 |
/images/archive/gallery/370/836.jpg ד''ר אברהם אלקיים.
אריק סולטן  |
|
|
|
|
| חקר הקבלה מעולם לא היה תוסס יותר. הסטודנטים נוהרים, דוקטורטים נכתבים בקצב. הכירו את ד"ר אברהם אלקיים שבחזונו הוא רואה חוקרים שהם מיסטיקנים וילדים שסופגים קבלה כבר בגן. בינתיים הוא מסתפק בהדגמת עקרונות הניקוד הקבלי באמצעות ריקוד. הקולגות? לא משתגעים
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
אלי אשד
|
|
|
|
|
|
|
|
תארו לעצמכם שיעור בחקר הקבלה באוניברסיטה. חוץ מהמרצה מחכה לכם באולם גם רקדנית. שמה שריתה, היא רקדנית ומרפאה הוליסטית, ובאמצעותה אתם עומדים לגלות את הדמיון בין תנועות הריקוד לתנועות הניקוד. "סוד ריקוד הניקוד", כך קורא לשיעור ד"ר אברהם אלקיים. "במסגרת הריקוד", הוא מסביר את הרציונל, "מתייחסת שריתה לסימבוליזם של הניקוד, זה שבעזרתו נוצר העולם ונוצרו בני האדם". בשלב מסוים, אם תהיתם, מצטרפים גם הסטודנטים למחול.
לא ככה נראים כל השיעורים שעוסקים בקבלה באוניברסיטאות, אבל המתודולוגיה הייחודית של אלקיים מאוניברסיטת בר-אילן היא בהחלט דוגמה מצוינת למהפך שעבר התחום האקדמי הזה בשנים האחרונות. המיסטיקה ביהדות, בישראל ובעולם בכלל זוכה היום לרנסאנס שאולי לא היה כמוהו מימי ראשית החסידות, לאחר תקופה של שקיעה וכמעט היעלמות מוחלטת. פוליטיקאים ממשיכים להתדפק על דלתותיהם של הרב כדורי והקולגות, מדונה כבר יוצאת מהאף כשגרירה של רצון קבלי טוב, הרב ברג קולט בשלוחות מכונו עוד ועוד תלמידים,
ובחוגים השונים לחקר היהדות באוניברסיטאות יש רק תחום שנמצא בעלייה מתמדת מבחינת התעניינות התלמידים, רבים מהם חילונים: חקר הקבלה והמיסטיקה.
התחום שנחשב בעבר לשולי ולכמעט דחוי, מתוך תפישה כללית שהמיסטיקה היהודית היא מאובן שחלף זמנו, הוא היום הנתח השמן ביותר בעוגה של מדעי היהדות, בעוד תחומים אחרים הולכים ומצטמצמים עד כדי סכנת סגירה. קרוב לחמישה אחוזים מכלל עבודות הדוקטור שאושרו באוניברסיטה העברית ב-2004 עסקו בקבלה ובמיסטיקה. וזו רק דוגמה אחת.
