'ניו אייג nrg - יקום קטן

ראשי > ניו אייג' > אומנות לחימה > כתבה

יקום קטן

כמו כוכבי הלכת האדירים הסובבים במסלולם ללא כל מאמץ, כך גם נע המתרגל מעצמו. צחי שוחט על הבסיס של אגרוף הטאי-צ'י

דפדף בניו אייג'

צחי שוחט
28/6/2007 13:36

הרפואה הסינית רואה את האדם כיקום קטן ושלם, הפועל לפי כללי יקום גדול ומוחלט. כמו היקום הגדול המורכב מחלל ומערכות כוכבים כך גם לאדם מערכות המרכיבות את קיומו. לכל מערכת תפקוד משלה הנבדל מהאחרות אך קשור עימן בקשר הרמוני. יחד הן מרכיבות את השלם.

ישנן מערכות גוף רבות - כמו מערכת העצבים, מערכת הדם, מערכת הנשימה, מערכת העיכול, המערכת החיסונית, מערכת הרבייה או מערכת השלד. כל מערכת מורכבת ממספר איברים הפועלים בהתאמה. יחד הן מאפשרות את קיום האדם. היקום כאמור מורכב מגלקסיות ובהן מערכות כוכבים כדוגמת מערכת השמש שלנו - הכוללת את השמש, ואת הכוכבים הנעים לה באחדות ובתאום, כשלכל כוכב התפקיד הקיומי שלו. כל מערכת אחת המתואמת עם שאר המערכות הקיימות ויחד הם יוצרים בהרמוניה יקום אין סופי, למרות שאינם מודעים לו.

כמו הכוכבים, התאים

בגופנו והאיברים הבנויים מהם מקיימים מערכות תפקוד. מערכת העיכול למשל בנויה מהפה, הלוע, הוושט, הקיבה, המעיים ופי הטבעת. איברים אלו פועלים בתאום מוחלט ומספקים תפקוד מסוים בקיום האדם. התאים המרכיבים את המערכות אינם מודעים לכלל התאים, תאי הפה אינם מודעים לתאי המעי הגס קל וחומר שאינם מודעים לתאים המרכיבים את כפות הרגליים. ביחס לגודלם הם רחוקים זה מזה שנות אור ועדיין, בתור ישות אדם, הם כולם פועלים בהתאמה.

בנוסף, בגוף כמו ביקום פועלים כוחות המשפיעים על תפקוד המערכות. כוחות כגון רוחות, טמפרטורות, לחות, יובש, כוח משיכה ועוד. כשיש תאום, הרמוניה ואיזון בין הגורמים תפקוד הגוף יעיל ופורה, וכאשר משתנים יחסי הכוחות והאיזון מופר, משתנה התפקוד הסדיר והאדם חולה. מכאן אנו מגיעים לאומנות הטאי-ג'י. או בשמה הנכון, אגרוף הטאי- ג'י.

