 |
/images/archive/gallery/294/921.jpg כריסטופר טיטמוס
מתוך האתר: tovana.org.il  |
|
|
|
|
| מורה המדיטציה כריסטופר טיטמוס מספר לאסף פדרמן איך זה להיות מאושר פתולוגי, איפה עוברת דרך האמצע בין סגפנות לעונג ומדוע הוא מרגיש חובה להתערב בסכסוך הישראלי-פלסטיני. חלק שני ואחרון |
|
|
|
|
אסף פדרמן
עדכון אחרון : 21/11/2007 16:33 |
אסף פדרמן
עדכון אחרון : 21/11/2007 16:33 |
|
|
|
|
|
|
|
בשיחה הקודמת דיברתי עם כריסטופר טיטמוס על מדיטציה. הוא אמנם מלמד מדיטציה אבל לא רק. חלק חשוב מהזמן שלו מוקדש לצורות חקירה אחרות שלא קשורות לישיבה ברגליים משוכלות על הרצפה - ולכך מוקדש הפרק הזה.
הרומן של כריסטופר עם ישראל התחיל בשנות השמונים כשהוזמן על ידי ד"ר סטיבן פולדר ללמד במסגרת שהפכה מאוחר יותר לעמותת תובנה, ומאז הארץ היא תחנה קבועה בסיבוב ההוראה הבינלאומי שלו. "אני אוהב את ישראל", הוא אומר. "יש לישראלים עניין בחקירה רוחנית אמיתית, ובמיוחד יש מחויבות לשמירה על עקרונות חשובים של הלימוד: נגישות ופשטות".
בשנים האחרונות התופעה של ריטריטים בשתיקה שנמשכים כמה ימים או כמה חודשים תופסת תאוצה והקורסים נסגרים לעתים קרובות חודשים מראש. פעם גאיה האוס, מרכז מדיטציה אנגלי שכריסטופר היה אחד המקימים שלו, היה מרכז קטן וצנוע, אבל היום אם אתם רוצים להשתתף בקורס של עשרה ימים כדאי שתזמינו מקום חצי שנה מראש ותיקחו אתכם כמעט 3000
שקל. האם יכול להיות שמדובר בעוד גרסה של נופש? האם תחת הכיסוי של חיפוש משמעות נואש מסתתר סוף שבוע כמעט יוקרתי עם אוכל צמחוני וניתוק מהצרות, החשבונות, הטלפון והנדנוד הבסיסי של החיים? בתור מי שבילה כמה שנים במדיטציה, כריסטופר כמובן חושב שלא, אבל הוא בהחלט מודאג מכך שהמרכזים יהפכו למלונות שתפקידם ליצור סביבה נעימה ומנחמת. "זה לא מקרה", הוא אומר, "שהיוגים הרציניים עדיין הולכים למזרח ומעדיפים למקם את עצמם בסביבה מאתגרת בתאילנד, סרי לנקה, בורמה והודו. הם יעדיפו את זה על פני הסביבה הנוחה, הנעימה, המענגת והבטוחה של מרכזי מדיטציה במערב".
שאלתי את כריסטופר איך הביקורת שלו מסתדרת עם העובדה שהוא מלמד במרכזים האלו.
"כמובן שיש להם ערך והם מאוד שימושיים. אבל אנחנו עלולים לשכוח שהבחינה האמיתית היא הדינמיקה בין הפנים לחוץ. ריטריטים במערב מדגישים בעיקר את הפנים, והם תחת לחץ מתמיד להיעשות יותר מענגים ונוחים. זו טעות בתפיסה".
אז מה, היית ממליץ לעשות את התנאים פחות נוחים במכוון?
"כן. במכוון. אני חושב שהיה עדיף לקצץ את התנאים למינימום ההכרחי. אני רואה מה שאנשים מבקשים לפעמים כשהם נרשמים - חדר לחוד, עם מקלחת צמודה, רק דיאטה מסוימת. לאט לאט מתחיל להיווצר דירוג מחירים לחדרים השונים, ונוצרת מגבלה על כמות האנשים שיכולים להשתתף בקורס. זה קשור לתפיסה המערבית הכוזבת של פרטיות שבכלל לא קיימת במקומות במזרח. אני מעדיף את התפיסה המזרחית, היא יותר מאתגרת. אנחנו כל כך שבויים במודל של התפתחות חומרית שקשה לנו לראות מעבר לזה ולכן מרכזים משקיעים סכומים עצומים כדי לשפר את התשתית. הם אולי יצליחו בזה, אבל זה הרי לא העניין".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
בין עינוי עצמי לעינוג עצמי
|
|
|
 |
|
|
|
התנאים במנזר תאילנדי מעמידים רף גבוה של קשיחות. במנזר בו כריסטופר התגורר במשך השנים בהם היה נזיר לא היו כריות מדיטציות, לא היו מזרנים, והפינוק לשנת הלילה היה כרית קשה מעץ. לי זה נשמע סגפני למדי. אני מניח שאני לא היחיד, אבל כריסטופר לא חושב שזו בעיה.
