 |
/images/archive/gallery/465/382.jpg הדלאי לאמה.
צילום: אלירן חיאט  |
|
|
|
|
| הוא הבודהא של המאה ה-21 והוא זוכה לאהבה והערצה ששום מנהיג לא זכה או זוכה לה. הדלאי לאמה מסביר מדוע הוא הגיע לישראל, חושב שכדאי לדבר עם החמאס ולא כועס על אף סיני |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח. צילום וידאו: אלירן חיאט
17/2/2006 0:27 |
שחר שילוח. צילום וידאו: אלירן חיאט
17/2/2006 0:27 |
|
|
|
|
|
|
|
אתמול הגיע לארץ כבוד הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסו. במסיבת העיתונאים שנערכה לכבודו בירושלים ונראתה כמו כנס של אנשים עם חיוכים, נראה הנזיר בן ה-70 כמי שמרגיש כמו בבית, אולי היה זה מזג האוויר הקר והגשום ואולי זאת ההזדהות שלו כפליט טיבטי עם בני העם היהודי.
 |
| תמצית החוכמה |
|
''כל שאפשרי לנו לעשות הוא להשתמש נכון בהווה''. טעימה מספרו החדש של הדלאי לאמה'' |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
כשהוא עטוף בשכבות עבות של קסם אישי, חיוכים והבזקי מצלמות, הסביר המנהיג הבודהיסטי מדוע הגיע לישראל: "אני מאוד שמח להיות כאן בפעם הרביעית. אני תמיד שמח לעלות לרגל למקומות קדושים ליהדות, לנצרות ולאיסלאם. באתי לכאן משלוש סיבות עיקריות: הראשונה היא קידום ערכים אנושיים - אני מאמין שמעצם היותנו בני אדם יש בנו את הפוטנציאל ללב חם. זהו בסיס ההישרדות, כך מתחילים החיים. הלב החם ותחושת הקהילה והאחווה מצויים בנו. אבל לפעמים אנו זונחים את הערכים האלה, ועניינים אחרים כמו דת ופוליטיקה הופכים דומיננטיים. יש לי אמונה מוצקה שרבות מהבעיות של היום, כולל בעיות של איכות הסביבה, הן מעשה ידי אדם. בעזרת לב חם ואחווה בעיות רבות ייפתרו או יופחתו. הסיבה השנייה לבואי היא קידום הרמוניה דתית. אני מדבר כנזיר בודהיסט. לרוע המזל בעבר וגם היום בגלל אמונות דתיות נוצרו חילוקי דעות ומאבקים. אם נבין את הערכים של הדתות האחרות נוכל לפתח הבנה הדדית והערכה הדדית. אני בודהיסט, בדת שלי אין אלוהים, אבל מתוך ההיכרות שלי עם אנשים ממסורות אחרות פיתחתי הערצה לתרומתם והערכה למסורות העיקריות האחרות. יש הבדלים פילוסופיים גדולים, אבל זה לא משנה - מה שמשותף זה החתירה לטוב. בגלל שתי הסיבות האלה אני מבקר במקומות שונים, אני מקדם את העניינים האלה בהתנדבות.
"הסיבה השלישית היא טיבט. את זה אני לא עושה בהתנדבות. הטיבטים שמים בי את מבטחם ואמונם ועלי לעזור להם ולשרת אותם".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| הדלאי לאמה. "תמיד שמח לעלות לרגל למקומות קדושים ליהדות, לנצרות ולאיסלאם"
| /images/archive/gallery/465/270.jpg  |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
שילוב נדיר של תום ילדותי וחוכמה עמוקה
|
|
|
 |
|
|
|
כמה חודשים אחורה. סתם יום של חול. סתיו בהיר במחנה הפליטים מקלוד גאנג' דהרמסלה, צפון הודו, שם נמצא מעונו הרשמי של הדלאי לאמה ומרכז הקהילה הטיבטית הגולה. עשרות, אולי מאות, טיבטים ממתינים לאורכו של כביש מתפתל על צלע הר. חלקם פקידים, חלקם רופאים, אחיות וחולים שיצאו מבית החולים הצמוד אל הכביש, אחרים באו מהבית או עזבו לכמה שעות את מקום העבודה שלהם. כמה מהם מדליקים מדורות קטנות של ענפי אורן ויש כאלה שאוחזים מקלות של קטורת. הם יודעים שעוד מעט תעבור מכוניתו של הדלאי לאמה. הם יחכו לו כמה שצריך. הנזיר הממושקף יישב צמוד אל החלון, ינפנף בידו ויחייך אל כל אחד ואחת מהם חיוך שהוא שילוב נדיר של תום ילדותי וחוכמה עמוקה כאוקיאנוס.
