 |
/images/archive/gallery/311/452.jpg קוקו זן מאסטר.
צילום: שחר שילוח  |
|
|
|
|
| קוקו קרייזי זן מאסטר לא ממש מאמין בישיבה חרישית מול הקיר. להפך. את החורף הוא מבלה על החוף בגואה ובשאר הזמן הוא מסתובב בעולם. חוץ מזה הוא גם צייר, משורר ומדקר. ראיון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שילוח
30/5/2005 11:51 |
|
|
|
|
|
|
|
ביום שישי האחרון פגשתי בנאדם שמח. מאסטר זן שבחר להישאר ילד נצחי ולחיות את החיים כאילו היו משחק. הוא מומחה לדיקור, מטפל ברפואה סינית, עשבונאי, צייר ומשורר. החברים שלו אומרים שהוא מואר, הוא קורא לעצמו קוּקוּ. במקום המילה מואר הוא מעדיף להגדיר את עצמו איש של
הבנה. הוא בא לכאן לחודש כדי "לפגוש את הבודהות של ישראל", כי לפי קוקו כל אחד מאיתנו הוא בודהה.
לא מדובר במורה יפני חרישי שמבלה שעות בישיבת מדיטציה מול קיר חשוף, גם לא באדם שבילה ימים ארוכים בחברת מאסטרים או חי שנים במנזר. להפך. הצצה מהירה באתר שלו שנקרא Cukoo Crazy Zen מגלה חיים עולצים למדי, משהו בסגנון "ים, מסיבות והמון כיף" ומותירה רושם קל של הדוניזם נוסח גואה.
יכול להיות שהציפיות שלי מדרך הזן וההפתעה לנוכח קוקו, שנובעת מהציפיות האלו, היא דוגמה מצוינת למכשול בילט-אין בדרך אל ההבנה.
הוא קורא לעצמו קוקו כי התודעה היא קוקו, המאסטר שבתוכו קורא ככה לתודעה שלו. "כולנו בודהא וכולנו קוקו".
ישבתי עם קוקו, זוגתו קָויטה וחברו-תלמידו אָטמו בדירה תל אביבית שטופת אור וניסיתי להבין, שוב, מה זה זן. אז מה זה זן? תבטאו לרגע בקול את צירוף המילים הזה: אָ ז מָ זֶ זֵ ן. אָזמָזֶזֵן, לעזאזל. מאז שהזן פגש את המערב הוא הפך לכלי לתחזוקת האופנוע, לטרנד עיצובי, לסוג שלטנגו ולדרך אנינה משהו לעשות כסף באלגנטיות מינימליסטית א-לה יפן. איפה קוקו בכל הסיפור הזה?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אני ברחתי וזה ההבדל ביני לבין הסיפור על סידהרתא
|
|
|
 |
|
|
|
קוקו נולד לפני 49 שנים בהרים של טייוואן למשפחת ילידים מסורתית מאוד משבט הפינפו, אחד מתשעת השבטים העיקריים של האי (רוב תושבי טיייוואן הם סינים שהחלו להגר לשם בשנות ה-40). העשבונאות (הרבליזם) היתה חלק בלתי נפרד מהחיים בהר. קוקו מספר שבכל מקום אליו הלך כילד, תמיד המבוגר שלצידו הראה והסביר מה עושים עם הצמחים שמסביב - אחד אוכלים, מהשני רוקחים תרופה ובשלישי משתמשים למטרות חינוך. צמחים, מסתבר, יכולים לשמש כלי חינוכי וקוקו שהיה ילד שובב למד זאת על בשרו, פשוטו כמשמעו - כשהשתולל נתנו לו לטעום מנחת זרועו של הסרפד, כשהבין את הפרינציפ העור הצרוב נמשח בעסיס של צמח אחר ונרגע מיד. כשלילדים התחשק לנשנש חטיפים הם היו יוצאים ללקט עלים, פירות ותותי יער למיניהם.
המשפחה שלו שימרה מצד אחד את אורחות החיים המסורתיים אך גם היתה מגוונת מבחינה דתית. בטייוואן יש השפעה אמריקאית ניכרת שהתחילה עם הגעתם של מיסיונרים לאי – כך יצא שאמא של קוקו נוצריה. אביו הוא טאואיסט ואחד מאחיו ואחת מאחיותיו בחרו בדרך הבודהיזם והפכו לנזירים. האח כבר איננו נזיר ("אבל חי כאילו שהוא כן", אומר קוקו) והוא ארכיטקט מפורסם בעל שם עולמי.
