 |
/images/archive/gallery/537/917.jpg קרישנמורטי.
 |
|
|
|
|
| הביטו בעץ הזה, אם תביטו בו בלי ליצור שום דימוי, הבנתם את המשמעות של חייכם. עכשיו תעשו את זה גם על עצמם. לכבוד הכנס השנתי של אוהבי קרישנמורטי בישראל - קרישנמורטי מדבר LIVE |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
,תרגום ועריכת סרט: עירן רסלר
20/6/2006 11:43 |
|
|
|
|
|
|
|
המאמר שלפניכם הוא תרגום של ההרצאה "חיי היומיום" של קרישנמורטי.
לשמיעת ההרצאה לחצו כאן: לחלק א'. לחלק ב'
אם נעז להסתכל על חיי היומיום שלנו, אם נתבונן בחיי השגרה שלנו, נגלה שבמלאכת החיים יש הרבה בלבול, הרבה קונפורמיזם והרבה סתירה. נראה שבני אדם יוצאים האחד כנגד חברו: במישור העסקי אתם מוכנים להרוג; במישור הפוליטי, הסוציאלי, המוסרי - בכולם יש בלבול עצום. כאשר תביטו על חייכם האישיים, תראו שאתם נמצאים בסדרה רצופה של קונפליקטים מהרגע שאתם נולדים ועד שאתם מתים. החיים נהיים זירת קרב.
 |
| אולי זו אהבה |
הגורו שלא רצה להיות גורו ואחד האנשים החכמים ביותר שחיו במאה העשרים - ג'יידו קרישנמורטי
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
הביטו בחיי היומיום שלכם. כשאתם באמת מסתכלים, אי אפשר שלא לראות מה מתרחש למעשה, איך האדם מיואש, בודד, אינו שמח, נמצא בקונפליקט. הוא לכוד בסדרה של תחרויות, אגרסיביות, אלימות - ואלו הם למעשה חיי היומיום שלנו, לכך אנו קוראים חיים.
בגלל אי היכולת להבין את הבעיה, לפתור אותה או ללכת מעבר אליה, אנו בורחים אל האידיאולוגיות של הפילוסופיות העתיקות, של המורים העתיקים, של החוכמה העתיקה. ואנו חושבים שבבריחה מהמציאות פתרנו את הכל. אבל פילוסופיה, אידיאולוגיה וכל הצורות השונות של הבריחה לא פותרות את הבעיה שלנו בשום דרך. אנחנו בדיוק כפי שהיינו לפני חמשת אלפים שנה ויותר: משועממים, תקועים, מרירים, כועסים, אלימים, אגרסיביים - עם הבזקים מקריים של יופי, שמחה ופחד מהדבר שאנו קוראים לו 'מוות'.
לא רק זאת: לחיי היומיום שלנו אין כל יופי, מכיוון שהמורים שלכם והספרים שלכם אומרים: 'אל תהיו בעלי תשוקות, תהיו מחוסרי תשוקה. אל תביטו באישה, כיוון שאולי תתפתו. ובכדי למצוא את אלוהים באמת עליכם לחגוג'. אבל חיי היומיום שלנו הוא ההפך מכל דברי המורים. אנחנו למעשה מעוררי רחמים, קטנים, צרי מחשבה, מפוחדים. ומבלי לשנות זאת, אין ערך לחיפוש האמת שלנו. כך שעדיף לזרוק את כל ספרי הקודש ולהתחיל הכל מחדש. הספרים, המורים, הגורואים לא הביאו אתכם להארה. הסמכות, המשמעת הכפייתית, הסנקציות שלהם - אין להם כל משמעות. עדיף שתשימו את הכל בצד ותלמדו מעצמכם, מכיוון שרק שם טמונה האמת. לא האמת של האחר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לבעיה מורכבת יש לגשת בפשטות
|
|
|
 |
|
|
|
אז לשם התחלה נשאל: האם זה אפשרי לשנות את חיינו? אנחנו חיים בפירוד, בפיצול. אנחנו משחקים דמות מסוימת בעבודה במשרד, הולכים למקדש (אם אתם עדיין עושים זאת) כאדם אחר, אנחנו מישהו אחר לגמרי עם המשפחה, ואל מול סמכות גבוהה אתם נהיים אנשים מפוחדים, מיואשים ומבוהלים. נשאלת השאלה, האם אנחנו יכולים לשנות את כל זה? זו שאלה חשובה, מכיוון שאנחנו אנשים מפוצלים, שבורים, ועד שנהיה ישות אנושית טוטאלית, שלמה ומלאה, רק אז תהיה אפשרות להכרה בדבר הזה שהוא חסר זמן - באלוהים, באמת.