כשנשמעת מרחוק תרועת הצופר שמכריז על התקרבותה של השיירה הקטנה, כולם נאחזים התרגשות. במקרים נדירים
ניתן לראות אצל הטיבטים מחווה שהיא יותר מוחצנת מצחקוק מתגלגל, אבל כשמדובר בדלאי לאמה הטיבטים נרגשים כילדים במסיבת יום הולדת, שמחים ומלאי חרדת קודש.
הדלאי לאמה הוא אדם עסוק מאוד ועם זאת נגיש לאנשיו באופן מעורר השתאות: אחת לכמה שבועות הוא מקבל מבקרים במעונו הרשמי, מספר פעמים בשנה הוא מעביר שיעורי דהרמה פתוחים לקהל הרחב, מנהל טקסי דת רשמיים במרכזים טיבטיים ברחבי הודו, ניתן (גם אם לא פשוט) לקבוע איתו ראיון אישי או קבוצתי, וכל פליט חדש שברח מטיבט מגיע אליו לקבלת פנים אישית קצרה. את כל זה הוא עושה בין נסיעות תכופות ליעדים שונים בעולם, שגם בהם הוא מתקבל באהבה ובהתרגשות עצומות, מהסוג ששום מנהיג בן זמננו לא זוכה ולא זכה לו. אולי רק נלסון מנדלה ומהאטמה גנדהי. חמישה ימים מלוח הזמנים הצפוף של המנהיג הוקדשו לביקור בישראל שאורגן על ידי ארגונים אקדמיים וחברתיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| נזירים נרגשים בדרהמסלה. מעונו הרשמי של הדלאי לאמה בצפון הודו
| /images/archive/gallery/425/866.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
"האיסלאם דומה מאוד בגישתו לבודהיזם"
|
|
|
|
|
|
|
אצל הפליטים הטיבטים בהודו ניתן לראות לעתים את תמונתו של הדלאי לאמה תלויה לצד דיוקנו של גנדהי. שניהם אנשים של שלום, שניהם נודעים בהתנגדותם לאלימות.
לשאלה האם אלימות פסולה בכל מחיר, ענה היום הדלאי לאמה: "ברמה התיאורטית האלימות היא רק אמצעי ומה שחשוב זה המוטיבציה והמטרה. תיאורטית אלימות מוגבלת היא אפשרית אם בשורה התחתונה היא מביאה לשיפור המצב שבו נתונים בני אדם. ברמה המעשית אלימות גוררת אלימות. גם בעיראק זה התחיל באלימות מוגבלת אבל הדברים התפתחו אחרת מהמצופה. ברגע שבוחרים באלימות כמעט תמיד היא יוצאת מכלל שליטה ולכן עדיף להימנע ממנה".
תשובותיו של הדלאי לאמה בנוגע לשאלות פוליטיות מקבלות מענה אחיד וברור: אלימות היא לא הפתרון, דיאלוג וכבוד הדדי זאת הדרך. בנוגע לשאלה האם על ממשלת ישראל לדבר עם החמאס אמר: "מוקדם מכדי לתת תשובה חד משמעית, צריך לחכות ולראות. הם זכו ברוב בבחירות ועלינו לכבד זאת, הבחירות היו דמוקרטיות. צריך לחכות ולראות מה תהיה הגישה שלהם. אני פונה אל ראשי החמאס ומבקש שיכבדו את הצד השני ויפעלו על פי עקרון המציאות".
