 |
/images/archive/gallery/365/692.jpg הליכת מלאכים.
אריק סולטן  |
|
|
|
|
| רז חיה בן הרוש לא האמינה שזה קורה לה: על גג בתל אביב עומדים עשרות אנשים, מחבקים זה את זה וגם אותה. האמת, היה מדהים |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
רז חיה בן הרוש
22/9/2005 10:23 |
|
|
|
|
|
|
|
הם הסתדרו בשני טורים, אחד מול השני, מחבקים את זה שלצדם, ומתכוננים לטקס "הליכת מלאכים". העדפתי להיראות עסוקה, ולדחות את השתלבותי במה שנראה (רק לי) כמסה קריטית של הורמונים מאופקים. כשלא נותרה ברירה, נאלצתי להתמודד עם סוגיה לא פחות מכרעת, ליד מי אני בוחרת לעמוד ועם מי אני עתידה להחליף מיצי זיעה בשלוש השעות הקרובות.
אחרי שלושה ניסיונות, בחרתי להמר על הטור הימני, בדיוק באמצע השורה,
בין מישהי שזיהתה מיד שזו הפעם הראשונה שלי, לבין בחור העוטה ארשת תמימה. בשביל שנוצר עתידים לעבור המשתתפים בעיניים עצומות, כל אחד בתורו, ולזכות במנה גדושה של ליטופים מחומת האהבה האנושית שנוצרה. כל כך רציתי לא לגרום למארגנים להצטער על הזמנתי. גם ככה, מתחילת הערב הם בוחנים את יכולת ההסתגלות שלי, ובמבט מתחנן לשיתוף פעולה, דואגים שאניח רגע בצד את דאגותיי ורחשי לבי הציניים. והנה, זה מתחיל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לחבק אדם אנונימי זה כמו הילינג
|
|
|
 |
|
|
|
שעה לפני כן עוד דילגתי לתומי במורד רחוב שינקין לכיוון אלנבי. יום שישי, חמש אחר הצהריים, בדרך לאסנת (השם המלא שמור במערכת,( שעל גג ביתה עתידה להתקיים "מסיבת מלאכים." "מומלץ מאוד למי שרוצה תחושת ריחוף לכל סוף השבוע," הבטיחו בהזמנה מארגני האירוע, אריאל גלילי ,(26) מורה למודעות עצמית ויו"ר העמותה לאנשים מאושרים שמקדמת חינוך למודעות עצמית בבתי הספר היסודיים,( ואייל סלונים ,(29) הילר ויו"ר עמותת אוטופיה", שאחת מפעילותיה המרכזיות היא "הליכת מלאכים."
"זוהי טכניקת טיפול אלטרנטיבית בעזרת מגע, שנועדה לקרב לבבות," מסביר סלונים. "בתרבות שלנו, מגע נחשב כמותרות, כשבעצם חיבוק הוא צורך קיומי כמו אוויר או מזון. תינוקות לא שורדים ללא מגע, והילד הפנימי שחי בתוכנו צריך מגע, ששום טיפול פסיכולוגי לא יכול לספק. אנו נחשפים לצד שלא מפחד לאהוב, נותן אמון ומרשה לעצמו לאבד שליטה ולהיות חשוף ופגיע. אני מאמין שככל שיותר אנשים יחוו את זה, משהו יקרה וישפיע על האנושות כולה."
הליכת מלאכים היא טכניקה ידועה ברחבי העולם, בעיקר במפגשים רוחניים המוניים. ניתן לראות הליכות כאלה בפסטיבלים בארצות הברית, או בגואה שבהודו. אף אחד לא ממש יודע מה המקור של הטקס ומי הגה את שמו, ויש הגורסים כי מקורו בטקסים שבטיים בדרום אפריקה. גם בארץ הטקס מוכר בעיקר למשתתפי פסטיבלי הרוחניות שהפציעו לפני שנים אחדות. אחת החלוצות היא אורה בן-ישי ,(50) מנהלת בית ספר לרפואה משלימה, שפגשה לראשונה את הליכת המלאכים בהתכנסות ריינבו שנערכה בישראל לפני כעשר שנים. היא החליטה לשלב את הטכניקה בטיפוליה, והיתה מהראשונים שארגנו הליכה כזו באחד מן הפסטיבלים לפני כשבע שנים.
"בפעם הראשונה שפגשתי בשביל הקסום הזה הרגשתי מופתעת, אהובה ומרוגשת מאוד. לחבק אדם אנונימי, זה הילינג במגע אוהב," היא אומרת. מאז, כמעט אין פסטיבל שלא מתהדר בהליכת מלאכים המונית. גם גלילי וסלונים נחשפו ויזמו הליכות מלאכים בפסטיבלים, ולפני כשנה החליטו להביא את הבשורה לתל אביב.
