 |
/images/archive/gallery/243/145.jpg ''אלוהים''
ציור של מיכלאנג'לו  |
|
|
|
|
| תפיסת האלוהות המופשטת טוענת שאלוהים אינו מוגבל, לכן אין לו גבולות. התפיסה היוגית טוענת שאלוהים אינו מוגבל, לכן יש לו אינסוף גבולות. גד לובן על קיומו של אלוהים מנקודת מבט פילוסופית, מדעית ודתית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
גד לובן
2/6/2005 20:01 |
|
|
|
|
|
|
|
רבים וטובים ניסו להוכיח את קיומו של אלוהים. אין אני בא לבקר את הוכחותיהם או להוסיף הוכחה משלי. נקודת המוצא שלי היא שאין אפשרות להוכיח את קיומו של האל. ראשית כול, ואת זה אבסס מאוחר יותר במאמר, נראה שאלוהים אינו רוצה שיוכיחו את קיומו למי שלא רוצה בזאת. בנוסף, כל הוכחה, מלבד הוכחה שנובעת מעצם הגדרתה, אפילו שהמבנה הלוגי שלה מושלם, חייבת להתבסס על הנחות מסוימות. אם מישהו רוצה לערער על המסקנה של הוכחה כלשהי, ביכולתו לערער את ההנחות שעליהן ההוכחה מתבססת. כיוון שבאופן עקרוני ניתן תמיד לערער על ההנחות, לא ניתן להוכיח דבר. מכל מקום, תפקיד ההוכחה הוא לקבוע את המחיר שיש לשלם כדי לדחות את הנחותיה.
ניקח לדוגמה טענה לוגית קלאסית שנקראת סילוגיזם: כל אדם סופו למות. אתה אדם ולכן סופך למות. מי שהמסקנה לא חביבה עליו, בקלות יכול לטעון שאינו אדם, או ש"מניין לך שכל אדם סופו למות? האם ביכולתך להוכיח זאת? האם לא יתכן שכעת חי מישהו שלעולם לא ימות?". למעשה, הפילוסופיה של היוגה אכן טוענת שאין מוות. זאת משום שישות החיים (הנשמה) תמיד חיה, והגוף משולל חיים. הנה דוגמה
נוספת למגבלה של כוח שיפוטנו לגבי טבע המציאות: רנה דקארט טען שהתנסות אישית אינה ראייה. למשל, אדם חולם בלילה שהוא שרוי במציאות של יום. בשלבים מסוימים של החלום לא ניתן להבדיל בין חלום למציאות. ומי יכול להבטיח לנו שאין אנו חולמים כעת? מכאן שתפקיד ההוכחה להציב את המחיר להפרכתה (לא קל לאדם לטעון שהוא אינו אדם ולכן אינו בר מוות). באופן דומה, כאשר ניתנים שני הסברים קבילים לאותו דבר, יש לראות מה ההסבר שיש בו פחות אילוצים, שהינו טבעי יותר ושתואם יותר את הניסיון או ההיגיון.
קיומו של אלוהים הוא נושא טעון רגשות. אצל רבים הוא נתפס כאיום. אם יש אלוהים, משמע שיש לקבל את עליונותו עלינו ולהיות כפופים לו. אך רובנו רוצים להיות עליונים. בנוסף, רבים מאנשי הדת מנסים להוכיח את קיומו של האל כדי לתבוע מהאדם להיות כפוף לחוקים ולמצוות שבכתבי הקודש (ולרוב, למרבה הצער, להכפיף אותו לשליטים המשתמשים בדת לצורכיהם הפוליטיים והכלכליים). עד שלא ניפטר מתחושות איום אלו, יקשה עלינו להעריך בפתיחות האם הסבר מסוים לקיומו של אלוהים הוא הגיוני או מוצלח יותר מהסבר אחר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אלוהים כסיבת הסיבות
|
|
|
 |
|
|
|
לכל דבר בעולם יש סיבה. מכאן שסביר להניח שישנה סיבה ראשונה לכל הקיים. נקרא לסיבה ראשונה זו אלוהים. בוֵדָאנְטה סוּטרַה, ספר ההיגיון הוֵדי, נאמר: " גַ'נְמָאדי אַסְיַה יַתַהַ" - אלוהים הינו המקור שכול הקיים נובע ממנו. סיבה ראשונה זאת שאין סיבה קודמת לה (משמע שהינה סיבת הסיבות), חייבת להכיל בתוכה את ההסבר לכל מה שנבע מסיבה ראשונית זאת. לדוגמה, קרני השמש נובעות מגוף השמש והן מאופיינות בחום ואור. סביר לכן שהשמש עצמה הינה בעלת חום ואור. הסבר כזה הוא אך טבעי. ההיגיון מאחורי זה הוא שמישהו יכול ליצור או להעניק רק מה שיש לו או שיש באפשרותו. מכאן, ההגדרה הראשונה של אלוהים הינה שהוא המקור השלם והמושלם של העולם באופן שיש בו כל מה שנחוץ להסביר את קיומו של העולם. על בסיס היגיון זה הכתבים הוֵדיים אומרים שבהיותו המקור לצורות השונות בעולם, הוא ניחן בצורה. בהיותו מקור לתודעה ולאישיות שבה כל חי ניחן, הוא בעל אישיות.