במסגרת ביקורו בארץ הדלאי לאמה יבקר בבית לחם עם ארגון שלום הדוגל באי אלימות. הוא ציין שבביקורו בשטחי הרשות ישמח להיפגש גם עם אנשי חמאס. בנוגע להתמודדות עם הטרור העולמי, הדלאי לאמה רואה בכל הצדדים קורבן: "פעולת הטרור המזעזעת של ה-11 בספטמבר היא סינדרום של מאות רבות של חשדנות, שנאה, קולוניאליזם, גזענות ואפליה. בעבר אחינו המוסלמים היו מבודדים. בעשורים האחרונים המוסלמים התערבבו במקומות כמו הודו ואינדונזיה, שם הגישה שלהם יותר פתוחה, אבל רוב הקהילות המוסלמיות חשות מרוחקות משאר העולם. התמודדות עם הטרור האיסלאמי בדרך האלימות לא תועיל, היא תוכל ליצור עוד עשרה בן לאדן ואחר כך עוד מאה. אני חושב שיש שתי רמות של התמודדות עם הטרור: האחת היא גינוי מיידי והתנגדות אלימה, אבל במקרה כזה, כפי שהסברתי קודם, האלימות עלולה להוביל לאלימות נגדית. הדרך השנייה היא ליצור חברה יותר חומלת וליצור שלום. עלינו לקיים מאמץ ולהגיע לדיאלוג. שלום מושלם לא יהיה - תמיד יהיו קונפליקטים וחוסר הסכמה, כל עוד קיימים בני אדם". הוא מוסיף, משועשע, שהדרך היחידה לשלום בעולם תהיה העלמת האנושות. "האנושות גורמת לצרות, אבל בני האדם הם היונקים היחידים שיכולים לחשוב וליצור חמלה ואהבה. הדרך הטובה ביותר היא דיאלוג, להבין את האמונות, המטרות ואופן החשיבה של האחר. יש לקדם דיאלוג והתפייסות כפי שמקדמים את השלום".
הדלאי לאמי סבור שהמוסלמים שבחרו בדרך הטרור עושים עוול ליתר בני דתם. הם עושים טעות שגורמת לנו להכליל ולחשוב שכל המוסלמים הם טרוריסטים. זאת הסיבה לפרסום הקריקטורות של מוחמד, שדרכו בעצם כלל לא היתה אלימה. "אני אומר למוסלמים, דברו, הראו לעולם שיש לכם עוד ערכים. מבחינת כבוד לטבע וליצורים החיים האיסלאם דומה מאוד בגישתו לבודהיזם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מעונו של הדלאי לאמה בדרהמסלה
| /images/archive/gallery/133/782.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
סיפור שהתחיל עוד לפני שנולד
|
|
|
|
|
|
|
מי האיש הקטן גדול הזה? מה היה ומה עשה לפני שהפך לדמות רוחנית ופוליטית אהודה כל כך ואיך בעצם הוא מצליח לשלב רוחניות ופוליטיקה? כיצד פליט גולה ובן לעם כבוש נותר חף מכל שמץ של מרירות וכעס?
הוא נולד בצפון מזרח טיבט לפני 70 שנה: "נולדתי בכפר קטן שנקרא טָקטסֶר, בצפון מזרחה של טיבט, ביום החמישי של החודש החמישי בשנת חזיר העץ של לוח השנה הטיבטי..." כך הוא כותב בספרו My Land and My People , "זאת היתה ארץ יפהפייה. הכפר שלנו ששכן על מישור קטן, היה מוקף כמעט מכל עבריו בשדות פוריים של חיטה ושעורה ואילו המישור היה מוקף ברכסי גבעות שהיו מכוסות בעשב דשן, ירוק ומלא חיים". בן האיכרים שהוריו קראו לו לאמוּ דונדרוב, חי רק שנים ספורות בכפר ההוא. כאשר היה בן שנתיים הגיעה לבית הוריו משלחת חיפוש שזיהתה אותו כדלאי לאמה ה-14, מה שזיכה אותו בשם הארוך ג'טסוּן ג'אמפל נאוואנג לובסאנג ישה טנזין גיאטסו - אל קדוש, תהילה ענווה, מגנה החומל של האמונה, אוקיאנוס של חוכמה. הוא כנראה לא ישוב אל מחוזות ילדותו בזמן הקרוב, כי הדלאי לאמה גולה בהודו מאז שהוא בן 25.
