאן קארה אולה, אזור המערות המסתוריות. אולם מורי הדרך הטיבטים של הבריטי הנועז סירבו ללוות אותו לנקודת היעד.
הם פחדו (בקרב שבטים טיבטים מהאזור הסתובב סיפור על "אנשים מכוערים בגובה של ילד בן שמונה שנים"). רובין-אוואנס הנחוש לא ויתר, הגיע לאזור ופגש שם שבט של אנשים ננסים. אחרי מאמצים רבים הוא רכש את אמונם של הדרופה. בעזרתו של מתורגמן הוא למד את השפה המקומית ושמע מראשי השבט את ההיסטוריה הקדומה שלהם. הם אמרו לו שאבותיהם הגיעו מפלנטה רחוקה, התרסקו בהרי האזור, רובם נהרגו אך מעטים מהם שרדו והצליחו להסתגל לתנאים הקשים של כדור הארץ. לפי דיווחיו של רובין-אוואנס, הדרופה סיפרו על התרסקות רכב חלל שאירעה בשנת 1014 לפנה"ס (ולא לפני 12 אלף שנה).
בדרכו אל שבט הדרופה רובין-אוואנס נפגש עם הדלאי לאמה שהיה אז בן 12, ויש הטוענים שלא איתו אלא עם לאמה בכיר אחר, לפני שהלה הפך לפליט. רובין-אוואנס סיפר לו על הדיסק שנרכש ע"י לולנדוף. לצערנו לא ידוע מה אמר הדלאי לאמה על הדברים ששמע מפי רובין-אוואנס.
נקודה קטנה אך מזקירת גבה בנוגע לפגישה של המנהיג הטיבטי עם רובין-אוואנס היא התמונה של השניים. הדלאי למה, כפי שהוא מופיע בצילום, הוא אדם מבוגר ולא ילד בן 12, כך שלא ייתכן שצולמה ב-1947. ישנה סברה האומרת שהפגישה התקיימה ב-1974 ולא ב-1947 והמקור לבלבול הוא טעות דפוס פשוטה. זה עדיין נראה תמוה, שכן הדלאי לאמה (המוקף בנזירים משתאים) נראה בתמונה כשהוא מתבונן במסך של מחשב נייד. בכל מקרה הפגישה שהיתה או לא היתה בלהסה (בירת טיבט) או בהודו - לא היא שתשנה את מהלך הדברים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
רובין אוואנס עם הדלאי לאמה. כפי שאתם רואים, הדלאי לאמה אינו בן 12
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רובין-אוואנס גילה תכונה מוזרה נוספת של דיסקי האבן: הן שינו את משקלם, הוסיפו והפחיתו ממנו לסירוגין.
ב-1962, אחרי נסיונות כושלים של מומחי שפות רבים, פרופסור טסום אום נוי מהמחלקה לפרה-היסטוריה באוניברסיטת בייג'ינג פענח חלק מהכיתוב על תקליטי האבן, אולם ראשי האוניברסיטה אסרו את פרסום הדברים מעוררי התדהמה שיובאו כאן מיד. נוי, שדבריו הביאו עליו את לעגם של עמיתיו מהאקדמיה, היגר ליפאן עם זנב בין הרגליים.
ב-1965 הותר לגלות את תוכן הדברים המטלטל שתרגם פרופסור נוי מהכתב הספירלי המוזר שעל גבי "תקליטי" האבן מהמערות. להלן קטע מתוך התרגום: "הדרופה ירדו מהעננים בכלי הטיס שלהם. הגברים, הנשים והילדים שחיו בקרבת מקום (אנשי האם) התחבאו במערות 10 פעמים לפני זריחת השמש. כאשר הבינו לבסוף את שפת הסימנים של הדרופה, הם קלטו שלמהגרים החדשים כוונות של שלום". בקטע אחר מתואר צערם של אנשי האם על כך שהרכב איתו הגיעו האנשים מהשמים התרסק ועל כך שאינם יכולים עוד לבנות רכב אחר במקומו.
יש אנשים שמאמינים שהכתוב מתאר נחיתת חייזרים שהתרחשה לפני 12 אלף שנה. בקרב תושבי האזור בו מצויות המערות, מתהלכות אגדות עתיקות יומין על יצורים קטנים עם ראשים גדולים שבאו מהשמים לפני עידני עידנים. עד היום המקומיים חוששים מפלישה של יצורים שיגיעו מלמעלה. סיפור מקומי נוסף הוא על אנשים מכוערים שנחתו באזור וגורשו משם על ידי ה"אנשים עם הסוסים".
