 |
/images/archive/gallery/870/879.jpg אני מאושר.
Christopher Schmid , cc-by  |
|
|
|
|
| האם ד"ר טל בן שחר פיצח את סוד האושר? מה שבטוח, הוא כבש את טבלת רבי המכר של הניו יורק טיימס. המסר ברור: כדי להיות מאושרים צריך משמעות, וכדי שתהיה משמעות, צריך יעדים ואידיאלים. פרק מתוך הספר "באושר ובאושר" |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
טל בן שחר
27/12/2007 8:33 |
|
|
|
|
|
|
|
פעם שאלתי ידיד מהו הייעוד שלו בחיים. הוא השיב שאינו חושב על חייו במונחים של ייעוד או של תכלית נעלה כלשהי. ״אני לא אידיאליסט", הוא אמר, ״אני ריאליסט".
הריאליסט נחשב לאיש מעשה, שעומד עם שתי הרגליים על האדמה. האידיאליסטית נתפשת כבעלת חלומות, שעיניה נעוצות באופק והיא מקדישה את זמנה למחשבות על ייעוד ותכלית.
ואולם כשאנחנו מציבים ריאליזם ואידיאליזם כניגודים זה של זה - כשאנחנו חיים לאורה של התפישה שאידיאלים וחלומות אינם ריאליים והם מנותקים מהמציאות - אנחנו מאפשרים לדיכוטומיה מוטעית לבלום אותנו. במובן העמוק האידיאליסט הוא הריאליסט האמיתי - כי הוא נאמן לטבעו האמיתי. אנחנו זקוקים למשמעות בחיינו מעצם טבענו. בלי תכלית נעלה, בלי ייעוד, בלי אידיאל, איננו יכולים להגשים את מלוא הפוטנציאל שלנו לאושר. אינני ממליץ כלל להעדיף את החלום
על פני העשייה (שניהם חשובים), אך לאמיתו של דבר ריאליסטים רבים - רובם נמנים על המתחרים במרוץ להצלחה - מתעלמים מאמת חשובה מאוד: להיות אידיאליסט פירושו להיות ריאליסט.
לאידיאליסט יש תחושת תכלית שמקיפה את חייו כשלמות; אבל כדי להיות מאושרים, לא די לנו לחוות את חיינו כחיים משמעותיים במישור הכללי. עלינו למצוא משמעות גם במישור הספציפי היומיומי שלנו. לדוגמה, לא די שהתכלית שלנו תהיה להקים משפחה מאושרת או להקדיש את חיינו לשחרור המדוכאים, אנחנו זקוקים גם לתכלית מוגדרת שיש לה קשר למטרות האלה, למשל לאכול ארוחת צהריים עם ילדתנו או להשתתף בהפגנות מחאה. לפעמים קשה לנו להזין את עצמנו רק מן המחשבה על תחושת תכלית כללית המצויה הרחק באופק: אנחנו זקוקים להרגשה מוגדרת ומוחשית שאנחנו עושים דבר משמעותי בשבוע הבא, מחר, עוד מעט, עכשיו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הצורך במשמעות ובהנאה
|
|
|
 |
|
|
|
כשם שהנאה אינה מספיקה להשגת אושר, כך גם תחושת התכלית לבדה אינה מספיקה. ראשית, קשה מאוד להתמיד בפעולה לטווח ארוך, גם אם תוצאותיה משמעותיות, בלי ליהנות מסיפוק רגשי בהווה. הסיכוי לעתיד זוהר יותר יכול להניע אותנו רק לתקופת זמן מוגבלת. שנית, גם אם נמשיך לדחות את הסיפוק המיידי, כפי שהמתחרים במרוץ נוטים לעשות, קרוב לוודאי שלא נהיה מאושרים.