אם כן בתחילה עלינו להסתכל על חיינו. איך תסתכלו על חייכם? נעשה את זה הכי פשוט שאפשר, מכיוון שזוהי בעיה מורכבת ולבעיה מורכבת מאוד של הקיום יש לגשת בפשטות רבה. ללא כל התיאוריות והדעות והשיפוטיות, מכיוון שלכל המסקנות החריפות אין כל משמעות. אנחנו צריכים להיות מסוגלים להביט בחיים האלו שאנו חיים מדי יום, עם האפשרות לראותם בדיוק כפי שהם. זה הקושי שלנו - להתבונן.
מה המשמעות של המילה הזו 'להתבונן'? זו אינה רק התפיסה החושית של העין, לדוגמה, כאשר אנחנו רואים את הבוגונוויליה הזאת. בבקשה תעקבו אחר זה, שלב אחר שלב. כשאתם מתבוננים בצבע הזה יש לכם כבר דימוי, יש לכם שם עבורה, אתם אוהבים או לא אוהבים אותה, יש לכם העדפות. לכן הדימוי שיש לכם בנוגע לפרח הזה מהווה בעצם את התמונות שתראו. אתם לא באמת תראו, אלא המיינד יראה יותר מאשר העין, מובן? בבקשה תבינו את העובדה הכל כך פשוטה הזאת, שכאנחנו מסתכלים על הטבע שנהרס על ידי אנשים, אנחנו מסתכלים על הטבע בעיניים שצברו ידע על הטבע ולכן יש לנו דימוי מוכן. ואנחנו גם מסתכלים על אנשים במגוון
של מסקנות, דעות, שיפוטים וערכים; אתה הינדי ואחר הוא מוסלמי, אתה קתולי ואחר פרוטסטנטי, קומוניסט וכו'. זו הפרדה.
כשאתם מתבוננים בעצמכם על החיים שלכם, אתם מתבוננים דרך המסקנות שכבר יצרתם, אתם אומרים זה טוב או רע, זה צריך להיות וזה לא צריך להיות. אתם מסתכלים, מתבוננים עם הדימויים, עם המסקנות שכבר יצרתם ולכן אתם לא באמת מסתכלים על החיים. האם אתם מבינים את העובדה הכל כך פשוטה הזאת? לכן במטרה להסתכל על חיינו כפי שהם, חייב להיות חופש התבוננות, אתם חייבים לא להסתכל על החיים כ'הינדי', כ'ביורוקרט', כ'איש משפחה' - אלוהים יודע מה עוד.
אתם חייבים להסתכל על כך עם חופש, וזה הקושי. אתם מסתכלים על חייכם, על הייאוש, הצער, המאבק הנרחב הזה, אתם מסתכלים על כל זה בעיניים ואוזניים שאומרות: 'זה חייב להשתנות למשהו אחר', 'זה חייב לשנות צורה כדי שיהיה יותר יפה'. אז למעשה כשאתם חושבים כך, אתם לא במערכת יחסים ישירה עם מה שאתם רואים, נכון?
