 |
/images/archive/gallery/421/397.jpg לילי בנטב
 |
|
|
|
|
| חברים, חופש אמיתי זה לא בלאגן. עבודה רוחנית אמיתית דורשת נחישות וסדר, ורק דרכה אפשר להגיע לחירות רוחנית – שביעות רצון מכל מה שקיים. מתוך ספר שיחות חדש של המורה הרוחנית לילי בנטב
|
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
לילי בנטב
22/11/2007 8:32 |
|
|
|
|
|
|
|
מהו חופש מבחינה רוחנית? הרבה מאוד אנשים מעוותים את המונח הזה. נדמה להם שזו הזכות והיכולת לעשות כל מה שבא, ללא כל התחשבות בסביבה או בחברה, בין אם זה פוגע במישהו או לא פוגע במישהו. זו לדעתי תפישה מאוד מוטעית: זה לא חופש, אלא בלגן. כל דבר מתקיים בזכות האיזון שיש בו. חייב להיות סדר, סדר מעמיד בפנינו תנאים, ויחד עם זאת בפירוש קיים חופש. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "חופש מבחינה רוחנית"?
 |
| אחת מאיתנו |
ראיון עם מוארת תל אביבית, מורה רוחנית בת 78. לילי בנטב מספרת איך מרגישים כשחוווים את הנצח, מהו אושר מוחלט ומדוע היא לא פוחדת מהמוות ואפילו קצת מתרגשת לקראתו. כל מה שרצית לשאול מואר ולא העזת לשאול
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
חופש רוחני הוא חופש פנימי. כשאדם עלה על הדרך הרוחנית, עבד, הבין, ויתר, ובשלב האחרון האגו שלו נעלם, זהו חופש פנימי - תולדה ישירה מהמצב שבו אתה זורם עם הכל בלי יוצא מהכלל כפי שזה בא. אתה לא דוחה שום דבר ואתה לא נצמד לשום דבר. מצב זה של אי-דחייה ואי-היצמדות יוצר בתוכנו תחושה מופלאה של חופש, כי אז אין לנו הרגשה שמשהו מתרחש בניגוד לרצוננו או בניגוד להבנתנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אל תרמה את עצמך
|
|
|
 |
|
|
|
אם כן המפתח לחופש הרוחני הוא אי-היצמדות ואי-דחייה; לא הפגיעה בהרמוניה או במוסריות. חופש אמיתי הוא התחושה הפנימית שנוצרת בתודעה שלנו ששום דבר לא מיותר ושום דבר לא חסר, שביעות-רצון תמידית. זהו השחרור, אך אל לנו להפוך את זה לאי-סדר. בלאגן לא מוביל לשום מקום - כשאתה מבולגן חייך מבולגנים, עבודתך מבולגנת, ואתה לא יכול להתמיד בדרך הרוחנית, כי היא דורשת נחישות, התמדה וסדר מסוים.
הרבה פעמים אני פוגשת באנשים שמחפשים את האמת, את העצמי האמיתי, שמתרוצצים בעולם הרחב, עוברים ממקום למקום, מארץ לארץ, וחושבים שזאת הדרך שתוביל אותם
אל האמת. זה לא זה, הם יותר מדי עסוקים עם התנועה והשינוי הזה. אני לא אומרת שלא צריך שינוי לעתים - אבל הוא צריך להיות מודע ומודרך, במקום ובזמן המתאימים. כך אתה אולי תרגיש חופשי לתקופת מה, אבל כל מה שטמון בתודעה שלך, כל מה שאתה צריך לנקות, במוקדם או במאוחר יצוץ ויעלה ויעשה את שלו - יאמלל אותך, יגרום לך כאב ואי-שביעות רצון. התשובה הסופית היא העבודה עם עצמך ולא חשוב היכן אתה, לא חשוב מה אתה עושה, אם אתה עובד או לא עובד, איש משפחה או רווק. בכל מצב שאתה נתון בו, עם מה שהחיים מביאים אליך, אתה צריך להתמודד. אלה השיעורים שלך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לזרום ולהתמקד
|
|
|
|
|
|
|
תלמידה: לאחרונה עברתי דירה והתחוללו שינויים גם בחיים האישיים שלי. המשמעת הרוחנית שתרגלתי פשוט נעלמה.
לילי: הלכה לאיבוד?
תלמידה: אני מרגישה שקשה לי לאכוף אותה, וכדי לעשות זאת אני צריכה להיות נוקשה עם עצמי. אני לא יודעת אם זה נכון. האם אני אמורה לשמור על המשמעת הפנימית שטיפחתי או לזרום עם מה שקורה ולהרפות?
לילי: אנו אמורים ללמוד לזרום עם כל מה שהחיים מביאים, אז תזרמי. יחד עם זאת, אדם יכול להתקיים בתנאים חדשים אבל זה לא אמור למנוע ממנו את היכולת להמשיך ולעבוד עם עצמו. הוא אמור להכניס לתוך השינוי את הרוחניות באמצעות העקרונות שמשחררים אותו מדפוסים ומתבניות, מהאגו. ניתן לעשות זאת בכל מצב שהוא. חשוב ליישם כמה שיותר.
