 |
/images/archive/gallery/635/129.jpg לאמה אולה נידהל.
 |
|
|
| כרוניקה של מוות ידוע מראש |
|
| לאמה אולה נידהל כבר שנים מסתובב בעולם ומלמד אנשים איך למות מתוך מודעות. בסוף החודש הוא יגיע לישראל כדי ללמד את מדיטציית הפהווה הבודהיסטית |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אורי שוורץ
14/11/2006 12:03 |
|
|
|
|
|
|
|
מה יוכל להיות משמעותי יותר מללמוד כיצד "למות" במודעות, כך שבעת המוות נשוגר על טייס אוטומטי למצב של שחרור ואושר עילאי? מה יוכל להיות טוב יותר מלאבד את הפחד ולהתמסר לצמיחתו המוחלטת של הפוטנציאל שלנו, למען תועלת כולם?
פהווה, "מיתה במודעות" בטיבטית, הוא תרגול שנועד ליישום ברגע המוות, ללמוד למות במודעות, ולהעביר את המודעות ברגע המוות למצב של אושר עילאי. מדובר בקורס בן חמישה ימים, בו מודטים כ-9 שעות ביום, שלוש פעמים במהלך היום (כ-3 שעות בכל פעם).
בקורס לומדים לשגר את התודעה החוצה מקודקוד הראש לשדה כוחו של בודהא אדום המכונה "אור ללא גבול" (טיבטית: אופמה). במפתח הנדיר
הזה ניתן להשתמש ברגע המוות ולהגיע לאחר אין סוף תקופות חיים לרמה של שחרור ממנה אין עוד נפילה.
תרגול הפהווה הוא האחרון מבין שש היוגות (תרגולי האנרגיה) של נַרוֹפָּה, ואחד הלימודים העמוקים ביותר בבודהיזם הטיבטי. זוהי שיטה ישירה ביותר הכוללת תרגילי הדמיה ושימוש במנטרות.
אצל אנשים המתרגלים את הפהווה יופיעו שלושה סוגי סימנים: סימן חיצוני (פיזי) בקודקוד הראש, מעין פתח קטן הנראה כחתך קטן או כטיפת דם. סימן פנימי שיבוא לידי ביטוי בהיטהרות שחווה המשתתף. ולבסוף, הסימן הסודי, הבא לידי ביטוי בכך שסוגים מסוימים של פחד, חוסר-פתיחות ובעיות פנימיות מסוימות, פשוט נעלמים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מרגישים כאילו צפים על המים ומזילים ריר מהפה ומהאף
|
|
|
 |
|
|
|
מתוך "הבארדו של המוות וההיוולדות מחדש":
"כשהגוף אינו מסוגל עוד להחזיק את התודעה – בא המוות. המוות נראה שונה, אם מתים לאט – כמו מאיידס או סרטן, או אם הגוף מתפוצץ לחתיכות עקב דריכה על מוקש או תאונה במהירות גבוהה. כך או כך, התהליך שמתרחש זהה. בין אם זה קורה בן-רגע או במשך פרק זמן ארוך יותר – האנרגיה, שהיתה רגילה להיות מפוזרת בכל הגוף, נעה תמיד אל עבר צירה הראשי. על פי הבודהיזם מונחת תעלת האנרגיה המרכזית בין נקודה הממוקמת במרחק שמונה אצבעות מאחורי הקו המקורי של תחילת השיער על קודקוד הראש ומסתיימת ארבע אצבעות מתחת לטבור. מצינור אנרגיה ראשי זה שבמרכז הגוף מסתעפים חמישה גלגלים שונים ל-72 אלף תעלות. בזמן תהליך המיתה נסוג תחילה הקשר עם החושים החיצוניים אל מרכז הגוף, ואז מתמוטטים חמשת הגלגלים אל תוך תעלת האנרגיה המרכזית.
"במהלך תהליך זה מאבדים תחילה כוח, מורגש לחץ על הגוף, ורשמים תחושתיים הופכים לא ברורים. אז מאבדים שליטה על היסוד הנוזלי, ומרגישים כאילו צפים על המים ומזילים ריר מהפה ומהאף. עקב כך מתייבשים, וקור חודר מהקצוות. עכשיו, קרוב למוות, הנשימה רדודה וקשה, והלא-מודטים מאבדים את יכולתם האחרונה לרכז את תודעתם. בהתאם לקארמה, הרשמים שנספגו במשך חיינו, יכול הכול להופיע: מהרגשות הנפלאים של משמעות השמחה שחוֹוים אחרי פְּהוֹוָה – עד למצבים של אובדן עצום עם פחד ותסכול. בסוף אנו נושפים שלוש נשיפות מאוד ארוכות – וזהו זה. אף שבמצב זה אנשים מוגדרים מתים, נמשך תהליך אנרגטי בתוך הציר המגנטי של הגוף במשך 20 עד 30 דקות.