חוקרי הקבלה, מצדם, מתקשים לנוח על זרי הדפנה. עד כה העדיפו רובם לחקור את הדורות הקודמים ולהתעלם מהמיסטיקה הפורחת של היום, זאת גם כתוצאה מאמונתו של גרשום שלום ז"ל, מייסד תחום מחקר זה, כי המיסטיקה מתה ואין לה הווה אמיתי, לכן יש לחקור רק את עברה המפואר. עם זאת, גם שלום לא היסס לרמוז מדי פעם שייתכן שיש לקבלה עתיד, וחשב שיורשיהם האמיתיים
של המיסטיקנים בני הדורות הקודמים הם הוא ואנשיו, מה שמחזיר אותנו אל אלקיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שריתה, רקדנית ומטפלת הוליסטית, מדגימה איך עושים קמץ. צילום: אריק סולטן
|
|
|
 |
|
 |
|
היכונו למהפכה
|
|
|
 |
|
|
|
לפני כחודשיים התקיים באוניברסיטה העברית הקונגרס העולמי ה-14 למדעי היהדות. אחד המושבים עסק בנושא "כיצד מלמדים מיסטיקה באוניברסיטה" ואלקיים היה הדובר הראשון. הרצאתו, שנפתחה במדיטציה שהעבירה אחת מתלמידותיו, תובלה באזכורים של הארי פוטר ובאתנחתא של קטע מוזיקלי. הגימיקים רק הדגישו את הגישה האוונגרדיסטית שביטא בדבריו. יש לבטל את ההפרדה בין התאוריה לפרקטיקה קבע, ולא רק מתוך תפישת המחקר האקדמי הספציפי אלא מתוך תפישה רחבה יותר של האקדמיה ככלל". הגיעה השעה להשתחרר מהתפישה המנוכרת של האקדמיה הגרמנית ולשוב לתפישת האקדמיה במובן האפלטוני והרנסאנסי", אמר . "האקדמיה מלמדת את החניך לא רק לדעת אלא להיות. להיות פילוסוף, או במקרה שלנו, מיסטיקון". הוא אף הפליג מעבר לכך. "אם התפקיד של החוג לפילוסופיה הוא לא רק להכשיר היסטוריונים של תולדות הפילוסופיה אלא פילוסופים בזכות עצמם, על החוג לקבלה להכשיר לא רק היסטוריונים של הקבלה אלא גם את הנביאים של הדור הבא. להכשיר נביאים, ואולי גם עושי נפלאות".
רבים נעו בכיסאותיהם בחוסר נוחות. אלקיים נחשב סמן קיצוני שממנו מסתייגים רוב החוקרים האחרים. הוא עומד בראש מרכז שלמה מוסיוף לחקר הקבלה (שלמה מוסיוף היה מקובל שהתפרסם באוסף כתבי היד הקבליים שלו. נכדו, מיליונר ואספן עתיקות, הקים את המרכז וכתבי היד של הסב נמצאים כעת במרכז האוסף שם). כמו כן ידוע אלקיים כמומחה לשבתאות ולרעיונותיו של נביא השבתאות, נתן העזתי, עוסק גם בתחום הקשרים שבין המיסטיקה היהודית והסופית המוסלמית ועורך כתב באנגלית לקבלה. "משפחתי ייעדה אותי להיות רב בישיבה", הוא אומר, "אבל החיים הובילו אותי לבסוף לקריירה אקדמאית".\
ומה משך אותך בחקר השבתאות?
"האנרכיזם הרוחני שלהם. לדעתי אנרכיזם כזה הוא חיוני בכל דת ובכל ממסד, דתי או אקדמי או מה שתרצה, אחרת הם יתנוונו. ולדעתי בכל ממסד יש משהו שעוצר את הרוחניות. אני הולך בזה בעקבות גרשום שלום שראה בשבתאות תופעה מפרה בעיקרה בתולדות ישראל.
"אני צאצא למשפחה ותיקה שחיה בעזה מאז המאה-18 לפחות, וזאת בשלום ובשלווה עם היישוב הנוצרי והמוסלמי שהיה בעיר. יכול להיות שהקשר המשפחתי לעזה גרם לעניין העמוק שלי בנתן העזתי ובשבתאות בכלל. עזה כונתה בידי השבתאים 'עזה לה', מה שמראה על החשיבות הרבה שהם ייחסו למקום".
השבתאות קיימת גם היום?
"כן, בצורת כת הדונמה בטורקיה. הם היום בשלבי ניוון וירידה. רוב הדור הצעיר שלהם עובר תהליכי חילון ויש סכנה אמיתית שיתבולל וייעלם לחלוטין. מצד שני יש מקום לתקווה כי יש קבוצה של צעירים שמעוניינת לשמר ולפתח את הרעיונות הישנים של השבתאות. אבל יכול להיות שהשבתאות תפרח דווקא במקום אחר. אני רואה בתרבות הניו אייג' הקיימת היום בישראל מעין 'ניאו-שבתאות', דהיינו רוחניות יהודית שבמרכזה לא עומד קיום התורה והמצוות. זאת רוחניות שלא שואבת את הלגיטימציה שלה מעולם ההלכה ושנבנית ללא זיקה אליו. זאת התפתחות חשובה וחיובית ביותר.
