 |
/images/archive/gallery/436/419.jpg רודולף שטיינר.
 |
|
|
|
|
| רודולף שטיינר מסביר כיצד קונים דעת בעולמות העליונים. למחפשים האמיתיים - יש תנאים מפתיעים! שבוע אנתרופוסופיה בערוץ הניו אייג' |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
רודולף שטיינר
16/1/2006 13:31 |
|
|
|
|
|
|
|
בכל אדם רדומים כשרים אשר באמצעותם הוא יכול לקנות דעת בעולמות עליונים. המיסטיקנים, הגנוסטיקנים והתיאוסופים מדברים על עולם נפש ועולם רוח, ולגבי דידם הם ממשיים כשם שממשי העולם הפיזי, אותו הם יכולים לראות בעיניים הפיזיות ולמשש בידיים פיזיות. זכאי כל אדם לומר לעצמו בכל עת ועת: אף אני אוכל להתנסות בעולמות הנפש והרוח אם אני מפתח בי את הכוחות, הרדומים בי. השאלה היא רק - איך מפתחים כוחות אלו? על שאלה זו מוסמכים להשיב רק אלה אשר הצליחו לפתח בקרבם כוחות כאלה ומפיהם יש מה ללמוד. מאז קיומו של המין האנושי קיימת שיטת התאמנות, אשר לפיה הורו בעלי הכשרים העילאיים את אלה אשר ביקשו את הכשרים הללו. התאמנות זו מכנים בשם: התאמנות אוקולטית, וההדרכה הניתנת נקראת בשם: הדרכה של מדע הנסתר (אוקלטי), או הדרכה של מדע הרוח. טבעי כי כינוי זה מעורר אי הבנה. הקורא עלול להאמין, כי התאמנות זו הנה נחלת יחידי סגולה והם שומרים אותה לעצמם ומסתירים מאותה מאחרים. הוא עלול, אפילו , לחשוב כי מדע רוח זה אינו חשוב כלל ועיקר, כי אילו היה מדע אמיתי - כך נוטים לחשוב - לא היה צורך לאופפו בסודיות, נלמד היה בפומבי ותועלתו היתה נעשית נחלת הרבים. אלה שכבר התקדשו, נכנסו לפרדס ומכירים את אופיו של הידע העילאי, לא ישתוממו על הלך מחשבה של אלה העומדים עדיין בחוץ. כי סוד ההתקדשות מובן רק לאלה אשר הוכנסו, עד מידה מסוימת, אל תוך הידע העילאי?
 |
| יונתן לוי \ |
מדען הרוח |
|
רודולף שטיינר, מייסד התנועה האנתרופוסופית, מן הזרמים הרוחניים המשפיעים של המאה ה-20, היה גאון בכל קנה מידה - גם בעיני מתנגדיו |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
כיצד ולשם מה יחפשו אחר דבר אשר אודותיו אין ביכולתם להשיג כל מושג? אלא ששאלה זו בטעות יסודה והיא נובעת מהשקפה מוטעית בדבר מהותו של הידע העילאי. לאמיתו של דבר, אין כל הבדל בין הידע העילאי לבין יתר ידיעותיו וכשריו של האדם. הידע העילאי אינו מסיבה אחרת סוד לגבי האדם הממוצע, מאשר הכתיבה לגבי אלה שטרם למדו לכתוב. וכשם שלכל אדם ניתן ללמוד לכתוב, אם יבחר בדרכים הדרושות לכך, כן יכול כל אדם, ההולך בדרך המתאימה, ללמוד את הידע העילאי ואף להגיע בו לדרגה של מורה. אמנם, במובן אחד שונים כאן התנאים לעומת הלימוד והרכישה של ידיעות וכשרים חיצוניים, כי בו בזמן שהעוני או הרמה התרבותית הנמוכה עלולים לעמוד כמכשול על דרכו של איש הרוצה ללמוד מלאכת הכתיבה, הרי בדרכו של אדם אשר בתום לב עמל בחיפוש אחרי קניית דעת וכשרים בעולמות העליונים - אין כל מכשול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ללא יראת כבוד לאמת אין לגשת ללימוד מדע הרוח
