 |
/images/archive/gallery/294/920.jpg בודהה
 |
|
|
|
|
| יותר מחצי מהמורים הבודהיסטיים במערב הם יהודים, ובארה"ב כבר יש לתופעה הזאת שם - ג'ובו. ראיון עם ג'ובו ישראלי לקראת הפסטיבל היהודי-הבודהיסטי הראשון שייערך בפסח |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אסף פטריק
30/3/2006 12:27 |
|
|
|
|
|
|
|
למעלה ממחצית המורים הבודהיסטים במערב הם ממוצא יהודי. הנתון המפתיע הזה מעורר שאלה מתבקשת - האם יש קשר בין יהדות ובודהיזם, ומהי המהות שלו?
בארצות הברית השילוב הזה בין יהודי לבודהיסט כבר זכה לכינוי "ג'ובו" (ג'ו בשביל היהודי ובו בשביל הבודהיסט). גם אצלנו יש תנועה דו צדדית בין שני העולמות הללו והיא תצוין בחו"ל
המועד פסח, לראשונה, בפסטיבל שיוקדש כל כולו בדיוק לחיבור הזה שבין היהדות והקבלה לבין הבודהיזם.
כדי לבחון את הקשר הזה שוחחתי עם אור זוהר, בעל תואר בלימודי הודו ודוקטורנט ללימודי קבלה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטת תל אביב, מלמד קבלה ויהדות בבית המדרש של בית חדש, ומוזיקאי, חבר בלהקת גורו גורו.
מתי נטוו השורשים המודרניים של החיבור בין בודהיזם ליהדות? מי היו החכמים היהודים הראשונים שהתעניינו בבודהיזם? מאיזו מסורת אבות אתה יונק את החיבור הזה?
"בסימפוניה של הרוח כלים רבים. הנגינה ההרמונית מתרחשת כאשר כל נגן מתמחה בנגינת הכלי שלו ומחדד את ההקשבה למוזיקה שיוצרים הכלים האחרים. כבר באמצע המאה התשע-עשרה היה באירופה בית דפוס שבו הודפסו ספרי חסידות כגון שבחי הבעש"ט. אותו בית הדפוס הוציא גם ספר על תורתו הרוחנית של הדלאי לאמה. אפשר אם כן להיווכח שאת הסקרנות לפרקטיקה של המזרח לא המציאו יהודי העידן החדש. בכלל, המחשבה שהיהדות צמחה באופן מבודד ומנותק היא אשליה: היהודים, מכורח הנסיבות אבל גם בגלל סקרנות אדירה לאמת רוחנית, היו מאז ומתמיד בדיאלוג פורה עם תרבויות מובילות בכל תקופה ותקופה, החל מתקופת יוון ורומא ועד לעידן החדש".
ביהדות קיימת הכמיהה דווקא לקרנבליות האקסטטית ונדמה שהבודהיזם מתיישב על פן מאוד מסוים ביהדות, של "קול דממה דקה". למעשה, רוב מוארי היהדות לא אהבו למדוט אלא לשלוח את תפילתם באותיות הקודש, לא?
"גם ביהדות וגם בבודהיזם ישנה פרקטיקה של הפנמה מדיטטיבית שקטה ובמקביל ישנה פרקטיקה של תפילה ושל אקסטזה. בסופו של דבר לא הפרקטיקה היא החשובה אלא מצבי התודעה או אולי אי מצבי התודעה שהפרקטיקה מובילה אליהם. נכון שהדגשים שונים - אך האם אין הדבר מזכיר את האמרה הבודהיסטית הידועה הטוענת כי צורה היא ריקות וריקות היא צורה? אין ספק שהאקסטזה הקבלית או החסידית והצ'אנטיג (שירה) הבודהיסטי עשויים להוביל לריקות מודעת ושהריקות המופיעה בעת התרגול המדיטטיבי של ההתבוננות עשויה דווקא לאפשר חיים מלאים בעולם הזה. גם כאשר המקובל שולח את תפילתו באותיות הקודש, הוא ממוסס את התודעה שלו ושואף להגיע לריקות מודעת שבה הוא מתמזג עם התודעה האלוהית. בסופו של דבר נפגשות שתי המסורות במקום החמלה והאהבה לבני האנוש וליצורים החיים שאנו פוגשים במסע שלנו. אם זה לא קיים - אין טעם בעבודה רוחנית כלשהי.