"רצינו להביא את הליכות המלאכים לערים הגדולות, איפה שיש המון ריחוק וניכור," מסביר סלונים. "אנשים לא ממש מחייכים אחד לשני ברחוב, במקום לחבק טופחים על השכם, או עומדים במרחק כי הם נרתעים ממגע, בקושי מכירים את השכנים שלהם, ולא נותנים אמון באף אחד שהוא לא ממעגל החברים הקרוב. אחרי שאתה מחבק מישהו הוא כבר לא זר לך יותר, והכלי הזה מטרתו לקרב בין אנשים."
תחילה ריכזו השניים את פעילותם בפארק הירקון, ולאחרונה הרחיבו את המתכונת למה שזכה לכינוי "מסיבת מלאכים," המתקיימת בכל יום שישי הראשון בחודש, והיא כוללת מדיטציה קבוצתית, קבלת שבת, הליכת מלאכים ובסיומה מסיבת ריקודים, בתקווה למשוך עוד ועוד אנשים. מאותה סיבה, הם מציעים את הטכניקה לחברות וארגונים, וגם ערכו באחד בספטמבר עצרת הזדהות עם ההתנתקות, תחת הכותרת "כנס התחברות." "הכנס נועד לאזן את האנרגיה של ההתנתקות," מסביר גלילי. "אין כאן צד פוליטי. המטרה היתה ליצור התחברות ואחדות בין כולנו, מתוך כבוד הדדי לדרכו ואמונתו של כל אדם."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אריאל גלילי
|
|
|
|
|
|
|
יש גם שני "הלפרים"
|
|
|
|
|
|
|
לפי כללי הטקס, על המשתתפים בהליכת מלאכים ליצור שביל משני טורים, אחד מול השני. בקצהו האחד של השביל עומד גלילי, "המלאך השולח," השולח כל אחד בתורו לאט ובעיניים עצומות לעבור במרחב, כשעל המשתתפים להוליך אותו לאורך השביל תוך כדי ליטוף, מגע ומתן אהבה. בקצה השני, מקבל אותו "המלאך המקבל," סלונים, שעוזר לו להתאושש מהחוויה ולהחזירו לתור, כדי שיוכל להמשיך ולתת. "הם לא הולכים. אנחנו מוליכים אותם בעזרת תנועות ידיים מלטפות, והם סומכים עלינו," מסביר סלונים את הכללים.
נורא שמחתי לשמוע שמסאז'ים למיניהם ואנרגיה מינית, מקומם לא כאן. יותר מכך שמחתי להבין שאסנת והדי.ג'יי פואט, הם על תקן ה"הלפרים," המלאכים העוזרים, שתפקידם לדאוג לכך שהכל פועל כסדרו ושום מתחכם לא מנסה לנצל את האווירה. לטענת בן-ישי, היא זו שהמציאה את הפונקציה הזו, לאחר שהגיעה למסקנה כי היא הכרחית. "באחת הפעמים הרגשתי נורא, המגע לא היה נעים, ויצאתי בוכה. לא ידעתי מה לעשות. חשבתי שזה סימן שאני צריכה לשנות קצת את הכללים כדי למנוע חוויות לא נעימות. אז הוספתי את ה'הלפרים' שמתפקידם להשגיח. בזכות תחושת הביטחון הזו, ניתן להתרכז בכאן ובעכשיו, תוך התעלות הנפש. כך גם אפשר לסייע למי שחוששות מניצול מיני."
"עבור אנשים שמרגישים התנגדות למגע, זו הזדמנות גדולה לשחרר אותה," מוסיף סלונים. "דווקא אלה שטוענים שהם אינם טיפוסים של מגע, הם שמפחדים ממנו, וההליכה מאפשרת להם לשחרר את הפחד, ומיד הם חווים אהבה גדולה, יוצאים לרחוב ומחייכים."
כמעט בלתי נמנע מלחשוד בכוונות הנוכחים?
"הצד החשדן והמפחד שלנו לא נותן אמון באחרים, וזה הצד שצריך לתת לו מנוחה בזמן הליכת מלאכים. לא להתחיל לחשוב שאולי מישהו נמצא פה כדי לנצל או לגעת בי. אין מי שמגיע לסדנה ולא מבין טוב טוב מה הציפיות ממנו. ובאמת, מתוך מעל אלף משתתפים, נתקלתי במקרים בודדים של אנשים שמנצלים את המרחב, וגם אז יש לי הרבה חמלה לאנשים האלה."
נראה שלא היה להם הרבה מזל, למארגנים, כי דווקא הפעם ודווקא לידי, בחר לעמוד אותו יחיד סגולה שבא כנראה להרוס את המסיבה. אני לא רוצה סתם להכפיש, אבל גם זאת מעברו השני סברה כמוני. איך לתאר את זה, הוא זז קצת יותר מדי. בהתחלה חשבתי לא להתווכח, אבל משהסתבר לי שזו גם הפעם הראשונה שלו, ובעיני רוחי ראיתי איך הוא חוזר הביתה היישר לאתרי אינטרנט מהסוג המסוים, סימנתי בחיוך חברי לאחת הבחורות שתבוא לעמוד לידי. מצטערת, לא היתה לי ברירה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אייל סלונים
|
|
|
|
|
|
|
זה עוצמתי, זה טהור, הרגשתי בשמים
|
|
|
|
|
|
|
וכך, כ30- אנשים מסוגים שונים, רובם זרים אחד לשני, שהגיעו לשם דרך חבר או פורומים באינטרנט, מתחילים בהליכה. הראשון שנכנס למה שקרוי 'המרחב המקודש' היה האומן גד אולמן .(70) "זו חוויה מדהימה. היא פותחת ומשחררת ומהווה מסגרת שבה מותר לאהוב, דו שיח של נתינה וקבלה. אני מקבל כיחיד ונותן לכל חברי הקבוצה." אומר אולמן ומוסיף: "החברה מחנכת אותנו שמגע הוא אסור, ואילו כאן מבינים את העוצמה שלו."
