 |
/images/archive/gallery/394/446.jpg חיים על שמש
 |
|
|
|
|
| יש אנשים שפשוט לא אוכלים. קוראים לזה ברת'אריאניזם. חלקם מסתפקים באור השמש, חלקם באהבה, חלקם סתם באוויר. כלומר צ'י |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
תום אורגד
15/11/2005 12:29 |
|
|
|
|
|
|
|
ב-1981 הופיע בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית"That's
Incredible" סוכן מכירות צנום בשם וויילי ברוקס. לתדהמת הצופים, הניף ברוקס מעל ראשו משא השוקל כ-500 קילוגרם - יותר מפי 10 ממשקל גופו. ברוקס סיפר כי כוחו העצום נובע מדיאטה מיוחדת אחריה הוא מקפיד לעקוב: הוא כמעט ואינו אוכל. לטענתו, הוא מסוגל להתקיים, ואף להפגין כוחות עצומים שכאלה, תוך צריכת כמות מינימלית של מזון מוצק, שתיית מים עשירים במיוחד בחמצן, ועד שבע שעות שינה. בשבוע.
ביולי 1998 הובהלה רוזלינד מוריס, אישה בת 53 מבריזביין, אוסטרליה, לבית החולים המקומי, כשהיא סובלת מהקאות קשות וחוסר יכולת לנשום. היא אושפזה במצב קשה. שבעה ימים לאחר אשפוזה, היא נפטרה. בין גורמי המוות: שבץ מוחי, כשל בכליות ונמק ברגליים.
מוריס הגיעה לבית החולים הישר מקורס שעברה בביתם של ואדים ויוג'יניה פסנאק. הקורס נועד ללמד כיצד ניתן להתקיים ולחיות חיים מוארים תוך הימנעות מאוכל ושתייה. במהלכו, היו אמורים התלמידים להתחיל בשישה ימי צום מוחלט, שלאחריהם ארבעה עשר ימים נוספים בהם יצרכו כמות מוגבלת של נוזלים בלבד. מוריס התמוטטה לאחר היום השישי. בנובמבר 1999, הרשיע בית המשפט האוסטרלי את בני הזוג פסנאק בהריגה.
הגישה אותה מקדמים וויילי ברוקס ובני הזוג פסנאק, כמו מורים רבים אחרים ברחבי העולם, נקראת ברת'אריאניזם (Breatharianism) והיא גורסת כי מזון חומרי כלל אינו הכרחי עבור האדם. לדברי הברת'אריאניסטים, בשפע המקיף אותנו ביקום ישנם מקורות רבים אחרים מהם יכול גוף האדם להיזון. האוכל הוא בסך הכל הרגל אשר יש להיפטר ממנו.
כמובן, שכמו במקרהו האופטימי של ברוקס, גם האירוע המצער של מוריס הינו מקרה פרטי בלבד. אין ללמוד ממקרהו של ברוקס על היתרון שבאי-האכילה, בדיוק כפי שאין לשלול כל סוג של צום אך ורק על סמך הוראתם הרשלנית של בני הזוג פסנאק. עם זאת, משני המקרים נוכל ללמוד רבות על ניצוץ התקווה, או הסלידה, שמעורר בנו תרגול שכזה. על ההבטחה החלומית אשר לכאורה גלומה בו - לצד הסכנות הממשיות שהוא מציב בפני ההולך בדרך זו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
ווילי ברוקס. אוכל הוא הרגל רע
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
בימינו, ההתעמתות עם הגישה הברתא'ריאניסטית נראית משמעותית ומעניינת. כידוע, בעולם בו אנו חיים, למזון מקום טעון במיוחד. תכתיבי החברה בנוגע למראה החיצוני הולכים ומחמירים בדרישותיהם לגבי המראה הצנום ונטול השומן. לעומת זאת, שפע הגירויים הקולינריים השונים הולך וגדל (לפחות בחברה המערבית) - ואיתו, תופעת השמנת היתר המתרחבת והולכת. יחד עם ריבוי האוכלוסייה ועליית רמת החיים בחלקים גדולים של העולם, גדלה צריכת המזון - ויחד עימה, השחיטה השיטתית של מיליוני בעלי חיים על מנת לספק את הדרישה לבשר. ולעומת כל אלה עומדת, כמובן, תופעת הרעב האיום השורר בחלקים אחרים של העולם, שגורמת לכמויות מחרידות של סבל ומוות. אמנם אין להתעלם מהעונג החושי שמזון עשוי לספק לאדם, במישור ההנאה האסתטית, ומהסיפוק וההנאה הגדולים שאקט האכילה מעניק לרבים מבני האדם - ובכל זאת, אין ספק כי רבים יטענו שחיי האדם היו הרבה יותר פשוטים, נוחים ופחותי סבל אם עול התזונה היה ניטל מהם. מכאן, האפשרות הבראת'אריאניסטית כי גוף האדם כלל אינו תלוי במזון המוצק כפי שלמדנו להניח; הרעיון כי ניתן לנתק את הקשר ההדוק הקיים בתודעתו ובקיומו הפיזי של האדם בין תפקודו הגופני לבין צריכת המזון - עשויים להישמע מפתים וקוסמים, דמיוניים ככל שיהיו.