|
|
|
 |
|
|
|
יש החושבים, כי מן ההכרח לחפש, במקום זה או אחר, אחר המורה בעל הידע העילאי בכדי לקבל ממנו הארה. האמת היא, כי כאן קובעים שני דברים. ראשית דבר, מי שרוצה באמת לקנות לו יידע עילאי לא יחסוך כל מאמץ ולא יירתע מכל מכשול בדרכו אחר חיפוש מורה, אשר ידריכהו ויכניסהו אל הסודות העילאיים של העולם. מאידך, בטוח הדבר כי ההדרכה תגיע אליו בכל הדרכים, והוא יגיע אל ההתקדשות, אם הוכיח כי הוא שואף באמת לקנות לו יידע זה. כי חוק - הנובע מטבע הדברים - לכל בעלי הידע העילאי, המתקדשים, הוא - לא למנוע מכל אדם את הידיעה אשר לו הוא ראוי. ועוד קיים חוק, טבעי כמוהו, והוא: לא לגלות דבר מהידע העילאי לשום אדם אשר טרם הוכשר לכך. ובה במידה שהמתקדש מקיים את שני החוקים הללו כן עולה מידת שלמותו. הקשר המאחד את המתקדשים הוא רוחי ולא חיצוני, ושני החוקים הנזכרים מהווים את הקשר האמיץ המאחד אותם לאגודה אחת. למרות הידידות האינטימית השוררת בינך ובין המתקדש. גם כאשר המתקדש משפיע עליך אהבה מעומק הלב, הרי יגלה לך את ידיעותיו העילאיות, רק לאחר שתהיה בשל לכך. בין שתחלוק לו מחמאות ובין שתציק לו, לא תצליח לאלצו לגלות לך דבר, כל עוד בדרגת התפתחותך הנוכחית, לא הוכשרת לקבל את פני העילאי בדרך הנאותה בתוך נפשך.
הדרכים, המכשירות את התלמיד לקבלת הידע העילאי, קבועות הן ומדויקות. מסלולן בעולם הרוח - מקום שם שומרים המתקדשים את ידיעותיהם העילאיות - חרות בציוני דרך בלתי נמחקים. בזמן הקדום, הטרום-היסטורי, אפשר היה לראות את מקדשי-הרוח בחיצוניותם: בימינו אנו, כאשר החיים הפכו אל-רוחיים, אין למצאם או לראותם בעולם הנגלה למבט החיצוני. אולם, הם קיימים במצב רוחי בכל אתר ואתר, וכל המחפש אחריהם ימצאם.
רק בנפשו-הוא ימצא האדם את האמצעים לדובב שפתי המתקדש. עליו לפתח בתוכו כשרים מסוימים עד לשלב גבוה מסוים, אז יתגלו לפניו אוצרות הרוח העילאיים.
בראשיתו של פיתוח זה חייב האדם לפתח התייחסות
יסוד מסוימת של נפשו. במדע הרוח מכנים התייחסות יסוד זו בשם: "שביל של יראת הכבוד - התייחסות ביראת הכבוד לאמת ולהגעה לידי הכרת הדברים. בלי התייחסות זו אין לגשת ללימוד מדע הרוח. עוד בשחר ילדותם של תלמידי מדע הרוח לעתיד, ניתן להבחין נטייה מיוחדת בכיוון זה. ישנם ילדים, המביטים ביראת קודש אל האנשים אותם הם מעריצים. הם עושים זאת במידה כה רבה שאינם מעיזים להעלות לגביהם מחשבה כלשהי של ביקורת או התנגדות. ילדות וילדים כאלה בהתבגרם הם מאושרים בכל שעה שמזדמן להם להביט אל מה שממלא אותם יראת כבוד. משורות הילדים הללו מתפתחים תלמידים רבים של מדע הרוח.
