 |
/images/archive/gallery/829/809.jpg קרישנמורטי
 |
|
|
|
|
| האם אפשר לחפש אושר? האם קיים סיפוק תמידי? האם קיים משהו שלא ייגמר לעולם? האם שונה המחפש מהדבר שאותו הוא מחפש? המורה הרוחני קרישנמורטי עם תשובות פשוטות לשאלות קשות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ג'יידו קרישנמורטי
1/10/2007 9:59 |
ג'יידו קרישנמורטי
1/10/2007 9:59 |
|
|
|
|
|
|
|
מה הדבר שמחפש הרוב? מהו הדבר שכל אחד מאיתנו רוצה? חשוב מאוד לגלות זאת, במיוחד בעולם חסר המנוחה, שבו כל אחד מנסה למצוא שלווה כלשהי, סוג של אושר ומקלט. מה אנחנו מחפשים, מה אנחנו רוצים לגלות? רובנו ככל הנראה מחפשים איזשהו אושר, איזו שלווה; בעולם מלא מהומות, מלחמות, מריבות ומאבקים אנו מחפשים מקלט שאפשר לחיות בו בשלווה כלשהי. אני סבור שזה הדבר שהרוב רוצה. לכן אנו מתמידים ללכת ממנהיג אחד לשני, מארגון דתי אחד לשני, ממורה אחד לשני.
כעת, האם אנו
מחפשים את האושר, או שמא אנו מחפשים סיפוק כלשהו שאנו מקווים שיעניק לנו אושר? יש הבדל בין אושר לבין סיפוק. האם אפשר לחפש אושר? אולי תמצא סיפוק, אך בוודאי שאינך יכול למצוא אושר. אושר הוא תוצאה ממשהו; הוא תופעת לוואי של משהו אחר. לכן לפני שניתן את לבנו ואת מוחנו לדבר שדורש ערנות, תשומת לב, מחשבה וזהירות במידה רבה, עלינו לגלות מה הדבר שאותו אנו מחפשים; האם זה אושר או סיפוק. אני חושש שרובנו מחפשים סיפוק. אנו רוצים למצוא סוג של שלמות בסוף החיפוש.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אנחנו מחפשים תענוג אין-סופי ולזה אנו קוראים אלוהים
|
|
|
 |
|
|
|
ככלות הכל, אם אנו מחפשים שקט, נוכל למצוא אותו בקלות. אפשר להתמסר באופן עיוור למטרה מסוימת, לאיזשהו רעיון ולמצוא בהם מקלט. אך בוודאי שזה לא יפתור את הבעיה. עלינו אם כן לגלות מה רצוננו מבפנים ומבחוץ. אם זה ברור לנו, אין צורך ללכת לשום מקום, לא למורה, לא למקדש, לא לארגון כלשהו. לכן הקושי הוא להבהיר לעצמנו מה כוונתנו. הנוכל לעשות זאת? האם נוכל להיות בהירים? והאם הבהירות הזאת תבוא על ידי חיפוש, על ידי ניסיון לגלות מה שאחרים אומרים, החל מהמורה המלומד ביותר וכלה במטיף הפשוט שבכנסיה בפינת הרחוב? האם עליך ללכת אל מישהו שיגלה לך את כל זה? ובכל זאת זה הדבר שאנו עושים. אנו קוראים ספרים אין ספור, משתתפים בכנסים ודנים בהם, מצטרפים לארגונים שונים ועל ידי כך מנסים למצוא מזור לקונפליקט ולאומללות שבחיינו.
האין זאת כי אנו מחפשים בתוך כל המבוכה הזאת משהו קבוע, משהו בר-קיימא, משהו שאנו קוראים לו ממשי, אלוהים, אמת, תקרא לו בשם שתרצה – השם לא חשוב, המילה אינה הדבר. לכן לא ניתפס למילים. נשאיר זאת למומחים, למרצים. רובנו מחפשים משהו תמידי – משהו שאנו נאחזים בו, משהו שייתן לנו ביטחון, תקווה, התלהבות מתמשכת, וודאות בר קיימא, כי אנו חסרי ביטחון. אנו לא מכירים את עצמנו. אנו יודעים הרבה על עובדות, על מה שכתוב בספרים; אבל אנו לא מכירים את עצמנו, אין לנו התנסות ישירה בכך.