האנשים מתחלפים בזה אחר זה, ואווירה של שמחה וחיוכים מתפשטת. אני מתרככת, מנסה להתעלם מתורי שהולך ומתקרב, אך עדיין הידיים בורחות לי לכיסים מדי פעם. עכשיו הגיע תורה של היפה בחבורה ואיכשהו מיד התחלתי לפזר מבטים חשדניים, מוכנה להנחתה; אבל היא, עוצמת עיניים, נכנסת לשביל ומתמסרת. לאט לאט, היא עוברת, מחייכת בעונג. מרחפת. "זה עוצמתי, זה טהור, הרגשתי בשמים, שאני מלאכית ומסביבי עומדים הרבה מלאכים טובים שאוהבים אותי." מתארת מיקי רוטנברג, ,31 היפה, מדריכת אירובי מתל אביב, שלהבדיל ממני, לא חשדה בכוונותיו של אף אחד.
"אני מנוטרלת מהמחשבות האלה," היא אומרת. "לא מפריעה לעצמי, ולא מתעסקת בזה. פשוט הייתי שם, נהניתי מהחוויה. דווקא כאן למדתי לבטוח באנשים, להבין שמגע הוא לא רק בהקשר מיני, אלא נועד כדי לקבל ולתת אהבה. כשאת הולכת בשביל, וידיים מלטפות אותך, יש תחושה שאת נמצאת במקום בטוח, שמקבלים אותך בלי קשר לאיך שאת נראית."
אחריה עברו בזה אחר זה, רואה חשבון בן ,50 מוזיקאי צעיר ומיכל כהן, ,29 מזכירת מנכ"ל שגם שמחה לתאר באוזניי את החוויה: "אני בן אדם של מגע, שאוהבת להתמסר, זה ממלא אותי בשמחה והרגשה עוצמתית מטורפת. זו הפעם השלישית שלי. בפעם הראשונה היה לי מוזר וחשדתי באנשים עם כוונות לא טהורות; אבל קל לזהות למי יש כוונות אחרות, ואני פשוט בורחת מהם."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גם אם החרמנות קיימת, היא לא תפגע באמון שנוצר
|
|
|
|
|
|
|
תורי הגיע ועשיתי זאת. מנסה לא לדמיין ומתאמצת לא להציץ, עברתי במרחב המקודש, עד שנחתי לזרועותיו של סלונים. למרות ששלחו אותי בחזרה לסוף התור כדי להמשיך ולתת את האהבה שקיבלתי, נזקקתי נואשות להפסקת סיגריה והרגשתי את נפילת המתח, לאחר גילוי פניו של השד, שאגב, לא היה כזה נורא.
"זה כמו רכבת הרים, כששיא הפחד הוא כשמגיע תורך, וכשאתה מסיים, זה הכי כיף, ואז אפשר גם פעם שנייה," מיטיב סלונים לתאר וגלילי מוסיף: "כשחומות הפחדים קורסות, יש סוג של אקסטזה, יוצאים נפעמים, חלקם בוכים, חלקם צוחקים, אחרים לא יכולים לעמוד. הרבה אנשים מפחדים בהתחלה. זה דורש אומץ. ישר קופצות שאלות כמו מה פתאום שייגעו בי? 'הליכת מלאכים' מספקת לנו משהו שאנחנו רודפים אחריו כל החיים. זה חתיכת שיעור להשתחרר מהאגו, להרגיש את התמימות של כל אחד, לגעת בהם כאילו היו ילדים או חיה אהובה. מגע ממקום טהור, כך שגם אם הוא שמן ושעיר אתה פשוט לא רואה את זה. וגם אם החרמנות קיימת, היא לא תפגע באמון שנוצר. אחרי הפעם הראשונה זה עובר."
הטקס נגמר כאשר גלילי וסלונים עוברים בשביל, כולם מתכנסים ליצירת חיבוק אחד גדול במרכז ופוצחים בשיר המעלות. פואט מאייש את עמדת הדי.ג'יי, אסנת מגישה מזון בריאות, והמשתתפים, מלאי מרץ, חיוך פרוש על הפנים, אוהבים את כל מי ומה שסביבם, חוגגים את החיים. זה הזמן להודות, "זה לא הם, זו אני." עובדה, רובם יחזרו לשם שוב בתחילת החודש הבא, לקבל ולתת אהבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