"לדעתי בעתיד צריכים אנשי הניו אייג' לפתח קשרים הדוקים עם התנועה הסופית, כפי שעשו בעבר השבתאים. בכלל, השגיאה הגדולה של אנשי חקר היהדות בעבר היתה שהם הקדישו את כל מאמציהם להתמודדות עם הנצרות והתעלמו לחלוטין מהאיסלאם, ויש לתקן זאת. אנחנו יכולים לקיים קשרים חזקים עם האיסלאם באמצעות המיסטיקה המשותפת לשתי האמונות. השאיפה שלי היא לצבוע את תנועת הניו אייג' הישראלית, שכיום היא מורכבת בעיקר משילובה של קבלה נוצרית וזרמים בודהיסטיים והינדיים שונים, בצבע מוסלמי-סופי חזק, שיחזק את הקשרים בין שתי הדתות הקרובות האלו".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אלקיים: "תרבות הניו אייג' של היום היא ניאו שבתאות. בנות מחללות בפסטיבל שנטיפי. צילום: יגאל לוי
|
|
|
|
|
|
|
הסידור מת. הטקסט מת
|
|
|
|
|
|
|
במה אתה והמרכז שאתה עומד בראשו שונים מהמקובל במחקרים האקדמאיים האחרים של הקבלה?
"המרכז שלנו יוצא דופן מכל בחינה בחקר הקבלה בישראל. מטרתו היא לא רק ללמד את הקבלה בצורה פילולוגית היסטורית, כפי שעושים כל השאר, אלא גם להוסיף ללימוד ממד חווייתי. אנחנו פונים לדור החדש של אנשים כמו אלה שבילו באשראמים בהודו, שהתנסו בחוויות מיסטיות, הדור שלא רוצה רק ללמוד דברים יבשים ועבשים אלא רוצה לחוות אותם ולחוש אותם. זה כמובן לא אומר שאנחנו דוחים לחלוטין את השיטה הישנה של המחקר, אבל אנחנו משלבים בה שיטות חדשות שאי אפשר להגיע אליהן בדרך הישנה.
כמו למשל ללמד ניקוד בעזרת ריקוד?
כן. או התבוננות באור הנר, מנהג קבלי ותיק ועוד חוויה שעוברים אצלי בשיעור. אנחנו לא רואים כל צורך להפריד בין לימוד הקבלה והחיים, נהפוך הוא, אנחנו באים ואומרים, שלבו את השניים משום שהקבלה היא דבר חי ונושם מאין כמוהו. צריך לדעת שמה שמאפיין את הרוחניות החדשה של ראשית המאה ה-21 זה שבירת הספר והטקסט. הסידור מת. הטקסט מת.
"הבדל נוסף ביני ובין חוקרים אחרים הוא שבניגוד להם, שכותבים רק האחד בשביל השני, אני לא מפרסם רק בכתבי עת אקדמיים אלא גם בכתבי עת לקהל הרחב כמו 'חיים חדשים'. אני מאמין שיש להגיע לקהל רחב ככל האפשר על מנת להפיץ את הרעיונות האלו".
לאלקיים יש דעות נחרצות לגבי יצירתו של "ספר הזוהר", יצירת המופת המרכזית של המקובלים. לפי הקונצנזוס בתחום, הספר נכתב כולו או חלקו במאה ה-13 בידי המקובל משה דה ליאון. לפי המסורת הקבלית הוא נכתב בידי רבי שמעון בר יוחאי מהמאה השנייה לספירה. נחשו באיזה צד מצדד אלקיים.
"אני, בניגוד לשאר החוקרים, מאמין ש'ספר הזוהר' נכתב בידי שמעון בר יוחאי", הוא אומר, "אבל זה בוצע בתקשור עם משה דה ליאון וזה מסביר את כל הבעיות שגילו בנוגע לו, כך שגם המסורת וגם המדע שניהם צודקים לגבי מחברי הספר. זאת דרכי בכלל בחקר הקבלה, לשלב וליישב בין המדע והמיסטיקה וליצור סוג של מיסטיקה רציונלית. כמובן שאני מודע לכך שאני מציע שינויים מהפכניים ויכול להיות שיש אנשים ומוסדות שמרניים שלא יכולים לקבל את השינויים שאנחנו מציעים ומעדיפים להתקבע בדברים הישנים המוכרים להם היטב".