בעצם סיפורו של הדלאי לאמה מתחיל עוד קודם, שנים רבות לפני שבא לאוויר העולם בטָקטסֶר: "עם מותו של הדלאי לאמה ה-13, החל מיד החיפוש אחר ממשיכו", הוא מסביר בספר, "מפני שכל דלאי לאמה הוא היוולדות מחדש של קודמו. הראשון, שנולד בשנת 1391 על פי הספירה הנוצרית, היה היוולדות מחדש של צ'נרזינג (אוולוקיטשווארה בסנסקריט, ש.ש), הבודהא של החמלה, שנשבע להגן על כל היצורים החיים". הנזיר קטן הקומה בבגדי הארגמן הוא אפוא אחד מגלגוליו של צ'נרזינג, הבודהא של החמלה, שעל פי האמונה הוא האל המגן של טיבט.
צ'נרזינג (וכנראה גם הדלאי לאמה) הוא בודהיסטווה, כלומר מי שהגיע אל ההארה, אך בהיותו מונע על ידי חמלה טהורה אינו נמוג אל הנירוונה, אלא בוחר לשוב אל הסמסרה. הסמסרה היא הקיום הארצי המעגלי של לידה, מוות, לידה מחדש, שוב מוות וחוזר חלילה עד אינסוף. הבודהיסטווה, כפי שמציין הדלאי לאמה, נשבע להגן על כל היצורים החיים. כלומר הוא ימשיך ללבוש דמות בשר ודם ולהיטיב עם כל היצורים החיים והחשים - החל ביתוש עוקץ וכלה בבן האדם שמנסה להשמידו, דרך כל הרמשים, העופות והיונקים - עד היום שבו כולם יגיעו אל הנירוונה, השחרור הגדול מכל סבל ומכל רגש שלילי.
מי שאחראי לשם "דלאי לאמה", שפירושו אוקיאנוס של חוכמה, הוא המלך המונגולי אלטאן חאן, שבשנת 1578 המיר את דתו לבודהיזם טיבטי. המלך הכריז שנזיר בשם סונאם גיאטסו הוא הדלאי לאמה השלישי. שני הקודמים הוכרו כדלאי לאמה רטרואקטיבית. התואר השתרש כאשר הוענק לדלאי לאמה החמישי בשנת 1613 ומאז ועד היום נמשכת השושלת. הדלאי לאמה השישי היה מונגולי וכל האחרים היו טיבטים, פרט לאחד שהיה בן מֶנפּה, מיעוט אתני שחי בטיבט.
עד לימיו של תוּפּטֶן גיאטסו, הדלאי לאמה הקודם, השם דלאי לאמה כמעט שלא נשמע במערב. מי ידע אז משהו על עם הרועים-נוודים, על אנשי ההרים מהארץ הרחוקה, המבודדת והמושלגת, על האומה שרבים כל כך מבניה מבלים את חייהם לבושים בגלימות ארגמן נזיריות. שלושת הדלאי לאמה שקדמו לתוּפּטֶן גיאטסו מתו עוד בטרם מלאו להם 20 שנה, הוא הצליח להגיע לגיל 58 המופלג, ובמהלך חייו הלא ארוכים הדלאי לאמה ה-13 הספיק לעשות היסטוריה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| תוּפּטֶן גיאטסו. הדלאי לאמה ה-13
| /images/archive/gallery/465/327.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
כלא שאטה הוא כפר נופש צוהל לעומת בית סוהר סיני
|
|
|
|
|
|
|
הממשיך, הדלאי לאמה ה-14, זה שכולנו מכירים, היה נער צעיר כשהסינים שוב שלחו זרועות רעבות אל ארץ השלגים. תקופת חינוכו והלימודים האינטנסיביים נקטעו בטרם עת והוא נקלע אל התבגרות מואצת. הוא ניסה להגיע עם שליטי המדינה השכנה להסכם, אבל הסינים לא כיבדו את חלקם בו. הלחץ הצבאי הלך וגבר, לצבא הטיבטי הקטן וחסר הניסיון לא היה שום סיכוי להתמודד עם צבאה של האומה הגדולה ביותר בעולם. בסוף שנת 1959, לאחר ניסיון כושל של הסינים לבצע חיסול ממוקד ולהיפטר מהדלאי לאמה, הוא הבין שהשלום רחוק, אבל שאין טעם להילחם. מתוך התפיסה שלא יוכל להמשיך למלא את תפקידו הרוחני בסיטואציה שנוצרה