 |
/images/archive/gallery/860/497.jpg הומלס מחפש אישה.
jswieringa, cc-by  |
|
|
|
|
| רק אתה אחראי לקארמה הדפוקה שלך ושאף אחד לא יספר שום סיפור אחר. אבי פאר על משל ארבע הנשים ועל הדבר היחידי שהולך איתנו גם אחרי המוות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
אבי פאר
4/12/2007 17:38 |
|
|
|
|
|
|
|
באחת הסוטרות של אגאמה, מדרשותיו המוקדמות של הבודהא, מסופר סיפור מעניין.
היה היה אדם בהודו שהיו לו ארבע נשים. אותו אדם חלה מאוד ועמד למות. הוא חש בודד מאוד וביקש מאשתו הראשונה ללוות אותו לעולם הבא.
"אשתי היקרה, אהבתי אותך ביום ובלילה, טיפלתי בך במשך כל ימי חיי. עכשיו, לפני מותי, האם תסכימי ללכת איתי לאן שאלך לאחר מותי?"
"בעלי היקר, ענתה האישה, יודעת אני שבפני מותך אתה עומד, אך כעת זהו הזמן להיפרד. להתראות יקירי".
האיש זימן למיטת חוליו את אשתו השנייה והתחנן בפניה ללוות אותו אל מותו. "אשתי השנייה היקרה, יודעת את עד כמה אהבתי אותך. לא פעם פחדתי שתעזביני אך נצמדתי אליך בחוזקה. יקירתי, אנא ממך בואי איתי".
"בעלי היקר", ענתה האישה השנייה בקרירות, אשתך הראשונה סירבה להצטרף אליך לאחר מותך כיצד אוכל אני ללוותך? אהבת אותי רק למטרותיך האנוכיות".
על ערש דווי קרא האיש לאשתו השלישית וביקש גם ממנה להצטרף אליו לאחר מותו.
עם דמעות בעיניה ענתה האישה השלישית: "יקירי, אני מרחמת עליך ומרגישה עצובה עבור עצמי, לכן אלווה אותך עד לבית הקברות. זוהי חובתי האחרונה כלפיך".
אל אשתו הרביעית הוא נהג להתייחס כאל שפחה ולכן הניח שאם יבקש ממנה להצטרף אליו אל מותו היא בוודאי תסרב. אך בדידותו והפחד מפני המוות היו כה עזים שהוא החליט לנסות את מזלו
ולפנות גם אליה.
למרבה ההפתעה האישה הרביעית קיבלה בשמחה את בקשת בעלה:
"בעלי היקר, אמרה, אלך איתך בכל אשר יהיה. אני נחושה להיות איתך לנצח. אינני יכולה להיפרד ממך".
זהו הסיפור על האיש וארבע נשותיו. וכך סיכם שקיאמוני בודהא את הסיפור:
לכל גבר ואישה יש ארבע נשים או בעלים. מה מסמלות נשים אלה?
האישה הראשונה היא הגוף שלנו. אנו אוהבים את גופנו, מזינים אותו ומטפלים בו כמו באישה הראשונה שבסיפור. אך לצערנו בסוף חיינו הגוף אינו יכול ללוות אותנו לעולם הבא.
האישה השנייה מסמלת את ההישגים שלנו: החפצים החומריים שרכשנו, התהילה, המעמד וכו'. כאשר אנו נאחזים בהישגים החומריים הללו אנו פוחדים לאבדם ומתפללים להשיג עוד ועוד מהם ללא סוף. כאשר חיינו מסתיימים הישגינו החומריים אינם יכולים ללוות אותנו אל מותנו. לא משנה כמה הישגים צברנו אנו חייבים להשאירם מאחורינו. הגענו לעולם בידיים ריקות וכך אנו גם עוזבים אותו.
האישה השלישית מסמלת את מערכות היחסים שלנו עם הורינו, אחינו ואחיותינו וכל קרובינו וידידינו. הם ילוו אותנו רק עד לבית הקברות, עם דמעות בעיניהם.
האישה הרביעית היא התודעה והיא האישה היחידה שתלווה את בעלה לאחר מותו. הדפוסים שמרכיבים את התודעה שלנו נגזרים מהקארמה שלנו. וזהו הדבר היחידי שלעולם אנחנו לא נפרדים ממנו - הקארמה שלנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אתה הבוחר
|
|
|
 |
|
|
|
ראשית חשוב להבין כי בניגוד לדעה הרווחת קארמה בהקשר הבודהיסטי אינה בשום מובן שהוא גורל דטרמיניסטי, כפי שנהוג לעתים לחשוב. לכן אמירות פופולאריות כמו "יש לי קארמה דפוקה, אין מה לעשות" אינן רלבנטיות. הבודהיזם מדגיש מאוד את נושא האחריות האישית ואת היכולת הקיימת בכל אחד מאיתנו לשינוי.
על מנת להתחיל להבין את הקארמה, חוק הסיבה והתוצאה, עלינו להקדים מספר מילים על הדרך שבה הבודהא מגדיר את המציאות ואת "מיקומנו" בה.
מה שאנו נוהגים להתייחס אליו כאל "אני" מוגדר בבודהיזם כאוסף או תרכובת של חמישה מיצרפים שכוללים חלק פיזיקאלי-חומרי (המיצרף הראשון - Rupa) וחלקים מנטליים פסיכולוגיים (ארבעת המיצרפים הנוספים - Nama).
