מעריב nrg - נא באוזן - מדיטציה

ראשי > ניו אייג' > מדיטציה > כתבה

נא באוזן

כשהמוח שלך חופשי מכל הגבלה, אתה נמצא בשומקום, ללא מרכז, ללא גבול, רק חלל. ז'אן קליין על ההקשבה - ראשיתו וסופו של המסע הרוחני

דפדף בניו אייג'

ז'אן קליין. תרגום: יונתן לוי
10/3/2008 9:03

הקשבה היא טבענו הבסיסי. אנחנו רגילים להקשיב לאובייקטים, למה שנמצא בקרבת מקום ולסביבתנו הקרובה ביותר: הגוף, החושים והמחשבה. אבל אני מדבר על ההקשבה שבה אין למה להקשיב.

אי אפשר לחשוב את ההקשבה הזו, אי אפשר להפוך אותה לאובייקט, אי אפשר לתקן אותה; ובהקשבה הזו אין מקשיב, אין מקום למישהו שיקשיב, שישלוט, שיעשה, שייהנה או שיסבול. ההקשבה חופשייה מציוד נלווה, מזיכרון. מדובר באַל-מצב. מצב הוא משהו שנכנסים ויוצאים ממנו; הקשבה היא רצף. כשאתם מקשיבים לגוף, לחושים ולמחשבה, אז הקשבתכם פתוחה לגמרי; אין היאחזות, אין לקיחה, כל מה שנצפה נפגש במישרין בפתיחות שלכם.

האמן כמורה רוחני
במה שונה ז'אן קליין ממורים כמו קרישנמורטי, פפאג'י ורמאנה מהארשי? אביב טטרסקי על המורה הרוחני הצרפתי שלא מוותר על אף מימד במציאות האנושית ומצליח לגעת בנשגב תוך שהוא נושם את הארצי
לכתבה המלאה

אפשר לומר שכל אובייקט שמקשיבים לו מחזיר אתכם אל הבסיס, אל ההקשבה. כשמתבוננים באופן כזה שבו המושגים לא עולים, העצמים הנצפים מחזירים אתכם להקשבה. בהתחלה אולי חושבים שהקשבה היא תפקוד של המוח, אך היא אינה שייכת לאיבר כלשהו. כששומרים על הקשבה, היא הופכת למודעות, בהירות. הקשבה היא מדיטציה תמידית, ללא מודט או אובייקט למדוט עליו.

ז'אן קליין

אתה נמצא בשומקום

האם ניתן להישאר בהקשבה הזו בזמן שאתה עובד בעבודה שדורשת ריכוז מסוים?

תחילה צריך לגלות את ההקשבה הבלתי מותנית הזו המצויה לפני כל פעילות. אז תראה שכל פעילות נובעת מההקשבה ונעלמת בהקשבה, ולבסוף תתבסס בתוך ההקשבה הזו גם בזמן פעילות. הקשבה מצויה לפני כל תפיסה. היא האור המעניק

את הממשות לכל מה שנתפס בחושים. היא אינה יכולה להפוך לאובייקט. כמובן, גם אין מקום לישות אינדיבידואלית; בהקשבה אתה חי בעצם את ההיעדרות המוחלטת שלך. אתה יכול לחוש בנוכחותך רק כאשר אתה נעדר לגמרי.

האם הקשבה זו זהה למודעות? האם מודעות נמצאת במוח?

הקשבה ומודעות אינם במוח.

אבל מה קורה ברגע שאינך מקשיב יותר? האם אתה נקשר רגשית? מזדהה עם אובייקטים?

בעל כורחך, אתה הקשבה. ראה גם איך כשאתה מפנה את הגב להקשבה ומזדהה עם האישיות שלך, אתה נכנס למצב של צמצום. אתה צריך לראות את זה בו ברגע. כשאתה רואה את זה קורה בו ברגע, ישנה עצירה. עצירה זו מחזירה אותך להקשבה, ובעצם, עצירה זו היא ההקשבה. ראשית ראה כיצד ללא הרף אתה הופך את עצמך לאובייקט, שאתה חושב על עצמך כעל גבר, כעל אישיות עם היסטוריה ועתיד וכו'. כל זה הוא המצאה של המחשבה.