בטיבט עקב הכיבוש, הוא החליט לברוח. הדלאי לאמה ארז כמה ספרי קודש, מחרוזות תפילה ופסלי בודהא, התחפש לחייל ויצא למסע הבריחה שלו אל עבר הודו. כרטיס לכיוון אחד. את המסע הקשה שעשו הוא ואנשיו דרך מעברי הרים מושלגים במזג האוויר חסר הרחמים של ההימאליה, עשו ועושים עד היום עשרות אלפי טיבטים שבורחים להודו, בהוטן ונפאל. הם מסכנים את חייהם ואת חירותם היחסית, אבל יודעים שיוכלו לשוב ולחיות בקרבת הבודהא החי שלהם. מאז ועד היום הדלאי לאמה לא שב אל הארץ הנתונה תחת שלטון זר. הסינים לא מכירים בו כמנהיג ורואים בו גורם מערער יציבות. בין האיסורים הרבים שחלים על הטיבטים הכבושים קיים גם האיסור להחזיק בתמונה של הדלאי לאמה, לא כל שכן בהקלטות, ספרים או כל חומר אחר שיכול להיות משויך אליו. עונש על "עבירה" מהסוג הזה יכול להגיע לשנים רבות בכלא ולפי עדויותיהם של אסירים פוליטיים לשעבר כלא שאטה הוא כפר נופש צוהל לעומת בית סוהר סיני.
למרות הקשיים ששלטונות סין מטילים על בני עמו, הדלאי לאמה אינו מגנה את הסינים ואינו מראה ולו שמץ של זעם או שנאה. בשל הלחצים הפוליטיים שממשלת סין מפעילה הוא מנוע מלהיפגש עם גורמים רשמיים בביקוריו בישראל ובכל מקום אחר. מבחינתו זאת לא בעיה: "בכל מקום שאליו אני מגיע חשוב לי לא ליצור חוסר נוחות בקרב הגורמים הרשמיים", אמר הדלאי לאמה היום בירושלים, "מחויבותי לא קשורה לממשלה, אלא לקידום ערכים אנושיים". כשנשאל מהן הסיבות הרוחניות למעשיה של סין בטיבט, ענה בצחוק מתגלגל: "זה משהו שצריך לשאול את הסינים, יש כמה מהם כאן בקהל". אחר כך הוא סיפר שגילה שלסינים, כולל פקידי ממשל, יש שני פנים. הצד הרשמי שמגנה אותו ורואה בו גורם מסוכן והצד האחר שמתגלה בפגישות קרובות. הוא מעיד שאזרחי סין מגיעים לראות אותו בהודו ופקידי ממשל נפגשים איתו במקומות כמו נפאל ומגלים אהדה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| צעירים טיבטים מפגינים
| /images/archive/gallery/201/076.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
הכעס פשוט לא קיים במנעד הרגשות שלו
|
|
|
|
|
|
|
תוך שלוש שנים מאז שהחלו גלי הבריחה מטיבט הצליחו הפליטים הטיבטים בהנהגתו של הדלאי לאמה לייסד בגלות ההודית ממשל עצמאי. הוקמו משרדי ממשלה, מערכות חינוך, סעד ובריאות, מרכזי קליטה לפליטים חדשים, מנזרים הממשיכים את מסורות המנזרים שהוחרבו בטיבט. באורח אירוני העיתוי היה מושלם. שנות השישים, הנוער רוצה אהבה ולא מלחמה (או לפחות אומר כך), ילדי הפרחים מגלים את הודו והמערב מתחיל להתאהב בבודהיזם. מורים גדולים וביניהם הדלאי לאמה, כבר לא יושבים בארץ ההרים המבודדת והופכים לנגישים עבור סקרנים ומחפשי דרך. תודות לכיבוש הסיני הבודהיזם הטיבטי הגיע למערב.
למרות ש-1.2 מיליון טיבטים, חמישית מהאוכלוסייה, נרצחו על אדמתם, הדלאי לאמה מעולם לא קרא למאבק אלים (ובמקביל מדינות שמתיימרות לשמור על זכויות אדם לא נמנעות מקיום קשרים דיפלומטיים וכלכליים עם סין ולא מתכוונות להחרים את האולימפיאדה שתתקיים בבייג'ינג ב-2008. אני מניחה שהנשיא קצב לא קורא את השורות האלה).