בכל אדם יש סובייקט ואובייקט. האובייקט ניתן לכימות (למדידה, לפונקציה) בעוד שהסובייקט לא ניתן לכימות. הוא מטבעו ספונטני. הסובייקט הינו ה"אני", מהאני נובעת התודעה הסובייקטיבית (שהינה הסימפטום של האני) שמקשרת בין כלל היש - הסובייקטים (ה"אני" האחרים) והאובייקטים. למשל, אדם אומר אני רוצה, אני מרגיש, אני חושב. רצון, רגש ומחשבה אלו נובעים מה"אני", מקושרים אליו, ועל פי אלו החומר מונע ונוצרים קשרים עם דברים (אובייקטים) וישויות ("אני") אחרים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלוהים כבורא עולם
|
|
|
|
|
|
|
אם אנו מניחים שעולמנו נברא (גוף האדם מייצג סדר ומשמעות בדרגה גבוהה ביותר, וטבעי לחשוב שיש יד מתכננת ובוראת מאחוריו), ועולם זה מכיל סובייקטים ואובייקטים, מתבקש מזה שקיים אלוהים, בורא עולם שהינו "אני" עליון, שהינו המקור לסובייקטים ולאובייקטים. מתבקש גם להניח שבורא זה הינו בעל רצון (לברוא), בעל מניע וטעם (רגש), בעל יכולת חשיבה ותכנון, וניחן בכלים באמצעותם ביכולתו לברוא (כמו שלנו יש גוף עם חושים וידיים ורגליים שבאמצעותם ניתן ליצור דברים שונים). הנחה זו אינה מגדירה בהכרח את האל כמוגבל בדומה לנו. בנו יש רצון, לכן הגיוני שגם לאל יש רצון. כוח הרצון שלנו מוגבל, אך יתכן שכוח הרצון של האל אינו מוגבל. גם יתכן שגופו אינו מוגבל כשלנו, למרות שיש לו גוף.
רבים אינם מתלבטים בשאלת קיומו של האל. עבורם זו נפתרה כבר. המדע מלמד שניתן להבין את העולם באמצעות המפץ הגדול ותורת האבולוציה. האם זה כה פשוט? הבה נבחן את המחיר שיש לשלם כדי לאחוז בתפיסות אלו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלוהים של המדע
|
|
|
|
|
|
|
המדענים מנסים להסביר את קיום העולם ללא תפיסת אלוהים. אם נניח שעולמנו לא נברא אלא הוא השתלשלות טבעית של האנרגיה החומרית תחת חוקי הטבע, האם ניתן להסביר באמצעות הנחות אלו את העולם באופן טבעי? תיאוריית המפץ הגדול גם היא שואפת להסביר כיצד כלל המציאות השתלשלה מהסיבה הראשונה, או מסיבת הסיבות. אך זו מבססת את הסיבה הראשונה לא על "אני" בעל תודעה, כי אם על עקרונות מכניסטיים טהורים שניתנים לכימות. תיאורית המפץ הגדול מבוססת על חיבור בין תיאוריית הקוונטים ותיאורית היחסות. לפי חסידי המפץ הגדול, העולם התחיל מריקנות קוונטו-מכאנית. מריקנות זאת הופיעה באופן אקראי יחידת אנרגיה שהפכה מאוחר יותר גם לחומר. חומר זה אמור היה להתפשט על פי חוקיות של תורת הקוונטים ותורת היחסות כבועת גז אחידה. אך מה שאנו רואים כיום זה חומר המאובחן ביסודות שונים ומכווץ לכוכבים וגלקסיות. כדי שזו תהיה התוצאה של המפץ הגדול, יש לקבוע תנאי התחלה מאוד מסוימים לתורת הקוונטים, תנאים שקיומם מוטל בספק רב, והמעוררים את השאלה האם כל סיפור המפץ הגדול בכלל התרחש. תיאוריית המפץ הגדול עדיין בשלבים של סיפור. זאת משום שאין לה עדיין בסיס מתמטי (עד היום המדענים לא יודעים כיצד לקשר, מתמטית, בין תיאוריית הקוונטים ותיאורית היחסות), ובנוסף ישנו ויכוח גדול בין מצדדיה לגבי התנאים והחוקיות הדרושים כדי שהעולם ייווצר כמות שהוא, וכיצד ניתן להצדיק תנאים מיוחדים אלו מתיאוריה המבוססת על אקראיות ולא על יד מכוונת.