מה שחשוב הוא להיות מודע לתחושתך כשהמוח שלך חופשי מכל הגבלה. אתה נמצא בשומקום, ללא מרכז, ללא גבול, רק חלל ואתה הוא החלל. לך עם זה, חייה עם זה, אל תשאיר את זה כהבנה אינטלקטואלית.


	השאלה באה מהתשובה


	אם אסור לי להשתמש באינטלקט, איך אוכל לזכור דברים? אני לא אומר שאינך יכול להשתמש באינטלקט; אבל כדי להבין מי אתה באמת, אתה צריך ללכת עם ההכרה האמיתית, שכל גבוה יותר. בעולם האובייקטים אתה כמובן חשיבה מסוימת, אבל כדי לגלות את הסובייקט האולטימטיבי אתה זקוק לשכל גבוה יותר. האם השכל הגבוה יותר נמצא מעבר לחשיבה הרגילה? כן. אתה צריך שיהיה לך ניצוץ של הבנה אינטואיטיבית לגבי מה שנאמר כאן, תחושה מקדימה. ההבנה הזו לא נמצאת בראש. אתה חי יותר מדי בראש. התחושה המקדימה הזו מצויה בכל רמה של המבנה הפסיכוסומטי שלך; ההבנה צריכה להיות גופנית. אם מישהו עושה מה שהוא מרגיש מבלי לחשוב, הסביבה שלו לא תקבל אותו. תבהיר לעצמך את השאלה שלך. קודם, חיה עם השאלה שלך. כשאתה באמת שואל את עצמך שאלה, היא באה עם התשובה. אינך יכול לשאול שאלה בלי לדעת במובן מסוים את התשובה. השאלה באה מהתשובה, אז חיה עם השאלה וחכה. צריך לחכות כדי שהתשובה תופיע בשאלה; לחכות בלי להיאחז, בלי לקחת, בלי להסיק מסקנות. היה פתוח לחלוטין עם השאלה; התשובה תבוא רק בפתיחות מוחלטת. התשובה לעולם לא באה מהמוח, כי המוח מכיר רק את מה שכבר ידוע. איך אפשר למנוע ממה שאתה מבין באינטואיציה להידרדר להבנה אינטלקטואלית? ראשית הקשב, ובהקשבה תגלה שאינך מקשיב. בהקשבה שלך יש ציפייה. ראה זאת. זו עובדה, ללא שיפוט או השוואה. כשרואים את העובדות באים לכדי הקשה והקשבה היא התשובה. הרגש את עצמך בתשובה. כדי לחיות בחופשיות בתשובה עליך לוותר על מה שאינו התשובה. אל תשים דגש על הדברים שאתה מוותר עליהם; שים דגש על הוויתור עצמו. זוהי התשובה, התשובה החיה. כשאתה חי את הוויתור אתה חופשי לחלוטין. זה לא אתה שמוותר, זה מוותר מעצמו. זה לא תהליך רצוני. זה באמת עובד. נראה שכשאני במצב של הקשבה אין לי רגשות או אמוציות. האומנם? אתה פתוח לגמרי. אין רגשנות, אלא רק הרגשה: זוהי אהבה. אבל למה רגעי התובנה הללו כל כך קצרים? אני רוצה שיימשכו! כשיש לך תובנה כזו עליך לחיות איתה מרגע לרגע, כמו שאמא חיה עם הילד שלה, כמו שצייר מצייר, כמו מוזיקאי. מוזיקאי הוא מוזיקאי כל רגע.


	על המחבר


	ד"ר ז'אן קליין (1916-1998) היה רופא, מוזיקולוג ומורה רוחני צרפתי, שלמד אדווייטה ודאנטה בהודו, שם גם חווה את התעוררותו הרוחנית. לימד באירופה בסגנון ייחודי ועצמאי, ללא כל הסתמכות על טרמינולוגיה הודית או אחרת.