ההשמדה התרבותית, הפגיעה המכוונת בנזירים שהם לב לבו של העם הטיבטי, ההשפלה ורמיסת הזכויות, לא הסיטו את הדלאי לאמה, חתן פרס נובל לשלום מ-1989, מהדרך שבה בחר. הוא דבק במאבק דיפלומטי, בדרך השלום. הוא עדיין מקווה להגיע עם הסינים להסדר שיכלול אוטונומיה של הטיבטים בחלק משטחיה של ארצם. ריבונות מלאה היא משהו שכרגע איש לא חותר אליו. הכעס, שבבודהיזם הטיבטי נחשב לאחד מ"שלושת הרעלים" (יחד עם בורות והשתוקקות), פשוט לא קיים במנעד הרגשות שלו, אפילו לא כלפי מי שגזלו ממנו את חירותו הפיזית.
לאחרונה נשמעים בקרב הדור הצעיר של הפליטים הטיבטים קולות המבקרים את דרכו של הדלאי לאמה. בניגוד לפוליטיקה מהסוג המוכר לנו, אצלם הביקורת לא נמהלת בשנאה. הנזיר המחויך עדיין אהוב מאוד על בני עמו ועל רבים אחרים. אבל השאלה האם יזכה בימי חייו (הנוכחיים) לראות בעצמאות של עמו, הופכת למטרידה וכואבת יותר עם כל יום שחולף.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אישה טיבטית נרגשת לאחר שצפתה בסרטון וידיאו של הדלאי לאמה. מתוך הסרט התיעודי What Remains of us
| /images/archive/gallery/240/786.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
בודהיסט שמעריך אינטליגנציה אנושית יותר מאשר תפילה
|
|
|
|
|
|
|
ב סרט תיעודי על המצב בטיבט, אומרת פליטה טיבטית צעירה: "בני עמי מאמינים שהגענו למצב הזה מפני שלא התפללנו מספיק, אבל אני חושבת שזה קרה לנו אולי דווקא בגלל שהתפללנו יותר מדי". היום שאלתי את הדלאי לאמה מה הוא חושב על האמירה הזאת.
"אני בודהיסט שמעריך אינטליגנציה אנושית יותר מאשר תפילה. הברכה באה מבפנים. אני חש חובה להתפלל, אבל פעולה חשובה יותר מתפילה. אני מסכים עם הדברים. בקרב בני הנוער ובכלל יש אנשים שמבקרים את דעותיי. אני אינני בלתי תלוי ואינני מחפש הפרדה מסין. בכל מה שקשור לפיתוח חומרי עדיף לטיבט להיות קשורה מדינית לסין. אבל יש לנו שפה ותרבות שונות וגם הסביבה שלנו שונה - גבוהה ויבשה. נדרשת תשומת לב מיוחדת בשמירה על הסביבה בטיבט, כי בשל התנאים שם לטבע קשה להתגבר על פגעים אקולוגיים. חשוב מאוד לשמור על הסביבה הטבעית של טיבט למען כל אוכלוסיית אסיה. עלינו לקבל מהסינים אוטונומיה משמעותית".
ברגע הראשון שאלתי את עצמי איך התשובה קשורה לשאלה, אחרי עוד כמה רגעים הבנתי.
כשהסתיימה מסיבת העיתונאים והוא לווה אל מחוץ לאולם, הדלאי לאמה ניסה להתייחס באופן אישי לכל אחד מהאנשים הרבים שהקיפו אותו, בדרכו הישירה והבלתי רשמית. הוא לא שכח לנופף בידו אל שני אזרחים סינים שישבו בקהל ולברך אותם בשפתם בלוויית צחוקו המתגלגל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הדלאי לאמה בשידור ישיר במכון לדמוקרטיה
|
|
|
|
|
|
|
ביום שישי, 17.2, בין השעות 9:30-11:00 יארח המכון הישראלי לדמוקרטיה את הדלאי לאמה, לדיאלוג בנושא "להמציא את החמלה מחדש". הדיאלוג ישודר בשידור ישיר באינטרנט, באתר המכון
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