מיצרף התבניות המנטליות מייצג את התכונות הנפשיות השונות שקיימות בנו, בין אם מדובר בתכונות חיוביות כמו חוכמה, ריכוז, שלווה, נדיבות, תשומת לב ובין אם מדובר בתכונות שליליות כמו כעס, קנאה, בלבול וכן הלאה.
מה שקובע בדרך כלל את התכונה שתתפתח (ותהיה דומיננטית בסיטואציה ספציפית) הם הדפוסים, הנטיות וההרגלים שיש בנו ושהתפתחו בעבר בהתאם לחוויות שחווינו. כל אלה, כולל האמונות והדעות, "יתורגמו" לרגש כזה או אחר שיעלה בתוכנו בסיטואציות שאנו פוגשים בחיינו.
במילים אחרות אנו אלה שיוצרים עבור עצמנו את המציאות שלנו. למרות שמציאות זו נתפסת על ידינו כמציאות היחידה והאמיתית - למעשה זוהי מציאות סובייקטיבית, יחסית ומשתנה בין אדם לאדם.
"חוק הסיבה והתוצאה" אומר כי מאחורי כל פעולה ופעולה שלנו, בין אם מדובר במעשה, דיבור, או אפילו מחשבה, יש בחירה (או כפי שהמונח מתורגם לעתים - רצון.
כאשר הבחירה (הרצון או הכוונה שעמדו בבסיס הפעולה) הייתה יעילה/מוסרית/נכונה - האפקט שלה יהיה תמיד חיובי ויגרום לאושר.
כאשר הבחירה (הרצון או הכוונה שעמדו בבסיס הפעולה) הייתה לא יעילה/לא מוסרית/ לא נכונה - האפקט שלה יהיה תמיד שלילי ויגרום לסבל.
הפוטנציאל של אותה בחירה אינו דועך לעולם. הוא יגרום לאפקט המתאים גם לאחר הרבה זמן וגם אם לא נזהה את הקשר בין התוצאה שבאה לידי ביטוי לבין הבחירה שהביאה לכך (בין מעשינו לבין תוצאותיהם).
התוצאה הקארמטית באה לידי ביטוי ברמת התודעה שלנו (כתודעה מאושרת ושקטה או כתודעה מוטרדת וסובלת) ולא ברמת החומר (למרות שהביטוי של אותה תוצאה יכול בהחלט "לגלוש" לרמה זו, הדבר לא מכונה "פרי הקארמה").
אצל רובנו הבחירות העומדות בבסיס פעולותינו הן "אוטומטיות", כלומר אינן מודעות. למרות זאת, כל פעולה (ללא יוצא מן הכלל) מוגדרת כ"בחירה" היות ויש בנו פוטנציאל להתעורר ולבחור מתוך תשומת לב וערנות את הפעולה היעילה והנכונה ביותר.
במלים אחרות, שום התנצלות או התחמקות ("לא שמתי לב", "לא ידעתי", לא התכוונתי" וכן הלאה) אינן משנות את האחריות שיש לנו על פעולותינו. האחריות היא תמיד שלנו, ולכן תמיד גם התוצאות הנובעות ממנה.
הדבר דומה לקיומו של כוח המשיכה - אין זה משנה אם אנו מודעים לקיומו, אם אנו מאמינים בקיומו, או אם אנו שמחים על קיומו - הוא פועל תמיד פשוט כי זהו חוק טבע. אלא שהחוק הזה יכול להיות יותר ויותר צפוי מראש למי שמשכיל ללמוד את מאפייניו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משלב הבורות עד שלב היישום
|
|
|
|
|
|
|
הבודהיזם מלמד אותנו להתייחס לחוק הקארמה כאל חוק. ישנם ארבעה שלבים בדרך להפנמתו של חוק הקארמה:
שלב ראשון: שלב הבורות שבו אנו לא מודעים בכלל לקיומו של החוק, חיים את חיינו "איך שבא לנו" מבלי להיות מודעים לסבל שנגרם לנו כתוצאה ממעשינו, בחירותינו, כוונותינו.
שלב שני: שלב ההכחשה בו אנו מודעים לקיומו של החוק אך איננו מוכנים לקבל אותו כרלבנטי עבורנו; מתווכחים, מחפשים הוכחות והצדקות, מכחישים.
שלב שלישי: שלב ההבנה בו אנו מבינים שהחוק עובד ומה שנותר לנו הוא לנסות להפסיק להיאבק בו ולחיות בהרמוניה עם עקרונותיו.
שלב רביעי: שלב היישום בו אנו לוקחים אחריות מלאה על חיינו ומפתחים תשומת לב מתמדת בכל רגע ורגע, כדי שחיינו יתנהלו בהלימה עם עקרונות אלו.
בהבנה שגויה של חוק הקארמה אנחנו גורמים לעצמנו סבל רב, בין אם כחוק ש"פועל נגדנו", או כ"גורל" שקובע מראש את עתידנו.
כשאנחנו מבינים את הכללים שעומדים בבסיס פעולתו של חוק הטבע הזה אנחנו יכולים להיעזר בו בכל בחירה ובחירה שאנחנו עושים. הסיטואציות שנקרות בדרכנו מפסיקות להוות איום ומקור לפחדים ואנו פשוט מקבלים אותן כפי שהן, הופכים אותן לאבן דרך משמעותית בדרכנו להתעורר, להתפתח ולהשתנות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אבי וגילי פאר מקיימים קבוצת לימוד ותרגול פתוחה מדי שבוע בימי ג' בתל אביב. המעוניינים מוזמנים לשלוח
מייל | | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
