מעריב nrg - חשיפת יתר - פותחים ראש

ראשי > ניו אייג' > פותחים ראש > כתבה

חשיפת יתר

סערה בעולם הטנטרה: כתבה במגזין "חיים אחרים" דיווחה על אורגיה עם נפגעים בסדנה של אוהד אזרחי, וגם "גלובס" שפך שמן על המדורה. ביקשנו מאוהד אזרחי לספר לנו מה באמת היה שם

דפדף בניו אייג'

עלמה גור
29/11/2007 7:47

סערה טנטרית-עיתונאית התחוללה בשבועיים האחרונים בעקבות כתבתה של מיה הוד במגזין " חיים אחרים", שדיווחה על סדנת "לילות פרא" של אוהד אזרחי בפסטיבל הטנטרה האחרון. ברוח ספרו הפרובוקטיבי של דיוויד דיידה, הסדנה של אזרחי נועדה לשחרר אנשים מרכושנות וקנאה לבני זוגם, ולפתוח את יכולותיהם לאהוב את כולם - לפחות את כל הנוכחים בחדר - גם באהבה גופנית. הוד (שהעדיפה לא לחצות את גבולות הזוגיות ויצאה באמצע) דיווחה על "סחף של נגיעות" שהתחיל בעדינות ועבר לאנחות ומציצות ושאר "עינוגים שלא היו מביישים ערוץ פורנו", והסתיים "באורגיה עד אור הבוקר". לאחר מכן הביאה את דבריה של אחת המשתתפות, שסיפרה בדמעות על החרטה והכעס – אפילו ההלם - שהסדנה גרמה לה ולבן זוגה.

משחק למתקדמים
כרמל וייסמן חושבת ש''לילות פרא'' של דיוויד דיידה הוא שמונים אחוז קליפות, ורובנו לא מצויים ברמה הרוחנית לברור את הניצוצות מבלי ליפול לאורגיית דחפים מבעסת
לכתבה המלאה

בעקבות הפרסום ב"חיים אחרים" הופיעה כתבה נוספת, הפעם ב"גלובס". הכתבה בגלובס החריפה את הטון ועסקה ב"לחץ קבוצתי שמוביל תקיפות מיניות" בסדנאות טנטרה, כשהעדות הראשונה הייתה של משתתפת מהסדנה של אזרחי שסיפרה על "היסחפות וקושי לעצור". למרבה הרשלנות העיתונאית, מיד אחר כך הובאה עדות של נילי דור-האלה, מנחת סדנאות יוגה-צחוק, שסיפרה על מדריך טנטרה שנישק אותה בניגוד לרצונה. אלא שבכתבה בגלובס לא הפרידו כראוי בין המקרים ולא הבהירו שמדובר בסדנא אחרת. בקיצור, בלאגן.

אזרחי עצמו טוען שבשתי הכתבות הופגנה אתיקה עיתונאית קלוקלת. רוב הטענות של אזרחי מופנות אל מיה הוד "מחיים אחרים", שלטענתו עיוותה בכתבה את העובדות. עוד טוען אזרחי שהוד לא הציגה את עצמה כעיתונאית בפני מארגני כנס הטנטרה או צוות המורים, "וכאן מתחילה העקמומיות". אזרחי אף קובל שלא ניתנה לו ההזדמנות להגיב בכתבתה, ושהוד חשפה את משתתפי הסדנה, שנערכה באופן טבעי בדיסקרטיות מסוימת. "מעבר לכך, יש המון פרטים חשובים שהיא לא סיקרה ופרטים שהיא עיוותה, אני מניח, דרך אגב, שלא מכוונה רעה אלא מזיכרון מטושטש".

פנינו אל אוהד אזרחי כדי לשמוע ממנו כיצד הוא רואה את הדברים. להלן גרסתו של אזרחי לכל מה שקרה באותה סדנה.

אוהד אזרחי

הודענו מראש על דרגת נועזות גבוהה

ראשית - הסדנא נרשמה בלו"ז של הכנס עם כל סימני האזהרה האפשריים. כלומר – סימנים שמודיעים על עירום אפשרי, על אינטימיות גבוהה, על הנחיה באנגלית ועל דרגת נועזות גבוהה במיוחד. לתומנו חשבנו שזה יגרום לאנשים רבים שלא להגיע.

שנית - לשם כך הסדנה התקיימה בחצות. שוב - כדי להמעיט במספר המשתתפים, שיבואו רק אלו שבאמת רוצים ללכת ללילה שכזה.

