 |
/images/archive/gallery/904/762.jpg ד''ר וויין וו. דייר
מתוך אתר הבית  |
|
|
|
|
| במהלך התנסות רבת-עוצמה שעברתי בהיפנוזה יצרתי מחדש שיחה בין העצמי הרוחני הגבוה שלי לבין המקור היוצר. חילופי הדברים הדמיוניים הללו סייעו לי מאוד בחלק הארי של חיי כבוגר. פרק מתוך ספרו החדש של ד"ר וויין וו. דייר |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
ד''ר וויין. וו. דייר
12/3/2008 16:45 |
ד''ר וויין. וו. דייר
12/3/2008 16:45 |
|
|
|
|
|
|
|
כיוון שאני חי ביקום שנברא ומונחה על-ידי תבונה מארגנת אשר מונעת מקריות וצירופי מקרים, תמיד חשתי שהימצאותי כאן בתקופה הזו הוא מרכיב במערכת התבונית הזו. במהלך התנסות רבת-עוצמה שעברתי בהיפנוזה יצרתי מחדש שיחה בין העצמי הרוחני הגבוה שלי לבין המקור היוצר, שאני עדיין מחובר אליו. חילופי הדברים הדמיוניים הללו סייעו לי מאוד בחלק הארי של חיי כבוגר.
נוצרתי ברחם באחד בספטמבר 1939 ונולדתי בעשרה במאי 1940. היום שבו אמי הרתה היה אותו יום שבו אדולף היטלר פלש לפולין; יומיים לאחר מכן החלה מלחמת העולם השנייה. נולדתי ביום שבו הנאצים פלשו לבלגיה, להולנד וללוקסמבורג וכבשו אותן, וחזיתי בבוא השואה. ידעתי שאני אמור לשחק תפקיד דומיננטי בהיפוך השנאה שגרמה לביצוע המעשים הנוראים אשר הובילו מיליוני אנשים לטבח.
באתי הנה כדי ללמד אנשים כיצד לסמוך על עצמם וכיצד לחמול, בדיוק כפי
שעשיתי בגלגול קודם במאה ה-13, כאשר נדדתי ברחבי אירופה ואסיה כפרנצ'סקו ברנדונֶה (שהפך לאחר מכן לפרנציסקוס הקדוש מאסיזי) או בחברתו, בניסיון לעצור את מעשי האכזריות הידועים בשם מסעי הצלב. רוחי הנצחית התייסרה ועדיין מתייסרת בשל חוסר האנושיות שבני האדם מפגינים כלפי אחיהם, ומעוניינת למחות את הסבל הנגרם כתוצאה מהפרדת עצמנו באופן קולקטיבי ואינדיבידואלי ושימוש באלימות לצורך יישוב מחלוקות. נראה לי שהתשובה היא ללמד אנשים אחרים כיצד להתחבר למקור שלהם ולשהות במצב תודעה זה של אהבה, שלום, טוב-לב ואחדות. כאשר די אנשים מקרבנו ייצאו למסע הזה, לשיבה אל הרוח, הקבוצות והקולקטיבים שלנו ישקפו את ההשראה שאני נקרא לעודד בדרך זו או אחרת.
כשהכנתי את עצמי למעבר מקיום כישות רוחנית לגמרי אל עולם החלקיקים ב-1939, התקיימה השיחה הבאה ביני לבין התבונה היוצרת, שאכנה כאן בשם אלוהים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
אני: אני רוצה ללמד אנשים לסמוך על עצמם, לחמול ולסלוח.
אלוהים: האם אתה בטוח שאלה הדברים שאתה רוצה להקדיש להם את מהלך החיים הזה?
אני: כן. עכשיו אני אפילו רואה את הצורך ביתר בהירות.
אלוהים: טוב, אז אני חושב שכדאי שתעבור דרך סדרה של בתי אומנה שתישאר בהם במשך עשר שנים בערך, ושם תלמד לסמוך על עצמך. ואנו נסלק את הוריך מהדרך, כדי שלא יניאו אותך מהשליחות שלך.
