 |
/images/archive/gallery/363/119.jpg סתימת פיות?
 |
|
|
|
|
| ניתקתם קשרים, איבדתם את חוש ההומור שלכם ואתם משוכנעים שאתם מחזיקים באמת האבסולוטית? קחו כמה דקות ובחנו את עצמכם |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
תומר פרסיקו, יקי מנשנפרוינד
15/9/2005 15:00 |
|
|
|
|
|
|
|
הססגוניות חסרת הגבולות של הניו אייג' מאפשרת לעצמה לא רק מגוון עצום של דעות אלא גם פנורמה בלתי נדלית של מיני מעגלים חברתיים, וכפי שהפגאניות מתערבבת בחדווה עם מכניקת הקוונטים, כך רובצות הדתות הממוסדות כסוסות יאור עייפות באותה ביצה חמימה בה שורצים דגיגוני קריסטלים, מקרקרות קרפדות הרפואה האלטרנטיבית ושוחות להן להקות האמונה האקלקטית, המקבצת בתוכה מכל הבא ליד והעולה לאינטרנט. אלא שבמימיה הצבעוניים של הביצה שוחים גם כרישים המשחרים לטרף.
כפי שכל ניו אייג'יסט אמיתי יתעקש בלהט שהוא "רוחני ממש" וממש לא "ניו אייג'", כך גם כל קבוצה קטנה וסגורה של זובחי חתולים ומפסלי בובות וודו לא תהיה מוכנה בשום אופן שיכנו אותה "כת". המילה הזו מדיפה ריח של כפייה ושטיפת מוח - ואנחנו הרי ממש לא כאלה.
כתות, בהיותן סגורות וסודיות, איימו תמיד על הממסד, וזה בתגובה תמיד איים עליהן. אך האיום האמיתי של הכת היה ונשאר לא האיום על ביטחונם של הכלל, אלא האיום על חירותו של הפרט, שכן כת אינה רק קבוצה של אנשים הנוהגים "מוזר", אלא בראש ובראשונה מצב נפשי ופסיכולוגי
התופס את האדם ומשתלט עליו. השדים של פעם, הנכנסים כדיבוק, אינם שונים הרבה מאידיאולוגיה טוטאלית הסוחפת איתה את האינדיבידואל ומכניעה כל זיק של יוזמה וחשיבה מקורית. הכת אם כן היא דיבוק קיבוצי, שד המקנן בלבבות קבוצה סגורה וההופך את חבריה לשיבוטים מדויקים האחד של חברו. אך לעתים גם אם הקבוצה עצמה אינה כת, יכול היחיד לפתח מנטליות כיתתית, ולגרוס את אישיותו לכדי אבקה אפרפרה במו ידיו.
אך אם חבריה של כת מסוימת מתעקשים בחירוף נפש שהם ממש לא כת, כיצד נזהה בכל זאת את ביצבוצן של קרני השדון? יתר על כן, איך נדע אם אין אנו עצמנו במקרה חברים בכת, ואם אין מקנן כבר בתוכנו אותו זרע פורענות שעתיד להצמיח חייזר שיפרוץ בסופו של דבר דרך בית החזה ויקטול אותנו?
לשם כך הכנו שאלון זה (בליווי דוגמאות), המקבץ בתוכו רשימה מצומצמת של עיקרי הכיתתיות - ה-"dead giveaways" של חברי הכתות. מובן שאין הכרח שכל הסימפטומים הללו יופיעו - אם ענית בחיוב על שניים-שלושה מהם, אולי כדאי לבחון מחדש את אמונותך. אם כל התשובות נכונות, כנראה שכבר ממש מאוחר מדי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
ראשית ועיקר: האם איבדת כל חוש הומור או יכולת לאירוניה עצמית? האם אתה לא מסוגל לצחוק על עצמך? האם (למרות שחיוך תמידי מרוח על פניך) לא צחקת צחוק מתגלגל כבר שבועות? האם הכל רציני בעיניך, ובעיקר הכת, ועיקר העיקרים, מנהיג הכת?
חבר: אז מה, אתה בקטע הטיבטי, אה?
אתה: כן. זה מה-זה עמוק.
חבר (בחיוך): לא כי אתמול שאלתי את הדלאי למה והוא אמר שהוא לא יודע.
אתה (רציני כמו צונאמי): אני לא חושב שזה חכם או skillful לצחוק על הוד קדושתו הדלאי למה ה- 14.