נשאלת השאלה מאין נוצרו חוקי הטבע? כמובן שאפשר לטעון שחוקי הטבע לא נוצרו; הם רק תיאור התנהגות החומר. אך גישה זו אך מתחמקת מההסבר על מקור חוקי הטבע. הניסיון שלנו מורה שמאחורי החוקים עומד מחוקק. מי זה שחוקק את חוקי הטבע?
תיאוריית האבולוציה, שבסיסה הוא מכניסטי ושאיפתה היא להסביר את החיים אך על פי עקרונות מכניסטיים, הינה בעייתית עוד יותר. אין לאף אחד עד היום מושג כיצד נוצר התא הראשון שעל שכפולו החוזר ונשנה מבוססת כול תיאורית האבולוציה - לא מושג תיאורטי, גם לא נערך ניסוי של הפיכת חומר לחיים, גם כמובן שלא צפו זאת בטבע. בנוסף, אין למדענים כל מושג כיצד נוצרה התודעה ביצורים החיים. יש ביניהם שלא מכירים בקיומה, ויש שרואים אותה כתופעה אפיפנומנולוגית – תופעה שנוצרה אמנם מחומר מכומת אך התנהגותה לא ניתנת לכימות. הם מאמינים שבעתיד הם יוכלו למצוא לכך הסבר כמותי. גם אין ראיות בטבע ששינוים קטנים באורגניזם (אדפטציה ומיקרו-אבולוציה) אכן מצטברים וגורמים לשינוי של מין מסוים למין אחר, למרות ההיגיון שבכך. ספר הטבע (מחקרים פליאונטולוגיים העוסקים במאובנים השונים שבאדמה) מורה לא על התפתחות ליניארית של הגזעים, כאשר מין נגזר ממין קודם לו, כפי שתיאורית האבולוציה מבקשת לנבא, אלא על מינים שלא משתנים לאורך ההיסטוריה, משמע הוא מורה על קפיצות בין המינים ולא על מעבר התפתחותי. מאיפה הקפיצות הללו? ישנה תיאוריה אבולוציונית (שיווי משקל נקודתי - punctuated equilibrium של סטיוון גולד) שמנסה להסביר מדוע החוקרים לא מוצאים רצף התפתחותי בממצאים הארכיאולוגיים כפי שאמורים היו לצפות מתיאורית האבולוציה (או מדוע כל כך מתקשים במציאת "החוליה החסרה" בין מין למין). תיאוריה זו אומרת שעקב תנאים מאוד מיוחדים שהתהוו לפתע על פני כדור הארץ, השינויים בין מין אחד למין אחר היו כל כך מהירים, שהגיוני שלא ניתן למצוא כיום ממצאים בטבע המורים על שינויים אלו. יש להיזהר כמובן מתיאוריה מדעית המסבירה מדוע לא ניתן למצוא לה סימוכין בטבע.
