 |
 |
|
|
|
|
| כשציידת קמטים התקרבה אלי כבר אי אפשר היה לחמוק. היא ואני היינו עמוק עמוק במעבה היער, בטריטוריה שלה. שחר שילוח נחטפה על ידי שמאנית אורבנית
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שילוח
23/10/2005 16:07 |
|
|
|
|
|
|
|
זה היה ביום שבו ביבי התנתק משרון. חשבתי שזה יעשה לי טוב לעור הפנים ובמקרה גם התכלה לי קרם הלחות שעשה לפה את כל הדרך מהודו. ידעתי שקופסת קרם במשהו-פארם תעלה בערך פי עשרה ושאפוצה על הפער בהסברים מחכימים שמודפסים על האריזה: רדיקלים חופשיים, נוגדי חימצון, חומצות אלפא הידרוקסיות ועוד כל מיני מולקולות עם שמות של תנועות פוליטיות אקטיביסטיות. מעולה, חשבתי, ככה אני יוצאת גם מלוחלחת וגם חכמה. צעדתי בבטחה אל יער הקוסמטיקה הממוזג, שוכחת או מדחיקה לחלוטין שציידות הקמטים אורבות מאחורי כל מדף וליד כל ראי.
חנויות המשהו-פארם, בניגוד גמור למסעדות ולחנויות שאנטי, מעוצבות כך שיגרמו לכל פרח מלבלב לחוש מוזנחת, קמוטה, דהויה ובלתי מסונכרנת עם חוקי הג'ונגל.
בכל פינה יש מראה ותאורת ניאון שלא היתה מחמיאה אפילו לוונוס בכבודה ובעצמה (ואני מתכוונת להיא המקורית, לא לזאת מהטניס), אבל סכנת הדימוי העצמי האמיתי לא טמונה בעיצוב הפנים המניפולטיבי אלא ביועצות היופי. הן, מרוחות בצבעי מלחמה ועטויות בשריון מגן של מייק אפ, משחיזות ציפורניים מטופחות ואורבות לטרף התמים. משעמם להן, הן חיות על אחוזי מכירות והן מבלות שעות ארוכות בין החידושים של לנקום לפיתוחים של סיסלי. מה הן מסתירות מאחורי שכבות של קונסילר - גיל, הבעה, קמטי חוכמה? למה אסור להן לחשוף נמשים?
בארצות הפארם הן המנהיגות, הן השמאניות. הן חייבות להיות חזקות. על המדפים שלהן מונחות המרקחות שיהפכו כל אישה לפרט נורמטיבי בחברה, הכוח בידיים שלהן.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חוק מספר 1 - לעולם אל תגלו הססנות ביער!
|
|
|
 |
|
|
|
כמו אנטילופה אל גוב האריות עשיתי את דרכי בהססנות (חוק מספר 1 - לעולם אל תגלו הססנות ביער!) אל אחד המדפים ואחזתי בידי שני מוצרים של שתי חברות שונות. האחד הבטיח לי נעורי נצח, השני התחייב למחוק את סימני הזמן לאלתר. ציידת קמטים התקרבה אלי, בוחנת בשקט את האפידרמיס שלי ואולי אפילו מגניבה מבט אל אחוריי לאמוד אותי כפוטנציאל לקרם ממגר צלוליטיס. אפשר לעזור? כן, למה לא. איזה קרם עדיף? היא עיקמה פרצוף מאופר, קבעה שלא זה ולא זה, אלא קרם אחר ופיתתה אותי ללכת בעקבותיה אל דוכן של חברה שלישית. רק אז שמתי לב שהיא שייכת לשבט החברה השלישית, שהלוגו שלו מתנוסס על חזית חולצתה, כמו סמל משפחתי על מגן של אביר. כבר אי אפשר היה לחמוק. היא ואני היינו עמוק עמוק במעבה היער, בטריטוריה שלה. הייתי חייבת להישמע לחוקי המשחק: היא כאילו רוצה לייעץ לי ואני כאילו רוצה להקשיב, להתעניין ולקנות מה שהכי טוב בשבילי. היא סוכנת התרבות ואני עוברת תהליך של חִברות, בסופו אהיה כאחת האשה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חוק מספר 2: גם צייד ידידותי הוא צייד
|
|
|
|
|
|
|
מיששתי בסקרנות מעושה אריזה של קרם במחיר כמעט מתקבל על הדעת. מתאים לי? בואי לכאן, היא אמרה והובילה אותי אל מתחת לניאון, אני אסתכל על העור שלך. (חוק מספר 2: גם צייד ידידותי הוא צייד). את צריכה קרם יותר עשיר, היא קבעה. לא מספיק לך לחות, את צריכה משהו נגד קמטים. זה היה נורא. קמטים! נורא יותר מהחצ'קון הראשון בכיתה ו', גורלי יותר מהווסת הראשונה בכיתה ח'. מותר להחליף צבע שיער אבל אסור לתת לו להאפיר, מותר ללדת ילדים, אבל אסור שהשדיים ייכנעו לכוח המשיכה, מותר לגדל שדיים אבל אסור להצמיח קמטים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חוק מספר 3: מה שרע לחולדות לא יכול להיות טוב בשבילך
|
|
|
|
|
|
|
בניגוד למה שקורה בדרך כלל בטבע, בג'ונגל המשהו-פארם בשרו של הקורבן נחשב משובח דווקא אם הוא רפוי. חוגגת את ניצחונה היא ניגשה בחזרה אל המדף ושלפה קרם על בסיס בוטוקס. בוטוקס שימש במקור כחומר להדברת חולדות, היום הוא מדביר קמטים (חוק מספר 3: מה שרע לחולדות לא יכול להיות טוב בשבילך).