בספרו ״האדם מחפש משמעות״ מדבר ויקטור פרנקל על האמצעים שנקטו קורבנות השואה כדי למצוא משמעות בחייהם. למרות העינויים הגופניים והרגשיים שהם סבלו במחנות הריכוז, חלקם מצאו משמעות, תחושת תכלית, אפילו בפירורי הקיום שנותרו להם. התכלית שקבעו לעצמם יכלה להיות להתאחד עם יקיריהם או לכתוב בעתיד על מה שעבר עליהם. אך אין להעלות על הדעת שאנשים אלה היו מאושרים במחנה. כדי להיות מאושרים, לא די בחיים שיש בהם משמעות. אנחנו זקוקים לחוויה של משמעות לצד חוויה של רגשות חיוביים; אנחנו זקוקים לרווח עתידי לצד רווח עכשווי.
תורת האושר שלי שואבת מחיבוריו של פרויד וגם מספרו של פרנקל. עקרון ההנאה של פרויד קובע שאנחנו בבסיסנו מונעים מאינסטינקט ההנאה. פרנקל טוען שהרצון במשמעות הוא שמניע אותנו ולאו דווקא הרצון בהנאה - הוא אומר ש״השאיפה למצוא משמעות בחיים היא כוח מניע ראשוני אצל האדם״. בהקשר של מציאת אושר, יש מן האמת הן בתיאוריה של פרויד והן בתיאוריה של פרנקל. עלינו לספק את הרצון בהנאה ואת הרצון במשמעות כאחד כדי לנהל חיים מספקים ומאושרים.
לעתים קרובות נמתחת על החברה המערבית, ובראש ובראשונה על ארצות-הברית, ביקורת הטוענת שחברת השפע אחוזה בדיבוק האושר: ספרי עזרה עצמית המציעים פתרונות מהירים וחיים נטולי מאבק נמכרים בקצב חסר תקדים, ופסיכיאטרים רושמים תרופות מיד עם הופעת הסימנים הראשונים לקושי רגשי. אף שהביקורת מוצדקת במידת-מה, היא מצביעה על הדיבוק הלא נכון: הדיבוק הוא ההנאה ולא האושר.
עולם השואף לספק תרופה מהירה לכל מכה אינו מביא בחשבון את ההשפעות לטווח ארוך ומתעלם מהצורך שלנו במשמעות. אושר אמיתי כרוך במידה מסוימת של אי-נוחות וחוויות קשות, וחלק מספרי העזרה העצמית והתרופות הפסיכיאטריות מנסות לעקוף אותן. באושר טמונה מראש ההנחה שנאלצנו לגבור על מכשולים. במילים של פרנקל, ״האדם אינו זקוק למצב של היעדר מתח אלא לחתירה ולמאבק למען מטרה בעלת ערך בעיניו. הוא אינו זקוק לפורקן מתחים בכל מחיר, אלא למשמעות שתקרא לו להגשים אותה״. סביר להניח שככל שמדע הפסיכיאטריה יתקדם, כן ירבה מספרם של המטופלים בתרופות. אין לי כל ספק שבמקרים רבים השימוש בתרופות פסיכיאטריות הוא נחוץ ומוצדק, אך אני מסתייג מן הקלות שבה נותנים תרופות. השימוש בתרופות עלול להעלים לא רק את הקושי אלא גם את המשמעות.
כמו כן עלינו לזכור שהתקופות הקשות שעוברות עלינו מגבירות את יכולתנו לחוות הנאה: הן מונעות מאיתנו לקבל את ההנאה כדבר מובן מאליו, הן מזכירות לנו להיות אסירי תודה על ההנאות הגדולות והקטנות בחיינו. תחושת הודיה עשויה כשלעצמה להיות מקור אמיתי של משמעות והנאה.
קיים קשר הדדי בין הנאה למשמעות, בין רווח עכשווי לרווח עתידי. כשאנחנו שואבים תחושת תכלית מן הדברים שאנחנו עושים, חוויית ההנאה שלנו מתעצמת; וההנאה מפעילות עשויה לעשות את החוויה שאנחנו מפיקים ממנה משמעותית יותר.