Craig Nagy, cc-by


	אגרוף הטאי ג'י


	ניתן לחלק באופן גס את אומנויות הלחימה הסיניות לשני סוגים: אומנויות חיצוניות ואומנויות פנימיות. החיצוניות שואפות לפיתוח מהיר של כוח פיזי רב ויכולת לחימה, בעוד האלמנטים הפנימיים, המחשבתיים והרוחניים מתפתחים אט-אט ובהדרגה. לעומתן, האומנויות הפנימיות שואפות להתפתחות המודעות הפנימית, המחשבה והרוח וכאשר אלו מתחזקים מגיעה גם יכולת הלחימה הגבוהה. אומנות הטאי-ג'י (בסינית - האין-סופי המוחלט). משתייכת לאומנויות הלחימה הפנימיות. היא נבנתה בהתאם להבנות הקיומיות של תורת הטאו שעניינה הבנת פעולת היקום. האומנות מתורגלת לרוב בתבנית המשלבת טכניקות לחימה המבוצעות ברכות ובאיטיות ומאפשרת למתרגל להיות במצב הדומה למדיטציה שבו הוא יכול להביט בשקט פנימי אל תוכו. הוא יכול לחוש ולבחון כיצד הוא פועל בתוך הקשרים העדינים המרכיבים את גופו. התרגול הינו טיול עדין ואין סופי אל חלל הגוף והנפש, ובו ניתן לגלות את המרכיבים והתאים הנעלמים מעיננו בחיי היומיום האינטנסיביים. המתרגל לומד להכיר את עצמו מחדש מתוך מעברים איטיים לאורך כלי הדם, העצמות, הגידים, האיברים והמרידיאנים (תעלות זרימת האנרגיה הגוף). בזמן התרגול נוצר איחוד של שלושה גורמים קריטיים לתפקוד האדם: הגוף, המחשבה והנשימה. איחוד זה מביא להכרה בפעולת הצ'י. הצ'י הינו מושג מורכב ובעל פנים רבות. כאן נתייחס אליו כאנרגיה המופעלת ונעה בגוף. לפי הרפואה הסינית מרכז האנרגיה של האדם ממוקם במרכז הגוף, כשתי אצבעות מתחת לטבור ושמו בסינית – טאן טיין . בזמן תרגול אומנות הטאי-ג'י לומד המתרגל להשתמש במרכז זה ולחבר אליו את תנועת אברי הגוף כולם, מאצבעות כפות הרגליים דרך הרגליים, האגן, המותניים, פלג הגוף העליון, הפנים, המבט ועד קודקוד הראש. זהו החיבור הראשוני. ממנו מגיעים בהדרגה לחיבור אל האיברים הפנימיים, עד לחלקיקים הקטנים ביותר של הגוף, הרוח והנשמה. בעצם, הכול מסתובב סביב הטאן- טיין המספק צ'י (אנרגיה) לכל המערכות. אם נחפש ביקום הקבלה לטאן-טיין, נוכל לראות כי שמש הינה מרכז האנרגיה של מערכת הכוכבים הקשורים אליה ואשר עליהם פועלים כוחות של סדר ותפקוד כגון כוח הכבידה. מערכות היקום נעות ופועלות ללא מאמץ. משלב כלשהו בזמן, אולי מאז מעולם, הן נעות במסלולים קבועים למדי, ללא כל פעולה אקטיבית מצידן. ישנם כוחות ברורים הפועלים ביקום שאין להם התחלה או סוף. עד היום לא ניתן לתת הסבר ממשי לחוקיות שבפעולת היקום. באופן אנלוגי פועל מתרגל הטאי- ג'י המיומן מתוך תנועה טבעית ופנימית של הצ'י הנעשית מעצמה, ללא התערבותו. ישנו כוח, המוכר למתרגל, אשר יודע את תפקידו ומסלולו והוא מוביל את המתרגל לאורך התבנית עד שזה הופך להיות חלק ממנה. יחס זה זהה בדיוק ליחס בין היקום והכוכבים המרכיבים אותו ונעים בו במסלול שהעניק להם.

Helder silva, cc-by


	בריאה מחדש


	בכל פעם שהמתרגל מתחיל את התבנית הוא יכול להרגיש עצמו כאילו נברא מחדש. לאו דווקא כאדם, אלא כמערכת נעה. הבה נשתמש ברעיון כי בראשית היה ריק ואז מפץ גדול כמטאפורה למתרגל הנעמד להתחיל את התבנית: הוא מנקה מחשבותיו על הלפני והאחרי ונמצא במצב של ריק, כשלפתע יש פקיעה של הטאן-טיין. מאותו רגע הוא מתחיל לפעול מעצמו ללא מאמץ, בדומה לרך הנולד שאינו מתאמץ על מנת לגדול. חוסר המאמץ אינו מעיד על חוסר כוח. ההיפך הוא הנכון. חוסר המאמץ מתאפשר הודות לכוח פנימי חזק הנובע מתוך המתרגל ומתבטא כלפי חוץ ברכות עילאית. גם היקום עצמו, אשר נע ללא מאמץ, חווה בתוכו כוח אדיר של תנועה מכוונת. היקום שלנו חי וגדל לו בכל רגע, הוא מתרחב לאין סוף. מתרגל הטאי- ג'י משלב את נשימתו עם הטכניקות ויוצר תחושות פנימיות המלוות אותן. בין תחושות אלו ניתן לחוש צמצום והתרחבות, כמו גולם חי. זוהי תחושה כאילו האדם הוא יקום המתרחב ומצטמצם. הטאן- טיין הוא מרכז ההצטמצמות ומתוכו נוצרת התרחבות אל קצוות הגוף ואף מעבר לו אל הסביבה, אל היקום.

