 |
/images/archive/gallery/761/410.jpg
קיואנץ', cc-by  |
|
אני עצמי לא מבין את מילותיי |
|
שיריו של ג'לאל-אדין רומי הם גשר בין רוחניות אוניברסלית לבין המימדים האישיים והאינטימיים של האהבה. עתה יוצאת מהדורה עברית חדשה של "הדיוואן", אסופת השירה האקסטטית שנכתבה מתוך כאב וגעגועים לחברו, החכם המסתורי שמשי אל טבריזי |
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
יעקוב אבן יוסוף 16/5/2007 14:48 |
יעקוב אבן יוסוף 16/5/2007 14:48 |
|
|
|
|
 |
במשך שבע מאות שנה ג'לאל-אדּין רומי אהוב במיוחד על קוראי שירה פרסית בעולם המזרחי - מתורכיה, דרך איראן, עד צפון הודו. בעשרים השנים האחרונות, גל של תרגומים חדשים הכתיר את רומי כמשורר הנמכר ביותר באמריקה. דור של מחפשים שעבר ממוסיקת רוק'נרול למדיטציה בישיבה, מצא ברומי קול המשקף את שאיפותיו הגבוהות ואת געגועיו העמוקים ביותר. רומי מהווה גשר בין הבנה אוניברסלית של הרוחניות לבין המימדים האישיים והאינטימיים של האהבה.
רומי היה מלומד, מורה ודרשן אסלאמי כאשר פגש את הדרוויש הנודד, שמשׂי טבריז, וטולטל עד ליבת הווייתו. שמשׂ כיבד את מעמדו של רומי כמורה דת, והעריך את האיזון שאליו הגיע בין החיצוני לפנימי, בין ההלכה האסלאמית למיסטיקה. אך הוא ידע, כפי שרומי היה עתיד לגלות, שחברותם תדרוש מרומי להקריב את הזדהותו עם מעמדו בחברה, כמו גם את יציבותו הפנימית, ולהמר על הכול למען האהבה.
 |
הדיוואן |
גְּדוֹלָה הָאַהֲבָה שֶׁבְּדָבָר אֵינָהּ תְּלוּיָה גְּדוֹלָה הָעֲבוֹדָה בְּלִי מַטָּרָה גְּלוּיָה. אִם תְּוַתֵּר עַל קֶסֶם הַתִּחְכּוּם אָז תְּגַלֶּה פִּלְאֵי פַּשְׁטוּת שֶׁבַּיְּקוּם |
טעימה מרומי |
  |
|
|  |
רומי התמלא בהשראה ובו בזמן הוטרד עמוקות מהפגישה עם חבר שכזה, ובהמשך גם הפך מתוסכל עקב היעלמותו, והחל, כמעט בניגוד לרצונו, ליצור את שירי האהבה האלה לחבר האלוהי. רומי היה למשורר מפורסם - אולי המשורר הידוע ביותר בעולמנו ההולך וקטן - בגלל אותו צורך עז להעביר לאחרים את חווייתו. שירים מוקדמים אלה, שיריו "האכסטטיים" של רומי, שנכתבו בהשראת שמשׂ, הם שמשכו יותר מכל את תשומת הלב של בני דורנו. בשירים אלו חושף רומי שכל האכסטזה והשמחה, כל הכאב והיגון שעורר בו אהובו אינם אלא גרעיני חיטה שיש לטחון, ללוש ולאפות ללחם. אנו עדים לתהליך התסיסה וההשתנות של רומי עצמו: תהליך שהביא אותו אל קצה גבול יכולתו, ודחף אותו אל מעבר לו. בין אם אנו רואים את עצמנו כהולכים בדרך הרוחנית ובין אם לאו, בין אם אנו שותפים לתפישתו של רומי, שאלוהים נמצא מאחורי כל שאנו חווים ומחפשים ובין אם לאו, שירים אלה מעודדים אותנו להיכנס לעומק חוויתנו, ועמוק יותר.
|
 |
 |
 |
 |
|
/images/archive/gallery/761/886.jpg
ריקוד סופי, מתוך המופע ''תפילה'' |
סמדר יערון |
ריקוד סופי, מתוך המופע ''תפילה'' |
|
|
 |
 |
 |
 |
|
הירח לא יכול להגיע אל השמש
|
 |
|
 |
 |
 |
|
רומי היה בן הזקונים של אביו, החכם הסופי בהאו-אדּין. יש להניח שקיבל ממנו חינוך דתי, אך נראה שבהאו-אדּין לא חנך את בנו בנסתרות התורה הסופית. שנה אחת לאחר מותו, הופיע בקוניה תלמידו, בורחאן-אדּין, הסנדק של ג'לאל-אדּין. הוא הגיע כדי לקיים את הבטחתו לרבו, לשמש לרומי מורה דרך. רומי היה אז בן עשרים וחמש, נשוי ואב לשני בנים.