"בכל אופן, בודהיזם ויהדות הן אכן מסורות שונות ולמרות שיש ביניהן הרבה נקודות דמיון כך רבות גם נקודות השוני. באופן שטחי נראה לפעמים ש"הכל אותו הדבר", אך ככל שמעמיקים לומדים גם שהדרכים הרוחניות השונות בעולם מלמדות דברים שונים או אפילו סותרים. בהעמקה נוספת לומדים שוב על נקודות דמיון עמוקות, למרות השוני ועדיין יש הבדלים וכך הלאה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
על מצבי תודעה אין בלעדיות לאף אדם ולאף עם
|
|
|
 |
|
|
|
מאחר והפסטיבל מתרחש בפסח, מה הקשר בין יסודות הפסח (היציאה מן המיצר, הבערת החמץ הפנימי) לתורות בודהיסטיות?
"על פי תורת הסוד היהודית כולנו נכנסים למצרים ויוצאים ממצרים בכל רגע ורגע. סיפור יציאת מצרים הוא סיפור של לידה רוחנית ושל יציאה מעבדות לחירות. במסורת הקבלית פרעה נתפש כמרכיב של הצל הפנימי, של האגו השולט בתודעתו של האדם ומשה נתפש ככוח הנאבק על מנת לשחרר את התודעה. יציאת עם ישראל ממצרים היא לידה של תודעה חופשית הנובטת מתוך מצב התודעה של הטיט, הלבנים, הקישואים והאבטיחים ומעבר תודעתי לחירות עמוקה, שיש עימה גם אחריות לשאיפה לתיקון העולם. המיתוס העברי הקדום של יציאת מצרים מהדהד בתוכו את השאיפה האנושית הכללית לחירות מעבדות פנימית, מעבדות האדם לעצמו, והתורות הבודהיסטיות מגיעות מאותו המקום בדיוק ומנסות להצביע על האפשרות של האדם ושל המין האנושי להתקדם מעבר לעצמו אל תודעה שעשויה להיות חופשייה יותר".
מה עמדתך בנוגע לפרשנות של רש"י אודות בני קטורה, לפיה הם אלו שהפיצו את תורת אברהם במזרח?
"עד כמה שזה עשוי להישמע מפתיע - לא הדור שלנו הוא זה שהמציא את מושג הטיול למזרח. מאז ומעולם היו אנשים סקרנים שנסעו בין ארצות ובין יבשות, היו סוחרים, היו נוודים והיו מחפשי אמת שרצונם לחקר התודעה לא ידע גבול. במסורת שלנו אברהם נחשב לאדם הראשון שביצע טרנספורמציה תודעתית שגרמה לו לראות את האלמנט האחיד של האין המתגלה בכל התופעות: גם הנפשיות הפנימיות וגם באלה המופיעות לכאורה במציאות החומרית והפיזית. הגילוי של אברהם, שעבר לבניו, גרם לשינוי מדהים בהיסטוריה ובתרבות של תרבות המערב, ביהדות, בנצרות ובאיסלאם. אך גם בעבורנו אברהם הוא בעיקר מצב תודעה וארכיטיפ ופחות דמות היסטורית. הברכה שנתן אלוהים לאברהם היא מצב תודעה המאפשר לאדם להפוך לאלוהים של מציאות חייו. על מצבי תודעה אין בלעדיות לאף אדם ולאף עם ואין ספק שבמהלך ההיסטוריה היו אנשים רבים, בני העם היהודי ובני דתות ולאומים אחרים שהגיעו לרמות תודעה ערות, אוהבות ועמוקות. אם בני קטורה אכן הגיעו למזרח, אין ספק שהיה להם הרבה מה ללמד, אך גם הרבה מה ללמוד. ישנן מסורות קבליות שיונקות כנראה ממפגש עם תורות מזרחיות ואין ספק שגם המזרח מושפע עמוקות גם מתורות חשיבה מערביות בתחומים שונים. אין חשיבות לאמת ההיסטורית רק האמת של התודעה היא בעלת חשיבות ובתחום הזה יש הרבה מה ללמוד. גם אצלנו בבית, בחוכמה העברית והקבלית וגם בחוכמת המזרח בכלל ובפרט בבודהיזם".
מדוע עולם הנצרות למשל, שנולד מתוך עולם החוכמה העברי, לא משתתף בפסטיבל, לשם מה עלינו להרחיק עד דרהמסלה?