בגיל 20, כמקובל בארצו ובארצנו, קוקו עזב את הבית לשלוש שנים של שירות צבאי. אחרי שהשתחרר, אחיו הצעיר נפטר מסרטן הדם. מותו של האח דחף את קוקו ללמוד רפואה ואת משמעות החיים. זאת היתה כנראה אבן דרך משמעותית מאוד בחייו.
כשחזר מהצבא היה עליו להיכנע לתכתיבים המשפחתיים, הוריו של קוקו היו דומיננטיים מאוד ולא נתנו לילדיהם חופש. הוא נאלץ להתחתן, שלושה ילדים נולדו לו מנישואיו ובמסגרת הציפיות ממנו הוא גם הקים מפעל למוצרים מעשבים. "אבל רציתי לדעת על החיים, וזה היה דחף חזק יותר מלנהל את העסק. הייתי צריך לבחור. ויתרתי על המשפחה ועל העסק ויצאתי למסע החיפוש של החיים".
זה מזכיר את סיפור חייו של הבודהה, שבצעירותו כנסיך סידהרתא, שהיה לו "הכל" - אישה, ילד רכוש ועתיד מותווה - החליט לעזוב ולצאת לבדו למסע בעקבות האמת וזכה בהארה.
"היו לי אז ספקות לגבי עצמי ולגבי המשפחה והעסק. ברחתי מהנטל ומהספקות של עצמי. אני ברחתי וזה ההבדל ביני לבין הסיפור על סידהרתא, זה סוג של כנות להודות בכך".
"יש אנשים שמביטים בו כמו על עץ גדול ומשוגע. בישיבה חסרת מעש תחת העץ תוכלו לחוש בבריזה ובניחוח. כמה מהאנשים, ממזרח וממערב, מנסים לטלטל את העץ על ידי העלאת כל מיני שאלות. אז הם מגלים שככל שיטלטלו אותו יותר הם יגלו שפירות בלתי צפויים ולא מוכרים, כמו פירות הדוריאן, נושרים מטה מהעץ. כמה מהם נחבטים כה חזק עד שהם מקבלים סחרחורת או מתעלפים".
את הדברים האלה על קוקו כתבה קויטה, בת זוגו של קוקו, המתורגמנית והעורכת שלו ולדבריה גם אחת מאלה שנחבטו בראש לא פעם. "הסחרחורת היא שתרגמה וערכה את סיפורי הזן והשירה של קוקו".
ולמי שלא מכיר - הדוריאן הוא פרי טרופי מוזר, שנראה כמו קיפוד ירוק ענק ומעלה צחנה איומה. יש מקומות באסיה בהם חל איסור על הכנסתו לאוטובוסים ולבתי מלון. למרות הסירחון טעמו של הפרי ערב. אבל קוקו הוא ממש לא דוריאני. הוא מפיץ קסם שנקלט מיד, כמו בפגישה עם ילדון חייכן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ציור של קוקו
|
|
|
|
|
|
|
איש של הבנה
|
|
|
|
|
|
|
לשעה קלה התיישבתי תחת העץ, ניסיתי לטלטל אותו מעט ולהבין שמץ.
אתה מרפא, מדקר, משורר, סופר וצייר, אבל מה עשה אותך מאסטר זן?
"כשלאדם יש הבנה מלאה הוא יכול לשחק את כל המשחקים שיש בחיים. לא אני נתתי לעצמי את התואר מאסטר, אלא אחרים שפגשתי בגואה, הם קראו לי זן מאסטר.
"אדם לא יכול לקרוא לעצמו איש של הבנה או מורה. זה די שונה אם הדבר מתגלה על ידי אנשים שרוצים לקרוא לו כך. לא מדובר בעניין של קבלה אלא של הכרה ואז צריך לשחק את המשחק ולהמשיך ללמוד דרך התהליך, כך החיים מתחילים להפוך למשחק זורם של זן".
הזן, כפי שהיה מוכר לי עד עכשיו, מספרים, ממורים כמו נישיג'ימה סאנסיי, מעיצוב פנים, הוא מאוד נקי, שקט, מינימליסטי ומשאיר את עיקר המקום להתבוננות. החיים שלך נראים כמו מסיבה על החוף בגואה.