"במדיטציה נחווה היסוד הזכרי כלבן והנשי – כאדום. בזמן שביליוני תאים עוצבו לגופינו האנושיים, נעה האנרגיה הלבנה כלפי מעלה, וכעת היא מרוכזת בערך במרחק שמונה אצבעות מאחורי קו השיער המקורי על קודקוד ראשנו. באותו זמן נעה האנרגיה האדומה כלפי מטה, וכעת נחה במרחק ארבע אצבעות מתחת לטבור, באמצע הגוף. בין שני קטבים אלה ממוקם הציר עם הגלגלים והתעלות שהוזכרו לעיל. אחרי שמפסיקים לנשום, במהלך 10 עד 15 הדקות הבאות, משחררת האנרגיה הלבנה את אחיזתה בקודקוד ראשנו ונעה כלפי מטה לכיוון הלב. בדרכה למטה נחווה אור בהיר נפלא, כמו מהירח – בעוד 33 רגשות, שבסיסם בכעס, נעלמים. רבים שומעים את קולה המתמשך של ההברה הַאנג, והזיכרון כה עז, עד שלעתים קרובות אנו רואים יצורים שמתו לפנינו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אפילו ללא גוף, בכל מקום שחושבים עלינו – אנו שם
|
|
|
|
|
|
|
"אחר כך עולה אור אדום מהנקודה הממוקמת ארבע אצבעות מתחת לטבור. ההרגשה מאוד חזקה, והאור הוא כמו שקיעת שמש עמוקה. בזמן שהוא נע מעלה לכיוון הלב, גם הפעם במשך 10 עד 15 דקות, שומעים רבים את התנודה העמוקה אָה. ברגע זה נעלמים ארבעים רגשות של היקשרות, ומרגישים שמחה שלא תתואר. כך מתמזגות 20 עד 30 דקות לאחר המוות שתי אנרגיות אלה במרכז חזנו, והכול הופך לשחור. בזמן שזה קורה, מתמוססים שבעה צעיפים הנובעים מבורות.
"אז מופיע אור קורן, מודעות על-אישית לחלוטין. אם אנו יכולים להחזיק במצב זה, נקראת המדיטציה "טוּגְדָם", כלומר התודעה תחומה בלב במצב שאינו מפריד את האמת הפנימית מן החיצונית. כאן היא פתוחה, ומהות בהירה ובלתי-מוגבלת מתפשטת לכל הזמנים והכיוונים; זוהי מודעותם של לאמות כמו קרמאפה. אם ניתן להחזיק בה, זו הארה אמיתית. כל הפרדה בין מרחב ואנרגיה - ובין עבר, הווה ועתיד - מתפוגגת.
"כל מי שאינו מסוגל להחזיק במצב זה מאבד את הכרתו. ספר המתים הטיבטי מציין תקופה של שלושה עד ארבעה ימים ללא הכרה לאחר המוות.
"כשאנו מתעוררים אחרי המוות, אנו מרגישים שמשהו אינו בסדר ביסודו. אולם, אפילו אם גופנו משומר, אנו נמנעים מלהסתכל עליו, ובמקום זאת מנסים להימלט. מצב זה מבלבל ביותר, מפני שאפילו ללא גוף, בכל מקום שחושבים עלינו – אנו שם באופן אוטומטי. גם האינטליגנציה שלנו הרבה יותר חדה מאשר כשהיינו בחיים, ואף שביכולתנו לקרוא את המחשבות של החיים, אנו לא יכולים לתקשר אתם. כשאנו מתיישבים על כיסא, אנשים מתיישבים עלינו; וכשאנו מדברים אליהם, הם פשוט עוזבים את המקום. למרות הסימנים הרבים כל כך, אין היצורים רוצים לדעת שהם מתים. אחרי שלושת ימי חוסר-ההכרה, מגיע שבוע שבמהלכו אנשים ממשיכים בתוך העולם הרגיל של חייהם הקודמים. אחר כך איש מהם אינו מסוגל עוד להימנע מלהיווכח בחסרונו של הגוף הפיזי. הכרה זו יכולה להתגבש כשאנו עומדים מול מראה ואיננו רואים השתקפות. חלק מוצאים עצמם הולכים על חול דק מבלי להשאיר כל עקבות, ואחרים, שמים אולי את ידיהם במים רותחים, ולא נכווים. ברגע זה התודעה יודעת: "אני מת כעת, אין לי גוף עוד". ההלם הוא כה קשה, שאנו מאבדים את ההכרה בשנית.