האם את בטוחה כי הדרך בה בחרת היא הדרך היחידה להארה/גאולה/חוכמה/אהבה? האם רק את וחברי קבוצתך מחזיקים בסוד האושר הפנימי? האם רק אתם עליתם על האמת לאמיתה, האם היא נמסרה לכם על ידי שושלת שחוזרת עשרת אלפים שנה אחורה והיא המפתח למהות הקיום? האם גם לך אין שום ספק בכך?
זר: את מוכנה לתרום לישיבת "אור לגויים"?
את: ממש אור לגויים. מתי תבינו שאתם סתם חבורה גזענית של מתנשאים יהירים שחושבים שהם יודעים הכי טוב מה טוב לכל העולם?!?!?
זר: אז את לא מוכנה לתרום?
את: אני אתרום לך את העצה הכי טובה שקיבלת בחייך: זרוק את הכיפה ובוא איתי פעם אחת לסאטסנג. אתה יודע מה זה סאטסנג? מפגש עם האמת!
זר: לא נראה לי...
את: טוב. כנראה שאתם לעולם לא תבינו ולעולם לא תדעו אושר אמיתי מהו. אני מרחמת עליכם.
האם מחקת את עברך? האם אתה חושב שכל מה שעשית לפני ש"גילית" את האמת הוא הבל הבלים? האם קטעת את כל הקשרים שהיו לך עם "החברים הישנים" (כי עכשיו יש לך חברים חדשים ש"מבינים אותך")? האם גם המשפחה שלך זוכה לאדישות במקרה הטוב ולעג במקרה הרע?
אח: יניב, אתה בא אל ההורים בחג?
אתה: אני לא יכול. אני עם הקבוצה.
אח: באמת, יניב, אמא אומרת שכבר חודשיים לא היית אצלם!
אתה: אני באמת באמת מצטער. אני לא יכול. אני חייב להיות עם הקבוצה.
אח: יניב, זו המשפחה שלך.
אתה: כל בני האדם הם משפחתי.
אח: יניב, האשה הזו ילדה אותך!
אתה: אני אף פעם לא נולדתי, ותפסיק לקרוא לי יניב. שמי אוזיריס. האדם שנקרא יניב איננו קיים עוד.
האם את עטופה שלווה סטואית בלתי חדירה? האם חיוך בודהיסטי מנומנם מרוח לך באופן תמידי על הפרצוף? האם הקול שלך הפך שקט ובאופן תמידי "רגוע"? האם הכל הכל תמיד תמיד טוב טוב טוב? האם יש לך גם תשובה לכל דבר (שהכין בשבילך המורה שלך)?
חברה (נכנסת בסערה): שמעת על האסון בניו-אורלינס???
את (אחרי עשר שניות, בשאנטי אינסופי כמדבריות מאדים): ממממה?
חברה: עשרת אלפים הרוגים ועוד רבבות חסרי גג?!?
את: באמת? טוב. נורא. זה היה חייב לקרות.
חברה: סליחה?
את: זה הרי הקארמה שלהם. הכל מכְּתוּבּ.
חברה: תגידי את נורמלית? הרי אם היו מפנים אותם הם היו ניצלים!
את: את לא מבינה. טוב. זאת הקארמה שלך. תעבירי לי את הקטורת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם אי אפשר להסביר את מה שאתה עושה? האם את התורה שלכם לא ניתן להעביר במילים, ואפילו אי אפשר לומר מה בדיוק המטרה שלכם? האם כדי לדעת מה קורה אצלכם חייבים להצטרף לקבוצה?
חבר: אז מה רץ גבר - שמעתי אתה באיזה קבוצת קבלה משהו מיוחד.
אתה: מתחזקים בעזרת השם.
חבר: אז מה מיוחד בקבלה שלכם?
אתה: זה משהו אחר, קשה להסביר.
חבר: מה מלמדים?
אתה: הו, הכל, הכל. איך לחיות, איך להיות.
חבר: אבל תכלס מה העקרונות שלכם?
אתה: זה... אם אני אומר לך ממילא לא תבין. אתה צריך לבוא לראות, לבוא להתנסות. אז תדע, בעזרת השם.
חבר: לא אבל מה כאילו אתם מלמדים?
אתה: הו, הכל, הכל. איך לחיות, איך להיות.
חבר: נו אז תן דוגמא לאיזו חכמה שאמרו לך שם...
אתה: עזוב, זה לא לעניין. אתה צריך לבוא לראות, לבוא להתנסות.
חבר: מה נסגר איתך גבר, אתה לא יכול לומר לי מה אתם מלמדים?!?
אתה: ידעתי שלא תבין. טוב. זה כנראה שורש הנשמה שלך.