לפני שפתחנו את הדלתות אמרתי לדואן שאני מקווה שיהיו לנו יותר מ- 12 משתתפים, אחרת יהיה קשה קצת לעבוד. אבל הקהל נהר. האולם הגדול התמלא. יותר ממאה איש היו שם - להפתעתנו המרובה. גם כשניסינו לסגור דלתות - האנשים שנותרו בחוץ התמרמרו קשות והתחננו להיכנס.

שעה וחצי (מחצות ועד אחת וחצי) הקדשנו להבהרות ביחס לסשן ולכוונה שמאחוריו. הקראנו קטע מהספר לילות פרא - קטע שבו דיידה מספר כיצד באחת המסיבות עם מיקונוס הוא גילה פתאום את בת זוגו בקטע מיני עם החבר הכי טוב שלו. הוא מתאר את תחושת הקבס שעלתה בו. את הבעתה. את הרצון שלו לברוח רחוק ממיקונוס. וכיצד מיקונוס המורה לועג לצורך שלו ברכושנות על איברי המין של זוגתו, ועוזר לו להיפתח על ידי נשימות לאהבה גדולה יותר מהרכושנות הזו. אהבה שבה כלולים כולם - גם החבר הטוב שלו וגם בת זוגו ובעצם החדר כולו, איך לאט לאט הוא נפתח וכולם נפתחים והאווירה הופכת מגיהנום למתיקות של גן עדן. לא בחרנו את הקטע הזה סתם.

אחר כך הסברנו חזור והסבר כי במהלך הסשן התרגולי המשתתפים לא יתרגלו רק עם בני זוגם,

ומי שרוצה להיות רק עם בן או בת הזוג שלהם - זה לא המקום בעבורם. ברוב הסדנאות שלנו כן, העבודה היא על העמקת הזוגיות, אבל בזו - העבודה היא על הדפוסים האישיים של כל יחיד אל מול כל אדם אחר.

הסברנו כי אין כל בקשה מאף אחד לחצות גבולות אישיים יותר ממה שמרגיש נכון. אין חובה להיות בעירום ואין חובה לגעת כלל וכלל. עודדנו כל משתתף לבדוק את הגבולות, לראות אם ומתי רוצים לצעוד למקומות חדשים, לפרוץ גבולות ולהיפתח, אבל הדגשנו חזור והדגש כי כל אחד אחראי על הגבולות שלו/שלה ואין כל הכרח ללכת צעד אחד מעבר למה שמרגיש לכל אחד נכון.

יצרנו את מילת הקוד "אבוקדו" (שכבר הפכה בינתיים לעניין מפורסם) שמשמעותה "פוס", כמו שאומרים הילדים. זה מעצור חירום שעוצר כל פעילות סדנאית ומאפשר מילוט מהסיטואציה באופן מיידי וללא ויכוחים. יצרנו את מילת הקוד "אתרוג" שמשמעותה "אני לא מרגיש\ה את הלב שלך נוכח איתי... אני מבקש/ת יותר נוכחות של הלב ממך". יצרנו מתחם בחדר שנקרא "המנזר" – שאליו כל אחד יכול לפרוש בכל רגע נתון, ולשבת בו במדיטציה ולצפות על המתרחש. בלי מגע או דיבורים. דואן חזרה והדגישה שיש מקום לומר "לא" - ושמשמעותו של "לא" זה "לא". ללא פרשנויות נוספות.

הדגשנו כי אם מישהו/י יתלוננו לרגע על אדם אחר שאיננו מכבד אותם כראוי - אותו אדם יורחק מיידית מהחדר על ידינו ללא דיון נוסף (ויוכל ליהנות מהספק שאולי התלונה לא היתה כלל במקומה - אבל לנו אין זמן לברר אותה במהלך הסדנא).