"רוב האנשים יבהלו רק מהמחשבה אבל מי שמוכן לבדוק את הגבולות של עצמו ישיג כוח, תובנה, והוא עשוי ללמוד משהו על עצמו. אני לא חושב שזה טוב בשבילנו להישאר במסגרת של נוחות מירבית, זה מנתק אותנו מהעולם האמיתי".
חשבתי שהבודהיזם לא מקדם עינוי עצמי. לישון על הריצפה יראה בשביל מערביים רבים כמו עינוי עצמי.
"זה יראה להם ככה, אבל זה לא".
כלומר?
"זה המקום בו החוכמה והעירנות של המורה יודעת לכוון אל דרך האמצע בין סגפנות לעונג. בין עינוי עצמי לעינוג עצמי. הנטייה הרווחת היא כמובן להימשך הרבה יותר מדי לאזור הנוחות אבל אין כוונה לנוע לקיצוניות השנייה של פגיעה מכוונת בעצמך. אבל צריך להיות עירני לא לספק את הצרכים והנוחות של כולם כולל דיאטה, הרגלי שינה ופרטיות. המסורת של הדהרמה היא מסורת קשוחה, היא לא שילוב של נוחות ומדיטציה נעימה. אדם צריך להתמודד עם הקיום שלו, לפגוש את הקיום שלו. וזה צריך להיעשות בלי לגלוש לעינוי עצמי או נהנתנות עצמית".
אז איך קובעים את הסטנדרט? הרי במערב הסטנדרטים גבוהים יותר מאשר במזרח.
"אנחנו נוטים לאמץ את המודל האמריקאי שמבוסס על המודל העסקי: חבר נאמנים, שיווק לפלח שוק מסוים, כלומר למעמד הבינוני, ויחד עם זה הסטנדרטים עולים. אבל מנקודת המבט של הדהרמה זה סטנדרט עלוב. בנוסף, זה משאיר רבים, בעיקר צעירים, מחוץ לריטריטים בגלל העלויות הגבוהות. ישראל היא דוגמה טובה לתהליך אחר. לפי מה שאני רואה הבתים והמכוניות בישראל לא שונים בהרבה מאלו של ארצות הברית, אבל אולי יש קצת יותר קירבה טבעית למזרח, לכן בריטריטים אנשים מוכנים לקחת על עצמם קצת יותר. אולי הם קצת יותר קרובים לטבע. אני חושב שהמצב הזה יכול להוביל לצמיחה של מנהיגות (רוחנית) חזקה. כשמתרגלים חיים של היעדר רכוש, חיים בהם אנחנו משאירים את המינימום ההכרחי, יש פוטנציאל גדול לפריחה".
אז אתה בעצם אומר שעוני הוא מעלה טובה?
"לא. לא צריך להפוך את העוני למעלה טובה, צריך רק לדעת שקיצוץ מכוון בצרכים של עצמנו הוא חלק מהתרגול. זה לא להיות עני. להיות עני זה עצם ההתנגדות לחיים בצמצום. הדהרמה מעודדת אותנו לחיות עם פחות לא מתוך התנגדות אלא מתוך הערכה לכך שזה מה שמאפשר צמיחה. היא מעודדת אותנו להיות מסופקים עם מעט".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שיחת דהרמה עם כריסטופר טיטמוס בסרנט, הודו
|
|
|
|
|
|
|
"עם כמה פלסטינאים דיברת אתה פנים מול פנים בחיים שלך?"
|
|
|
|
|
|
|
כריסטופר קם ומוביל אותי לגינה. "אתה רואה?", הוא מצביע על שיח ורדים שכמעט חוסם את השביל. "עד לפני שנה השיח הזה לא התפתח יפה. לפני שנה קיצצתי אותו כמעט לגמרי, ועכשיו הוא פורח. קיצוץ כזה, למינימום ההכרחי, זה מה שמאפשר את הצמיחה. דהרמה זה מחקר של הקיום והמערב צריך להתאים את עצמו לזה ולא להתאים את הדהרמה להרגלים המערביים".
