 |
/images/archive/gallery/623/080.jpg איש פקינג, תגלית של פייר טייאר דה שרדן
 |
|
|
|
|
| פייר טייאר דה שארדן, כומר ישועי מרדן, האמין באבולוציה הרוחנית של העולם: התפתחות המינים נועדה ליצור את התודעה האנושית, וגם היא לא המילה האחרונה. הוותיקן ניסה להשתיק אותו |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שחר שילוח
29/10/2006 9:40 |
|
|
|
|
|
|
|
העולם הנוצרי כותש ללא הרף בסוגיית לימודי אבולוציה או לימודי בריאה בבית הספר. גם אצלנו לפני כמה שנים חרב הסרת הכשרות ריחפה מעל מכסי מעדן חלב לילדים שקושטו בדינוזאורים. דינוזאורים, כמו גם גרסאות בטא של גזע האדם, אינם משתלבים כידוע בסיפור בן שבעת הימים. או שכן?
יש המאמינים בסיפור הבריאה כפי שהוא מופיע
בספר בראשית. הבמאי הגדול שיושב שם למעלה יצר בשבוע אחד עולם מושלם, כולל איש ואשה וכל מה שנחוץ להם. דארווין הרגיז כמה אנשי דת כשאמר שאנחנו לא הרבה יותר מתוצאה של שרשרת מוטציות שבמקרה התאימו לתנאי סביבה מסוימים. אחרים, כמו פייר טייאר דה שארדן, האמינו במעין גרסת ביניים: אבולוציה לפי תכנית אלוהית.
פייר טייאר דה שארדן היה כומר צרפתי ישועי, פליאונטולוג (חוקר מאובנים) ופילוסוף. כפליאונטולוג היה אחד ממגלי "איש פקינג", אב קדום של כולנו, ממשפחת הומו ארקטוס, ששרידיו התגלו בסין. איש פקינג, כשנפח את נשמתו הקצת-קופית, לא יכול היה להעלות במוחו הפרימיטיבי את האפשרות שדווקא כומר קתולי יהפוך אותו לידוען. כפילוסוף, טייאר השתמש במושגים כמו נקודת אומגה וה"נואוספירה". הרעיונות הללו הסבירו לדעתו את ההשתנות הבלתי נפסקת של היקום, כדור הארץ, כל היצורים החיים - ובעיקר האדם. בדומה לתפיסות המסורתיות שמתבססות על התנ"ך, גם לפי תפיסתו של טייאר האדם הוא נזר הבריאה. כל יתר העניינים עובדים קצת אחרת.
איך כומר קתולי חי בשלום עם הענף המדעי שנראה כבלתי מתיישב בעליל עם אמונתו? טייאר בחר לנטוש את הפרשנות המילולית של סיפור הבריאה כפי שהוא מופיע בספר בראשית, וביכר פרשנות סמלית. הממסד הקתולי לא אהב את זה, והותיקן אסר על פרסום כתביו, נלחם במחבר גם לאחר שמת.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/591/830.jpg
פייר טייאר דה שארדן |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
אש בעצמותיו
|
|
|
 |
|
|
|
נשמת המדען של טייאר התפתחה בו עוד מילדות. בבית המשפחה הגדוש בילדים (הוא היה הרביעי ביניהם) אביו הנהיג תצפיות בטבע ואסף אבנים, חרקים וצמחים. איש הדת התפתח בתוכו הודות לאמו של טייאר ששלחה אותו ללימודים בקולג' קתולי. בספר "אבולוציה יצירתית" העוסק בפילוסופיה של האבולוציה, שחיבר הפילוסוף היהודי צרפתי אנרי ברגסון, היוצא דופן בעצמו, היה לדברי טייאר הזרז שליבה את האש שכבר החלה לבעור בלבו. ב-1911 הוא נשבע לכמורה, בלי שום אמביוולנטיות שתציק לו יותר מדי. אלוהים של טייאר נמצא בפרטים הקטנים, הגדולים וגם באלה שהכנסייה לא אוהבת אבל דארווין כן.
לאחר ההסמכה לכמורה טייאר עבד כפליאונטולוג במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפאריס והתמחה בפליאונטולוגיה של המין האנושי. מאוחר יותר המשיך ללמוד בסורבון והרחיב את ידיעותיו בבוטניקה, גיאולוגיה, וזואולוגיה.
כשהיה בן 33 פרצה מלחמת העולם הראשונה והכומר המדען שירת כחייל. המלחמה עוררה בו השראה שבאה לכדי ביטוי במכתבים ששלחת לאחייניתו מרגריט. המלחמה, כתב לה, היא מפגש עם המוחלט.