"כל אחד מציג את חייו בצורה שונה, בכלל זה האנשים של ההבנה. אני רואה שבני האדם רציניים מדי לגבי התפיסה ולגבי התודעה של עצמם, לכן אני רוצה להציג את עצמי כאדם קליל. אם אציג את עצמי כרציני מדי האנשים יישארו תקועים עם הידע שקיים בתודעה, לכן אני יותר משעשע וילדותי.
"במהלך הלמידה בחיים, אם נהיה אמיתיים, הכל יהיה פשוט ואם נהיה פשוטים הכל יהיה אמיתי. כמו שאת יודעת, זה ניו אייג' ובניו אייג' צריכה להיות גישה חדשה במקום הדרכים הישנות והשיטות הישנות".
אתה רואה את עצמך כסוג של מורד?
"במעבר אל הניו אייג', הרושם שכרגע תיארת לגבי הסגנון והתפיסה של הזן הוא למעשה נתיב חדש שהאנשים הולכים בו מבלי להבין למה. כאדם של הבנה אני רוצה לשבור את התבנית, כי זה עידן של שחרור ועלינו לשחרר את עצמנו מהתבניות הישנות. אני לא אוהב לקרוא לעצמי מורד. זה לא מרד אלא חצייה של המבנה הנוקשה וחזרה לחיים הפשוטים".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קוקו וקויטה, בת זוגו
|
|
|
|
|
|
|
אָ ז מָ זֶ זֵ ן
|
|
|
|
|
|
|
תאר לי את הדרך שעברת עד שהפכת לאיש של הבנה.
"את מכירה את אמא שלך?"
כן...
"אם היית יכולה להסביר לי איך, כך הייתי מסביר לך כיצד הגעתי להבנה".
(אני מהססת, קוקו שבע רצון)
הייתי אומרת לך שאני מכירה אותה באופן יחסי. אני מכירה אותה יותר טוב ממך למשל, כי אתה אפילו לא יודע איך קוראים לה
.
"היית בהודו?".
כן.
"ואת מצליחה לספר לחברים שלך איך היה שם?".
אני קצת מתקשה להפסיק לדבר על זה, למען האמת.
"אבל את מצליחה באמת להעביר למי שלא היה שם מה היא הודו?".
לא ממש...
"בדיוק מאותה הסיבה אני לא יכול להסביר לך איך הפכתי לאיש של הבנה. אבל בכל זאת, אם את רוצה לדעת איך, אני יכול לומר שאחרי שראיתי את מקור הרגשות, בעיקר הפחד, אז זה קרה לי. אז יכולתי לראות את האשליות של התודעה".
קדמה לכך תקופה של למידה, תרגול מדיטציה, מפגש עם מורים?
"בוודאי. לפני כן בקרתי כמה אנשי דת כמו לאמות. ביקרתי אצל אושו ואצל פאפאג'י, אבל רק פעם אחת אצל כל אחד מהם. תרגלתי מעט מדיטציה, אבל קלטתי את הנקודה. גיליתי שההכרה במקור הדברים זאת באמת מדיטציה עוצמתית. אחרי ההכרה מקבלים בשלווה את האמת הפנימית. לפני שזה קורה, לא חשוב כמה מדיטציה תעשי, היא תהיה רק המְתנה. המדיטציות הן המְתנה, ככה אני קורא לכל שיטות המדיטציה. אפשר לעשות כל דבר בזמן שמחכים, אפשר גם לקרוא לזה מדיטציה".
התשובה שלך מפתיעה. בכל הזרמים הבודהיסטים וגם בדרכים רוחניות אחרות תמיד מדברים על שנים ארוכות ואפילו על מספר רב של מחזורי חיים של עבודה, למידה ומדיטציה כהכרחיים בדרך אל ההארה.
"זה בגלל שאת כבר מוארת אבל את מאמינה שאת לא מוארת. כמו הדג ששואל איפה הים בזמן שהוא שוחה בים וכמו הציפורים ששואלות איפה השמים כאשר הן עפות בשמים. את חלק מהקיום אבל את עדיין מחפשת את הקשר שלך עם הקיום והקשר עם הקיום הוא המשמעות האמיתית של ההארה".
אז מה אני, כדג למשל, צריכה לעשות כדי להרגיש שאני במים?
"הדג צריך פשוט לאכול, לשתות, לשחות, לחרבן ולחוות את החיים, לצמוח מעלה-מעלה עד שיום אחד יבין שהוא פשוט בים. אם הדג הזה יכול להיות מודע למעשיו בחיי היומיום, אז כל מה שיעשה יהיה מדיטציה.