ככל הנראה, בורחאן-אדּין הציג בפני רומי את השביל הרוחני הסגפני בו הלך בעצמו, צום ממאכל ומשקה וצום מהבלי העולם הזה. אך הוא היה גם חסיד נלהב של משוררים פרסיים מסורתיים, כמו עטאר וסנאי, וקרוב לודאי אף חלק את אהבתו עם רומי. היה זה בורחאן-אדּין שהעביר לרומי את 'המעריף' של אביו, לפני שנפרדו דרכיהם.
עד ששמש נכנס לתמונה, עזב בורחאן-אדּין את קוניה זה מכבר והלך לעולמו. כמו אביו ומורו לפניו, רומי שימש כמורה למוסר ולרוחניות במדרשה למשפט מוסלמי. רומי היה בן 38 היה כאשר שמשׂ פרץ לחייו. שמשׂ היה כבן 60 - גילו של בהאו-אדּין כפי שנשמר בזיכרונו של רומי מילדותו. כך שיש להניח ששמשׂ מילא חלל בנשמתו של רומי שנותר ריק עם הסתלקותו של האב. היה זה מקום ששמשׂ אף הוא עתיד לנטוש.
בכל שיר ב'דיוואן' מתגלה עוד פן ממה שהיה שמשׂ עבור רומי. לעומתו, 'המקאלאת' של שמשׂ מאפשר לנו להשלים את התמונה בנוגע למה שהיה רומי עבור שמשׂ. על אף שלשמשׂ אין בעיה לבטא את דעותיו בחריפות, הוא מודע לכך שקשה לו לבטא את המהות האלוהית הבוערת בו. רומי מילא עבורו את הצורך לשקף את מה שהוא מכיל ולהעבירו אל העולם. שמשׂ מצהיר, "אני עצמי לא מבין את מילותי", ומוסיף את המשל הבא:
"היֹה היה סופר שכתב בשלושה כתבי יד. אחד קריא רק לו, אחד
זמין לכל אחד, ואחד לא ניתן לפענוח, אפילו לא על ידי הסופר עצמו. זה אני עצמי, כאשר אני מדבר. איני מבין וגם לא אף אחד אחר... ובתוך מוולנה מצאתי קורא - אחד שיום יום, רגע רגע, מדהים בהתגלות תפיסתו העדינה.
"שאדבר עם צביעות כלשהי או לא? המוולנה הזה הוא כאור הירח. העין לא מסוגלת לקבל את שמש קיומי, אך היא יכולה לקבל את הירח. הבהירות הקיצונית של קרני האור גורמת לעין לא לסבול את השמש. הירח לא יכול להגיע אל השמש, אלא אם השמש מושיטה יד אל הירח."
אנו רואים ששמשׂ מלא הערצה לזה שהוא מכנה "מוולנה", "אדונינו", תואר הכבוד אותו אימצו חסידיו של רומי מאז ואילך. מחד, הוא מתרשם מיכולתו של רומי לתפוש ולהביע את המשמעויות שהוא מכיל, באופן ששמשׂ עצמו אינו יכול. מאידך, על אף שהוא מכנה את רומי "אדון", מבהיר שמשׂ שכ"שמש" הוא נשאר המקור. הוא מודע לכך שהוא קיצוני ובלתי נסבל. הוא זקוק למישהו כמו רומי, שיוכל להעביר לאחרים את מה שלא יוכלו לקבל ישירות ממנו.
