 |
/images/archive/gallery/597/852.jpg זן קאמיקזה
 |
|
|
|
|
| רושי סאמה היה טייס קאמיקזה שהמלחמה נגמרה לו לפני שהספיק להתרסק על ספינה אמריקאית. הוא החליט להתאבד על זן. ירון כהן מסיים את הטרילוגיה היפנית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ירון כהן
25/9/2006 10:57 |
|
|
|
|
|
|
|
האראדה טאנגן רושי הוא ראש המנזר בבוקוקו-ג'י. כולם קוראים לו רושי סאמה. בוקר אחד הוא מגיע לאולם המדיטציה ורואה שאני יושב בתנוחה לא נכונה לגמרי.
 |
| ברוכים הבאים למאורת הדרקון |
|
אי אפשר להשאר רדום אחרי חבטה ממקל הקיוסאקו, ולא מתוח אחרי אמבט חם |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
התנוחה שיושבים בה בשעת מדיטציית הזאזן היא תנוחה מאוד מדויקת. הוא נוע קלות בכתפי והפתעה מוחלטת מתחיל לפסל אותי כאילו הייתי פלסטלינה בידיו של ילד. הוא מקפל אותי קדימה עד שהראש שלי נוגע כמעט ברצפה. אחר-כך הוא מרים אותי אט אט עד לזווית הנכונה ואז הוא מסדר את הראש והסנטר שלי. שהוא מסיים הוא לוחש פרפקט, פרפקט. יש דרך מדויקת לשבת זאזן, אומר רושי סאמה במעשיו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
האראדה טאנגן רושי, טייס
|
|
|
 |
|
|
|
סיפורו המיוחד של האראדה טאנגן רושי, הלא הוא רושי סאמה, מתחיל בשנות העשרים של המאה העשרים. הוא מספר שאמו הקריבה את חייה למענו. הרופאים אמרו לה שהלידה מסוכנת והיא תמות אבל לא עניין אותה כלום היא רצתה להעניק חיים לילד שהיא נשאה בקרבה תשעה חודשים. אחרי הלידה היא מתה. רושי סאמה מספר שהוא תמיד רצה למות בשביל משהו גדול. הוא התגייס לצבא היפני בזמן מלחמת העולם השנייה והתנדב ליחידת הקאמיקזה. טייסי הקאמיקזה המתאבדים אומנו במיוחד להתרסק עם מטוסיהם על ספינות ובסיסים אמריקאיים. משהו סטייל בן לאדן. רושי סאמה ראה את כל חבריו מתרסקים אחד אחרי השני. צחוק הגורל הוא שכשהגיע תורו להתרסק הסתיימה מלחמת העולם השנייה. בקיצור הוא נשאר עם האות השביעית של האלף בית ביד.
סיטואציה כזו השאירה אותו עם כמה שאלות פתוחות שבערו בקרבו כמו למה? בשביל מה? מה זה הטמטום הזה? מה עושים עכשיו? מהי משמעות החיים? הוא פגש את המורה שלו זן מאסטר האראדה רושי, ושפך את ליבו ומר גורלו בפניו. זן מאסטר האראדה רושי אמר לו שיש לו פתרון בשבילו, אבל האם אתה מוכן לתת את החיים שלך בשביל זה. רושי סאמה ענה שכן (להערכתי, הוא ענה לו אני מוכן להתרסק על זה). מאותו יום, כלומר לפני למעלה מחמישים שנה, הוא נזיר זן. ארבעים שנה שהוא נמצא פה, בבוקוקו-ג'י. רושי סאמה מספר שכשהוא היה נזיר צעיר מקלות הקיוסאקו היו נשברים על גבות התלמידים ועפים ופוגעים בתקרה.
כשהוא הגיע לבוקוקו-ג'י הוא ביקש מתושבי העיירה אובמה לא להביא אורז לבן, סאקה (משקה אלכוהולי יפני) או נשים: הוא אוכל אורז חום לא שותה אלכוהול ולא מתחתן.