מי למשל?
"אני מעדיף לא לנקוב בשמות. אחרי הכל אנחנו עוסקים כאן בתורת הרמז, המבין יבין".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואיך צריך להיות לדעתך העתיד של לימוד הקבלה?
"יש לשלב את הקבלה בחברה וליצור מעמד חדש של אינטלקטואלים בעלי יסוד מחשבתי קבלי ולא פילוסופי, כפי שהיה עד היום בחברה ישראלית החומרנית. הדרך הפילוסופית היא דגם חשוב, אבל לדעתי עדיפה הדרך של מיסטיקה רציונלית, שאיתה אפשר יהיה ליצור חברה חדשה עם בסיס חדש. בדומה למה שאמרתי על עתיד הניו אייג', אני רוצה חברה שבה הקבלה היא יסוד ושנלמדת תוך יחסי גומלין עם שיטות מיסטיות אחרות, הסופית-מוסלמית, הנוצרית, ההינדית, הבודהיסטית, כולן. אני חושב שחברה כזאת תהיה פחות חומרנית ויותר רוחנית וסובלנית מהחברה שלנו.
"כפי שגרשום שלום, שהיה אחד מענקי היהדות, הבין, היהדות זה לא מקרא ולא תלמוד ולא פילוסופיה ולא מדרש ולא פיוט. זה בראש ובראשונה כמעט אך ורק קבלה, ושלא תהיה שום טעות בעניין הבסיסי הזה. זה אומר שחקר הקבלה צריך להיות המנוע המוביל של מדעי היהדות והם ילכו בעקבותיו. ההנהגה בתחום מדעי היהדות צריכה להיות בידי חוקרי הקבלה, וזה מה שקורה כבר בשטח. תראה מה שקורה מסביב: חלק ממדעי היהדות כבר גוועים קלינית, תנ"ך למשל. רק חקר הקבלה חי ונושם באמת. רק לשם מגיעים המוני תלמידים חדשים. הם מבינים מהו הדבר החשוב והמרכזי באמת ביהדות.
"הבעיה עם העיסוק המחקרי בקבלה היום הוא שזה עיסוק בקבלה כשריד מאובן, כאובייקט מחקר בלבד. ואני חושב שבגלל חשיבות העניין יש ללמד כבר ילדים קטנים קבלה אם הם מסוגלים לכך".
אבל האם לא מותר ביהדות ללמד קבלה רק מגיל 40?
"אני למדתי את הקבלה כבר כשהייתי ילד קטן, מאז שאני זוכר את עצמי, חונכתי לפי הטקסים של קבלת הארי וזה לא עשה לי כל רע, נהפוך הוא".
ידוע לך על עוד מקומות בעולם שבהם מלמדים באוניברסיטה בשיטות שאתה מציע?
"לא".
גם החוקרים במכון שלך חושבים כמוך?