ומה הדבר הזה שאותו אנו מכנים תמידי? מהו הדבר שאותו אנו מחפשים ומקווים שיעניק לנו את הנצח? האין זאת שאנו מחפשים אושר מתמשך, סיפוק וודאות שאין להם קץ? רצוננו במשהו שלא ייגמר לעולם, שיספק אותנו. אם אנו מסירים את כל המילים ואת כל הביטויים ומסתכלים על זה באופן ישיר, זה מה שאנו רוצים. אנו מחפשים תענוג אין-סופי וסיפוק אין-סופי, ולזה אנו קוראים אמת, אלוהים, או כל שם אחר שתתנו לזה.
ובכן אנו מחפשים תענוג. אולי זה ביטוי חזק מדי, אולם זה הדבר שאנו חפצים בו, ידע שיעניק לנו תענוג, התנסות שתענג אותנו, סיפוק שלא ייעלם מחר. עשינו ניסיונות עם סיפוקים שונים וכולם נמוגו; ואנו מקווים עכשיו למצוא סיפוק תמידי בממשות, באלוהים. זה הדבר שכולנו מחפשים - החכמים והאווילים, איש התיאוריה והאיש הפרקטי שמתאמצים למענו. והאם קיים סיפוק תמידי? האם קיים משהו שלא ייגמר לעולם?
כעת, אם אתה מחפש סיפוק תמידי שאתה מכנה אותו אלוהים או אמת, או מה שתרצה, השם לא חשוב - אתה צריך להבין את הדבר שאותו אתה מחפש. כשאתה אומר "אני מחפש אושר תמידי" - אלוהים, אמת, או מה שברצונך למצוא, האם אין עליך להבין גם את המחפש? מפני שאולי לא קיים ביטחון תמידי, אושר תמידי. אולי האמת היא משהו שונה לגמרי; ואני חושב שהיא שונה לחלוטין מהדבר שאתה יכול לראות, להבין, לנסח. לכן, לפני שאנו מחפשים משהו בר קיימא, האם אין זה מובן מאליו שצריך להבין את המחפש? האם שונה המחפש מהדבר שאותו הוא מחפש? כשאתה אומר "אני מחפש את האושר", האם שונה המחפש מאובייקט החיפוש? האם שונה החושב מהמחשבה? האין הם תופעה שקשורה יחדיו ולא תהליך נפרד? לכן הכרחי להבין את המחפש, לפני שאתה מנסה לגלות מהו הדבר שהוא מחפש.
ובכן הגענו לנקודה שבה אנו שואלים את עצמנו ברצינות ומן העומק, האם יש מישהו שיכול לתת לנו שלווה, אושר, ממשות, אלוהים או כל דבר אחר. האם יכולים החיפוש האינסופי הזה והכמיהה הזאת לתת לנו את התחושה היוצאת מן הכלל של הממשות, שבאה עם הבנת עצמנו, ההבנה האמיתית? האם הבנה עצמית באה מתוך חיפוש, על ידי הליכה בעקבות מישהו אחר, על ידי השתייכות לארגון כלשהו, על ידי קריאה בספרים וכו'? ככלות הכל, זה העניין העיקרי, האין זאת? כי כל עוד לא אבין את עצמי, אין בסיס לחשיבה, וכל חיפושי יהיו לשווא. אני יכול להימלט לאשליות, אני יכול לברוח ממריבות, ממאבק; אני יכול להעריץ מישהו; אני יכול לחפש את הגאולה דרך מישהו אחר. אולם כל עוד אינני מכיר את עצמי, כל עוד אינני ער לתהליך השלם של עצמי, אין לי בסיס לחשיבה ולפעולה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתה יכול לשוטט בכל העולם, אבל אתה חייב לחזור לעצמך
|
|
|
|
|
|
|
אולם זה הדבר האחרון שאנו רוצים בו: להכיר את עצמנו. ללא כל ספק זה היסוד היחיד שעליו אנו יכולים לבנות. אך לפני שנוכל לבנות, לפני שנוכל להשתנות, לפני שנוכל לגנות או להרוס, עלינו לדעת מי אנחנו. אין כל תועלת בחיפושים, בהחלפת מורים, באימון, ביוגה, בתרגילי נשימה, בביצוע טקסים וכל השאר. לכל אלה אין משמעות, גם אם אלה שאחריהם אנו הולכים אומרים לנו: "חקור את עצמך", כי כמו שאנחנו, כך גם העולם. אם אנו קטנוניים, קנאים, חמדנים, מתנשאים, את זה אנו יוצרים מסביבנו, זאת החברה שבה אנו חיים.