אנחנו חוזרים לשולחן הקטן במטבח.
אתה לא מתכוון שהמערב צריך יותר בודהיזם תאלינדי?
"לא. אני מתכוון שצריך חקירה מעמיקה של החיים. אתן לך דוגמה: בחודש שעבר היה הלייב 8. היו שם חמלה ודאגה אמיתיות לבעיות של אפריקה ודיון בדרך בה המערב מנצל את אפריקה ומשאביה: מסחר לא הוגן, חובות וכו'. חמלה זה מרכיב מרכזי של הדהרמה. אבל באופן שווה צריך להתייחס לצורת החיים של כוכבי הרוק - וזה נושא רגיש. דהרמה היא אודות התבוננות וחקירה של האגו, של החמדנות. כשכוכבת רוק אומרת בטלוויזיה שהיא רוצה מהפכה ואותה אחת מונעת ממטיילים לטייל על הקרקע שבבעלותה, איפה המהפכה? כשכוכב אחר מדבר על לתמוך באחרים אבל תובע את המזכירה שלו כי היא לקחה את הכובע שלו כי זה סמל למישהו - זו בעיה".
ובאמת, מי הוא?
(צוחק) "אני אגיד לך כשמכשיר ההקלטה לא יעבוד".
הוא זהיר במקרה הזה, אולי בגלל שמדובר באדם מסוים, אבל לכריסטופר יצא מוניטין של מי שאינו מוכן להתחנף וללטף, ולעתים קרובות הוא מקבל תגובות נזעמות ממי שלא מוכנים לשמוע את מה שיש לו להגיד. מכתבים נזעמים הגיעו מפרופסורים אחרי שבהרצאה באוקספורד הוא כינה את האוניברסיטאות "מפעלים ליצור אגו". כשבישראל הוא מטיף לדיאלוג עם הפלסטינים, הוא מקבל לא אחת את התגובה הצפויה "מי אתה שתגיד לנו מה לעשות". אבל מי שחי ביער בשכנות עם נחשי קוברה כנראה לא מתבלבל מקצת עוינות. בסוף הרצאה שנשא בתל אביב הוא פנה אל אחד מהשומעים שהטיח בו את שאלת "מי אתה?" ושאל אותו בחזרה - "עם כמה פלסטינאים דיברת אתה פנים מול פנים בחיים שלך?". האיש השתתק. כריסטופר שהעביר סדנאות והנחה דיאלוגים בישראל ובשטחים חושב שלא רק שיש לו זכות להביע דעה, זוהי גם חובה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
2004, הליכת שביל זהב בערב חג המולד בנצרת. צילומים: דפנה קפלן
|
|
|
|
|
|
|
מאושר פתולוגי
|
|
|
|
|
|
|
באופן מוזר השיחה נסבה על קושי, אתגר וביקורת, מה שעומד בסתירה גמורה לנינוחות שנשבה מן האדם שישב מולי. כששאלתי אותו איך קרה שהוא לא דיבר על אושר, הוא חשב שזה מצחיק.
"הבודהה, כשנישאל למה לחיות את החיים האלו (כלומר חיים ברוח הדהרמה - א.פ.) ענה שזו הדרך המאושרת ביותר לחיות בה. זו הפרסומת הטובה ביותר - אושר הוא הפרי. זה חייב להיות הפרי. השמחה שלי היא הפרי של התרגול. באופן טבעי אני קם בבוקר שמח והולך לישון שמח ומעביר את היום שמח. אני לא מטריד את עצמי בזה".
אתה אף פעם לא עצוב?
"לא".
מה זאת אומרת? אף פעם לא היית עצוב?
כריסטופר מתפתל קצת בכיסא. "אתה יכול לתאר לך שאני נשאל על זה הרבה. קשה לי לחשוב על סיטואציה בה הייתי מדוכא". הוא מהסס קצת ומוסיף "טוב, בשנת 1985 חזרתי מהודו וגוונווין, האמא של הבת שלי, הודיעה לי שהיא רוצה חיים עצמאיים יותר - חזרתי לבית קודר וריק. זה גרם לי להחסיר כמה נשימות. אבל דברים הסתדרו והיום אנחנו בקשר טוב, מדברים בטלפון וכולי. חוץ מזה אני לא זוכר שום מקרה של עצב".