עבור רומי, המורה המלומד, תהליך זה של שיקוף אור השמש, של פענוח "כתב היד" של שמשׂ, איננו רק תרגיל אקדמי. כדי לקבל את מה ששמשׂ מעביר ולשדר זאת לעולם, על רומי לעבור תהליך של השתנות. התהליך עצמו הוא הוא הנושא והתוכן של 'הדיוואן'. לאורך ההיסטוריה וברחבי העולם, אנשים רבים ראו את שתיאר רומי כמהות הדרך הסופית - דרך האהבה האוניברסלית שצמחה בתרבות האסלאם. המסדר הסופי המוולוי מייחס את מקורו לפגישה בין שמשׂ ורומי. ועם זאת, הצטרפות למסדר ואימוץ מערכת רשמית של תרגולים, תורות וקוד התנהגות אינם מה שראה רומי לנגד עיניו כאשר דיבר על "דת האהבה". הוא התכוון למשהו רחב ומקיף הרבה יותר, בעל דרישות של צמו - דרישות שאינן בתחום המוסכמות אלא בתחום החוויה.
|
 |
 |
 |
 |
|
/images/archive/gallery/761/889.jpg
מתוך המופע ''תפילה'' |
סמדר יערון |
מתוך המופע ''תפילה'' |
|
|
 |
 |
 |
 |
|
שיחה עם החבר האלוהי
|
 |
|
 |
 |
 |
|
עם זאת ישנם שני 'תרגולים ספונטניים', האופייניים לסופיזם התורכי, שחלק שמשׂ עם רומי. הראשון בהם הוא סוֹחבֶּת, מונח ערבי המציין שיחה חופשית אך ממוקדת בין חברים, וגם מרמז על נוכחותו של החבר האלוהי. מקורו של המונח בשורש צַחְבַּ, שמשמעו להיות יחד כחברים. התרגול השני הוא שֶׂמַע
.
אביו של רומי, בהאו-אדּין, היה אוהד נלהב של השֹמע. ואולם, משום שרומי הושפע מהסופיות השמרנית של בורחאן-אדּין, היה זה שמשׂ שהכיר לו את הטקס הזה. בהאו-אדּין כבר נתן מעין 'מתכון' לטקס שֹמע מוצלח באחד מיומניו. בין היתר הוא מציין חוש קצב, חוש הומור, וכן, שעל השירים והריקודים להעביר את השפעתם "כמו ברק" ולא להימשך יתר על המידה!
המילה שֹמע מקורה במילה הערבית שַׂמִיעַ, "שמיעה", הנחשבת לאחת מ-99 התכונות או השמות של האל. שֹמע היא מעין קונצרט סופי, אירוע שבו אנשים מתכנסים כדי להגות באל על ידי האזנה. באותם ימים, שֹמע היתה גם אירוע חברתי. היתה זו חגיגה קבוצתית שבה היו מקריאים שירה מקורית, ואולי אף חוזרים על זיכּר (הזכרת שמות האל), לצלילי אלתורים מוסיקליים על כלי נגינה מזרחיים כגון: חליל נאי - העשוי מקנה במבוק, רבאב - כינור מזרחי העשוי מקליפת קוקוס ושיער סוס, וזוג תופי קודום. לעתים, אורחי השֹמע היו גם יוצאים במחול. בסערת הריקוד היו כאלה שהיו אף קורעים את חולצתם! שנים לאחר מכן, בנו של רומי, סולטאן וולד, פעל ליצירת טקס שֹמע מסודר, כחלק ממאמציו לגבש את המסדר המוולוי. נראה שרוח היצירתיות וההרפתקה שאפיינה את השֹמע המוקדם היתה קרובה יותר לרוח ששרתה על הופעות השירה והג'אז של הביטניקים באמריקה של שנות ה-50, מאשר לטקס המוולוי המסודר שהתפתח.
רומי לא היה הראשון שחולל כדרוויש. על פי הנחתו של החוקר פרנקלין לואיס, היה זה שמשׂ שלקח את רומי לאירוע שבו קם לראשונה והצטרף למחוללים, כאשר הוא סובב סביב עצמו. נוכל גם לדמיין את הרגע בו החל רומי לחרוז שירה בו במקום, כתרומתו לחגיגה. בהמשך יצא לו שם לא רק כמלומד וכמטיף ידוע, אלא גם כמשורר מבוקש במיוחד.