אני: אני מקבל את זה. אבל מה בקשר להוריי? מי יסייע לי בקידום תכלית חיי בצורה הטובה ביותר?
אלוהים: אתה יכול לבחור את מלווין לייל דייר כאביך. הוא אסיר, אלכוהוליסט וגנב, והוא ינטוש אותך בעודך תינוק ולעולם לא יחזור אליך. בתחילה אתה תשנא אותו ותרצה לנקום בו, אבל בסופו של דבר תסלח לו, זמן רב אחרי שהוא יעזוב את גופו. מעשה הסליחה הזה יהיה האירוע החשוב ביותר בחייך. הוא יציב אותך בנתיב שעליו התחייבת.
אני: ואימא שלי?
אלוהים: קח את הייזל דייר, אשתו של לייל. החמלה שלה כלפי כל ילדיה תיתן לך דוגמה לחיקוי. היא תעביד את עצמה בפרך בקביעות כדי לאחד מחדש אותך ואת אחיך אחרי שהיא עצמה תסבול עשר שנים בערך.
אני: האם אין זה גורל אכזר מאוד בשביל אבי?
אלוהים: כלל וכלל לא. הוא התחייב על כך לפני עשרים וחמש שנים. הוא הקדיש את כל מהלך החיים הזה כדי ללמד אחד מבניו את שיעור הסליחה – מחווה אצילית, אתה לא חושב? ואמך נמצאת כאן כדי להראות לך כיצד חמלה אמיתית מתגלה מדי יום. ועכשיו רד לשם והפוך לחלקיק.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בהקדמה לספרי You'll See It When You Believe It, כתבתי על כך שמצאתי את אבי ופקדתי את קברו בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת. העובדות שהובילו אותי לשם מתריסות נגד חוקי ההיגיון – והביקור בקברו היה המשוכה האחרונה שהייתי צריך להתגבר עליה לפני שהתחלתי בקריירת הכתיבה וההרצאות שלי, או השליחות שהתחייבתי עליה בשנת 1939.
ביקרתי גם באירופה, במקומות שבהם התרחשה השואה, וקראתי שוב ושוב על השתלשלות האירועים שתרמה לשנאה אשר יצרה את המלחמה. בשנות השישים של המאה הקודמת פעלתי כדי להשכין שלום באירועים שנסובו סביב מלחמת וייטנאם הנוראה, וכיום אני עוסק לעתים קרובות במציאת חלופות לאלימות ולשנאה באפריקה, במזרח התיכון ובמיוחד בעירק. הייעוד שלי שוכן עמוק בתוכי ושולט בי. בדומה לארתור מילר, איני יודע מה הדבר הבא שאני עומד לעשות, אבל קרוב לוודאי שאני מונחה על-ידי מה שהרוח ואני החלטנו בראשית המסע הזה. דבר אחד שאני יודע לבטח הוא שאני מלא השראה!
תיארתי את התובנה האישית שלי בקשר לייעודי כדי לעודד אתכם לבחון את החיים שלכם עצמכם – כולל כל העבודה הקשה וההצלחה – כהתנסות הכרחית למילוי שליחותכם. התבוננות בחיים מנקודת המבט הזו מטפחת את הכמיהה הפנימית העמוקה, שתראה לכם את הדרך בחזרה לרוח.
כפי שאתם יכולים להסיק מהדוגמה שלי, ההתבוננות בחייכם כבהתגלות של תוכנית שהשתתפתם בה עוד טרם הגעתם הנה, יכולה לסייע מאוד. על-ידי פעולה כזו אתם מבצעים תפנית למן האשמת הזולת והנסיבות ללקיחת אחריות והרגשת התכלית שלכם. במצב כזה, כל מה שמופיע בחייכם הופך להיות חלק מהשלמות של התוכנית הזו. כאשר כל דבר שאתם מתנסים בו נראה בעיניכם בלתי רצוי, למשל, באפשרותכם לבדוק מה אתם מרוויחים מהמכשולים הללו.