"כל שיטות המדיטציה הן כמו הסרת הבגדים לפני המקלחת. גם לבישת הבגדים היא מדיטציה. אם נשארים עם בגדים במקלחת או לובשים מעיל ביום חם הבגדים הופכים לנטל, אבל כשלובשים בגדים חמים ביום קר אז הם כלי. המדיטציה יכולה להיות כלי, אבל גם נטל".
אז בעצם מדובר באיזון?
"אני מדבר על גמישות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קוקו ואטמו, הלינק הישראלי
|
|
|
|
|
|
|
התודעה הפכה לעבד והמודעות הפכה לאדון
|
|
|
|
|
|
|
קוקו, כפי שסופר קודם, יצא למסע חיפוש. בדומה למיטב בחורינו, הוא נסע לטייל בהימלאיה, בהודו ובמזרח בכלל. אבל הפחד, הנטל והספקות עדיין היו שם בתודעה.
"עד לנקודה שבה מצאתי את עצמי לא בורח וחזרתי למשפחה כדי להתמודד - אז זה קרה. אחרי שזה קרה התודעה, המיינד, הפכה לעבד והמודעות הפכה לאדון. אבל אז שוב עזבתי את טייוואן, כי האנשים שהיו סביבי, כולל המשפחה, כבר לא יכלו לזהות אותי, הם כבר לא ראו אותי כחלק מהמעגל שלהם. זה כמו שאת תכירי גבר ערבי, תתאהבי בו, תתחתני איתו ותהפכי למוסלמית. עזבתי את הבית וחזרתי לנדוד. שהיתי בהודו, אבל לא משנה איפה הייתי - אנשים נמשכו אלי. טיילתי בטיבט ובנפאל וגם שם אנשים נמשכו אלי. לא אמרתי לאף אחד מה הוא הדבר שהבנתי, פשוט המשכתי לזרום. אז הגעתי לגואה".
בגואה קוקו החל ליישם את הידע שלו ברפואה ולמעשה זאת הסיבה, לפחות ברמה הטכנית, שהביאה אותו אלינו לביקור בישראל.
"בן אדם צריך לדאוג לבטן שלו, להתפרנס. בגלל שאני יודע דיקור התחלתי לדקר, כי יש שם (בגואה) אנשים שזקוקים לזה. כך יכולתי להתפרנס, לדאוג לבטן ולא להצטרך לקבץ נדבות. אני דואג לעצמי".
קוקו, שמגדיר את עצמו ציפור נודדת, חי בגואה במשך כל חורף, מנובמבר עד מרץ, בשמונה השנים האחרונות. זה המקום שבו הוא הכיר את אטמו, האיש שהביא אותו לישראל.
אטמו הוא ישראלי, יועץ פנג שואי, שחי ב-23 השנים האחרונות באמסטרדם. מזה 17 שנה הוא מבלה ארבעה חודשים בכל שנה בהודו. הוא נהג לבלות את רוב הזמן בפונה, שם פגש את אושו, שנתן לו את השם אטמו. אחרי שאושו נפטר הוא הכיר את פאפאג'י וכשיצא לגואה להתרגע מעט מכל העבודה הרוחנית, פגש את קוקו ש"לימד אותי כיצד לטפל בגוף וליהנות מחיי היומיום. אז היום אני חופשי מרוחניות ורק מטפל בגוף ונהנה מהשגרה". אחרי הפצרות חוזרות ונשנות אטמו הצליח לשכנע את קוקו וקויטה לבקר בישראל.
בביקורו בארץ קוקו יעביר סדנאות בדיקור ויהיה לו ביתן בכנס היוגה שייערך בסוף השבוע הקרוב בשפיים. מי שייכנס לביתן יוכל לקבל סשן מקוצר של אבחון וטיפול.
אטמו וקויטה (שאהבתם לקוקו ניכרת גם מבלי שיאמרו כמעט דבר) אומרים שלקוקו יש אבחנה טובה במיוחד של הקשר בין התודעה למצב הגופני ולכן יש לו את היכולת לומר לא רק מה היא הבעיה, אלא גם מהו המקור שלה, ולייעץ ביעילות.
"לקוקו יש שיטת דיקור ייחודית שהיא גם מדיטטיבית", מסבירה קויטה, "באוקופנקטורה יש משמעות לצ'י של המטפל. אם למטפל יש פחד והיסוס ורק הבנה טכנית הטיפול פחות יעיל. קוקו הוא איש של הבנה והוא לא מהסס, לכן החוויה של הדיקור איתו היא מאוד שונה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