היזכרו בחוויה קשה או כואבת שעברתם. מה למדתם ממנה? איך התפתחתם בעקבותיה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מפו את חייכם
|
|
|
|
|
|
|
אף כי קשה לכמת מצבים פנימיים של לב ושכל, נוכל להעריך את חיינו במונחים של אושר ולהגיע להבנות חדשות כדי להיות מאושרים יותר. אנחנו יכולים להתחיל באמצעות רישום פעולותינו היומיות והערכתן לפי מידת ההנאה והמשמעות שהן מספקות לנו.
כדאי להקדיש כמה דקות בסופו של כל יום כדי לחשוב ולרשום איך עבר עלינו היום, פעילות שתסייע לנו לזהות דפוסים חשובים. לדוגמה, ייתכן שניווכח שאנחנו מקדישים חלק ניכר מזמננו לפעילויות שיספקו רווח עתידי אך איננו נהנים מהן, או עושים דברים שאינם מספקים לנו משמעות ואף לא הנאה. אחרי כן נוכל להעריך את חיינו מבעד לעדשת האושר ולהחליט להוסיף עוד חוויות משמעותיות ומהנות.
מציאת משמעות והנאה, למשל, הן אכן עקרונות בסיסיים שיכולים להנחות אותנו אל החיים הטובים – אך אין שום מתכון אוניברסלי. ברור מאליו שבני אדם מורכבים, רבי-פנים ושונים זה מזה; כל אדם הוא יחיד במינו, עולם ומלואו. כשאני מסתכל מבעד לזכוכית מגדלת על הפעילויות היומיומיות שלי, אני רואה מה קורה מעבר לעקרונות הבסיסיים השולטים בחיים ככלל, ומזהה את הצרכים והמאוויים המיוחדים לחיי שלי.
במשך שבוע-שבועיים רשמו את הפעילויות היומיות המעסיקות אתכם. בסוף כל יום, כתבו איך עבר עליכם הזמן, החל בחצי שעה של טיפול בדואר אלקטרוני וכלה בשעתיים של צפייה בטלוויזיה. הדיווח אינו חייב להיות מדויק מאוד, אך הוא צריך לתת תמונה שתראה לכם איך נראים הימים שלכם.
בסוף השבוע ערכו טבלה ורשמו בה את כל אחת מן הפעילויות, כמה זמן הקדשתם לכל אחת מהן, וכמה משמעות והנאה מספקת כל אחת מהן (אפשר להשתמש בסולם של 1 עד 5; 1 יציין חוסר משמעות והנאה, ו-5 יציין משמעות והנאה רבות מאוד). ליד פירוט הזמן, ציינו האם הייתם רוצים להשקיע בפעילות זו יותר משאתם משקיעים בה כעת או פחות. אם הייתם רוצים להשקיע בה זמן רב יותר, ציינו לידה ״+״; כדי לציין הרבה יותר זמן רשמו ״++״; אם הייתם מעדיפים להשקיע בה פחות זמן, ציינו לידה ״–״. כדי לציין הרבה פחות זמן רשמו ״– –״. אם אתם שבעי רצון מכמות הזמן שאתם מקדישים לפעילות מסוימת, או אם כרגע אין לכם אפשרות לשנות את משך הזמן שאתם מקדישים לה, ציינו לידה ״=״.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האידיאלים שלכם תואמים את אורח החיים שלכם?
|
|
|
|
|
|
|
הכינו לעצמכם רשימה של הדברים המשמעותיים והמהנים ביותר בשבילכם, הדברים שמסבים לכם אושר רב ביותר. לדוגמה, הרשימה יכולה לכלול משפחה, פעילות גופנית, פעילות למען זכויות הפרט בעולם, האזנה למוזיקה וכולי.