מבוהלת ומוכת עלבון נסתי משם וניסיתי להיבלע מאחורי מעמד שתלויות עליו פינצטות. יש אגב, המון סוגים של פינצטות. היא לא הרפתה, אבל היינו בשטח הפקר, מחוץ לטריטוריה שלה, בארץ הפינצטות הנייטרלית. עוד בטרם זקרה או הזעיפה גבה מרוטה הודעתי נמרצות שמודל החיקוי שלי הוא אתי אנקרי, פרידה קאלו ואיזבלה רוסליני. אני יכולה לעזור? הרעים עלי הקול בשנית, כשפניה לא חושפות את קמטי הזעם החבויים תחת שכבות עבות מאוד של מייק אפ בגוון שאין לו שום קשר למין האנושי, לעור האדם ולאבולוציה. זה הספיק לי, לחשתי, ונמלטתי לדוכן של חברה רביעית. שני הקרמים הזולים יחסית הצילו אותי הפעם. הציידת החדשה שהתקרבה אלי, זאת שהגעתי עכשיו אל הטריטוריה שלה, הביטה בשאט נפש בשני הקרמים הזולים שאחוזים בין אצבעותיי וציינה שהמחירים של חברה ד' הרבה יותר יקרים. היא כנראה היתה שבעה. הציידת האליטיסטית התרחקה ממני, מותירה אחריה שובל ריחות של 20 מוצרים לפחות, מסמנת במדויק את גבולות השטח שלה. איזו הקלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי אמר שאשה שנראית בגיל של עצמה היא כוניפה?
|
|
|
|
|
|
|
מה הכי טוב בשבילי? קימטתי מצח ושאלתי. אם אני אקנה את קוטלי הקמטים האלה, על כל קמט שיושמד יצמח אחד אחר בגלל שחשבון הבנק שלי יטריד אותי ודאגות, כידוע, לא עושות טוב לאפידרמיס. מאידך, אם אני לא ארכוש אותם אני אצהיר שאני לא עומדת בדרישות החברה ואדחק את עצמי אל השוליים הסהרוריים של אלה שלא מורחות קרמים, מתהדרות בפלומת רגליים עשירה ומקבלות כל חצ'קון באהבה ללא תנאי. במקרה כזה עוד עלולים לפטר אותי מהעבודה. ויש גם צד שלישי, כמובן: מי אמר שאשה שנראית בגיל של עצמה היא כוניפה? אולי במקום למרוח קרמים שיצעירו אותי בכמה שנים אני אנקוט בפעולה הפוכה, אוסיף לעצמי שנים בדויות, אספר שאני בת 60 ואמא לתריסר. אז בטוח כולם יגידו שאני נראית נפלא לגילי, בהתחשב במצבי.
אחרי התלבטויות רבות נקטתי בצעד הישרדותי. בלי שאף ציידת שמה לב הצלחתי ללקט קרם שאין לו לובי ביער, התגנבתי אל הקופה, שילמתי ונסתי משם אל סוואנת מגרש החניה, שם המתין לי האוטו שלי, הגואל.
בבית הלכתי אל הראי, הסתכלתי על עצמי מקרוב-קרוב והחלטתי שאם פעם אני ארצה עור כמו של האלי ברי בפרסומת של רבלון, אני פשוט אמרח על עצמי פוטושופ.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