האם היית חייבת להישבע אמונים למורה מסוים, ורק לו? האם לקבוצה יש מנהיג בלתי מעורער (חי או מת) שאין כמוהו בעולם כולו? האם יש מישהו שנחשב הכי חכם, ושאף אחד מעולם לא הגיע (ולא יגיע) לרמה שלו? האם אותו אחד לעולם לא טועה ולא אשם בדבר? האם יש דמות שבלעדיה, למעשה, כל העסק היה קורס וחדל להתקיים, מעין ציר שהכל סובב סביבו (ולאו דווקא סביב תורתו)? האם לדמות זו גם מותר לעשות דברים שלכל אחד אחר בקבוצה אסור?
את: אהובה, את חייבת לקרוא את המאמר החדש של גורוג'י!
חברה: די מירי, אמרתי לך שזה לא מתאים לי.
את: תאמיני לי, אהובה, כזו חוכמה, כזה עומק לא ראית בחיים. וקוראים לי פאדמה. "השם הוא ראי הנשמה", אומר גורוג'י.
חברה: יופי. אז את בטח יודעת שלי קוראים מיכל, ולא "אהובה".
את (מאושרת, קורנת כולך): אז את קוראת?
חברה: תגידי לי מה הוא עשה לך?
את: הו, אהובה, מה שהוא עשה לי... את לא תביני גם אם אני אומר לך... הו, זה משהו אחר...
חברה: דווקא נראה לי שאני מבינה טוב מאוד. תבטיחי לי רק שלא תגעי בחסכונות שלך.
את: "ההבטחה היחידה שצריך לקיים היא ההבטחה לעצמנו לחיות חיים של טוהר". כך אומר גורוג'י.
חברה: מה הקשר טוהר, אני מדברת איתך על הכסף שחסכנו בקייטרינג בקיץ שעבר!
את: אבל "למען הטוהר צריך לתת הכל", את לא חושבת?
חברה (מדוכאת): אז נתת לו הכל?
את: הו כן! כן! "חיים ללא רכוש הם חיים עם חופש". כך אומר גורוג'י.
חברה (בסרקזם): אז מכך שאצלו כל הרכוש אני מבינה שהוא מוכן לחיות ללא חופש.
את: הו אהובה, גורוג'י כבר הרבה מעבר לדברים כאלה, מתי תביני?!?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם מהרגע שאתה בפנים, אין דרך חזרה? האם כיוונו לעברך איומים, ברורים או מרומזים, שאם "תפסיק עכשיו" לבטח תשתגע, תמות, תתגלגל לתולעת, לעולם לא תיוושע? האם אלו שהיו איתכם ועזבו מוקצים ומוחרמים?
חבר: מה שלומך, אחי למסע?
אתה: נראה לי שאני קרוב לעלות לשלב הבא. אני חושב שהמדריך חייך אלי אתמול.
חבר: שיוו! סחתין עליך גבר! תגיד לי, איפה P-17? אני חייב לדבר איתו.
אתה: לא, לא. הוא כבר לא.
חבר: מה? אני לא מאמין!
אתה: כן, כן. כוחות האופל תקפו שוב.
חבר: מה? אני לא מאמין! הוא היה דווקא אחלה בנאדם.
אתה: אבל בפנים רקוב לגמרי, מסתבר.
חבר: מסתבר... חבל לי עליו.
אתה: אין מה להצטער. ממילא רוב האנשים הם רובוטים של כוחות האופל.
חבר: דווקא אהבתי לדבר איתו.
אתה: Q-210, זה נשמע כמו משפט של כוחות האופל...
חבר: לא, לא! תמיד עמוק בלב חשדתי בו! P-17? ידעתי מהתחלה שהוא זבל!
האם במקום להיות יותר מאושרת, את אומללה יותר? לחילופין, האם האושר שלך הוא אושר לחוץ, מתוח כקפיץ, מותנה בכך שהכל ילך כמו שצריך? האם במקום שחייך יתבהרו, הם הופכים מסובכים הרבה יותר? האם במקום לגלות על עצמך ועל העולם אמיתות חדשות, מגלה לך המורה שלך שקרים ישנים, במקום לאהוב אחרים את שונאת את עצמך, במקום להיות יצירתית אתה כבויה, במקום לעזור לזולת את לא מצליחה אפילו לעזור לעצמך?
אמא: ממוש, את מוכנה להקפיץ את דודי לגן?
את: אמא אני בדיוק באמצע ייחוד ייחודים!
אמא: ממוש, בבקשה, את יודעת שזה חשוב.
את (בצרחות): כמה פעמים אמרתי לך לא להפריע לי באמצע הייחודים! עכשיו התבלבלתי ואני צריכה לעשות הכל מהתחלה! אוף, את לא מבינה כלום!!!
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