ליד כל אחד מהפריטים ברשימה רשמו כמה זמן בשבוע או בחודש אתם משקיעים בפעילות הזאת. בעזרת הטבלה שהכנתם בתרגיל הקודם או בלעדיה, שאלו את עצמכם האם אתם מגשימים את הערכים החשובים ביותר שלכם. האם אתם מבלים זמן איכות עם בן/בת זוגכם ועם ילדיכם? האם אתם עושים פעילות גופנית שלוש פעמים בשבוע? האם אתם פעילים בארגון למען זכויות הפרט? האם אתם מאזינים למוזיקה בבית והולכים לקונצרטים?
התרגיל הזה מציב מראה מול חייכם ומסייע לכם לקבוע האם קיימת התאמה בין הערכים הגבוהים ביותר שקבעתם ובין אורח חייכם. ככל שההתאמה רבה יותר, כן האושר רב יותר. מכיוון שלעתים קרובות איננו ערים לפער בין מה שאנחנו אומרים שחשוב לנו ובין מה שאנחנו עושים למעשה, תפיקו תועלת רבה יותר מן התרגיל הזה אם תעשו אותו עם מישהו שמכיר אתכם היטב ואוהב אתכם מספיק כדי לרצות לעזור לכם להעריך את חייכם בכנות.
משך הזמן שאנחנו בוחרים להקדיש לערכים החשובים ביותר שלנו תלוי בהעדפות אישיות ובזמינות מעשית. גם אם המשפחה עומדת בראש סולם הערכים שלי אין להסיק מכאן שכדי להגדיל את האושר אני צריך להשקיע במשפחה את כל הזמן שאני משקיע כעת בתחביב שלי. אדם שחייב לעבוד בשתי משרות כדי שלמשפחתו יהיה מה לאכול חי בהתאם לערכים העומדים בראש הסולם שלו אף כי לא נשאר לו הרבה זמן לשחק עם ילדיו.
אלא שלעתים קרובות, כוחות פנימיים וחיצוניים שבהחלט יש לנו מידה של שליטה עליהם מרחיקים אותנו מן החיים שהיו מסבים לנו אושר רב יותר – למשל הרגלים מסוימים שלנו, פחדים, ציפיות שיש לאנשים אחרים מאיתנו. כיוון שהזמן הוא משאב סופי ומוגבל, ייתכן שניאלץ לוותר על חלק מהפעילויות שנמצאות במקום נמוך ברשימת החשיבות שלנו – לומר ״לא״ לפעילויות מסוימות, כדי לומר ״כן״ לפעילויות שערכן רב יותר בשבילנו.
חזרו על התרגיל הזה באופן סדיר. שינוי, בעיקר של הרגלים ודפוסים שחרוטים עמוק, אינו מתרחש בן לילה. ושוב, הכי חשוב להפוך את הפעילויות לטקסים. נוסף על יצירת הרגל מהפעילויות שאתם רוצים לעסוק בהן, הוסיפו גם ״טקסים הפוכים״ - פרקי זמן שבהם אתם נמנעים מעשיית דברים מסוימים. למשל, במידת האפשר, פנו לכם זמן נטול אינטרנט מדי יום בשעות מסוימות. אנחנו מבלים יותר ויותר זמן בגלישה באינטרנט; בדיקת האימייל מדי כמה דקות גוזלת מן הפריון והיצירתיות ובסופו של דבר מצמצמת את אושרנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר טל בן שחר הוא בין המרצים הפופולריים באוניברסיטת הרווארד. אחד מכל חמישה סטודנטים השתתף בהרצאותיו מעוררות ההשראה על המצב החמקמק מכולם: אושר.
הספר "באושר ובאושר - פסיכולוגיה חיובית בחיי היומיום" יצא לאור בהוצאת מטר.
|
|
|
|
|
|
|  | | /images/archive/gallery/870/792.jpg  | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