"במכון שלי לא חושבים כמוני, אבל אני רוצה שיהיו דעות שונות. חוץ מזה תסתכל סביבך, המגמה בארץ ובעולם היא חדירת המיסטיקה לחיי כל אדם ואדם. הזרם התרבותי בארץ ובעולם הולך היום בדיוק אל הכיוון שאותו אני מציע. זה בלתי נמנע. אני רק מקווה שאנחנו בישראל נהיה הראשונים ליישם את השיטות שלי. כמו שנאמר, 'מציון תצא תורה'".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תנודות על הסקאלה
|
|
|
|
|
|
|
זה השלב שצריך לחזור רגע אחורה, אל גרשום שלום ז"ל, האיש הכריזמטי שהפך במו ידיו את חקר הקבלה מתחום כמעט בזוי ומצורע וכמעט בלתי קיים בחקר מדעי היהדות לתחום נחשב ומרכזי ולמעשה הידוע ביותר בעולם הלא אקדמאי. גרשום שלום הוא תופעה נדירה בעולם המחקר ובוודאי בעולם המחקר היהודי. הוא יצר כמעט בכוחות עצמו תחום מחקר שלם שבו עסקו לפניו רק מעטים מאוד ולרוב מתוך דעות קדומות ועוינות כנגד המיסטיקה היהודית, שנראתה בעיניהם תופעה פרימיטיבית. שלום נפטר כבר לפני שנים, אולם עד היום ממשיכים אנשי מחקר הקבלה לצטט ולהזכיר את הפרופסור הנערץ ומספרים סיפורים מחייו בכל הזדמנות משל היה הרבי מלובביץ' או נחמן מברסלב, דבר שלא יתואר בשום תחום מחקרי אחר במדעי היהדות, שבאף אחד מהם אין דמות דומיננטית כל כך, סוג של פולחן אישיות.
אין זה ברור כיצד הגיע שלום לחקר הקבלה פרט לכך שהעניין שלו בנושא התעורר ב-1915. ייתכן שהיה זה לאחר קריאת ספר רב מכר באותה שנה של הסופר הגרמני מיירינק בשם "הגולם", שבו תוארה המיסטיקה היהודית בצורה פנטסטית. מאוחר יותר סיפר שהספר היה ירוד מאוד וחסר כל קשר ל"מציאות" הקבלית והתגאה בכך שכעבור שנים פגש את מיירינק והסביר לו לבקשתו דברים מיסטיים שונים שלא היו מובנים לו כלל בטקסטים שלו עצמו.
שלום החל את הקריירה שלו במיסטיקה לא כחוקר אלא כאספן ספרים אזוטריים של כישוף וקבלה ותו לא. רק בהדרגה, כשהתברר לו שאין אף אחד שמכיר ויודע משהו על תחום איסופו או אף מתעניין בו, החל לחקור אותו בעצמו. ידוע הסיפור כיצד כשהלך לבקר אספן גדול אחר של ספרי קבלה ושאל אותו משהו על תוכן אחד הספרים שאסף, התפרץ עליו האיש ושאל אותו אם הוא באמת חושב שהוא גם קורא את "הזבל הזה". שלום היה נחוש בדעתו להוכיח שיש כאן הרבה יותר מאשר "זבל". כחובב ספרות בלשית התייחס לעבודתו בראש ובראשונה כמעין עבודת בילוש ופיענוח של זרמים ותחומים בלתי ידועים עד אז למחקר.
שלום התמנה למרצה באוניברסיטה העברית, שיכנע תלמידים להיכנס לתחום והפך אותו למסגרת מחקרית מפוארת בזמן שנדמה היה שעולם המיסטיקה היהודית הולך וגווע מסביב. אך לראשוניותו ולחלוציותו היה מחיר: הוא שלט בצורה אוטוקרטית ממש בתלמידיו, כאילו היה רב חסידי מסוג אלה שאותם חקר. כפי שאמר עליו תלמידו יוסף וייס, הוא היה דומה לציירי הרנסאנס שציירו בתוך תמונותיהם דיוקנות נסתרים של עצמם. מי שהעז לצאת כנגד רעיונותיו של שלום עלול היה לשלם על כך ביוקר (למשל וייס).