תוך כדי פעילות אנחנו יכולים להביא את עצמנו לשקט מנטאלי, על ידי תרגול של עצירת רצף הזמן. תוך כדי עבודה אנחנו יכולים להקדיש שתי דקות, להתבונן ולהתרכז במשהו שבולע את כל כולך, בלי לחשוב על שום דבר אחר. אין צורך במקדש עם פסל במרכזו כדי שנוכל להשתחוות ולעשות את העבודה הרוחנית שלנו. זה דבר שיכול להתלוות לחיי היומיום שלנו כפי שהם, זה נקרא לזרום.
למרבה הפלא הדרך הרוחנית היא גם זרימה וגם התמקדות בדבר ספציפי.
בהתחלה נדרשת מעין תבנית, סדר מסוים, כדי להישאר על הדרך, כי אחרת קל מאוד לזנוח הכל. יש שלב שממש נדרש להתחייב כלפי עצמך לעסוק בדברים שקשורים לעבודה הרוחנית ולעשותם יומיום באותה שעה. אבל ככל שאנחנו עולים ברמה ופותחים יותר את התודעה, כל דבר, בלי יוצא מהכלל, יכול לשמש רקע ללמידה ולשחרור פנימי: אתה יכול לשבת במשרד והבוס יצעק עליך כי הוא לא מרוצה מהעבודה שלך אבל אתה בתוך תוכך יכול לעבוד על הרמוניה, שיתוף, רצון טוב, על ראיית 'השלם' גם בבוס הזה. זוהי עבודה מתוך זרימה, אך עם מיקוד באמת המוחלטת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אהבה זה השיא
|
|
|
|
|
|
|
תלמידה: יותר קל לי לשמור על עירנות בסיטואציה שהיא לא קרובה ללב, עם אנשים שאני לא מכירה. עם אדם קרוב במיוחד אני לגמרי מעורבת רגשית.
לילי: האם במעורבות הרגשית זאת קיימת אהבה?
תלמידה: כן.
לילי: אז מה את רוצה יותר? תגידי תודה, קיבלת פסק זמן במתנה, פסק זמן בלמידה. אם במצב הזה קיימת אהבה - זהו זה, לזה חתרנו ולא חשוב מה קורה, מאיפה זה בא ולמי זה ניתן, אהבה היא השיא.
תלמידה: אבל המכשולים?
לילי: זה לא נראה בעינייך השיא? את רוצה משהו אחר, טוב יותר? אם כך, זו לא אהבת-אמת.
תלמידה: אהבה זה הדבר הכי הכי.
לילי: אז מה את רוצה, על מה את מתאוננת?
תלמידה: יש הבדל בין אהבה שהיא רוחנית, שהיא מוחלטת, לבין אהבה שבאה מיחסים שהיא מותנית, אהבה של רגש.
לילי: אהבה היא תמיד רגש.
תלמידה: אהבה היא דבר נפלא, אבל כשהיא מתרחשת בין שני אנשים היא מוגבלת.
לילי: מה רע גם בזה? אם שני אנשים אלו עוזרים אחד לשני, רואים אחד בשני את האלוהות, מה רע בזה שזה מתחיל עם שני אנשים? זה מתחיל עם שני אנשים ויכול להיגמר עם היקום כולו. זה לא משנה עם מה זה מתחיל או איזה ביטוי זה מקבל ברגע זה, בתנאי שרואים באהבה הזאת את האלוהות ולא את הפרט. זה מאוד מאוד חשוב. זה יכול להיות בין שני אנשים, זה יכול להיות בין אלף אנשים וזה יכול להיות בינך לבין עצמך.
תלמידה: האם אפשר לבחור במודע לראות את בן הזוג כאלוהות ולא כפרט?
לילי: בוודאי, זוהי בחירה שלך כיצד להתייחס לפרט הזה - לראות אותו כביטוי של האלוהות בדיוק כפי שאת אמורה לראות את עצמך, את כל הקיים. קל לנו להתחיל עם משהו מוכר, דבר שאני כבר אוהב אותו. אז יש במה להתחיל ולהמשיך הלאה. כן, אין שום רע באהבה בין שני בני אדם אם שניהם מבינים את המקור היסודי של אהבה. אם הם לא מבינים זה הופך במוקדם או במאוחר למשחקי אגו - כי זאת לא אהבת-אמת, זאת רכושנות, תלות, פחד, זה בגדר של מסחר: "כדאי לי, לא כדאי לי". זאת לא אהבת-אמת. אהבת-אמת היא ללא תנאים, ללא דרישות. כשזה קורה בין שני אנשים אין דבר יותר נפלא מזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"מפגשים עם האמת" הוא ספרה השלישי של לילי בנטב, שיצא בימים אלה לאור. ספריה הקודמים הם "אלוהים של יום יום" ו"אבולוציה סמויה".
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