רומי ושמשׂ היו בקשר במשך שלוש שנים. לאחר כשנה וחצי, שמשׂ נעלם ונסע לסוריה. הוא לא ענה למכתבים הרבים שרומי שלח, וחזר לקוניה רק כשרומי שלח את בנו סולטאן וולד, להחזירו. בפעם השניה ששמשׂ נעלם, הוא כבר לא חזר. בביוגרפיה של רומי שכתב סולטאן וולד שנים רבות לאחר מכן, הוא טוען ששירי 'הדיוואן' נוצרו אחרי ההעלמות השניה. אך יתכן שכמה מהם נוצרו אחרי ההעלמות הראשונה, וכמה, אחרי ששמשׂ חזר.
אם כן, יצירת מרבית השירים היתה עבור רומי תהליך של התבוננות אל העבר ועיבוד החוויה שחווה עם שמשׂ. דרך שמשׂ נכנס 'אל חי' אל חייו של רומי, ואחרי היעלמו, שמשׂ מייצג את המקום בתוך רומי שבו האל ממשיך לשכון. זהו מקום שרומי הפנים אל תוך עצמו.
אך נראה שרומי לא הפנים אותו לגמרי. אולי זהו חלק מהחן שלו, ובוודאי חלק מאנושיותו - רומי תמיד מצא חבר רוחני מולו שייצג את התכונה של דוסט, מילה בפרסית שמשמעותה ה"חבר" האלוהי. כך הוא קירב את צ'לאח-אדּין, שנעשה מזכירו, להיות אהובו הרוחני. ולאחר שצ'לאח-אדּין הלך לעולמו, היה זה חוסאם-אדּין, שביקש ורשם את תורות 'המת'נווי', שהיה לחברו האהוב.
לאן נעלם שמשׂ בסופו של דבר? הסיפור הרווח הוא ששמשׂ נרצח בידי חסידיו הקנאים של רומי, ביניהם בנו האחר, עלאו-אדּין. אך אין לכך כל תמיכה בדברים שנכתבו בידי בנו סולטאן וולד, ודמויות אחרות מאותה תקופה. סיפור הרצח של שמשׂ אופייני לפולקלור הנרחב שצמח סביב דמויותיהם של רומי ושמשׂ - ונוטה להציג אותם כקדושים טהורים או ככופרים שובבים. על פניה, התמונה המצטיירת מעדויותיהם של האנשים המעורבים נראית פחות דרמטית. אך היא מקרבת אותנו אליהם כבני אנוש, מאירה את הישגיהם הרוחניים, וחושפת את המחיר האישי שהיה עליהם לשלם עבורו.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
לתרגם את רומי
|
 |
|
 |
 |
 |
|
עד עתה מילותיו הנפלאות של ה'דיוואן' היו נגישות לקוראי העברית רק דרך תרגומים של תרגומים קודמים. כעת יוצא האוסף הגדול הראשון של שירי רומי המתורגם ישירות מהמקור הפרסי לעברית. תרגום זה מאת אלכסנדר פייגין איננו ניסיון ליצור מחדש את רומי כמשורר עברי מודרני. הוא משקף את שורשיו של אלכס עצמו במקורות ובשפת מסורת ישראל, ובכללם העברית של ימי הביניים, המקבילה בזמנה לפרסית של רומי. ניתן לראות את שורשיה העמוקים של שירה זו - המטשטשת את הגבולות בין אהבה לזולת ואהבת האל - בתהילים של דוד המלך ובשיר השירים אשר לשלמה.
זוהי המהדורה השנייה של 'הדיוואן', שבה ליטשנו עוד כמה מן השירים. במהדורה הראשונה, שיצאה לאור בדצמבר 2005, הוספנו מספר ציטוטים משמשׂ ומבהאו-אדּין. ציטוטים אלה וחומר רב נוסף יופיעו בספר שיקרא "מול פני האהוב". כמו כן, יהיה בו דיון היסטורי מורחב שירד לעומק דרכו הרוחנית של רומי ושל אלה שהשפיעו עליו. אנו מקווים להשלים את המלאכה ולהוציאה לאור בקרוב, בע"ה.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
|
 |
|
 |
 |
 |
|
הספר "הדיוואן - אוסף שירי שמשי טיבריז" מאת ג'לאל א דין רומי יצא בהוצאת עולם קטן, ירושלים. תרגום מפרסית אלכנסדר פייגין |  |  |  |  | |
|
|
 |
 |
 |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|