הנעצרת פעם ליד פתח ביתו של אדם נערץ והתמלאת יראת כבוד בביקורך הראשון שעה שלחצת על כף מנעול הדלת בעת היכנסך לתוך הבית כאל מקום קדוש? אם כך, הרי התעורר בקרבך רגש העשוי לשמש זרע, ממנו תצמח בעתיד דרכך אל מדע הרוח. ברכה היא לכל אדם צעיר להיות בעל רגשות כאלה על מנת לבנות עליהם. טעות היא לחשוב כי תכונה כזו מוליכה לרגש של נכנעות והשתעבדות. מה שהיה בילדות יראת כבוד כלפי בני אדם, מתפתח ברבות הימים ליראת כבוד כלפי האמת וההגעה לידי הכרת הדברים.
הניסיון מלמדנו כי אלה אשר למדו לעמוד ביראת כבוד במקום הנאות, אלה הם היודעים גם לעמוד בקומה זקופה. ויראת כבוד היא במקומה כאשר היא נובעת מעומק הלב. כל עוד לא נחשוף בנו את ההרגשה, המושרשת עמוק בנפשנו, כי קיים משהו גבוה מעלינו, לא נוכל למצוא בנו את הכוח להתעלות ולהתפתח לרמה יותר גבוהה.
הכוונת הלב לעומקי יראת הכבוד נתנה למתקדש את הכוח להתעלות ולהתפתח לרמה יותר גבוהה. הכוונת הלב לעומקי יראת הכבוד נתנה למתקדש את הכוח להרים את ראשו אל מרומי הרוח ולהגיע לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים. לא נוכל לטפס אל מרומי הרוח בלי לעבור קודם דרך דלתות הענווה. ידע אמיתי נרכש רק לאחר שלמדו להעריכו. זכות לאדם להסב את עיניו כלפי האור, אבל קודם לכן עליו לרכוש לו זכות זו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חוקרי רוח מנוסים מבחינים בטוב שבכל דבר
|
|
|
|
|
|
|
קיימים חוקים בחיים הרוחיים כשם שקיימים חוקים בחיים הפיזיים. שפשף מוט זכוכית בחומר מתאים והוא יסגל לעצמו סגולות חשמליות וימשוך אליו גופים קטנים. חוק זה שבטבע ידוע לכל מי שלמד דבר בתורת הפיזיקה. בדומה לכך, הידיעה הבסיסית בתורת מדע הרוח מלמדת, כי כל רגש של יראת כבוד אמיתית שמפתחים בנפש, מפתח כוח אשר, במוקדם או במאוחר, יקדמך לקראת הגעה לידי הכרת הדברים.
אותו תלמיד אשר ניחן ברגש זה, או לאושרו ניטע בו על ידי חינוך מתאים, מביא איתו יתרון רב בשעה שהוא שואף, ברבות הימים, להגיע לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים. אם חסרה לו הכנה זו, עלול הוא להיתקל בקשיים עוד בראשית הדרך, אם לא ייגש ליצור בנפשו, על ידי חינוך עצמי נמרץ, את הכושר של יראת כבוד. במיוחד בזמננו אנו חשוב להפנות את תשומת הלב המלאה לנקודה הזאת. תרבותנו נוטה יותר לצד הביקורת ולחריצת משפט מאשר ליראת כבוד ולהערצה מסורה, כבר ילדינו מרבים למתוח ביקורת מאשר להעריץ. אך כל ביקורת או חריצת משפט מסלקות את הכוחות הנפשיים הדרושים להגעה לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים, בעוד שההערצה ויראת הכבוד מפתחות אותם. אין כאן הכוונה לומר משהו נגד תרבותנו ואין כאן שאלה של ביקורת נגדה. כי לגישה הביקורתית, לשיפוט האנושי העירני, לסיסמא "בקרו את הכול ושמרו את הטוב ביותר", אנו חבים את גדולתה של תרבותנו. לעולם לא היה האדם מגיע אל הרמה של המדע, התעשייה, התחבורה והמסחר וכן אל היתרונות התחוקתיים של זמננו, אילו לא השתמש בכל מקום בשיפוט ביקורתי. אולם, עבור ריווח זה אשר בתרבות החיצונית שילמנו בהפסד מקביל בידיעה עילאית, בחיים הרוחיים.