אל תעקבו אחר ההסבר שהדובר נותן, אלא ממש תתבוננו בחייכם, שימו לב באמת איך אתם מסתכלים על זה. האם אתם מסתכלים מתוך הדימוי שלכם, התפיסה שלכם, המסקנות שלכם, ולכן לא באמת רואים את זה, או מסתכלים דרך דימויים מן העבר ולכן לא נמצאים במגע ישיר עם זה. יש להסתכל על החיים בצורה ישירה, חיי היומיום, לא חיים תיאורטיים, לא חיים מופשטים, שאומרים 'כל בני האדם הם אחד', 'הכל אהבה' וכל הקלישאות הללו. עליכם להבין זאת, שלהתבונן באמת בחייכם, עליכם להתבונן בהם רעננים, כלומר להתבונן בהם בלי שום פיצולים, בלי שום אידיאליים, בלי שום רצון להדחיק או לשנות אותם. רק להתבונן.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ברגע הראשון של כל חוויה, אין צופה
|
|
|
|
|
|
|
מכיוון שאתם רואים את חייכם עם מסקנות, זה מונע מבעדכם לראותם ישירות, להיות במגע איתם.
האם אתם רואים את האמת שבזה? אל תעשו זאת כשתגיעו הביתה. כי אם לא תעשו זאת כעת, לא תעשו זאת מאוחר יותר. אם אתם לא עושים זאת ברגע זה, אל תטרחו להקשיב!
הביטו בשמים, הביטו על העץ הזה, הביטו ביופי של האור, הביטו בעננים עם הפיתולים המעודנים. אם תביטו בהם בלי שום דימוי, הבנתם את המשמעות של חייכם. כי אם לא, הרי תהיו מתבוננים בעצמכם, בחייכם, כצופים. יש הפרדה בין הצופה ובין הנצפה. כשאתם מסתכלים על חייכם, אתם כצופים, נפרדים מהחיים שלכם. הפרדה זאת היא המהות לכל קונפליקט, המהות של כל מאבק, כאב, פחד, ייאוש. משמעות הדבר שבמקום שיש הפרדה בין אנשים, הפרדה בלאום, בדת, ברמה הסוציאלית חייב להיות קונפליקט. זהו החוק, זאת הסיבה, זהו ההיגיון. יש את פקיסטן מצד אחד ואת הודו מצד שני, נלחמים זה בזה. אתה ברהמן והאחר הוא לא. שנאה והפרדה, ההפרדה החיצונית עם כל הקונפליקטים שלה, זה כמו הפרדה פנימית של הצופה והנצפה. אתם מבינים את זה? אם אתם לא מבינים את זה, לא תוכלו להמשיך הלאה.
מיינד בקונפליקט לא יוכל בשום פנים ואופן להבין מהי האמת. מכיוון שמיינד בקונפליקט הוא מיינד מעונה, מעוות, מופרע. איך יכול מיינד כזה להיות חופשי להתבונן ביופי הארץ, ביופי השמים, העצים, היופי של ילד, איש או אישה יפים? מבלי להבין את הכלל הבסיסי הזה, לא כאידיאל אלא כעובדה, בלתי נמנע שתהיו בקונפליקט.
לכן השאלה הבאה היא "מה זה 'הצופה'?", הצופה שהפריד עצמו מן הנצפה. זה לא משהו פילוסופי, עניין אינטלקטואלי, משהו שתוכלו לדון בו או לשלול אותו. זה משהו שעליכם לראות בעצמכם ולכן הוא שלכם, לא של הדובר.
אנו רואים שכאשר אתם כועסים, ברגע של הכעס הצופה איננו. ברגע הראשון של כל חוויה, אין צופה. כשאנחנו מתבוננים במשהו והוא כל כך עצום, אין את הצופה שאומר 'אני רואה את השמש'.
רגע אחרי מגיע הצופה. למשל כשאני כועס - ברגע הכעס אין כל צופה ואין מתנסה, יש רק את חוויית הכעס ומיד אחר כך מגיע הצופה שאומר 'עלי לא להיות כועס' או ש'כעסי מוצדק'.
כל זה קורה רגע אחרי, לא ברגע הכעס. וזאת תחילת ההפרדה. אתם מבינים?
אז איך זה קורה? ברגע ההתנסות יש תפיסה טוטאלית של הצופה, אז איך זה קורה שרגע אחרי נכנס הצופה לתמונה? אתם שואלים את השאלה. לא הדובר. תשאלו בעצמכם ותמצאו את התשובה. אתם מבינים, אתם חייבים לשאול את זה, מכיוון שאלו הם החיים שלכם.