אולם היחס כלפי שלום כיום הופך לביקורתי יותר יותר. כל חייו, טוענים המבקרים ואלקיים בתוכם, התייחס שלום לקבלה ולמיסטיקה כאל תחום מאובן שחלף זמנו (וזאת בתוקף דעותיו הציוניות המודרניסטיות). המיסטיקה המודרנית זכתה לזלזול גם מצד תלמידיו ותלמידי תלמידיו. אך בשנים האחרונות מסתמן מהפך ויש לא מעט חוקרי קבלה חוץ מאלקיים שמתייחסים בעניין גובר והולך גם למיסטיקה בהווה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גרשום שלום. תופעה נדירה בעולם המחקר
|
|
|
|
|
|
|
גלובליזציה מתקדמת של הקבלה
|
|
|
|
|
|
|
אחד מאותם חוקרים הוא ד"ר יהונתן גארב, שבספרו החדש "יחידי סגולות יהיו לעדרים: עיונים בקבלת המאה ה-20" ( הוצאת כרמל) מציג סקירה של הזרמים המיסטיים והקבליים השונים בישראל של סוף המאה ה-20. בין הגורמים שהביאו לעליית המיסטיקה בדורנו מונה גארב את היחלשות ההגמוניה התרבותית הציונית-מערבית (ששלום היה אחד מנציגיה הבולטים). לדעתו שעתה של המיסטיקה הגיעה שוב והיא עומדת להתפרץ מחדש (כפי שחזה גרשום שלום בעצמו בכמה קטעים פחות ידועים שלו). גארב טוען כי היום, בניגוד לעבר, יש קשרים רופפים בלבד ואף פחות מזה בין סוגים שונים של הקבלה ובין הדת היהודית וכי יותר נכון להשוות סוגים פופולריים של הקבלה עם המיסטיקה הנוצרית דווקא, שקרובה יותר לכישוף, ויותר נכון יהיה לראות בהם חלקים מתרבות הניו-אייג' הגלובלית וכי בכלל אנחנו רואים נטייה לגלובליזציה מתקדמת של הקבלה.
"הגעתי לקבלה בגיל הנעורים במסגרת הלימוד בישיבה, למרות שההנהלה והחברים בישיבה לא התלהבו, בלשון המעטה, מעיסוק זה שלי", מספר גארב איך התגלגל לתחום. "כעת איני שייך לחברה האורתודוקסית".
מה מצב חקר הקבלה כיום?
"בכללו טוב. יש חוקרים רבים בארץ ובעולם העוסקים בנושא ומספר רב של תלמידים טובים לתואר שני ושלישי. עם זאת, יש מקום לשיפורים, למשל ישנה הזנחה של העיסוק בחומר הרב המצוי בכתבי יד לטובת עיסוק חוזר ונשנה בחומרים מוכרים יותר. מה שנכון הוא שהתחום מעט פרוץ, דווקא בשל הפופולריות הגדולה והגוברת שלו, ונשחקת ההבחנה החשובה בין עיסוק פופולרי, דתי ואקדמי בנושא. עוד מצער אותי כי חלק מהתלמידים חסרים עדכון במהדורות מחקריות בינלאומיות ובמחקר על דתות אחרות ושיטות מיסטיות לא יהודיות.
"עם זאת, חשוב מאוד לומר כי איני רואה עצמי בר סמכא לשפוט את מצב המחקר בכללו, כי זה תחום מסועף ביותר, ולמרות האפשרויות שמספק האינטרנט איני בטוח שיש אדם אחד המודע לכל מה שמתרחש היום בתחום. מבחינת הכיוונים אני מאתר עניין רב מאוד בשאלות מגדריות, בהשפעת התאוריה הפמיניסטית ולימודי מגדר. רק השנה יצאו ארבעה ספרים חשובים מאוד בנושא זה. כמו כן, יש עניין ער בקבלה בת זמננו, ובמיוחד קבלתו של הרב אשלג, במיוחד בקרב התלמידים".
איך היית מגדיר את התלמידים של חקר הקבלה?
"להערכתי יש בהם מגוון מעניין של אנשי העידן החדש, בוגרי ישיבות וסתם אנשים עם סקרנות אינטלקטואלית. איני מסכים להערכה שהושמעה בידי חוקרים אחרים כאילו התלמידים רוצים הוראה עם התנסות מיסטית בלבד, יש כאלה ויש כאלה".
קיימת קנאה מצד תחומים אחרים במדעי היהדות בהצלחה של חקר הקבלה במשיכת תלמידים?