יש להדגיש כי הידע העילאי איננו עוסק בהערצת אישים אלא בהערצת האמת וההגעה לידי הכרת הדברים. חייב להיות ברור כי לגבי אלה המעורים לגמרי בחיי הציביליזציה החיצונית של זמננו, קיים קושי רב ברצותם להגיע לידי הכרת העולמות העליונים. הם יתגברו על קושי זה רק לאחר שיעבדו על עצמם במרץ רב. בזמנים בהם היו תנאי החיים החומריים פשוטים יותר, היתה גם ההתעלות הרוחית קלה יותר. הראוי להערצה וליראת כבוד בלט אז על פני הדברים הרגילים בעולם.
בתקופה של ביקורתיות מושפלים האידיאלים. רגשות אחרים יורשים את מקומן של ההערצה, יראת הכבוד, עבודת הקודש וההתפעלות. תקופתנו דוחקת יותר ויותר את הרגשות הללו, כך שהם מגיעים במידה זעומה בלבד אל האדם דרך חיי היומיום שלו.
השוחר להגיע לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים, חייב ליצור אותה הכרה בתוך עצמו. הוא עצמו חייב להחדירה אל תוך נפשו. דבר זה לא ניתן להיעשות על ידי לימוד אלא רק על ידי החיים עצמם. על החפץ להיות תלמיד מדע הרוח חייב, על כן, לפתח בנפשו, באופן נמרץ, יראת כבוד. שומה עליו לחפש, בסביבתו ובהתנסויותיו, אחר הראוי להערצה ויראת כבוד.
בפוגשי אדם ובדוני אותו לכף חובה בגלל חולשותיו, הריני שולל מעצמי חלק מהכוח המאפשר לי להגיע לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים. אולם, אם אשתדל להבין, מתוך אהבה, את יתרונותיו ולהתעמק בהם, הריני מגביר כוח זה. על התלמיד למלא אחרי הוראה זו כהוראת קבע. חוקרי רוח מנוסים יודעים כמה הם חבים לכושרם להבחין בטוב בכל דבר ולהימנע מלחרוץ משפט. אבל אסור שזה יישאר כלל חיצוני בחיים, אלא חייב להשתלט על תוך תוכו של התלמיד. בכוחו של האדם להתקדם אל השלמות, לשנות את עצמו לחלוטין במשך הזמן. אולם, שינוי זה חייב לחדור אל תוך תוכו, אל חיי המחשבה שלו. אין זה מספיק, להראות בהתנהגות החיצונית יחס של יראת כבוד, אלא היא חייבת לשכון בתוך מחשבותיי. מן ההכרח כי התלמיד יתחיל בהחדרת יראת הכבוד אל תוך חיי המחשבה שלו. עליו להיזהר ממחשבות של חוסר דרך ארץ, של ביקורת שלילית בתעודתו, ולעשות מאמץ, לטפח בתוך עצמו מחשבות של יראת כבוד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רק החוויה הפנימית פותחת לפנינו את הצוהר אל יופיו של העולם החיצון
|
|
|
|
|
|
|
כל רגע שהאדם מקדיש לשם גילוי ביקורת של זלזול וחריצת משפט, הנמצאות עדיין בתודעתו, כלפי העולם והחיים, מקדם אותו לקראת הגעה לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים, לקראת השגת הידע העילאי. ואם באותם הרגעים הוא מחדיר אל תוך תודעתו מחשבות המעוררות בו הערצה, יראת כבוד ודרך ארץ כלפי העולם והחיים, הרי מובטחת לו התקדמות מזורזת. בעלי הניסיון בדברים אלו יודעים כי ברגעים הללו מתעוררים באדם כוחות אשר אחרת נשארים רדומים. על ידי כך נפקחות עיניו הרוחיות, והוא מתחיל לראות סביבו את אשר לא היה מסוגל לראות קודם לכן. התלמיד מתחיל להבין כי עד כה ראה רק חלק של העולם אשר מסביבו. כאשר הוא רואה עכשיו אדם, רואה הוא אותו בחזות שונה מן הקודמת. אמנם, כלל חיים זה, לבדו, אינו מאפשר עדיין, למשל, ראיית ההילה (האור הרוחי העוטה את האדם), כי לשם כך דרושה התאמנות יותר גבוהה. והתאמנות גבוהה זו אפשרית רק לאחר התאמנות נמרצת בהערצה וביראת כבוד.