אז רגע אחד לפני עשרים שנה היה הפעם האחרונה?
"טוב, זה היה קצת יותר מרגע. בכל זאת, המשפחה התפרקה. אבל כן. אני לא זוכר מאז שום מקרה".
אם שמחה היא הפרי של התירגול - אז בשבילך התרגול הפסיק?
"הוא לא הפסיק אף פעם. זה עניין של מיקוד. אתה מתרגל כדי להיות יותר צלול וחופשי, זו המוטיבציה, ואז כשאתה חופשי ונקי אתה חופשי לתרגל. החקירה נמשכת. פסיכולוגית ישראלית אמרה לי לא מזמן "כריסטופר, הבעיה איתך שאתה מאושר פתולוגי". זה לא תודות לכריסטופר אלא תודות לדהרמה".
אז אתה לא מתרגל יותר בשביל להיות שמח.
"נכון. כשהכוס מלאה, אי אפשר למלא אותה עוד. אבל תרגול יכול להיות גם בשביל להגשים חזון או רעיון. בשביל הדברים האלו צריך סבלנות, שיתוף פעולה ותשומת לב לזה. לפעמים תירגול בשבילי זה לעשות דברים שאני לא רוצה לעשות כמו לענות למאות אימיילים, לסדר את הבית וכולי. לפעמים להקשיב לפידבק, לשוחח עם אנשים על דברים שלא נעימים להם. זה הכל תירגול, וכל זה מביא לי תובנות חדשות".
אם אני מבין אותך נכון, בשבילך תירגול הוא לא רק ישיבה על הכרית והשגת מצבי תודעה.
"בדיוק. לכן גם התחלנו בשנים האחרונות תוכניות שמרחיבות את תחום ההתייחסות של הדהרמה כדי שתחסה עוד אספקטים של החיים. לפני יותר משנתיים התחלנו בישראל תוכנית חדשה שמיועדת למי שיש לו ניסיון בדהרמה (קורס מנחי דהרמה -א.פ.). בפגישות אנחנו מעמיקים לחקור אספקטים של דהרמה דרך דיאלוג ולא דרך מדיטציה. כמה אנשים מתוך התוכנית הזו צמחו כמנחים ומורים ועכשיו הם תומכים בקהילה כמורים.
"בכל שנה נפגשים אנשים מכל העולם בסרנט, הודו, ובמשך 15 ימים עשרה מורים, ביניהם שלושה ישראלים, מנחים דיונים וחקירה של הנושאים החשובים של החיים. בצרפת מתקיימת הליכה שקטה בכל קיץ. אני זוכר שחבר שלי אמר לי שהליכה כזו אפשר לעשות בצרפת, אבל בישראל עם כל המתח זה לא ילך. במילים אחרות, זה טוב לסביבה הבורגנית המתורבתת של דרום צרפת אבל לא לישראל שסועת המלחמות. כשאני שומע דבר כזה אני מיד חושב 'אי אפשר? בטח שאפשר!' וככה התחילו קבוצות דיון בין פלסטינאים לישראלים וההליכה השקטה לשלום. כל אלו צורות של חקירה שיכולות לקדם שינוי. לא במקום ריטריט אלא בנוסף".
אנשים יגידו שהנסיון לשנות את העולם, או את המציאות בישראל, הוא נסיון נאיבי.
"אני לא מאמין באלימות כפתרון לאלימות. אפילו אם הפעילות היא בקטן, זה שומר על הגחלת של השפיות. בכל פעם שיהודי מדבר עם ערבי, שישראלי נפגש עם פלסטיני, זה כבר הפרי ולא רק נסיון לשנות משהו בעתיד. הקשר בין אנשים הוא דבר חשוב ביותר והוא נותן דוגמה לאחרים. כשהיינו בשכם (לפני ממשלת שרון - א.פ.), התעקשתי שהישראלים יצאו ממקום המפגש שלנו וילכו בעיר - כי זה התוצאה, זה הפרי, ככה זה כשיוצרים קשר. זה אפשרי וחשוב שכולם יראו את זה למרות הפחד. האומץ לעשות את זה הוא הפרי של התרגול. אם באירופה, חמישים שנה אחרי שמיליונים רצחו זה את זה, ולמרות מאות שנים של איבה, אין גבול בין צרפת לגרמניה, זה סימן שיכול להיות פתרון ויש תקווה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