אם נצליח לזכור שאנחנו אחראים על מה שאנו מושכים אלינו, נוכל לחסל את האנרגיה השלילית שאנו מתפלשים בה. אם אנו שואפים להשראה ולתחושת שמחה אך כל הזמן קורה לנו ההפך, במקום לקלל את הגורל אנו יכולים להסתכל על עצמנו פשוט כמי שנמצאים בחוסר התאמה עם רטטי היצירתיות. אנו מסוגלים לשנות את רטטי המחשבה שלנו לרטטים הרמוניים יותר עם מאוויינו, ולאחר מכן לעשות את הצעדים הקטנים הנחוצים כדי לחוש בהשראה. אנרגיית המקור משתפת איתנו פעולה כאשר אנו תרים אחריה מבחינה אנרגטית – ויתר על כן, אנו יכולים להתחיל להעריך את חיינו מחדש כדי למצוא בהם מוקדי משיכה שאינם יוצרים התאמה עם המקור, ו"מזל רע" כביכול.
תזוזה מנטלית מהסוג הזה יכולה לגרום למישהו לשאול מדוע הוא בחר לבוא הנה כהומוסקסואל, כשהדבר רק הביא לו צרות: הוריו דחו אותו, הוא שימש מושג ללעג כל ילדותו, הזדמנויות עבודה חמקו ממנו והוא התמודד עם אפליה בכל תחום בחייו. ובכן, אם הוא יתבונן לתוך מעמקי המקור הרוחני שלו, הוא יגלה שהוא התחייב ללמד אנשים אחרים לאהוב ולקבל את אלה שאינם שטים בזרם המרכזי של החיים. ואיך אפשר לעשות זאת בצורה טובה יותר מאשר לחיות בתוך גוף שניתן להפוך לסטריאוטיפ בקלות רבה שכזו? אם זה נשמע לו נכון, אז יש באפשרותו להכיר בייעוד שלו – לגרום לאנשים לשנות תגובות המבוססות על דעות קדומות. לא משנה מה קורה בעולם הצורה, בתוכו הוא יחיה בחיבור לעולם הרוח.
כאשר אנו מרגישים שלווה פנימית אנחנו מתחילים למשוך יותר מהשלווה שאנו רוצים בה, מפני שאנו מתפקדים ממקום רוחני של שלווה. כאשר אנו עוסקים ברוח, אנו משיגים מחדש את כוחו של המקור העליון שלנו. בדומה לזה, ייתכן שקבצן רחוב הסכים לבוא לעולם זה של גבולות כדי ללמד וליצור מודעות שמוליכה ליתר חמלה בעולם הזה – או אפילו כדי ללמד אדם יחיד (אולי אתכם) לגלות יתר חמלה. אחרי הכול, המקור מופיע במגוון תחפושות אינסופי...
ביקום אינסופי אין הגבלת זמן למספר תקופות החיים שאנו מקבלים. כשהאינסוף לפנינו זה לא נראה מזעזע להקדיש מהלך חיים אחד ללימוד חמלה. בדומה לכך הילד האוטיסט, האדם העיוור, קורבן האלימות, העובר שהופל, האדם המשותק בכל גופו, הילד הגווע ברעב ואתם – עם כל חולי וקושי שמשכתם אליכם – מהווים חלק משלמות היקום הזה. התשוקה לשנות ולשפר את עולמנו גם היא חלק מהשלמות הזו. לכן גישה שנובעת מתוך השראה היא פחות שיפוטית ויותר מוקירת תודה, ובעלת חדות עין בנוגע לאופן שבו אלוהים, או אנרגיית המקור, מתגלה. וזכרו: אי אפשר להרחיק את המקור ממה שהוא בורא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני אוהב את הסיפור הבא, שסוואמי סַטצ'ידננדה מספר לנו בספרו הנפלא Beyond Words. היה לי העונג הגדול להיפגש עם סוואמי במספר הזדמנויות. הוא היה אדם שניחן בהשראה עילאית עד לחזרתו אל הרוח לפני מספר שנים.