"כשאנו מתעוררים שוב, התקדמה כבר התודעה לתוך מצב חדש. כאן נפסק הזרם המשותף של פני-שטחה של מודעותנו הרגילה, והרשמים האישיים התת-הכרתיים מגיחים על פני השטח כחוויות מאוד חזקות. אם אין לנו עזרתם של לאמה או של תרגול מדיטציה סדיר, קובעות נטיות אלו את כיוון היוולדותנו מחדש הבאה".
כדי לחתוך את שורש הסבל, מייעץ לנו בודהה להתמקד במה שהוא מעבר ללידה או מוות, כלומר במה שאף פעם לא הופיע ואף פעם לא ייעלם. הוא מצביע לא על התמונות – אלא על המראה עצמה, ומראה לנו את האוקיינוס מתחת לגלים. אין חוויה מותנית או מצב חיצוני, היכולים להביא סיפוק אמיתי. רק האור הפתוח, הבהיר וחסר-הגבולות של התודעה מלא אושר ומוחלט לחלוטין. מטרת לימודיו – על החיים, על היוולדות מחדש ועל מה שביניהם – מכוונת רק על מנת לחלוק בוודאות זו. באמצעות מדיטציית הפהווה ושיטות נוספות הופכים כל אחד ממצבי הבארדו אחרי המוות, שנזכרו לעיל, לשערים להארה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עד היום איש לא מת
|
|
|
|
|
|
|
לאמה אולה נידהל הוא אחד מקומץ מורים בודהיסטים שהוסמכו ללמד תרגול פְּהוֹוָה. מאז שנת 1987 הוא לימד כמאה אלף אנשים כיצד למות מתוך מודעות. השנה, בפעם השלישית, מביא המאסטר הבודהיסטי את החוכמה של ארץ השלג לארץ הקודש, כך שכולנו נוכל לחגוג בארץ הטהורה.
איך הגעת ללמד את הפהווה?
"אם טיבטי ישמע את המילה ”פהווה" תופיע בתודעתו אסוציאציה הקשורה בציפור שנקלעה לעליית גג, ומנסה לעוף החוצה. הבודהא לימד את התרגול הזה לפני כ-2,500 שנה, והוא נשמר עד ימינו הודות לקומץ מורים. למדיטציה זו קיימות כמה גרסאות, אולם אנו מיישמים את הנפוצה ביותר. אשתי, האנה, ואני קיבלנו את שדר הפהווה לפני חגיגות יום השנה החדשה של שנת 1972. את השדר העביר לנו אייאנג טולקו, מאסטר בתרגול זה. בשנת 1987 ביקשו ממני הלאמות הנעלים ביותר של קו-ההמשכיות שלנו להעביר פהווה, ומאז הנחיתי כ-200 קורסים ברחבי העולם".
האם חייבים להפוך לבודהיסטים כדי לעבור קורס פהווה?
"יש אנשים שמתחילים את התרגול ללא מחסה בודהיסטי רשמי וללא קבלת שם טיבטי, אולם בסופו של דבר, כולם מקבלים בכל מקרה את מלוא ברכת התרגול של דרך היהלום. המחסה מהווה חלק מהמדיטציה – אנו מקבלים אותו בתחילת כל ישיבה. השאלה אם כן היא רק אם האדם מעוניין לקבל שם טיבטי או לא".
אומרים שהפהווה היא תרגול קשה במיוחד לביצוע. מתרגלים מתחילים או אנשים ללא שום רקע בבודהיזם יצליחו בתרגול?
"הודות לעוצמתו הרבה של השדר, והודות לבגרות הנובעת מההבנה שבכל רגע נתון בחיים אפשר למות, נתפס הקרס בטבעת וכולם משיגים תוצאות טובות בתרגול. החל משנת 1987, מתוך כ-80,000 איש שעברו איתי את הפהווה, רק כ-200 נאלצו לעבור קורס נוסף בחינם על מנת שיופיע בקודקוד ראשם סימן חיצוני ברור".
איך אפשר להתכונן לתרגול?
"אם ברצונכם להפוך את הדרך ל'ארץ הטהורה' לחלקה יותר ולהקל על עומס הלאמה, אנא עשו את המדיטציה 'אור ללא גבול' שתמצאו במרכזים שלנו, ושננו את המנטרה 'אוֹם אָמִי דֵוַוה הְרִי', כמאה אלף פעם.- מדיטציית הפהווה לא מסוכנת?"בפהווה הראשונה שלנו בפולין אדם שברח מבית חולים פסיכיאטרי רץ עירום מסביב לאולם בו עשינו את המדיטציה ויילל כמו זאב. מספר אנשים רגישים חוו דיכאון לאחר הקורס. יתר עשרות אלפי האנשים נתמכו על ידי שדה הכוח. הם היו יצרניים והפיקו תועלת מרובה. עד היום איש לא מת".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