yasmapaz , cc-by

רק תגידי אבוקדו


	נאמר בפירוש: אין כל הכרח להיות בעירום מלא


	אחר כך התחיל החלק החווייתי. הוא התחיל בהליכה בחדר, מפגש עם אדם, התייחסות לנוכחותו, ליופיו, להיותו יצור מיני. לימדנו כיצד לנשום פנימה את הנוכחות של האדם ההוא ולהתייחס אל כל אישה כהתגלמות השכינה ואל כל גבר כהתגלמות האל. בכבוד, באהבה, ברגש של הערצה דתית, ולנשום אותם פנימה. כיצד להרגיש את האנרגיה של האדם בתוכנו מבלי לגעת בו כלל. בכל מקרה - כל מה שניתן לחוות בכנס שכזה זו רק טעימה, תוך שהבהרנו שזו דוגמית קטנה לתרגול גדול ומשמעותי בחיי האמנות של האהבה. כשהגיע העת להשיל בגדים - נאמר בפירוש - שימו לב מה וכמה אתם רוצים להוריד! אין כל הכרח להיות בעירום מלא. לא הנחינו ללטף ולהתלטף זה עם זה מיד לאחר השלת הבגדים - כפי שכתבה מיה. זה לא הסגנון שלנו בכלל. כן הורינו להביט בכבוד ובהערכה זה על גופו העירום של זה. מבט מכבד ואוהב, לא חומד. ואז, אכן כפי שנכתב, היה קטע שבו הגברים עמדו במעגל גדול מבחוץ והנשים רקדו מבפנים זו עם זו, ולאחר מכן הנשים התבקשו לעבור מגבר לגבר ולרקוד מול גבר שנראה להן שראוי לאמון. אבל ברגע שהוא זז באופן שמוריד להן את האמון בו – שיעזבו אותו (זה חלק מהלימוד שלו) וילכו לחפש להן גבר אחר. כל זה ללא מגע. מטרת התרגיל היא להעצים את הנשים להיות שופעות נשיות רק במקום שמכבד אותן כראוי, וללמד את הגברים מה מרגיש טוב ומכבד מצד הנשים ומה לא. מיה הוד, שכתבה שמייד רצה לרקוד מול בן זוגה, לא הבינה את מטרתו של התרגיל ונמנעה מלהתנסות בו כראוי.

דואן. בת זוגו של אזרחי ומנחת סדנאות


	סדנא כזו מפגישה אותך עם הסגירות שלך


	לאחר מכן נשים בחרו לעצמן בת זוג. כל אישה התבקשה לצאת ולהביא גבר עבור בת הזוג שלה, וכך נוצרו רביעיות. הנשים היו בעלות יכולת הבחירה (כך אצלנו תמיד). ההנחיה היתה ליצור קשר בתוך הרביעייה ולשמח ולעשות טוב זה לזה. לדאוג לכולם. אנחנו וההלפרים שלנו הלכנו ביניהם ודאגנו לשים לב שהדברים נעשים בכבוד ובהסכמה. לאחר זמן מה אספנו את כולם למרכז. ביקשנו מכולם ליצור קבוצה שנוגעת בעדינות זה בזה, שאף אחד לא נמצא מחוץ למגע – ושמנו מוזיקה של תפילה. ניסינו להרים את התודעה של המשתתפים למצב שבו תשומת הלב תפנה אל הנוכחות האלוהית, אל האחד הגדול, אל הלב הפתוח. אבל כמובן לרבים מהנוכחים כל זה היה חדש ומוזר והרעיון להתפלל מתוך מקום חרמן שכזה העלה גיחוך. זה בסדר. זה מצב שממנו מתחילים עד שלומדים לחיות ללא עכבות וללא מחיצות וללא צביעות. לא להפריד בין המיניות שלנו לקדושה אלא לחבר ביניהם - שזו עיקר עבודתנו - של דואן ושלי. בכך נסגר הסשן. מיה הוד כנראה השתמטה לה קצת לפני כן, ובחרה לכתוב מתוך השמועה שזה הסתיים באורגיה עד אור הבוקר. לא היה ולא נברא. זה הסתיים בשעה שלוש בערך, במגע עדין של כולם בכולם ובשירת תפילה. סדנא שכזו איננה דבש ונופת צופים בלבד. היא מפגישה אותך עם הסגירות שלך ואם אתה נפתח – אתה יכול לחוות הרבה פחד וכאב של גדילה. צר לנו על אותה אישה שדיווחה על תחושה של ניתוק מהגוף. יש להניח שהיה עליה להישמע להוראות המציל ולעזוב את הסדנא מראש, או לפחות לשמור את גבולותיה כפי שהוצע והוסבר פעמים רבות. בכל מקרה, במסגרת של סדנא שכזו בכנס גדול אין באפשרותנו לפקח מי ומי הנכנסים וכמה עמידים הם מבחינה פסיכולוגית. גם אם ננסה לערוך סלקציה על פי מיטב התחושה האנרגטית שלנו - איננו יכולים לקחת על זה אחריות מלאה. לכן לדעתי יש מקום כה חשוב ל הצהרת היושרה של המטפלים המיניים-רוחניים, שרפיק יוזם ואני כידוע מתומכיה - הצהרה שמבהירה למטופל את כל מה שניתן להבהיר לפני הסשן, עד כמה שניתן. צד חשוב לא פחות בהצהרת היושרה הוא דווקא ההגנה עלינו - המורים והמטפלים מפני תלונות של כל מי שבא לו או לה להתלונן. לצערי "חיים אחרים" נסחפו לפרסם כתבה שטחית וצהובונית מבלי להיכנס לעומק או לבדוק עם המנחים מה באמת היה שם, ומה תגובתנו. המקום שבו אנחנו עומדים הוא מסוכן וקל מאד לניצול. אישה לא יכולה להתלונן על גניקולוג על שאמר לה להתפשט ולפשק את הרגליים - הרי לשם כך היא באה אליו וזו עבודתו. אם חלילה הוא נוגע בה באופן מיני - הוא חורג מההסכם שביניהם ויש בהחלט מקום להתלונן עליו. אבל אצלנו, המורים בתחום המיני - שמראש נאמר שאנו עובדים בתחום המיני, לא אחר, המצב שונה משום מה, והנה יש מצב שבו מישהי באה לסדנא שמסבירים לה מה הולך להיות שם, היא בוחרת להיות חלק מזה ואחר כך יכולה גם להתלונן שזה פגע בה. מבחינתנו מה שחשוב הוא אכן להביא לחיבור עמוק של המקום המיני באדם עם המקום של הקדושה - לזה מוקדשת עבודתנו. להביא אנשים להכרה בעוצמה המינית לא ככוח שרודף אותם וכופה אותם לחמדנות אלא ככוח שפותח אותם לאהבה עמוקה שמעבר לאגו, לאהבה לבן או בת הזוג ולעולם כולו.