בהתאם לכך, הרצון לנסח תורות באמצעותן יכול האדם להתקיים ללא מזון מתבטא בגיוון הרב שנוכל למצוא בהן. רעיון הבראת'אריאניזם מבטא גישה כללית, שאיפה למצב סופי בו האדם אינו זקוק למזון - אך המורים הבולטים הפעילים בתחום מציגים הסברים שונים להיגיון העומד מאחורי השיטה שהם מקדמים. על אף הדמיון המסוים שניתן למצוא ביניהם, אין כל אחידות או קשר הכרחי בין הגישות - כאשר קשת הרעיונות נעה לרוב בין פסבדו-מדעיות תמוהה למחוזות האיזוטריה המוחלטת.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ג'סמוהין. חיה על אור וצ'קרות
|
|
|
|
|
|
|
רעב? התקשורת אשמה
|
|
|
|
|
|
|
אלנארה היא מדריכה ברת'אריאניסטית ההולכת בדרכה של ג'אסמוהין - מורה רוחנית אוסטרלית, מהידועות בעולם בתחום. מחקר שערכה אלנארה בנושא הניב ממצאים מעניינים: לטענתה, לאדם יש מספר דרכים שונות להתקיים ללא מזון. האחת היא להתקיים על אור בלבד. לדבריה, הדבר קשור למרכזי האנרגיה השונים (צ'אקרות) בגוף האדם. לכל צ'אקרה, האחראית על פעולתן התקינה והחיונית של הבלוטות והאיברים הפנימיים בגוף האדם, יש צבע משלה, הנראה באופן טהור ונקי כאשר היא מתפקדת באופן האידיאלי. על מנת שפעילות הצ'אקרה תהיה תקינה - ועימה תפקוד האיברים עליהם היא אחראית - עליה להיות בצבע המתאים. כאשר כל הצ'אקרות פועלות באופן מאוזן, הגוף מסוגל לקלוט את האור השורר מחוצה לו. במצב זה, סלילי ה-DNA האנושי מקבלים יכולות מגנטיות, המאפשרות להם לזקק מהאור את הצבע הנכון לצ'אקרה, לאזנה, ולאפשר לגוף לתפקד כיאות. אנשים אחרים, לדבריה, שלא מסתדרים עם סתם אור, יכולים לעשות זאת באמצעות הפראנה (הצ'י) - סוג אחר של אנרגיה השוררת בכל.
קלוריות? אבות מזון? לא ממש קשור או רלוונטי. רעב באפריקה? על כך המורה ג'אסמוהין תוכל להשיב כי אנשים גוועים אך ורק משום שהתקשורת שטפה להם את המוח ושכנעה אותם שהם זקוקים למזון מוצק על מנת להתקיים. אכן, יש לתלות את האשמה בתחנות הרדיו של סומליה ובערוצי הטלוויזיה של בורונדי.