"עולם הנצרות הוא עולם עמוק ומקסים. בניגוד למקובל לחשוב - בין היהודים לנוצרים ישנה מערכת יחסים של הרבה למידה הדדית, השפעה עמוקה רבת שנים, ויחסים של כבוד ואפילו של אהבה בין הוגים ואנשי רוח משתי התרבויות הללו, זאת לצד הרדיפות ויחסי האיבה-קנאה. היהדות והנצרות ולצורך העניין גם האיסלאם, הן דתות אחיות שצמחו באותו עולם תרבותי והתמודדו עם אותם הלכי הרוח, טקסטים ורעיונות מרכזיים. יחד עם זאת נדמה כי בשנים האחרונות הנצרות כדת מאבדת מהדומיננטיות שלה כיוצרת מהפכה תרבותית או מחשבתית בעולם הרוח, ודווקא התרבות המערבית החילונית, שהיא תולדה ישירה של החשיבה הנוצרית, היא כוח דומיננטי בעולם. המפגש עם החשיבה הבודהיסטית הוא דבר שונה לגמרי משום שכאן מדובר בפגישה עם תרבות שהיא זרה לגמרי.
"הייחודיות והיופי שבמפגש בין יהדות ובודהיזם הם שמדובר כאן במפגש בין שתי תרבויות שהתפתחו לגמרי במקביל וללא מפגש ישיר משמעותי. דווקא הזרות הזו היא מקור המשיכה. דווקא העובדה שהיהדות והבודהיזם מדברות בשפות שונות לגמרי, הופכת את המפגש למרתק: נקודות הדמיון המפתיעות, הצורך של שתי התרבויות לתרגם את עצמן עבור התרבות השנייה, היכולת לזהות אמיתות אנושיות של הרוח שהן כנראה אוניברסליות וחורגות מעבר לכל סממן של זהות, שפה, לאום או אפילו דרכי חשיבה מסוימות - זה מה שהופך את המפגש למרתק כל כך".
|
|
|
|
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/490/575.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
שותפות גורל
|
|
|
|
|
|
|
אילו אוקטבות חסרות לטעמך בסימפוניית הרוח היהודית שהיא יכולה ללמוד דווקא מהכלי הבודהיסטי, ולהפך?
"הטרגדיה הגדולה ביותר של החוכמה העברית ושל היהדות היא של אובדן שרשרת הקבלה. בגלל השואה, ובגלל חורבן של קהילות שלמות באירופה, במזרח התיכון ובצפון אפריקה, ובגלל השינויים הגדולים שחלו במרקם התרבותי של היהודים במאה השנים האחרונות, איבדנו הרבה מההוראה האיזוטרית האותנטית שעברה במשך שנים מדור לדור ממורה לתלמיד. לכן נדמה לפעמים שהיהדות הפכה לדת של ספרים ושל תיאוריה ושהפרקטיס של הדת היהודית איבד ממשמעותו הרוחנית העמוקה. אך לאמיתו של דבר החוכמה העברית היתה ועודנה מסורת חיה של עבודה ושל תרגול רוחני עמוקים, עם מסורת גדולה של כוונות תפילה, טעמי מצוות ומנהגים קבליים וחסידיים שכל מטרתם היא טרנספורמציה של התודעה ברמת היחיד וברמת הכלל. המפגש עם המסורת הבודהיסטית מאפשר לנו להתבונן במסורת ששמרה על ההעברה של הלימוד האותנטי וששימרה את תורות הסוד שלה באופן מלא.
"דווקא ההתבוננות בתרגול הבודהיסטי מאפשרת לנו להחיות מחדש את התרגול של הפרקטיקה הרוחנית העברית ולהבין באופן האותנטי והעמוק ביותר את הכוונות הנסתרות של תורת הסוד שלנו. הרצינות הבודהיסטית ומידת ההתמדה והאותנטיות של הפרקטיקות הבודהיסטיות היא בהחלט דבר מעורר התפעלות שניתן ללמוד ממנו רבות. ייתכן כי אף החורבן הלאומי שפקד את בני טיבט במאה האחרונה מקרב במשהו את בני שני העמים והמסורות - היהודי והטיבטי - מעין אחווה של שני עמים שלמרות החורבן הפיזי של מולדתם ידעו ויודעים לשמר ואף להחיות את הרוח החיה שלהם - רוח ששואפת תמיד אל האמת הנעלה, אל החופש של התודעה, אל המקום שבו נמסה התודעה האנושית ושממנו פורצת האהבה חסרת הגבולות של החמלה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פסטיבל ג'ובו, מפגש ייחודי, מעמיק וראשון מסוגו בין היהדות והקבלה לבין המסורת הבודהיסטית, יתקיים במצוקי דרגות שליד ים המלח ב-16-18 באפריל. הפסטיבל ישלב לימוד חווייתי, סדנאות מדיטציה ותפילה, הרצאות בנושאי יהדות, קבלה, חסידות ובודהיזם, בשילוב מופעי מוזיקה שורשית ומוזיקת עולם, עם אמנים מובילים מהארץ ומן העולם.
ל אתר הבית של הפסטיבל
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