ב-1926 – היתה זו כבר הפעם השניה עבורו – טייאר נסע לסין, על תקן של גיאולוג, ונשאר בה למשך שנים רבות. שם החל ליצור את עבודתו החשובה ביותר, ספרו "התופעה האנושית" (Le Phénomène humain). בספר טייאר כותב על היקום החומרי, מהבריאה עד התפתחות הנואוספירה - ועד לחזון נקודת האומגה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תכנית-על כתובה מראש
|
|
|
|
|
|
|
בניגוד לדארוויניזם, שתופס את האבולוציה כהתפתחות מקרית, מכניסטית שבה המתאים לסביבה שורד ומתרבה, טייאר חשב שאמנם ישנה אבולוציה, אבל מכוונת. היא כוללת את החד תאיים, את כדור הארץ, את מערכת השמש ואת היקום כולו. התפיסה נקראת אורתוגנסיס, ולפיה המינים משתנים ומתפתחים באותו כיוון בהתאם ל"תכנית על" כתובה מראש. האבולוציה מתכווננת אל "האחדות הסופית". כוח שמצוי במינים או מחוץ להם מניע אותם להשתנות ולהגיע למטרה הנשגבת: "נקודת אומגה" (אומגה היא האות האחרונה באלף-בית היווני, ובעלת קונוטציה למימרתו של ישוע: "אני האלפא והאומגה"). במרכזו של היקום המתפתח הזה עומד האדם, שהוא נושא הלפיד בתהליך ההתמרה שעובר כוכב הלכת שאנו חיים עליו, ששיאו יהיה הגעה לאלוהות.
לתהליך שלושה שלבים: שלב החומר הדומם, הגיאוספירה; מהם התפתחו החיים הביולוגיים, הביוספירה; ומעליהם הנואוספירה ("נוס" ביווונית הוא שכל, או הכרה) הרמה של התודעה האנושית. טייאר האמין שככל שרמת המורכבות הצורנית של החומר עולה, מתרחשת קפיצת מדרגה איכותית מבחינת התפתחות התודעה. האדם הוא כרגע חוד החנית התודעתית של היקום החומרי כולו, ואף הוא עתיד להתפתח.
טייאר האמין שבסופו של דבר תיווצר תודעה אנושית כוללת, של אחדות מושלמת, מתוך יחסי גומלין בין תודעותיהם של כל בני האדם. הנואוספירה מקבילה לקליפת המוח האנושית, שבה נמצאים המרכזים הגבוהים והפחות פרימיטיביים של המוח, אלה שמבצעים עיבוד מידע מורכב ואחראים על רגשות. הספירה הזאת היא מעין רשת משותפת של מודעות, רעיונות ומחשבות שבני האדם יחלקו ביניהם. היום, כשקוראים את הדברים האלה מתוך חלון אינטרנטי, אולי הרעיון של תודעת-על משותפת לא נשמע רחוק במיוחד.
השאלה המרכזית שעלתה היא האם המשימה שהחל בה ישוע הושלמה כאשר נצלב או האם המין האנושי אמור לקדם את משימתו של ישוע דרך תהליך האבולוציה. טייאר סבר שהמין האנושי יכול להביא את עצמו לכדי שלמות צעד אחר צעד במשך תקופה ארוכה. זה סתר את התפיסה הנוצרית המסורתית שלפיה בני האדם נגאלים באמצעות פעולה אחת בלבד של חסד אלוהי.
טייאר האמין שפסגת האנושות תהיה הכריסטוגנסיס. הוא אמר ש"דת שאמורה להיות נחותה מהאידיאל האנושי שלנו, לא חשוב באילו נסים היא מוקפת, היא דת אבודה". מיותר לציין שבוותיקן לא חיבבו הצהרות מהסוג הזה. יש לו מזל שנולד אחרי תקופת האינקוויזיציה.
מעניין שתיאורית האורתוגנסיס התמוטטה במידה רבה בשל עבודתם של פליאונטולוגים כמו טייאר עצמו. חקר מאובנים ושרידים אחרים הראה שאין דפוס קבוע המסביר את המורכבות של מינים שונים. תיאוריית הברירה הטבעית דחקה הצידה את האורתוגנסיס, אבל לא דחקה את טייאר מהשיח בדבר האבולוציה.
