 |
/images/archive/gallery/567/609.jpg עכשיו שומעים יותר טוב, אחותי
firepile, Flickr  |
|
|
|
|
| מה עדיף, מישהו שמאוהב בך עד כלות או מישהו שרוצה ממך רק סקס? מהי בעצם אהבה אפלטונית? תומר פרסיקו ממשיך בחקירותיו הנועזות. שבוע האהבה בערוץ הניו אייג' |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
תומר פרסיקו
8/8/2006 14:54 |
|
|
|
|
|
|
|
כולנו מכירים את המושג "אהבה אפלטונית". בימינו נהוג לכנות ידידים המתנזרים ממין "אפלטונים", ואהבה אפלטונית, נבין מכך, היא אהבה ללא מין. אך אם נבדוק מה כותב אפלטון עצמו על אהבה, נגלה כי כלל לא כצעקתה. אפלטון אמנם לא חשב שיש להקדיש זמן מיותר לתענוגות הבשר, אבל גם כאשר הוא מדבר על זוג האוהבים האידיאלי הוא לא פוסל אפשרות שהם יקיימו יחסי מין. "אהבה אפלטונית", כפי שנראה, אינה מסתכמת בתיחום חיי המין של האדם – מה שהופך את אהבתם של האוהבים לאהבה אפלטונית איננו מימושה הגופני, אלא ההתפתחות הרוחנית שהם זוכים לה מכוחה של אותה אהבה, שכן האהבה האפלטונית היא בראש ובראשונה אהבה של הפרייה רוחנית הדדית בין בני הזוג.
 |
| אהבתי, ואהבתי לאהוב |
|
הייתכן שאהבה היא פתח אמיתי למשהו אחר? אפשרות לחריגה ממשית מהסדר הקיים? גאולה אולי? |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
ביוון העתיקה אהבה היתה נושא רציני, שראוי לא רק להתפלסף עליו, אלא גם להלחם למענו. את כוחה הנורא של האהבה (והקנאה הבאה בעקבותיה) הנציחו היוונים במיתוס של מלחמת טרויה, שנגרמה כידוע בשל חטיפת הלנה היפה. אך האהבה היתה בשביל היוונים הרבה יותר מרגש מסוכן: מאז אפלטון היא היתה מרחב נוסף, עיקרי, בו מתחולל המאבק על נפשו של האדם. הפילוסוף מישל פוקו טען שאצל אפלטון מסתמנת חריגה יוונית מהדיבור על אהבה בהקשר של חיזור ומעמד חברתי, לדיבור בה בהקשר של "דאגה לעצמי" (כלומר הדאגה לדעת את העצמי) וכקשר אל האמת. אצל אפלטון, לדעת פוקו, אנחנו מוצאים את התיאור הראשון בספרות הקדומה למה שאחרי כן יכונה "המאבק של הנפש" – הוא היה הראשון שסימן בברור את האהבה כאחד משדות הקרב בהם על האדם להתמודד בדרכו אל האמת: באהבה יש סיכוי אמיתי לגעת במציאות האלוהית, וכמובן סיכון אמיתי להידרדר אל השאול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
פילוסופים אקטיביים
|
|
|
 |
|
|
|
אפלטון דן באהבה בין בני הזוג
באופן מרוכז בדיאלוג "פיידרוס" (חיבוריו של אפלטון כתובים כדיאלוגים בין מורו, סוקרטס, לבין אנשים אחרים). בדיאלוג נישאים נאומים הנוגעים לאהבה, ובעיקר מתקיים דיון באשר לחכמת הבחירה של הנער במאהבו.
כידוע, ביוון העתיקה היה מקובל מאוד שגבר מבוגר יקח נער מתבגר ו"יחנוך" אותו. מערכת היחסים ביניהם היתה כוללת לימודים של סייף, מקצוע כלשהו, במקרה הטוב גם פילוסופיה, וכמובן – מין (תמיד כאשר המבוגר היה ה"אקטיבי"). הנער גם היה מתלווה לחונכו בעיסוקיו וכך רוכש מעמד חברתי, אבל לבד מזה היה הגבר נשוי והקים משפחה – ולכן אין לראות מוסד חברתי זה כהומוסקסואליות כפי שאנחנו מבינים אותה כיום. לסוקרטס עצמו היה נער שכזה ושמו אלקיביאדס.
בכל אופן, ב"פידרוס" מנסים המתדיינים, סוקרטס ופידרוס, לענות על השאלה למי עדיף לנער המחוזר להיעתר: האם לאדם שמאוהב בו מאוד, או דווקא לזה שאינו אוהב אותו במיוחד, ומבקש למסד עמו מערכת יחסים פשוטה של תן-וקח, כלומר, סוג של יזיזות. שני הנאומים הראשונים בדיאלוג מכוונים לשכנע את הנער לבחור דווקא באדם שאינו מאוהב בו, אלא מעוניין בקשר שמבוסס על חליפין פשוטים: מין תמורת ידע. תחילה פידרוס משמיע באזני סוקרטס נאום אשר מונה באזני הנער הדמיוני את מגרעותיו של האוהב, כפי שכולנו מכירים אותן: האוהב הוא קנאי, רכושני, רכלני, הפכפך, בוגדני, פרנואיד - ומעל לכל, קובע פידרוס, המאהב הוא פשוט חולה – משוגע. ברור ששום רווח לא ייצא מהתחברות עם גברים שכאלה, ועל כן הנער נקרא על ידי פידרוס להעדיף על פניהם, כחונכים, את אלו שאינם מאוהבים בו. סוקרטס גם הוא נושא נאום, וחוזר בשינויים קלים על עיקרי דבריו של פידרוס: האוהבים הם פשוט משוגעים, ולכן כדאי מאוד להתרחק מהם.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/567/615.jpg
יזיזים.  |
|
|
|
|
|
|
|
|
להיות מאוהב זה להיות מכור
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו מכירים דוגמאות כאלו מחיינו: האהבה מעבירה אותנו על דעתנו. אנחנו מאוהבים, וכל החיים הופכים למירוץ מטורף, חדגוני ושטחי אחרי מושא אהבתנו: בין אם נתאהב באדם, מדינה או קבוצת כדורגל, הלהט המאוהב יבער בנו ולא ייתן לנו מנוח. אם ננקה מעינינו לרגע את האידיאליזציה שנותנת התרבות בה אנו חיים להוויה מסוג כזה, נראה בברור שמאוהבות חמורה, פנאטית שכזו היא אינה יותר מכלא מריר, וההתרגשות שהיא מביאה לנו אינה שונה הרבה מזו הבאה בעקבות שימוש מופרז בסמים מעוררים. לכך גם דומה ההתמכרות שלנו לאהבה, וגם תהליך הגמילה ממנה לא פחות קשה וכואב. היוונים ראו באהבה שכזו סכנה גדולה לבריאותו הנפשית של האדם (ראו מאמרי על אפיקורוס), ועל כן פידרוס וסוקרטס ממליצים להתרחק מאדם שכך אוהב.
האם אכן אין ערך באהבה? חס וחלילה. ישנה גם אהבה אחרת, וסוקרטס ממהר להציג אותה. על כך בפעם הבאה.
(הציטוטים מתוך התרגום של י"ג ליבס, "כתבי אפלטון", בהוצאת שוקן).
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
