 |
/images/archive/gallery/514/894.jpg עטיפת הספר I AM THAT.
 |
|
|
|
|
| כשהמחשבה נשארת בתחושה "אני קיים", אתה נכנס למצב שאי אפשר לתאר במילים אך ניתן לחוות. דיאלוג מתוך הספר I AM THAT |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ניסרגדתה מהארג'. תרגום: יונתן לוי
14/5/2006 10:45 |
|
|
|
|
|
|
|
הספר I AM THAT מכיל שיחות של ניסרגדתה מהארג' עם שוחרי חוכמה מכל העולם. בשבועיים הקרובים נפרסם כאן מבחר שיחות מתוך הספר. לפניכם השיחה הראשונה בנושא התחושה "אני קיים".
 |
| אני הוא זה |
|
הוא חי בשכונת עוני בבומביי ועסק כל חייו במכירת סיגריות. עד שהוא הפך לאחד המורים הרוחניים הגדולים ביותר של המאה העשרים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
השואל: חוויה יומיומית היא שברגע ההתעוררות העולם מופיע פתאום. מנין הוא בא?
מהראג': לפני שמשהו יכול להתגלות כקיים, צריך שיהיה מישהו, שאליו הוא מתגלה. כל הופעה וכל היעלמות מצביעות על שינוי כנגד רקע בלתי משתנה.
ש: לפני שהתעוררתי הייתי לא מודע.
מ: באיזה מובן? במובן ששכחת, או במובן שלא התנסית? האם אינך מתנסה גם כשאינך מודע? האם יכול אתה להתקיים מבלי לדעת זאת? הפוגה בזיכרון - האם זו הוכחה לאי-קיום? והאם אתה באמת יכול לדבר על אי-קיומך כעל התנסות ממשית? האם לא התעוררת כשקראו לך? וכשהתעוררת, האם לא עלתה ראשונה התחושה "אני קיים"? זרע כלשהו של מודעות חייב אם כן להתקיים בזמן שינה או התעלפות. בזמן ההתעוררות מתרחשת החוויה: "אני הנני - הגוף - בעולם". זו נראית אולי כסדרת אירועים המתרחשת אחת אחרי השנייה אך למעשה הכל קורה בו זמנית. האם תיתכן התחושה "אני קיים" מבלי להיות מישהו מסוים?
ש: אני תמיד מישהו, עם זיכרונות והרגלים. אינני מכיר "אני קיים" אחר.
מ: אולי משהו מונע ממך? כשאינך יודע משהו שאחרים יודעים, מה אתה עושה?
ש: אני מחפש, על פי הנחיותיהם, את המקור לידע שלהם.
מ: האם לא חשוב שתדע האם אתה רק גוף, או משהו אחר? או אולי לא-כלום? האינך רואה שכל בעיותיך הן הבעיות של גופך - אוכל, ביגוד, מחסה, משפחה, חברים, שם, פרסום, בטחון, הישרדות - כל אלה יאבדו משמעות ברגע שתיווכח שאולי אינך סתם גוף.
ש: למה כדאי לי לדעת שאינני הגוף?
מ: לא מדויק לומר אפילו שאינך הגוף. במובן מסוים אתה כל הגופים כולם, כל הלבבות, כל השכלים ועוד הרבה יותר מזה. העמק בתחושה "אני קיים" ואז תמצא. איך אתה מוצא משהו ששכחת או איבדת? אתה שומר אותו במחשבה עד שאתה נזכר בו. תחושת הקיום, התחושה "אני קיים", היא הראשונה שעולה. שאל את עצמך מה מקורה, או רק התבונן בה בשקט. כשהמחשבה נשארת בתחושה "אני קיים", מבלי לזוז, אתה נכנס למצב שאי אפשר לתאר במילים אך ניתן לחוות. עליך רק לנסות שוב ושוב. הרי ככלות הכול התחושה "אני קיים" נמצאת תמיד אתך, אלא שאתה קשרת אותה לכל מיני דברים - גוף, רגשות, מחשבות, רעיונות, רכוש וכדומה. כל ההזדהויות האלה מטעות. בגללן אתה מאמין שהנך מה שאינך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| ניסרגדתה מהארג'
| /images/archive/gallery/514/861.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
ש: אם כן, מה אני?
מ: מספיק לדעת מה אינך. אתה לא צריך לדעת מה הנך. זאת משום שאם ידע, תפיסתי או מושגי, פירושו תיאור במונחים של מה שכבר ידוע, הרי שלא יתכן כלל ידע-עצמי, מכיוון שאת מה שהנך אי אפשר לתאר, אלא כשלילה מוחלטת. כל מה שאתה יכול לומר הוא: "אינני זה, ואינני זה". אינך יכול לומר באמת "זה מה שאני". פשוט אין לזה שום משמעות. מה שעליו אתה מצביע כ"זה" אינו יכול להיות אתה. כמובן שאינך יכול להיות "משהו" אחר. לא ניתן לתפוס אותך, או לדמיין אותך. ועם זאת, בלעדייך לא תיתכן כל תפיסה ולא יתכן כל דמיון. אתה רואה שהלב מרגיש, שהשכל חושב, שהגוף פועל; עצם פעולת הראייה מצביעה על כך שאינך מה שאתה רואה. האם תיתכן ראייה כלשהי, התנסות כלשהי, בלעדייך? התנסות בהכרח "שייכת". על מישהו לבוא ולהצהיר שהיא שלו. מבלי מתנסה, אין ממשות בהתנסות. המתנסה הוא שמעניק ממשות להתנסות. איזה ערך יש לחוויה שאינה יכולה להיות שלך?
ש: התחושה שאתה המתנסה, התחושה של "אני קיים", האין גם היא
התנסות?
מ: כמובן, כל דבר שמתנסים בו הוא התנסות. ובכל התנסות מופיע המתנסה שלו. הזיכרון יוצר את אשליית ההמשכיות. במציאות, לכל התנסות מתנסה משלה ותחושת הזהות נובעת מהגורם המשותף שביסוד היחסים שבין מתנסה להתנסות. זהות והמשכיות אינם היינו הך. כמו שלכל פרח צבע משלו, אך כל הצבעים מקורם באותו האור, כך גם מופיעים מתנסים רבים במודעות הבלתי-מחולקת והבלתי-מתחלקת, נפרדים בזיכרון, וזהים במהותם. מהות זו היא השורש, היסוד, ה'אפשרות' נטולת הזמן ונטולת המרחב של כל ההתנסויות באשר הן.
ש: איך אני מגיע אליה?
מ: אינך צריך להגיע אליה, מכיוון שהנך מהות זו. היא תגיע אליך, אם תיתן לה הזדמנות. הרפה מההיאחזות בבלתי-מציאותי, והמציאות תפעל את פעולתה במהרה ובקלות. חדל לדמיין שאתה דבר זה או אחר או עושה כך וכך, ויתגלה לך שאתה המקור והלב של הכל. אז תבוא גם אהבה גדולה, שאינה בחירה או העדפה, וגם לא היקשרות, אלא כוח שהופך את כל הדברים לאהובים וראויים לאהבה.
הדיאלוג הבא: אובססיה ביחס לגוף
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