נדמה לי שטרם יציאתנו למסע כדי למצוא את הממשות, את אלוהים, לפני שנוכל לפעול, לפני שנוכל לבסס מערכת יחסים עם הזולת, שפירושו חברה, הכרחי שנתחיל קודם להבין את עצמנו.
ללא הכרת עצמך, מבלי שתדע את דרכי חשיבתך ומדוע אתה חושב דברים מסוימים, מבלי שתדע את הרקע להתנייתך ומדוע יש לך דעות מסוימות על אמנות ודת, על ארצך ועל השכן שלך ועל עצמך, איך תוכל באמת לחשוב על דבר כלשהו? ללא ידיעת הרקע שלך, מבלי שתדע את עיקרי מהות החשיבה שלך ואת מקורה – החיפוש שלך חסר תועלת לחלוטין, אין לפעולה שלך כל משמעות. בין אם אתה אמריקאי או הינדי, תהיה הדת שלך אשר תהיה, אף לאלה אין כל משמעות.
לפני שנוכל לגלות מה התכלית הסופית של החיים ומה משמעותם – מלחמות, ההתנגדות הלאומית, קונפליקטים, כל הבלגן - אנו צריכים להתחיל עם עצמנו. זה נשמע כה פשוט, אך קשה ביותר. כדי לעקוב אחרי עצמנו ולראות כיצד פועלת החשיבה שלנו, עלינו להיות ערים בצורה יוצאת מן הכלל למורכבותה של החשיבה, התגובות הרגשות שלנו; ואז הערנות שלנו תתחיל להתעצם לא רק כלפי עצמנו אלא גם כלפי הזולת. לדעת את עצמנו זה ללמוד על עצמנו בפעולה שהיא מערכת יחסים. הקושי הוא שאנו כל כך חסרי סבלנות; אנו רוצים להתקדם ולהגיע למטרה, ולכן אין לנו זמן לתת הזדמנות לחקירה, ולצפות. לחילופין התחייבנו לפעילויות שונות – להתפרנס, לגדל ילדים, לקחת על עצמנו אחריות בארגונים שונים; לקחנו על עצמנו התחייבויות כה רבות בדרכים שונות שכמעט ואין לנו זמן להתבונן בעצמנו, לצפות, לחקור. למעשה אחריות התגובה תלויה בנו, לא באף אחד אחר. הרדיפה אחרי הגורואים ושיטותיהם, קריאת ספרים עדכניים של שיטה זו או אחרת נראית לי ריקה כל כך, חסרת כל תועלת. אתה יכול לשוטט בכל העולם, אבל אתה חייב לחזור לעצמך. ומאחר שרובנו אינם מודעים לעצמם, קשה מאוד לראות באופן ברור את תהליך החשיבה שלנו, את הרגשות והפעולות.
ככל שאתה מיטיב להכיר את עצמך, כך גוברת הבהירות. אין קץ להכרה עצמית, אתה לא משיג דבר ואינך מגיע לשום מסקנה. זהו נהר שאין לו קץ. בעת החקירה נכנסים יותר ויותר לעומק ומוצאים שלווה. רק כאשר הנפש רגועה - רגיעה שבאה כתוצאה מהכרה-עצמית ולא על ידי משמעת עצמית שנכפית - רק אז, בשקט הזה, יכולה הממשות להתהוות. רק אז תתכן שמחה, רק אז תתכן פעולה יצירתית. נראה לי שבלי ההבנה הזאת, בלי ההתנסות הזאת, אין לפעולה הרבה משמעות. קריאת ספרים, השתתפות בהרצאות, עשיית תעמולה – כל אלה הם ילדותיים וחסרי ערך; בעוד שכאשר אנו מסוגלים להבין את עצמנו ועל ידי כך לחוש אושר ולהתנסות במשהו שלא שייך למיינד, אולי אז יכול לחול שינוי במערכת היחסים עם הקרובים לנו ולכן גם בעולם שבו אנו חיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
