 |
/images/archive/gallery/365/814.jpg ציור מלנכולי
 |
|
|
|
|
| קורס גרפולוגיה מיוחד יסייע להורים ולמטפלים לאתר מצוקות וקשיים שילדים מסתירים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
מורן כץ
21/9/2005 12:40 |
|
|
|
|
|
|
|
אחד הסיוטים הגדולים שאיתם מתמודד כל הורה לנער או לנערה בגיל ההתבגרות הוא שיפספס סימני מצוקה שיראה הילד, ולא יצליח להבחין או לזהות קשיים שפוקדים אותו. מקרים רבים כאלה, מספיק לפתוח
עיתונים כדי לדעת, מסתיימים באסון לאחר שאותו נער או נערה שמים קץ לחייהם.
לאחרונה צצה דרך נוספת לשפר את התקשורת עם הילדים, גם אם הם עצמם נמנעים מלשתף את ההורים במצוקותיהם: המכללה לגרפולוגיה של חנה קורן פתחה קורס מיוחד להורים - וגם למורים ולעובדים סוציאליים - שיסייע באיתור סימנים למצוקה, לדיכאון ולנטייה להתאבדות אצל בני נוער על פי כתב ידם. קורן טוענת כי עד היום היא הצליחה בזכות השיטה להציל את חייהם של עשרות ילדים.
שני מקרי התאבדות של בני נוער התרחשו בשבוע האחרון. הבולט שבהם הוא של הנער מרמת השרון, שקפץ בגלל אהבה נכזבת מחלון בית הספר. מקרים כאלה מעלים בקרב הורים מודאגים לא מעט שאלות: האם הכתובת היתה על הקיר? איך לא הרגישו האנשים הקרובים אל אותם נערים במצוקה? איך ניתן לזהות ולמנוע מבעוד מועד מקרי התאבדות נוספים?
"לצערי," אומרת קורן, "יש לי הרבה דוגמאות. לפני כמה שנים היתה מגפת התאבדויות בבית ספר תיכון בירושלים. שני תלמידים התאבדו וכמה אחרים ניסו לשים קץ לחייהם אבל נמצאו בזמן. הפסיכולוגית של בית הספר פנתה אליי, אספנו כתבי יד של כל הילדים ואיתרנו סמני מצוקה ברורים. יש מחקרים הטוענים שזה דבר מידבק, כלומר מעין מגיפה. ברגע שבני נוער רואים צעירים אחרים שהתאבדו, זה נותן להם אומץ לבצע מעשים אובדניים אם חשבו על כך עוד קודם, או לחלופין החליטו להתאבד בעקבות מקרה ששמעו עליו."
איך נעשה האבחון?
"אספתי עשרות כתבי יד של תלמידים, וגיליתי שבני נוער שיש להם נטיות אובדניות נוטים לשרבט על דפים או על מחברות ציורים המעידים על מצבם הנפשי. מצאתי שנערים שיש להם נטיות אובדניות, נוטים לשרבט ציורים מלנכוליים שיש בהם המון סימנים, אבל יש להבחין בין סתם שינויים במצב הרוח, בכי או רחמים עצמיים לבין מחשבות אובדניות. בדוגמאות מצאנו אקדחים ורובים בעיקר אצל בנים, סכינים, מילים של סוף וסכין נוטפת דם. כל אלה יכולים להיות אור מהבהב לסכנה."
קורן אומרת כי הורה שמוצא שרבוט של בנו שנראה לו בעייתי, לא צריך בהכרח להיכנס לפאניקה, אבל עליו לשים לב ולקחת את הילד לפסיכולוג. "ההורים צריכים לדעת שנטיות אובדניות יש בעיקר בגיל ההתבגרות," היא אומרת, "ולהם יש כלים להבחין בכך. יש את מחברות הלימודים, שזה דבר מצוין, ומדי פעם הם יכולים להציץ במחברות ולגלות סימני מצוקה אם יש. בעצם הקורסים האלה מלמדים הורים ופסיכולוגים, עובדים סוציאליים והמון מורות ואפילו גננות לזהות סימני מצוקה. אם אפשר למנוע אפילו מקרה אחד זה טוב."
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ציורים מלנכוליים. דוגמאות לשרבוטי בני נוער שנאספו אצל קורן
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
כרגע, עוד בטרם נפתח הקורס, מגיעים אל קורן הורים עם ציורים של ילדיהם. אמא אחת, למשל, הבחינה שבנה מסתגר ומתנתק וחשה שהיא מאבדת איתו את הקשר. כשהסתכלה במחברת שלו, ראתה ציור של כדור חוצה את הגוף שלו. "אם מגיעים אליי הורים במצוקה, הורים שמוצאים מכתב התאבדות, או מחפשים את הילד שלהם, אני מסתכלת על המכתב ולא לוקחת על זה כסף, זה לא מסחרי מבחינתי, אני מנסה לעזור.
"לפני מספר שנים הגיעה אליי אמא עם חוקר פרטי, כולה חיוורת ונסערת ואמרה שהבת שלה נעלמה והשאירה מכתב התאבדות. המכתב היה בן ארבעה עמודים, שבו נפרדה הבת מכולם. אלא שהכתב לא שידר רצון להתאבדות אלא ההפך, חיות, אהבה, התלהבות ושמחת חיים. אמרתי להם שאני לוקחת סיכון במה שאני אומרת, אבל הבת שלה לא הולכת להתאבד. זה פשוט לא היה סביר, כי הכתב שלה לא משדר מצוקה. היא אפילו ביקשה מאמא שלה שלא תשכח להוציא את הג'ינס מהמכבסה ולטייל עם הכלב. האם חזרה הביתה, ובסופו של דבר באמת התברר שהבת ברחה אל בחור, שחקן שאהבה והעריצה והשאירה רושם כאילו היא הולכת להתאבד כדי שכשהיא תחזור הביתה יסלחו לה."
לדברי קורן, גם אדם שלא מבין דבר בגרפולוגיה יכול להבחין בסימנים שמראים אם הכוונה רצינית או לא. מטרת הקורס היא שהמשתתפים בו יידעו לאבחן מצוקה בעצמם לפני שהם פונים לעזרה.
הקורס נמשך 12 מפגשים, שעה וחצי כל אחד. הוא מתקיים בחיפה, בתל אביב, בכרמיאל, בבאר שבע ובירושלים.
|
|
|
|
|
|
| | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