רושי סאמה הוא זן מאסטר קול לגמרי. בוקר אחד אני הולך במסדרון והוא מולי. לפתע הוא קופץ מין קפיצה משונה ומניף את ידיו בצורה מוזרה. אני מחייך אליו וקד קידה מבלי להבין בכלל למה הוא התכוון. יותר מאוחר אני שם בטעות של טירון את הנעליים שלי במקום שאמורות להיות מונחות הנעליים שלו. יוליאן מגרמניה קורא לי ומסביר לי על הטעות. כשאני בא לתקן כבר קצת מאוחר רושי סאמה כבר עומד שם. אנחנו מחליפים חיוכים. הוא מדבר מעט ביפנית עם אחד הנזירים והולך. ג'ון, נזיר זן אמריקאי בא להסביר לי. הוא אומר שאני לא הולך כמו שצריך ללכת במנזר זן. כשהולכים פה צריך להניח את הידיים בתנוחת שאשו: כלומר יד ימין באגרוף מונחת על הבטן ויד שמאל מונחת עליה. הליכה כזו מקרקעת אותך חזרה לרגע ההווה כמו שאומר פתגם הזן הידוע "לא לחלום". כשאני מספר לו על מה שקרה בבוקר. הוא אומר לי שרושי סאמה פשוט חיקה את האופן שבו אני הולך בצורה קומית ומוגזמת. כמובן זהו שיעור שייזכר לנצח גם מחוץ למנזר שהולכים לא לחלום רק ללכת. כמובן שידעתי זאת אך אין כמו תזכורת תיאטרלית טובה. אכן שרושי סאמה אוכל איתנו כולם קצת יותר בשקט מן השקט הרגיל, יותר במודעות להווה. רושי סאמה הוא כמו תמרור "הווה לפניך – היה מודע".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
טקס תה
|
|
|
|
|
|
|
כל שבוע ביום החופשי מעבודה יש טקס תה בבוקוקו-ג'י. אנחנו מתיישבים בשתי שורות בהונדו האולם המרכזי של המנזר. בראש יושב רושי סאמה בגלימת זן אפורה ומסורתית עם שרוולים רחבים. הטקס נערך בשקט מוחלט. בקצה החדר ישנו שולחן קטן ועליו מונחות עוגות בצלחות קטנות. שני נזירים מקציפים תה יפני ירוק במברשות שדומות למברשות גילוח מהדור הישן. שני נזירים מחלקים עוברים בין כולם בהליכה איטית וטקסית ומחלקים את העוגות. הנותן והמקבל קדים קידה. אח"כ מחלקים את התה. המחלק הראשון מניף את הכוס מאזור חזהו והלאה וקד קידה. הוא הולך לעבר רושי סאמה קד קידה ונותן לו את כוס התה. רושי סאמה קד בחזרה ומחייך. כך עוברים המחלקים בין כל האנשים. כשהאדם משמאלך מקבל את כוס התה הוא מניח אותה לימינו והוא ואתה קדים קידה יחדיו. לפני ששותים מהתה אוחזים את הכוס ביד שמאל ומסובבים את הכוס ביד ימין שלוש פעמים עם כיוון השעון. שכולם מסיימים המחלקים עוברים ואוספים את הכוסות עם קידות כמובן. הכל מתנהל בשקט מוחלט מה שיוצר ביחד עם הגן היפהפה שבחוץ באווירה קסומה להפליא. איזה יופי לשבת במדיטציית תה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שיעור זן
|
|
|
|
|
|
|
לאחר טקס התה רושי סאמה נותן באופן קבוע שיחה לכל התלמידים. בשיחה הראשונה שנכחתי בה רושי סאמה התחיל ואמר אם החלטת בנחישות להשלים משימה כל שהיא, השלמת אותה. אם לא החלטת בנחישות להשלים אותה, לא השלמת. תוך כדי שהוא אומר "אני אמיתי אחד", עושה רושי סאמה עיגול באוויר עם המניפה הסגורה שבידו. איו דבר כזה פנים וחוץ. עשו רק דבר אחד. תרגלו מדיטציה מכל הלב. אל תתרגלו כדי להראות את עצמכם לאחרים. אנחנו מתרגלים ללא אגו, בריקנות מהאגו. תרגלו מדיטציה מכל הלב. אפילו השיער שלנו משמש כדרך לקשט את עצמנו ולהבדיל את עצמנו מאחרים כדי להרגיש מיוחדים. אני כולי תפילה שבעזרת החן של כל הדברים ביקום כולכם תהיו מוארים.