יש משהו מוזר בנוסח הדברים של הדרופה - הם מתארים את התחושות של אנשי האם. למרבה הצער בשנה שבה פורסם התרגום פרופסור נוי עבר מהעולם ולא הספיק לענות על השאלות שהתעוררו.
ב-1974 ארנסט ווגרר, מהנדס אוסטרי, ראה שניים מהדיסקים במוזיאון בקסיאן (Xian) שבסין. מנהלת המוזיאון לא יכולה היתה לומר דבר על החפצים, אך הרשתה לו לגעת בהם ולצלם אותם. הוא צילם אותם במצלמת הפולארויד שלו והצילומים הם המזכרת האחרונה מהממצאים החידתיים הללו.
באותה השנה, 1974, נפטר קריל רובין-אוואנס הבריטי וזאת בטרם פורסמו דיווחיו על המסע שערך אל שבט הדרופה. סיפורי מסעו פורסמו ארבע שנים מאוחר יותר, אבל אז, כמו במקרה של פרופסור נוי, גם ממנו כבר נבצר להתייחס לתגובות שדיווחיו עוררו. הוא היה מת מדי.
ב-1994 צמד גרמנים, הרטוויג האוסדורף ופטר קראסה, הגיעו למוזיאון בקסיאן, שם, כך סיפרו, לא יכלו למצוא זכר לדיסקים. אחרי התעקשויות והצגת תמונות הפולארויד שווגרר צילם במוזיאון 20 שנה לפני כן, מנהל המוזיאון סיפר להם שמנהלת המוזיאון שהתירה לווגרר לצלם את הדיסקים אולצה להתפטר מהמוזיאון ימים ספורים לאחר המקרה ומאז נעלמו עקבות הדיסקים ועקבותיה שלה. בחדר שאינו פתוח למבקרים נותר שחזור של עיגולי האבן, שם גם שמעו הגרמנים שבעקבות הוראה "מלמעלה" על מנהל המוזיאון להכחיש שהדיסקים היו קיימים אי פעם. הדיסקים, עם כתב הסימנים המיקרוסקופי המוזר, העתיקים אף יותר מהפירמידות במצרים, נותרו חידה גדולה. הייתכן שנטמנו במערות הקבורה על ידי אנשי האם ואין להם שום קשר לשלדים המוזרים? לאן נעלמו כל ה-716? מדוע לא תועדו בצורה מסודרת?
הרטוויג וקראסה גם גילו שלממשלת סין אין שום רישום על שבט ששמו דרופה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ב-1995 דווח ממקורות סיניים רשמיים על כפר מבודד באזור המערות ההררי ששמו הוילונג ו-120 תושביו הם נמוכי קומה - כ-63-116 ס"מ ואין להם שיוך אנתרופולוגי מוכר.
היום חיים באזור המערות בבאיאן קארה אולה שני שבטים שקוראים לעצמם דרופה והאם (לפי התרגום של פרופסור נוי הראשון הוא השבט שנחת, השני הוא השבט שחי באזור ואולי גם אחראי למותם של רוב אנשי הדרופה). הם ננסיים, צהובי עור, ראשיהם גדולים במיוחד, ממש כפי שתוארו השלדים שנמצאו במערת הקבורה. על גופם צומח שיער דליל והעיניים שלהם גדולות ולא דומות לעיניים אסיאתיות – הן תכולות בהירות. אנתרופולוגים לא מצאו להם שיוך מוכר, הם אינם דומים לשבטים הטיבטים או הסינים מהסביבה. שני השבטים שהיו בעבר אויבים, חיים היום בדו קיום של שלום.
שלטונות סין, שלא ממש מתרגשים משטויות מערביות כמו "זכות הציבור לדעת", מגבילים את ההגעה לאזור באיאן קארה אולה. כאשר יגיעו לשם יום אחד חוקרים שייהנו מחופש פעולה, אולי נוכל לשמוע מה שלום מערכת המערות, לראות תמונות חדשות של אנשי דרופה והאם ולשאול מה אומרות בדיקות ה-DNA שלהם, לתמוה להיכן נעלמו השלדים ממערות הקבורה, להביט אל השמים, למצמץ ולחכות לספינת החלל הבאה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