אם תאמרו 'למדתי משהו מהדובר' - לא למדתם דבר. רק קלטתם כמה מילים שניתן לחבר יחד לרעיון. ואנחנו לא מדברים על רעיונות, אנחנו לא מדברים על פילוסופיה חדשה. פילוסופיה משמעותה 'אהבת האמת' - בחיי היומיום. לא האמת של מוח פילוסופי שממציא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך הצופה נכנס לתמונה?
|
|
|
|
|
|
|
אם כן איך הצופה נכנס לתמונה? כשאנו מסתכלים על פרח זה, ברגע שמתמקדים בו אין צופה מסתכל, יש רק הסתכלות. ואז אנחנו מתחילים לתת לפרח שם, ואומרים הלוואי והוא היה בגני או בביתי. כבר התחלנו לבנות לפרח דימוי. זאת אומרת שהצופה הוא זה שבונה את הדימוי.
אז הדימוי ומי שבונה את הדימוי - הם הצופה. והצופה הוא העבר. ה'אני' כצופה הוא העבר. ה'אני' הוא הידע שצברתי, ידע של כאב, צער, סבל, ייסורים, ייאוש, בדידות, קנאה, החוויות הקשות שהאדם עובר. זה הכל. ה'אני' זה הידע הנצבר של הצופה, שהוא העבר. כשאתם צופים, הצופה מסתכל על הפרח בעיניים של עבר. ואנחנו לא יודעים איך להסתכל בלי הצופה. לכן אנחנו מגיעים לקונפליקט.
כעת השאלה שלנו היא: האם נוכל להסתכל לא רק בפרח אלא בחיינו?
בייסורים שלנו, בייאוש, בצער, האם נוכל להתבונן בהם מבלי לקטלג אותם, בלי לומר לעצמנו 'עלי ללכת מעבר לזה' 'עלי להדחיק'. רק להביט בזה, בלי הצופה. תעשו זאת בבקשה בזמן שאנחנו מדברים, זאת אומרת תקחו את התבנית הייחודית שלכם או למשל את מה שרוב האנשים חווים, קנאה. אתם יודעים מה זאת קנאה, כולכם מכירים את זה טוב מאוד. קנאה היא השוואה, המדידה של הכל בהשוואה של מה שאתם כעת לעומת מה שאתם רוצים להיות. עכשיו בואו נביט בזה, כשתגובה זו מתרחשת ואתם, למשל, מקנאים בשכן שיש לו מכונית יותר גדולה, בית יותר טוב, משרה מכובדת יותר וכל השאר; אתם מסתכלים על זה ולפתע מרגישים עכשיו תתבוננו בקנאה שנוצרה אצלכם, אתם מכירים את ההרגשה הזו כבר.
האם תוכלו להסתכל בהרגשה הזו מבלי לומר עליה "טוב" או "רע"? להסתכל עליה בלי לקרוא לה בשם, מבלי לקרוא לה "קנאה"? כשתסתכלו עליה בלי שום דימוי זה אומר שאתם הולכים מעבר לזה. אתם מבינים?
התבוננו בכעס או בקנאה, מבלי לקרוא להם בשם, מכיוון שנתינת השם היא תנועת הזיכרון מהעבר שמצדיק או מגנה. אבל אם נוכל להסתכל על זה מבלי לקרוא לזה בשם, אז נראה שנוכל ללכת אל מעבר לזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מיינד שמבין מהי מדיטציה נהיה שקט באופן טבעי
|
|
|
|
|
|
|
הגלגול הבא שלכם יהיה ליום המחר. אתם מבינים, להיוולד מחדש ליום המחר זה הרבה יותר חשוב מלהיוולד בעתיד. כך שהמיינד שלכם תמים בצורה מדהימה. המילה "תמימות" משמעותה מיינד שאינו יכול להיפגע. אתם מבינים את היופי שבזה: מיינד שלעולם לא יכול להיפגע. ומיינד כזה הוא מיינד תמים, לכן מיינד שנפגע עליו למות בכל יום, כך שבבוקר למחרת הוא יקום רענן, נקי, ללא רבב וללא צלקות. זוהי הדרך לחיות. זאת לא תיאוריה. זה מה שעליכם לעשות. צריכה להיות ההבנה של עצמכם בצורה מלאה, צריך להיות סדר שאינו הרגל, שאינו אימון, שאינו תוצר של טיפוח סגולה מסוימת - סגולה נולדת כמו פרח מתוך ההבנה של אי הסדר בחייך. מתוך אי סדר מגיע סדר. בסדר כזה תוכלו לחקור, מהו שאדם חיפש במשך הדורות, מבקש אחריו, מנסה לגלות. לא תוכלו להבין זאת אם אתם לא יורדים ליסודות, בחיי היומיום שלכם.