GGuillaume, cc-by


	המערכת שלנו


	במערכת הקיום שלנו, כלומר כדור הארץ, ישנם שלושה גורמים גדולים: השמיים, האדמה וכל הקיים בינהם. השמיים מזינים את האדמה, האדמה מזינה את החי, והחי מחזיר לשמיים. זהו מעגל אין סופי של קיום מערכת אחת, בתוך מערכת אדירה ביותר. ניתן לראות את האדם כהקבלה לכך – הראש הוא השמיים - הוא קובע ומפעיל וממנו יוצא גם החיבור הרוחני לשמיים שמעל. הרגליים הינן הקרקע, הן שואבות כוחן מהאדמה, הן הקשר לאדמה. הטאן-טיין הוא החי המקשר בינהם בזמן התרגול. הוא גם מזין את הראש באנרגיה המחברת אותו אל השמיים שמעל. הבנת האדם כמערכת שכזו הינה עוד חיבור בין המתרגל לסביבה בה הוא חי כיקום קטן בתוך יקום אדיר.


	הרעיון הגדול של היין והיאנג


	על-פי התפיסה הטאואיסטית, יין-יאנג הם שני הכוחות הבסיסיים ביקום. יין הוא הכוח הפסיבי, האפל, הנקבי והיורד, ואילו יאנג הוא הכוח האקטיבי והבהיר, הזכרי והעולה. הספר הידוע ביותר להבנת שני גורמים אלו הוא האי-צ'ינג, ספר התמורות. כששני כוחות אלו מתחברים והופכים לאחד הם נקראים וו-ג'י – הכלום המוחלט. כאשר הם אחד אך מפוצלים וניתנים להבדלה זה מזה הם נקראים טאי-ג'י – האין-סוף המוחלט. בראשית היה היקום קיים כוו- ג'י, או ריק ולאחר מכן הפך לטאי–ג'י, כלומר למוחשי. היקום הינו בעצם הקיום הרב-גוני של השילובים בין יין ויאנג והחוקים הפועלים על היין והיאנג מקיימים את היקום המוחשי. כאשר מתרגל הטאי- ג'י מבין את הקשרים בין היין והיאנג בכל תתי החלקים שבפעולתו הוא מתחיל להבין את עצמו כמיקרו יקום ובעצם-כך את היקום כולו. היקום מקיים בתוכו הכול, מהשקט הנעלם ביותר (יין) ועד לרעש הנשמע ביותר (יאנג). הכול מתקבל בו והכול פועל בו. את אומנות הטאי-ג'י ניתן לתרגל כמדיטציה שקטה (יין) או כרוח סערה מתפרצת (יאנג). כאומנות לחימה שלמה חייב להיות בה שילוב של שני הכוחות הללו, שהרי אחרת אין זהו טאי- ג'י. כיום מרבית העיסוק באומנות פונה לצד הפנימי והרפואי שבה, כלומר לצד של היין, בעוד הצד של היאנג, זה הלוחמני, מתורגל ע"י מעטים בלבד. זוהי אומנות שיש בה גוף גשמי לצד רוח, אדמה תחת שמיים, רכות לצד כוח מתפרץ ועוצמה, איטיות המביאה למהירות, תנועה מתמשכת מול יציבה, מחשבה לצד זרימה טבעית, קבלה ודחיפה, לחימה לצד בריאות. יש בה כמעט הכול.


	על המחבר


	צחי שוחט עוסק באומנויות לחימה 24 שנה. מייסד ביה"ס לקונג-פו בשיטת עגור לבן בהוד השרון, בו הוא מלמד קונג פו, טאי ג'י וצ'י קונג באוריינטציה של פילוסופיית הטאו.