טייאר לא הפסיק לצאת למסעות, לחפור באדמה, להגות ולכתוב. במשך השנים שעשה בסין הוא תרם רבות להתמסדות רשת בינלאומית של פליאונטולוגיה של האדם. אבל, לא היתה זאת התאווה למציאת עצמות קדומות שהביאה אותו אל המזרח הרחוק. שנה אחת לפני כן ראש המסדר הישועי ציווה על טייאר להפסיק ללמד בצרפת ולחתום על הצהרה שבה יחזור בו מדבריו השנויים המחלוקת בקשר לחטא הקדמון. במקום לעזוב את המסדר הישועי טייאר עזב את ארצו ונסע לסין. הוא הוגלה, במילים אחרות. הנסיעה לא פתרה את המחלוקות של טייאר עם הכנסייה, למעשה הן נמשכו גם לאחר מותו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/623/072.jpg
טייאר דה שרדן וידידו בסין |
|
טייאר דה שרדן וידידו בסין |
|
|
|
|
|
|
|
לא כשר
|
|
|
|
|
|
|
ב-1937 טייאר נוסע לארצות הברית ומקבל את מדליית מנדל מאוניברסיטת וילהנובה במהלך קונגרס שהתקיים בפילדלפיה. הוא נושא שם נאום על אבולוציה ועל ייעודו של האדם. דבריו גורמים לעיתון הניו יורק טיימס להציג אותו כ"הישועי שאומר שהאדם נוצר מהקופים". ימים ספורים לאחר מכן הוא אמור היה לקבל תואר דוקטור של כבוד מהאוניברסיטה הקתולית של בוסטון. כאשר הגיע לפגישה נאמר לו שהאירוע בוטל.
ב-1962, טייאר היה אז מת לחלוטין כבר שבע שנים, ה"הלשכה הקדושה" של הכנסייה הקתולית גינתה את עבודותיו. נאמר עליהן שהן מלאות סתירות וטעויות שפוגעות בדוקטרינה הקתולית. ראשי הכנסייה פנו בקריאה לכל אנשי מוסדות הדת שלה, לראשי סמינרים ולנשיאי אוניברסיטאות "להגן על המחשבה, בעיקר של הצעירים, מפני הסכנות שטמונות בעבודותיו של טייאר דה שארדן ושל ההולכים בדרכו." למרות זאת כתביו של טייאר המשיכו להתגלגל בין ידיהם של ישועים, תיאולוגים ומלומדים אחרים.
ב-1981 יצאה הודעה מהוותיקן שלמרות הצהרות שונות של חברי כנסייה שנאמרו ביובל המאה להולדתו של טייאר, הצהרת הכנסיה מ-1962 עדיין בתוקף. טייאר לא כשר.
למרות מאמצי הכנסייה קמו לתפיסת נקודת האומגה ממשיכים, גם בקרב אנשי דת. ג'ון דיוויד גרסייה
, מייסד "החברה לאתיקה אבולוציונית" תיאר במדויק ב-1971 לאן צועדת האנושות. לא רק שיתפתחו האינטליגנציה והמוסר שיביאו אותנו בסופו של דבר אל נקודת האומגה, יותר מכך – יצירתיות היא היא מטרתה של האנושות. היצירתיות היא שילוב של מוסר ואינטליגנציה והיא חשובה יותר מן האושר. הוא דחה את הרעיון שהמטרה היא צמיחת האושר ואף אמר שאם אדם צריך לבחור בין צמיחת האושר לצמיחת היצירתיות עליו לבחור באפשרות השניה. לטאייר הייתה השפעה עצומה על תורות אבולוציה רוחניות כמו זו של קן ווילבר, אדגר מיטשל או רופרט שלדרייק.
לעומת גרסייה היו מי שאמרו שהתיאוריה של טייאר היא שטות מוחלטת. סטפן ג'יי גולד, אדם שעיסוקיו המדעיים מקבילים לאלה של טייאר, הוא דוגמה לאחד מהם: "בני האדם אינם התוצאה הסופית של תהליך אבולוציוני צפוי, אלא חיבור קוסמי אקראי, ענף זעיר בשיח העצום של החיים, שאם ייזרע מחדש, קרוב לוודאי שאותו ענף קטן לא יצמח עליו מחדש". במילים אחרות, מה שאומר גולד זה, אנחנו לא יותר מאשר מקרה חד פעמי וחסר חשיבות לקיומו של היקום.
פייר טייאר דה שארדן נפטר ב-10.4.1955. ימים ספורים לפני מותו אמר: "אם לא טעיתי בימי חיי אני מתחנן לאלוהים שייתן לי למות ביום ראשון של חג הפסחא". יום מותו אכן היה יום ראשון של חג הפסחא.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