תיאורית האבולוציה לא מבוססת רק על ממצאים בטבע, אלא גם על מחקר גנטי. ניתן ליצור תרשים זרימה גנטי המצביע שאכן מין נוצר מקודמו. תיאוריית התפתחות המינים הוֵדית (המשלבת בריאה ואבולוציה יחדיו), טוענת שבראשית נברא אבטיפוס לכל התאים, וממנו, באמצעות מודיפיקציות של אבטיפוס זה, נוצרו כול יצורי החיים. גישה וֵדית זו תואמת את התחזית הגנטית של החוקרים שמין התפתח ממין קודם לו, אך לא בצורה אבולוציונית-מכניסטית, אלא באמצעות יד מכוונת. גישה זו גם מסבירה מדוע לא מוצאים בטבע את החוליה החסרה. תורת החיים הוֵדית טוענת שחיים מקורם מחיים, או תודעה נובעת מתודעה. בזה כל אחד התנסה. אך אף אחד מעולם לא התנסה בחיים שמקורם מחומר חסר חיים.
לסיכום, ההנחה התיאולוגית של אלוהים כסיבת הסיבות טוענת שבראשית היתה ישות שלמה ומושלמת שממנה נבע כלל המציאות, וההנחה המדעית טוענת שבראשית היה כלום שממנו נבע כלל המציאות. במה להאמין?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלוהים מופשט
|
|
|
|
|
|
|
במאמר זה הנחנו שמציאותו של אדם המורכב מחומר בעל צורה ותודעה מורה על אלוהים בעל צורה ותודעה (תורת הוֵדות אומרת שלאלוהים יש דמות, אבל לא דמות חומרית. דמותו אינה מוגבלת למגבלות החומר. הוא בעל דמות לא מוגבלת. אולם במאמר זה אין בכוונתי להרחיב בסוגיה מעניינת זו). אך יש תורות אחרות - בהודו ובמערב - ששוללות מהאלוהים את דמותו ותאריו. הן טוענות שאלוהים הינו מעבר לכל שניות, שהינו מוחלט, מופשט, אחדותי ואינסופי. תורות אלו טוענות שייחוס דמות ותארים לאל יהפכו אותו למוגבל, והאל הרי אינו מוגבל. אם נייחס לו את היכולת להקשיב לתפילות של מאמיניו, ישלול הדבר את מוחלטותו (אם אלוהים מקשיב לתפילות המאמינים ומרוצה מהן, משמע שהוא בר שינוי. שינוי זה מורה שמוחלטותו השתנתה, משמע שאינו מוחלט). מכאן שאין ליחס לאלוהים רגש, רצון ומחשבה. אלו הרי מורים על מגבלה ושינוי. תפיסת אלוהים של היוגה שונה מתפיסה זו. היא מבוססת על משמעות אחרת, או הגדרה אחרת למוחלט וללא מוגבל. מוחלטותו של האל נעוצה לא באי השתנותו, אלא בכך שמהותו נשארת ללא שינוי למרות שהאנרגיות שלו עוברות טרנספורמציה.
תפיסת האלוהות המופשטת, אומרת שאלוהים אינו מוגבל, לכן אין לו גבולות, גם אין לו תארים. תפיסת האלוהות היוגית אומרת שאלוהים אינו מוגבל, לכן יש לו אינסוף גבולות ותארים.
אם נשאל, כפי ששאלנו בראשית המאמר, האם ניתן להסביר את המציאות הנוכחית באמצעות תפיסת אלוהים מופשטת, נמצא שלא ניתן לעשות זאת. אם אלוהים מוגדר כמופשט (משולל דמות ותארים מוגבלים), מוחלט (לא משתנה) ואינסופי, לא ניתן להקיש מקיומו לקיומנו, גם לא ניתן להבין את טבעו מטבענו. פשוט אין קשר אונטולוגי (קיומי) ואפיסטמולוגי (הכרתי) בינו לבינינו, לא מבחינת סיבתיות (בריאת) העולם, גם לא מבחינה תודעתית. אפילו אם אלוהים כזה קיים, לא ניתן לומר עליו שברא את העולם (כי אין לו רצון, רגש, מחשבה וכלים לבריאה), גם לא מובן כיצד הוא הסיבה הראשונה לעולם הסיבתי שלנו, גם לא ניתן לתופסו בהכרה (ההכרה שלנו תופסת רק דברים מוגדרים וממוקדים), גם לא ניתן לפנות אליו כ"אתה" (ניתן לפנות למישהו בעל "אני" כ"אתה", אך לא ניתן לפנות כך למשהו או לעקרון פילוסופי מופשט). אם נייחס לאלוהים "אני", נמצא מייד שהוא בעל רגש, רצון, מחשבה וכלים (הקשורים כולם ל"אני"). אם, בהיותו מופשט, הינו משולל "אני" ותארים מגבילים ומגדירים, אין משמעות לאהבה אליו, גם לא ניתן לומר שאלוהים כזה נתן את כתבי הקודש ורוצה שנאהב אותו. אם אלוהים נתן לאדם את כתבי הקודש וברא את העולם, אין הוא מוחלט ואינסופי על דרך הפילוסופיה המופשטת, אך יתכן שהינו מוחלט ואינסופי על דרך הפילוסופיה של היוגה, משמע שהוא אישיות כל יכולה בעלת צורה ותארים חיוביים.