בדומה לאלנארה, מורה הודי מוכר בשם הירה ראטאן מאנאק תולה את היכולת האנושית לתזונה נטולת מזון באור השמש. לדבריו, לעיניים יכולת להתמיר את אנרגיית השמש לכדי אנרגיה מוחית. תהליך זה מספק לגוף את כל צרכיו, ופיתוח יכולת זו (אשר הוא, כצפוי, מלמד) תפטור את המתרגל מכל תלות שהיא במזון.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הירה ראטאן מאנאק. צם במשך 411 ימים תחת פיקוח רפואי
|
|
|
|
|
|
|
חלבונים מאהבה
|
|
|
|
|
|
|
וויילי ברוקס, לעומת המורים שהוזכרו עד כה, מציע הסבר אחר לתופעה. לטענתו, בני האדם הם למעשה צאצאיהם של ישויות חוץ ארציות אשר הגיעו לכדור הארץ לפני אלפים רבים של שנים. גופן של ישויות אלו היה עשוי אור בלבד, והן יכלו להיזון אך ורק מהאוויר שעל כדור הארץ - אופן תזונה שהקנה להן חיי נצח. עם השנים הידרדרו הישויות, ומסיבות שונות החלו לצרוך מזון מוצק במקום אוויר. הדבר הוסיף להן מימד חומרי, הכביד על מערכת העיכול (במקור, מערכת העיכול של האדם לא נועדה לעכל מזון מוצק, אלא להפוך אנרגיה רוחנית לחומרית), וגרם לקיצורה הדרסטי של תקופת החיים - מנצח לכמה עשרות שנים בלבד. לדברי ברוקס, עדיין יש באפשרותנו להתקיים אך ורק על בסיס הגזים שאנו נושמים - אשר לדבריו מכילים את כל אבות המזון החיוניים. רק כך נוכל לשחזר את גוף האור שלנו ולחזור לחיי נצח. ואגב, גם אם אין גזים בנמצא, הדבר אינו קריטי - כאמור, מערכת העיכול שלנו מסתדרת עם אנרגיה רוחנית. משום כך, לטענתו, האדם יכול להתקיים על אהבה בלבד. הקיבה כבר תפיק ממנה חלבונים.
כמו תמיד, כשמדובר במורים שאפתניים שכאלה, העניין האמיתי מתחיל כאשר הם מוכנים להעמיד עצמם למבחן פומבי. בתחום זה, אין ספק כי הירה ראטאן מאנאק צועד בראש - נטען כי הוא הצליח לצום, תחת פיקוח רפואי, במשך לא פחות מ-411 יום. בהתאם, התאגדה סביב ראנאק מעין כת של מעריצים ברחבי העולם, המבקשים ללמוד ממנו כיצד אפשר להחליף את הלחם והחמאה בכמה קרני שמש בוהקות. בימים אלה אגב הוא נמצא בסיבוב הופעות בארה"ב.
גם ג'אסמוהין הסכימה להיבחן, במסגרת ניסוי מדעי, תחת השגחת רופא. לאחר ארבעה ימי צום הופסק הניסוי בהוראת הרופא, בטענה שמצבה הרפואי מדאיג, ונראה כי היא עומדת בפני סכנה ממשית לכשל בכליות. לטענתה, הסיבה העיקרית לכישלון היא שבמשך היום הראשון לניסוי נשמה יותר מדי אוויר מזוהם.
וברוקס? ברוקס דווקא מודה שהוא עדיין אוכל קצת, לפעמים. לדבריו, הדבר נובע מכך שבימינו האוויר מזוהם בגזים וקרינה מסוגים שונים. גם על אהבה קשה להתקיים, בשל מה שהוא קורא לו "הזיהום האנושי". מוטרד מחוסר יכולתו לצום לגמרי, פרש ברוקס מהוראה במטרה להעמיק ולחקור בנושא. עם זאת, אל דאגה - אם תתעקשו תוכלו עדיין לקחת אצלו סמינר בן ארבעה ימים, במחיר הצנוע של חמשת אלפים דולר.
ניכר אם כן כי גדולי התורה הברת'אריינית לא מעמידים משנה סדורה ואחידה. ולמען האמת, גם כשנבחן את דבריו של כל אחד מהם בנפרד נתקשה למצוא איזשהו רעיון משכנע או הגיוני שיגרום לנו לבקש ללכת בדרכם. עם זאת, קצת קשה להתעלם מהעובדה כי הפרקטיקה הזו אכן קיימת בעולם - ההערכה היא כי כ-5,000 אנשים מתרגלים אותה ברצינות, ועוד רבבות עושים זאת במידה זו או אחרת. לא נותר אלא לתהות האם הם עושים זאת משאיפה רוחנית כלשהי, מתוך רצון אמיתי לחוסר תלות נפשית וכלכלית, או מתוך תקווה נסתרת לנקות סוף סוף את מדפיו העליונים של ארון התרופות מכדורי הדיאטה, חגורות הבטן ושקיקי התה המשלשל. מכל מקום, במידה והעסק מתחיל לעבוד, כדאי לחשוב על הכשרה מקצועית אלטרנטיבית לגדודי התזונאים שייוותרו מובטלים. אולי הלשכה להכוונת תעסוקה תוכל להציע מסלול הסבה מקצועית מזורז - מדיאטן לגורו סגפן. אם מחפשים מנחים, שמעתי על זוג שעומד להשתחרר מהכלא האוסטרלי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