"תמיד יש קנאה בעולם תחרותי שאין בו משאבים מרובים, בעיקר בשל הקיצוץ החוזר ונשנה בתמיכת הממשלה שההשכלה הגבוהה אינה בראש מעייניה, בלשון המעטה. אכן יש צורך למנוע מצב שתחום זה יאפיל על תחומים חשובים אחרים במדעי היהדות, וגם חשוב לדעתי מיקום התחום בתוך לימודי היהדות ודיאלוג הן עם תחומים אחרים במדעי הרוח והן עם תחומי מדעי היהדות. חבל לדעתי שהציבור הרחב פחות נחשף לעושר הרב שיש למשל בספרות המוסר או בספרות ההלכה".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ד"ר יהונתן גארב
|
|
|
|
|
|
|
אין מיסטיקה משותפת לעמים שונים ואין טעם לאחד ביניהן
|
|
|
|
|
|
|
גארב מייצג את מרכז המפה, אך רוב החוקרים מרוחקים הרבה יותר ממנו מהצד שמייצג אלקיים וחולקים על גישתו בצורה נחרצת. פרופ' יוסף דן, חוקר קבלה ותיק וחשוב, פירסם בימים אלה את הספר "הלב והמעיין: מבחר חוויות מיסטיות, חזיונות וחלומות מן העת העתיקה ועד ימינו" (הוצאת כתר). מדובר בקובץ טקסטים מרכזיים של מיסטיקה וקבלה יהודית לאורך ההיסטוריה. דן טוען בספר שלמרבית המיסטיקה והקבלה שנלמדות היום בישראל אין שום קשר לקבלה היהודית האותנטית וכי לאמיתו של דבר הן מבטאות את נצחונה של הקבלה הנוצרית, שהיא פירוש שונה ומעוות של הקבלה היהודית. "אני מברך כל דבר שעושים היטב", הוא אומר, "אבל יש כאלה שעושים עבודה גרועה לגבי חקר המיסטיקה ואני מצר על כך וזה כל מה שיש לי לומר בעניין".
ד "ר בועז הוס מאוניברסיטת בן-גוריון דוחה באופן קטגורי כל קשר בין הניו אייג' המודרני ובין הקבלה. "המונח מיסטיקה הוא מונח שאין לו מקום בכלל בשיח המדעי ואין לו שום בסיס במציאות", הוא פוסק. "זה מונח שמקורו בתיאולוגיה הנוצרית במסגרת התפשטות המערב. תוך כדי הנסיונות להבין תרבויות אחרות הם תייגו תופעות שונות בשם מיסטיקה. ואני חושב שבאמת אין קשר בין תופעות שונות שכולן מתכנות מיסטיקה וששייכות לתרבויות שונות ואין גרעין אחד של חוויה מיסטית. זאת הנחה תיאולוגית שאין לה מקום באקדמיה ושאין לה כל בסיס מציאות. שלום ואחרים אימצו את המונח הזה כהגדרה לתופעות שאין להן קשר להלכה".
הרעיונות של אלקיים מקובלים עליך?
"אין מיסטיקה משותפת לעמים שונים ואין טעם לאחד ביניהן, אין ביניהן שום קשר. אבי אלקיים הוא ידיד טוב שלי, אבל טענותיו בנויות על הנחה זאת ולדעתי אין לה כל קשר למציאות. אם אין שום קשר בין הפרקטיקות של הניו אייג' לרעיונות הקבליים של תקופות קודמות, שהן בנות תרבות אחרת ושונה שיש לה רעיונות שונים לחלוטין, אין שום טעם לחבר ביניהם. אם האר"י הקדוש היה קם לתחייה בראשית המאה ה-21 ורואה מישהו מבצע מדיטציה על פי רעיונותיו כביכול, הוא היה מקבל התקף לב ומת פעם שנייה מרוב זעזוע".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פרופ' משה אידל
|
|
|
|
|
|
|
זה טרנד
|
|
|
|
|
|
|
פרופ' משה אידל מסרב להתרגש מהמהומה האינטלקטואלית. אידל, פרופסור בקתדרה למחשבה יהודית על שם מקס קופר בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, עמית מחקר בכיר במכון הרטמן וחתן פרס ישראל, הוא ככל הנראה חוקר הקבלה המפורסם והמוערך ביותר בישראל ובעולם. "אני העזתי להטיל ספק בטענותיו של שלום", הוא נזכר, והיו אנשים שהתייחסו לכך כמעט כאילו זה חילול הקודש, שזאת כמובן לא גישה מדעית. מאז המצב השתנה, אבל נכון הוא שלא תמצא בשום תחום מחקרי אחר יחס מעריץ כמו שיש אצלנו כלפי המייסד".