בסתר ומבלי שיורגש הדבר על ידי הסביבה, עולה תלמיד מדע הרוח על שביל הידע העילאי. שום שינויים חיצוניים לא נראים בו. הוא ממלא חובותיו והולך לעיסוקיו כלפנים. השינוי מתרחש בחלק הפנימי של הנפש הסמוי מראייה חיצונית. תחילה מתמלאים חיי הרגש שלו, עד יסודם, יראת כבוד לכל דבר הראוי להערצה. רגש יסודי מרכזי זה יטביע את חותמו על חיי נפשו על כל גילוייהם. כשם שהשמש מחייה בקרניה כל דבר חי, כן מחייה יראת הכבוד את כל הרגשות של נפש התלמיד.
בהתחלה לא קל לאדם להאמין כי רגשות של הערצה ויראת כבוד וכו' יש להם שייכות לכושר להגיע לידי הכרת הדברים. כי נוטים להאמין, כי כושר זה הוא דבר בפני עצמו, אשר אין לו קשר עם כל היתר המתרחש בנפש. כאשר חושבים כך שוכחים כי בהפעלת כושר זה, הנפש היא היא, אשר פועלת ומגיעה, כתוצאה מפעולתה, לידי הכרת הדברים. ורגשות הם לנפש מה שהמזון לגוף. אם מגישים לגוף אבנים במקום לחם, תפסוק פעולתו. דין דומה הוא לגבי הנפש. הערצה, יראת כבוד ודרך ארץ הן בבחינת מזון המבריא ומחזק את הנפש, בייחוד לשם הפעלת הכושר להגיע לידי הכרת הדברים. חוסר דרך ארץ, אנטיפאתיה וחוסר הערצה לגבי דברים הראויים להערצה, גורמים לכמישה ושיתוק של כושר זה.
חוקר הרוח רואה עובדה זו בצבעי ההילה. נפש הרוכשת רגשות של הערצה ויראת כבוד גורמת לשינוי הצבעים של הילתה. צבעים רוחיים, שאפשר לתארם כצהוב אדום וחום אדום נעלמים ובמקומם מופיעים צבעים בכחול אדום. משמעו של דבר, כי הכושר להגיע לידי הכרת מהותם העילאית של הדברים נפתח ונודעות לו עובדות מהסביבה, שעד כה היו לו בלתי ידועות. הערצה ויראת כבוד מעוררות בנפש כוח סימפתי, אשר דרכו אנו מושכים אלינו תכונות של הישויות אשר בסביבתנו, תכונות שנשארו חבויות לפני כן.
בעזרת רגש נוסף אפשר להגיע ליתר יעילות בשימוש הכוח, הנרכש על ידי הערצה ויראת כבוד. רגש נוסף זה מתפתח, כאשר האדם לומד להתמסר במידה פוחתת והולכת אל רשמי העולם החיצוני, ובמקום זה מפתח חיים פנימיים ערים. אדם הרודף רשמים מהעולם החיצון, הנמשך לשינוי מתמיד, לא יגיע אל שביל הידע העילאי. אין הכוונה שהתלמיד יאטום את עצמו בפני העולם החיצון, אלא שחייו הפנימיים העשירים ידריכו אותו בשעת קליטת רשמים מן החוץ. כאשר בעל נפש עמוקה ועשירה מתהלך במחוז הררי יפה, תהיה התרשמותו שונה מהתרשמותו של בעל נפש דלת תוכן. רק החוויה הפנימית היא אשר פותחת לפנינו את הצוהר אל יופיו של העולם החיצון. האחד מפליג בים וחוויות פנימיות מעטות בלבד עוברות דרך נפשו: אחר חש אז את השפה הנצחית של הרוח הקוסמית: מתגלות אליו תעלומות של היקום.