דיוויד דיידה. ההשראה


	לא הסתרתי לרגע את עובדת היותי עיתונאית


	פנינו גם למיה הוד, לשמוע את גרסתה לאור דבריו של אוהד. הוזמנתי לכנס הטנטרה, כדי לכתוב עליו, בתיאום מלא עם המארגנים, כך שנוכחותי בסדנאות היתה בידיעתם ובהסכמתם. כשהגעתי דיברתי עם רפיק, מארגן הכנס, ולא הסתרתי לרגע את עובדת היותי עיתונאית. אשר לתוכן הכתבה - החובה של עיתונאי היא כלפי הקוראים ולא כלפי מושא הכתיבה, וזה נכון לגבי חוות דעת על מסעדות, פוליטיקאים וסדנאות טנטרה. צר לי אם אוהד אזרחי נפגע. זו לא היתה כוונת הדברים, כי אם להעביר את נקודת מבט אישית עבור קוראי העיתון. הכתבה היתה על חוויית פסטיבל הטנטרה על אירועיה המצחיקים, המרגשים וגם הכואבים, ולא כתבה תחקירית שעסקה במחדלים של מישהו כזה או אחר. כמו בהרבה התנסויות אחרות שעיתונאים לוקחים בהן חלק, היו צדדים חיוביים ושליליים, כמו שביטאו חלק מהמשתתפים עצמם, ביניהם גם מורים לטנטרה. כמובן שאף אחד מהמשתתפים לא נחשף בשמו ולא הוזכר שום פרט שיכול לחשוף את זהותו. ברור שכל אחד אחראי לעצמו ובסדנא אכן נאמר שאפשר להפסיק ולהגיד 'לא' כשלא מתאים, אבל כמטפלת וכמנחת קבוצות בעצמי, אני יודעת שהאחריות לא מסתיימת באנשים שעוברים איתי תהליכים, אלא מתחילה בי. כן, אנשים נהנו, הם שמחו לפרוץ גבולות וחוו חוויות עמוקות, אך מה עם אלה שנפגעו?

מדד הגולשים

	תשתחרר, בנאדם 40.86%

	אני הוא זה 9.68%

	האיש שפתח את הדלת 5.38%

עוד...

פותחים ראש
	אימה ופחד: כך המוח מונע מאיתנו לעשות מדיטציה
	האל שבאל.אס.די
	על תפיסת הזמן של ספר ויקרא: פרשת שבוע
	גני שעשועים מהגיהנום: גלריית צילומים

סקר


איפה את/ה ממוקם בסולם האושר?
1-4
4-7
7-10