 |
/images/archive/gallery/298/446.jpg שירלי גוסטמן.
 |
|
|
|
|
| תוכנית טלוויזיה על מדיום בריטי קוקסינל שמתקשר עם רוחות בטירה דיסקוטקית? שמרי שוב מדווח מחזית עולם הטלוויזיה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שמרי טוריס
3/5/2005 12:35 |
|
|
|
|
|
|
|
אפילו טיפוס כמוני, עם אנרגיות בעוצמה של סוללת אצבע משומשת יכול לשכנע ביכולותיי לדסקס עם המתים. אפילו עכשיו, ממש ברגע זה, כלואה בתדר שלי אישה שבטח הכרתם. אם לעבור לשלב ההוכחות, הרי שאני קולט... חתול. בעצם, כלב-מנורה כזה עם אהיל רפואי לצוואר. לידו זו האישה. מורה, אולי אחות. אני חש אצלה סבל- לב שבור?! מחלה קשה? כנראה תאונה. דוגרי, אתם יודעים על מי אני מדבר. נו, זו ששמה מתחיל באות א' או ל' או מ'. מי שזו לא תהיה, היא מוסרת שהיא סולחת.
נדהמתם? נהניתם? יופי, תשאירו משהו על החשבון. מרגישים מרומים? נסו לצלוח את הטוק-שואו הנקרופילי של ג'ון אדוארד "העולם שמעבר". אותו סיאנס טלביזיוני שנוי במחלוקת, במהלכו מתווך אדוארד בין עולם המתים לקהל נטול תחכום. לעברו הוא משחרר רסיסי עובדות בקצב של מכונת ירייה.
את שטף המידע, החמוש בסימני שאלה עמומים, הוא מייחס לרוחות עמן הוא מצוי בדיסקוס טלפתי. באורח בלתי מפתיע, הרוחות המדוברות מחזיקות בקשר
משפחתי למי מבין הנוכחים בתוכנית. בחישוב מהיר, מתוך כמאה יושבי אולפן, הרי מה הסיכוי שמישהו לא יתפתה לאמץ את רצף השאלות הכוללניות לדמות של קרוב משפחה מנוח. זולה ככל שתהיה, למי לא מדגדגת המניפולציה, שמתבייתת באגרסיביות על נימי הגעגוע או על ייסורי האשם? מה שמדהים הוא, ככל שהעסק נראה יותר פישי, כך האמריקאים נחפזים לקנות את הבלוף. שלא לומר מתים עליו.
מהספק הצורם, שעולה מטיפוסים מהז'אנר של אדוראד, המרוויחה התמידית היא הקומדיה. שרלטן סיאנסים דוגמת אדוארד לא עושה עליה רוח, בקושי נפיחה ספיריטואלית. פראיירית היא לא יוצאת ממנו.
כך קרה בפרק של "סאות'פארק". במהלכו גויס סטן לאולפנו של אדוארד על מנת לפייס את רוחו של קני ולשכנע אותה להשתחרר מגופו של קרטמן הגוסס. אלא שסטן לא בולע את הבולשיט של אדוארד ומדגים לקהל את מנגנון הסילוף. במקום לבוא ראש עם אדוארד, אותם צופים מהדקים את אמונתם בשטיקים השקופים ופונים לסגוד ליורש החדש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
האשימו את הבריטים. קני
|
|
|
 |
|
 |
|
"אני חש את הבושה שלך"
|
|
|
 |
|
|
|
רק התערבות עליונה מצליחה לגאול את אמריקה מתמימותה העגמומית, כאשר חבורת חייזרים משגרת את אדוארד לטקס אינטר-גלקטי שם הוא מוכתר כ"קאעקר הגדול ביקום". מאז שופד אדוארד על המנגל הפרודי של "סאות'פארק" הגיע גם תורה של הטלביזיה הבריטית לתת בטייק-אוף משלה.
זה קורה על בסיס שבועי בתכנית "HIGH SPIRITS" המשודרת בימים אלו בערוץ BBC3.
בטירה גותית, רדופה רוחות ונגועה בשיק פרחי של דיסקוטק מהסבנטיז, מצטופף קהל המוני מול מדיום מוצהר בעל כריזמה של סוכן תמרוקים.
שרלי גוסטמן (מארק ווטון "MY NEW BEST FRIEND") הוא התואם "ג'ון אדוארד" בתוכנית: מן טיפוס קאמפי שמזכיר את ריצ'רד קליידרמן אחרי טיפול הורמונאלי שיצא מכלל שליטה.