יחוס המופשט, המוחלט והאינסופי לאלוהים על דרך היעדר הגבולות, כפי שמופיע בדתות המערביות, ראשיתו בפילוסופיה ההלניסטית, או בזרם האלייטי שבראשו עמד פרמנידס. זרם זה העמיד את השכל (על פני הרגש, או המיתוס) כקריטריון לאמת. השכל, באמצעות כליו (הפשטה, הכללה וניתוח) מגיע למסקנה שהמציאות היא יש שאין בו אין, מציאות שבה דואליות, תודעה ותנועה אינן ניתנות לביסוס הגיוני. פרמנידס העיז להסיק את המסקנה הנובעת מהנחת מציאות שכלית זאת וטען שההבחנות שאנו עושים בעולמנו הן אך שמות, ולא משקפות את המציאות השכלית. אך ניתן לשאול כלפיו: "אם ההבחנות שאנו עושים בעולמנו הן אך אשליה, האם אנחנו, עושי ההבחנות (העצמי עושה הבחנות ונותן ערך לעולם), אשליה, או שאנו באשליה"? כל תשובה על שאלות אלו כבר סותרת את הנחותיו הלא דואליסטיות של פרמנידס לגבי טבע היש השכלי. למשל, אם אנחנו אשליה, חייב שיהיה מישהו החווה אשליה זו. או אם אנו באשליה, מי הטיל אותנו לאשליה? אם אשליה קיימת, יש משהו שקיים בנוסף ל"יש", וזו כבר סתירה לרעיון האחדות.
היהדות, כמו גם הנצרות והאיסלאם, אימצו את הפילוסופיה הניאו-אפלטונית, שראשיתה בהנחותיו השכליות של פרמנידס, ופירשו על פיה את האלוהים שלהם. בתנ"ך אלוהים הינו בעל אישיות, אך בעקבות המפגש עם התרבות היוונית, פירשו אותו, החל מהמאה התשיעית כמשולל אישיות. לכן היהדות מאופיינת בשתי תפיסות אלוהים בו זמנית - אלוהים של הלב, של פשט הכתבים (ששומע את תפילות המאמין ונענה לו), ואלוהים המופשט, שאינו שומע את התפילות ואינו בורא העולם. כיצד שתי תפיסות נוגדות אלו מתחברות? לאלוהים פתרונים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אז למה אלוהים לא רוצה שנוכיח את קיומו?
|
|
|
|
|
|
|
אז למה אלוהים לא רוצה שנוכיח את קיומו? האם אין זה משרת את האינטרס שלו? לפי הוֵדות, עקרון החיים הגבוה ביותר הינו יחסי אהבה עם האל. אהבה מבוססת על בחירה. ניתן לאדם (או לנשמה ליתר דיוק) לבחור האם לאהוב את האל או להפנות לו את העורף. אלוהים חפץ באהבת הנשמות אליו, לכן אין הוא משתמש בכוח כדי להשיב אליו אותן נשמות שבחרו להפנות לו עורפן ולהתחרות בו על האלוהות. אם ניתן היה להוכיח באופן חד משמעי את קיומו של האל, היה נובע מזה שחייבים להתמסר ולהיכנע לו, אפילו בניגוד לרצון. וזה כבר הפעלת כוח הנוגד את טבע יחסי האהבה עם הנשמות, ולכן נוגד את רצונו של האל. אלוהים מאפשר למי שלא מעוניין ביחסים עימו להאמין שאין הוא קיים (אדם כזה יטה, למשל, להאמין בהוכחות מדעיות המבוססות על ההנחה שאין אלוהים בעולם), בשעה שלאדם החפץ ביחסים עימו ורוצה לעלות על דרך האהבה אליו, הוא ייתן את האינטליגנציה לראות ולהבין את קיומו מעל לכל ספק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