כעת נוכל לשאול מהי מדיטציה? לא "איך למדוט?" או "אילו שלבים צריך על מנת למדוט?" או "אילו שיטות ודרכים צריך כדי למדוט?" מכיוון שכל שיטה וכל דרך עושות את המיינד מכאני. אתם מבינים?
מדיטציה היא הדבר הנפלא ביותר, אם אתם יודעים את המשמעות של מיינד במדיטציה. לא איך לעשות מדיטציה. ננסה לראות מה אינו מדיטציה, ועל ידי כך נדע מהי מדיטציה. מתוך דרך השלילה נבין מה היא כן. אבל אם נניח מהי התשובה נגיע לדרך ללא מוצא.
מדיטציה היא לא התרגול של שום שיטה. אתם יודעים למה אני מתכוון: אנשים שיושבים ונהיים מודעים לגוף שלהם, לבהונות שלהם, לתנועות שלהם, כלומר אימון, אימון, אימון. גם מכונה יכולה לעשות זאת.
לכן אף שיטה לא יכולה לחשוף את היופי והעומק של הדבר המרהיב הזה שנקרא מדיטציה.
מדיטציה היא לא ריכוז - כשאתם מתרכזים או מתכוונים להתרכז, בהתרכזות עצמה יש את הצופה והנצפה.
אם כן: לא דרכים, לא שיטות, לא ריכוז. מיינד שמבין מהי מדיטציה נהיה שקט מאוד באופן טבעי. במצב זה אין צופה, אשר השיג איזו מידה של שקט. בשקט הזה יש את הסוף של המיינד הנובע מהעבר.
אם לא תעשו זאת בחיי היומיום שלכם לא תבינו את הפלא, את היופי הבלתי רגיל של זה. אם תעשו את זה רק כדי לחזור על מה שהדובר אמר - עדיף שלא תעשו זאת בכלל. כי אז זו תהיה תעמולת שכנוע עצמי. וזה שקר.
כשהמיינד שלם בסדר המושלם הזה, סדר מתמטי, והסדר הזה קורה בטבעיות, מגיעים אל ההבנה מהו הסדר של חיי היומיום. אז המיינד הופך שקט בצורה בלתי רגילה. לשקט הזה יש מרחב עצום. זה לא השקט של חדר קטן או השקט של 'סוף הרעש'. זהו מיינד שהבין את כל המורכבות של היקום, האהבה, המוות, החיים, היופי של השמים, העצים, האנשים. אתם יודעים, היופי שהגורואים הדתיים שלכם שללו. לכן אתם משמידים את העצים שלכם, את הטבע.
כשהבנתם את כל זה, אתם יודעים מה קורה בשקט הזה. אף אחד לא יכול לתאר זאת. מי שיתאר את השקט לא יודע מה הוא. זה מה שעליכם לגלות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אוהבי קרישנמורטי התאחדו
|
|
|
|
|
|
|
20 שנה אחרי מותו, התנועה התיאוסופית וקרן קרישנמורטי מכבדת את אחד מגדולי המורים הרוחניים שחיו ביום עיון מיוחד. מומחים מתאספים לדבר על יישום התפיסה החינוכית של קרישנמורטי, על החיים כמדיטציה ועל משמעותו של קרישנמורטי עבורם. בין המרצים: אברהם אורון, ד''ר ג'רי אונגר ושושנה ואפרים גולדשמיד. בין ההרצאות ישולבו קטעי קריאה בליווי נגינה. פרטים אצל אביגיל ברג 052-2772149.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