בסיועה של שיבא, כלבתו המנוחה של אביו המת, מבקש שירלי להוכיח את כוחותיו העליונים. "אני מצליח להרגיש שיש מישהו בקהל שאוהב שוקולד!" הוא קולט בחישניו העל-הכרתיים ומהמם את הקהל בעוד קליעה בול. לצפייה בקטע וידיאו לחצו כאן.
אצל שירלי, כמו במקור האדוארדי, מתקיים ריטואל מחילה אשר נועל בהרמוניה כל סשן שיחה המסתייעת ברוח. "אני חש את כאבך, את הבושה שלך. אך אין להאשים אותך!" מנחם גוסטמן צופה מיוסר: "היית זקוק לחופשה. איך היית אמור לדעת שהכלבים שהשארת בבית לא יאכילו את עצמם?!".
בטרם קוברת עצמה "SPIRITS" בנוסחה הממוחזרת סטייל אדוארד, פותחת התוכנית בופה טעימות לרפרוף בתחומי הנסתר השונים.
הפינה המוצלחת בתפריט היא, למעשה, הומאז' מחורפן לבית הספר לקוסמים מהארי פוטר- גרסת הריאליטי. גוסטמן בנעלי המנהל הקשוח, מעביר את תלמידיו טירונות בסיסית בקריאת טארוט או בציד מכשפות ברוח "פרוייקט המכשפה מבלייר".
בסוף כל פרק נבעט משתתף ממעגל הכישוף עד אשר השורד האחרון מוכתר למכשף הבא של בריטניה. לצפייה בקטע וידיאו לחצו כאן.
את נסיעת המבחן ברכבת השדים השכונתית של גוסטמן מלווה מבחן לבדיקת כוחותיו הנסתרים של כל צופה לעצמו. זאת, בתנאי שניחוש תוכנן של בובות "בבושקה" מתפקעות נחשבות כאתגר פרא-פסיכולוגי ראוי.
לכך מצטרפת סדרת סרטוני הסברה מצוירים "על טבעי מ-A עד Z" – המצמידים לתופעות שכיחות נימוק מהעולם הנסתר. באמצעותם ניתן ללמוד, למשל, שתינוקות פורצים בבכי אם בגלל רגישותם הטלפתית להטרדות מיניות שעוברת אימם, אם עקב מכה שמנחיתה עליהם רוח ערסוואתית במיוחד.
על פניה, נראית "HIGH SPIRITS" כגיבוב חסר פואנטה של פינות תלושות הקשר, ביומרה להוות מעין מדריך חלטוריסטי למשתמש המתחיל, בבואו לשוטט באזור הדמדומים.
אלא שמעקב סמי-תיעודי אחר סגנון חייו של שירלי גוסטמן מעניק ל"SPIRITS " תובנה כבדת משקל ולא כדימוי. גוסטמן מתייחס לגופו כאל מקדש. המסירות הגשמית אל גופו מטלטלת אותו בין סיפוק גסטרונומי להתבכיינות מתחסדת על ספת הדיאטנית.
את כשלון ההתמדה במשטר הדיאטטי הוא תולה ברוחות המקוננות בגופו ודורשות את ליטרת הבשר להשביען. כך יוצא שאת ארוחות הלייט המתומצתות שהוכתבו לו הוא נאלץ להחריב, בעל כורחו, תחת דיבוק הבולימיה של הנסיכה דיאנה התוקף גם אותו.
הלינק הלא ממש מחרמן, בין גרגרנות לרוחות תובעניות-לנשנוש, מזריק מנה של הגיון פנימי לתוך בליל הממבו-ג'מבו המופרך של הסדרה. כך נחשפת התלות של שירלי בעולם המתים, כתירוץ לחולשותיו הבסיסיות- הכניעה לטחון עצמו לדעת.
נדמה כי הסיבה לקיומה של התוכנית נעוצה עמוק בקיבתו של שירלי, במטרה לממן את תאבונו המופרז. אפילו לתיקשור המופרך בין הרוחות לקהל נדבק העיסוק האובססיבי בהרגלי אכילה, מה שלא מקל על תחושת הבחילה הכללית. במצב עניינים זה, אפילו סטייק עלול להיחשב קולגה לצד שירלי. במידה שהוא מוגש מדיום, כמובן.
|
|
|
|
|
|
|  | | ריצ'רד קליידרמן על פוסטינור 2. גוסטמן
| |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