ככל שאני מקשיב לשיחות של רושי סאמה אני מבין שהוא בעצם מלמד דבר אחד. הדבר שחוזר בשיחותיו של רושי סאמה הוא שהאני והאחרים זה לא שני הפכים, פנים וחוץ אינם הפכים, יש רק אני אמיתי אחד, המעגל האינסופי, האחדות. המעגל שעושה רושי סאמה עם המניפה שלו אומר יותר מאלף הרצאות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למה אתה מסתרק מול הקיר למרות שאתה קירח?
|
|
|
|
|
|
|
מורי הזן פיתחו שיטה שבה הם שואלים את התלמיד מין שאלה או חידה לא הגיונית והתלמיד חושב עליה תוך כדי המדיטציה וצריך לבוא ולענות להם את התשובה בראיון אישי. שאלה זו נקראת ביפנית קואן. מטרתו של הקואן ליצור קצר בתודעה של התלמיד ולקחת אותו מעבר לחשיבה ההגיונית, הרציונלית והלוגית. הרבה פעמים הקואן מסמל בצורה נסתרת שאלה פילוסופית או שהוא מבטא אמת אוניברסלית עמוקה שהתלמיד צריך לחוות ולהבין באופן אישי ופנימי ולא דרך הראש. לכן אפשר לענות את התשובה הנכונה לכאורה אבל המורה לא מתעניין במילות התשובה אלא במי עונה את התשובה. לכן מי שיענה תשובה שהוא קרא בספר המורה ינפנף באדיבות. ידע מיד שניה אין ביכולתו לשחרר אותנו. אחד מהקואנים המפורסמים ביותר הוא מה הקול של מחיאת כף יד אחת? קואן מפורסם נוסף שרושי סאמה נוהג לשאול הוא האם לכלב יש את טבע הבודהא? התשובה היא מו (כמו שפרה עושה). קואנים נוספים הם מהו הצבע של הרוח? ואיך נראו הפנים שלך לפני שנולדת? מורה הזן הקוריאני סואנג סה פיתח קואנים מודרנים כגון למה אתה הולך וסוחב את הגופה הזו אתך? או מי הוא האדון של התודעה והמחשבות שלך? אני החלטתי גם לפתח כמה קואנים מודרניים. אתם מוזמנים לפתור.
מהו הקול של מחיאת כף יד אחת עם השניה?
האם לבודהא יש את טבע הכלב?
איך אתה יכול ללכת קדימה בלי לקחת את הגוף אתך?
על מה אתה חושב שמצמידים לך אקדח לפרצוף?
למה אתה מנסה להתייבש בתוך המים?
איך אתה מתקן מנוע בלי לנגוע בו?
למה אתה שותה מים ונהיה יותר צמא?
איך אתה משתחרר מאזיקים שאתה לא כבול בהם?
למה אנחנו דופקים את הראש בקיר שהדלת נמצאת רק מטר אחד מימין והיא עוד פתוחה?
כשכל הגוף פצוע למה אתה דואג שהגבות יישארו בריאות?
למה אתה מסתרק מול הקיר למרות שאתה קירח?
למה אתה מבשל את הירקות במכונת כביסה בלי להדליק את האש בטלוויזיה?
למה שריטה במכונית מטרידה אותך שכל המנוע דפוק?
למה הבגדים שלנו לובשים אותנו?
למה אתה מנסה לראות את הנוף דרך הקיר?
איך אפשר להדליק את הגפרור עם הסיגריה?
האם אפשר להגיע להארה ברברס?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ירון כהן
| /images/archive/gallery/546/840.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ירון כהן למד ותרגל מדיטציה במנזרי זן ביפן, ויטנאם והונג קונג ובמנזרים בודהיסטיים בתאילנד, לאוס וקמבודיה. כיום הוא מלמד יוגה ומדיטציה, בעיקר בהודו. לאתר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