הסכמת עם הדברים שאמר ד"ר אלקיים בכנס?
"לא, ואמרתי זאת. גם לא ידעתי שהוא עומד להשמיע דברים אלה. בכל אופן אני חושב שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה כל זמן שהוא יכול להוכיח לי שמה שהוא עושה תורם להבנה של דברים. בכלל אני נגד ההנחה המקובלת בחקר הקבלה שיש תיאולוגיה שלמה שקבורה כאן ושצריך לחשוף אותה. אני חושב שאין שיטה נכונה לחקר ולהבנת הקבלה. כולן גרועות, אבל בכולן אולי יש משהו טוב ובכל אחת יש להשתמש בזהירות. מכולן אפשר להפיק משהו. אגב, אני כתבתי טענות דומות לשל אלקיים בדוקטורט שלי מ-76', שבו קבעתי שיש צורך לחזק את הקשר בין המחקר ובין המיסטיקה המודרנית.
"אני חושב שיש תופעות מיסטיות משותפות לחלקים של העולם היהודי, הנוצרי והמוסלמי והיו חוויות דומות. אבל אין חוויה אחת או שתיים, יש המון. אני מנסה לקטלג את האסכולות הקבליות השונות ולהשוות. אתה יכול להגיד שאני נמצא באיזושהי נקודת אמצע בין אלקיים לאברהם הוס, שחושב שאין בכלל תופעה בשם קבלה וזה הכל המצאה של המחקר. הם רואים את הדברים בשחור ולבן, אני רואה אותם באפור".
אתה חושב שצריך להקים בתי ספר לנביאים ולמקובלים אקדמאים?
"אני לא חושב שהאוניברסיטאות צריכות ליצור מקובלים חדשים, רק חוקרים. אם אתה חוקר ספרות ילדים אתה לא צריך להיות ילד בשביל זה, נכון? בכל זאת אני מוכן לקבל את ההצעות שלו ולבדוק אותן, אבל אני רוצה לראות את התוצאות. יכול להיות שאלקיים צודק ושהדבר הזה עובד ויכול להיות שהוא טועה. צריך לבדוק מעשית, לא בדיבורים. אני מנסה להיות אדם סקפטי, צריך לראות אם אפשר לתרגם את זה למציאות. אתה רוצה להכניס משהו חדש? תוכיח שהדבר החדש עובד. לא מספיק רק לדבר על זה. אם לא אז זה סתם. כמו שמדען יביא כך וכך, אז צריך לנסות".
אתה בעד לימוד קבלה לילדים?
"אני רוצה לראות גן ילדים שמשתמש בקבלה שהוא טוב יותר מגן ילדים רגיל".
האם יש גידול במספר הלומדים את תחומי המיסטיקה היהודית בשנים האחרונות?
"מדעי הקבלה מושכים יותר תלמידים זה 15 שנה. כל שנה המספר של התלמידים גדל בחמישה אחוזים. זה לא גידול משמעותי באמת, אבל נכון שזה הרבה יותר מכל תחום אחר במדעי היהדות".
אתה לא חושב שיש לעניין העצום במיסטיקה ובחקר המיסטיקה גם השלכות מסוכנות?
"הרי בכל פעם בהיסטוריה שיותר מדי אנשים החלו להתעניין במיסטיקה התוצאה היתה אסון. יש יותר התעניינות כללית בציבור, כמו שפעם התעניינו בארכיאולוגיה או בהיסטוריה יהודית. זה טרנד. אני חושב שלכל דבר בעולם יכולות להיות השלכות מסוכנות כאשר מגזימים, לא רק למיסטיקה. הסיפור הזה עוד לא הסתיים, הוא עוד לא הפך להיסטוריה, והחיים הסודיים שהוא מכיל יכולים להתפרץ מחר, בי או בך".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