על האדם ללמוד לטפח את רגשותיו ומערכי ליבו, אם ברצונו לפתח יחס מלא תוכן אל העולם החיצון. העולם החיצון, על כל תופעותיו, מלא הוד והדר של הבורא האלוהי - אולם על האדם להתנסות קודם באלוהי אשר בתוך נפשו לפני שניתן לו לגלותו בסביבה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להניח להנאה להשמיע הד
|
|
|
|
|
|
|
על התלמיד להקדיש בחיי היומיום שלו רגעים להתבודדות והתכנסות שקטה בתוך עצמו. ברגעים הללו אל יעסיק את מחשבותיו בענייניו האישיים, אחרת הוא עלול להגיע לידי תוצאות הפוכות מאלו המקוות. להפך, יניח לרשמים, להתרשמויותיו מן העולם החיצון, לחלוף כהד דרך הדממה הפנימית. ברגעי דממה אלו, כל פרח, כל חי, כל מעשה, יגלו לו סודות בלתי משוערים. בדרך זו יכין את עצמו, להתייחס באורח שהוא שונה לגמרי מזה שהיה רגיל לו, להתרשמויות חדשות מהעולם החיצון. אדם הרוצה רק ליהנות מהתרשמויות, כשהן רודפות אלה את אלה, מקהה את כושרו להגיע לידי הכרת הדברים. לעומת זאת, אדם הנותן להנאה - לאחר שנהנה ממנה - לגלות לו משהו, מטפח ומפתח כושרו זה. לשם כך על התלמיד להתרגל, לא רק להניח להנאה להשמיע הד - כפי שהיה עד כה - אלא לוותר על הנאה נוספת ולעבד בפעילות פנימית את ההנאה שהיתה לו. קיימת כאן סכנה גדולה של אי הבנה: במקום לגשת לעבודה הפנימית - כלומר לעבוד על עצמו - עלול התלמיד לעשות את ההפך ולנצל את ההנאה ולמצותה מיצוי מלא. אל לנו להפחית בערך העובדה כי התלמיד נתקל כאן במקורות הטעייה לאין ספור. הוא הלוא נאלץ להתמודד עם צבא של שטנים, המנסים את נפשו, הרוצים להקשות את ה"אני" שלו כדי שיסתגר בתוך עצמו. אך על התלמיד לפתוח את ה"אני" בפני העולם. עליו לחפש אחר ההנאה כי רק דרכה מגיע אליו העולם החיצון. אם הוא מקהה את עצמו בפני הנאות, דומה הוא לצמח אשר חדל להיות מסוגל להוציא מזון מהסביבה. אולם אם הוא מסתפק בהנאות הרי הוא מסתגר בתוך עצמו. אז יהיה לו ערך רק בשביל עצמו, אבל לא בשביל העולם. לא חשוב באיזו מידה פיתח לאחר מכן את חיו הפנימיים ואת ה"אני" שלו - העולם ידחה אותו. לגבי העולם ייחשב כמת. תלמיד מדע הרוח מחשיב את ההנאה רק כאמצעי כדי להתעדכן למען העולם. ההנאה לגביו היא שליח מהעולם. שליח זה מלמד אותו דבר על העולם. אולם לאחר שהוא למד מההנאה, הוא מתקדם לקראת העבודה. הוא אינו לומד בכדי לאגור את הנלמד בתוך אוצר ידיעות שלו, אלא בכדי לשרת בנלמד את העולם.
תלמיד מדע הרוח חייב לדעת כי קיים חוק יסודי במדע זה, והעובר עליו מסכן את ההצלחה: וזהו החוק: כל לימוד, כל קניית ידע, לשם העשרת ידיעותיך בלבד, לשם אגירת אוצרות ידע בתוכך, מטה אותך מן הדרך. מאידך, הלימוד וקניית יידע לשם קידום התבגרותך לקראת התעלות האדם וקידום העולם, מקדם אותך צעד אחד קדימה. רק שמירה קפדנית את החוק הזה בכל נסיבות חייו, תעיד על תלמיד אמיתי של מדע הרוח. אפשר לבטא אמת זו גם במשפט הקצר הזה: כל אידיאה (רעיון) שאינה הופכת בך לאידיאל (משאת נפש), ממיתה כוח מסוים בנפשך; כל אידיאה שהופכת לאידיאל, יוצרת בך כוחות של חיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לקוח מתוך הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים", הוצאת מיכאל
| | | | | |
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
