 |
/images/archive/gallery/799/334.jpg
Mark Skipper, cc-by  |
|
|
|
|
| האם שירה יכולה להיות מקום המפגש המטאפיזי בין האדם לטבע, לאלוהים, בין "אתה" ל"אני"? ארבעה שירים מתוך "שעת המים" של יפתח בן אהרון |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
יפתח בן אהרון
15/2/2008 11:42 |
יפתח בן אהרון
15/2/2008 11:42 |
|
|
|
|
|
|
|
"שעת המים", ספר שיריו הראשון של יפתח בן אהרון, עוסק בראש ובראשונה בחיפוש אחר "האחר הממשי" במפגש האנושי, בחוויית הטבע ובהתנסות המטאפיזית-רוחנית הטהורה. הספר נע בין שפות פואטיות שונות: משירה התבוננותית הדוקה נוסח ההייקו היפני, דרך שירה אישית ביוגראפית המשתנה לתמונות חלום ופנטזיה,
ועד לשירה בעלת אופי ליטורגי. נופים אירופאים וארץ-ישראלים, התנסויות של מלחמה וריפוי, הופכים דרך השירה למחוזות פנימיים של שלג ותהום, מתוך חתירה מתמדת לקראת גילויו של הנסתר בהתנסויות היומיומיות, בהתבוננות הפנימית ובחלום; השיר מבקש להיות מפגש שבו הופך ה"אתה" ל"אני".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אחד
|
|
|
 |
|
|
|
אֶחָד
שֶׁקּוֹלוֹ נִשְׁמַע בְּבֵרוּר מִתּוֹךְ הַלַּיְלָה
אֶחָד
שֶׁהָלַךְ לְפָנֵינוּ
אֶחָד שֶׁאָמַר
אֶהְיֶה
אֶחָד שֶׁאָמַר
נִפְתַּח הַלַּיְלָה
בְּמַפְתֵּחַ שֶׁל מַיִם וָאֵשׁ
נִפְתַּח הַלַּיְלָה
רָחוּץ
שֶׁהֲרֵי נִרְחַץ וְרַגְלָיו זוֹהֲרוֹת
שֶׁהֲרֵי הָלַךְ
וְעוֹדֶנּוּ הוֹלֵךְ
בֹּקֶר נִגָּר לְפָנָיו
וַהֲרֵי מְדַבֵּר
אֶהְיֶה
אֶהְיֶה הוּא אוֹמֵר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תפילה למרחק
|
|
|
|
|
|
|
רְצוֹנִי
שֶׁתִּהְיֶה רָחוֹק
שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹתֶיךָ רַבִּים
שֶׁאֵדַע לְדַבֵּר וְלִשְׁתֹּק לְתוֹךְ חַיֶּיךָ
שֶׁיִּהְיוּ חַיֶּיךָ רַבִּים וּמוֹתְךָ
יָחִיד
שֶׁתִּהְיֶה רָחוֹק
שֶׁאוּכַל לָלֶכֶת תָּמִיד אֶל אֵינְסוֹף הַמֶּרְחָק
הַמַּפְרִיד בֵּין קוֹלִי
לְפָנֶיךָ
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה שאינו אהבה
|
|
|
|
|
|
|
מַה שֶּׁאֵינוֹ אַהֲבָה בְּתוֹכִי
מְפַחֵד עַכְשָׁו לְאַבֵּד
אֶת שֶׁלֹּא הָיָה
לֹא הוֹוֶה
וְלֹא יִהְיֶה
מַה שֶּׁאֵינוֹ אַהֲבָה מְדַבֵּר
עַכְשָׁו
בִּצְרִידוּת וּבְכֹבֶד.
אֲבָל הָאַהֲבָה גּוֹבֶרֶת עָלַי
בְּרִגְעֵי הַסִּפִּים
וְקוֹרֵאת לָאֶחָד
שֶׁאֵינוֹ שִׁכְחָה וְאֵינוֹ מָנוֹחַ,
לֵב
הַפּוֹעֵם אֶת פְּעִימַת הָאֲדָמָה
וְהַמַּיִם,
הַנּוֹשֵׁם אֶת הָאוֹר
עַל פִּי הַתְּהוֹם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לא את קולו בלבד
|
|
|
|
|
|
|
לֹא אֶת קוֹלוֹ בִּלְבַד,
כִּי אִם אֶת הָאֵשׁ
הַמְכַלָּה שֶׁל דְּבָרָיו.
לֹא אֶת מַרְאֵה פָּנָיו בַּמַּרְאָה,
כִּי אִם אֶת מִלַּת הַמַּיִם
הַלּוֹהֶטֶת מִתּוֹךְ פִּיו.
לֹא אֶת הָאוֹר
הַחִוֵּר שֶׁל דְּמוּתוֹ הַחוֹלֶפֶת,
כִּי אִם אֶת הָאֵשׁ
הַמְצָרֶפֶת שֶׁל דְּבָרָיו;
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם יִקְרָא,
אוֹר אֶל אוֹר,
לֹא אֶת קוֹלוֹ בִּלְבַד,
כִּי אִם אֶת אֵשׁ חַיָּיו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחבר
|
|
|
|
|
|
|
יפתח בן אהרון נולד בקיבוץ גבעת חיים וחי בהרדוף. למד ציור בתל-חי, ספרות ופילוסופיה באוניברסיטאות חיפה ותל אביב ואנתרופוסופיה בשוויץ. עוסק במחקר והוראה בתחומי ידע האדם, תורת ההכרה, שפה ודיבור והתפתחות התודעה האנושית. שיריו התפרסמו בעכשיו, הליקון, עתון 77 ועוד. שעת המים יצא לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. למצגת משירי הספר | | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