לפני זמן רב היה אדם שהתפלל מדי יום, "אלוהים, אני מאוד רוצה שתבוא לאכול איתי ארוחת צהריים מפוארת".
הוא נדנד בלי הרף ולכן אלוהים הופיע יום אחד ואמר, "בסדר, אני אבוא".
"אלוהים, כמה שאני שמח. מתי תוכל לבוא? אתה חייב לתת לי קצת זמן כדי להכין הכול".
"בסדר, אני אבוא ביום שישי".
לפני שהוא הלך, שאל האיש, "אני יכול להזמין את החברים שלי?"
"בטח", אמר אלוהים. ונעלם.
האיש הזמין את כל חבריו והחל להכין כל מיני מטעמים. בצהרי יום שישי נערך שולחן סעודה ענק. כולם הגיעו ועל השולחן ניצב זר פרחים גדול ומים לרחוץ את רגלי האל. האיש ידע שאלוהים דייקן. כאשר הוא שמע את השעון מצלצל שתים-עשרה, אמר, "מה קרה? אלוהים לא יאכזב אותי. לא ייתכן שהוא מאחר. בני אדם יכולים לאחר, אבל לא אלוהים".
הוא היה קצת מבולבל אך החליט לחכות חצי שעה נוספת כמחווה של נימוס. אך אלוהים עדיין לא הגיע. ואז האורחים החלו לומר, "טיפש שכמותך, אמרת שאלוהים יגיע. פקפקנו בכך. למה שאלוהים יבוא ויאכל איתך עלי אדמות? בואו נלך מפה".
האיש אמר, "לא, חכו רגע", ונכנס פנימה לראות מה קורה.
לחרדתו הגדולה הוא ראה כלב שחור גדול עומד על שולחן הסעודה וטורף כל מה שהיה מונח שם. "אוי, לא! אלוהים הרגיש שהארוחה כבר נאכלה על-ידי הכלב. זו הסיבה שהוא לא רצה לבוא". הוא לקח אלה גדולה והחל להרביץ לכלב. הכלב ייבב והסתלק במרוצה.
האיש יצא אל אורחיו ואמר להם, "מה אני יכול לעשות? לא אלוהים ולא אתם יכולים לאכול, מפני שהכלב זיהם את המזון. אני יודע שזו הסיבה שאלוהים לא בא". הוא הרגיש
כל-כך רע שהוא חזר פנימה והחל להתפלל. לבסוף אלוהים הופיע בפניו שוב, אבל הוא היה חבול וחבוש בכל גופו.
"מה קרה?" שאל האיש. "בטח עברת תאונה רצינית".
"זו לא הייתה תאונה", אמר אלוהים. "זה היית אתה!"
"למה אתה מאשים אותי?"
"מפני שאני הגעתי בדיוק בשתים-עשרה בצהריים והתחלתי לאכול. ואז אתה באת והרבצת לי. הכית אותי באלה ושברת לי את העצמות".
"אבל לא באת!"
"אתה בטוח שאף אחד לא אכל את האוכל שלך?"
"נו, כן, היה שם כלב שחור".
"אז מי זה היה אם לא אני? רציתי ליהנות מהאוכל שלך, אז באתי בדמות כלב".
כל אחד וכל דבר מכיל את אלוהים או את המקור, לכן התבוננו וחפשו את כוח האל בכל דבר חי. גלו כיצד הכוח הזה שולח לנו ברכות רבות במסווה.
הגענו מעולם של רוח טהורה, ואפשרנו למקור הזה לתפוס פיקוד ללא כל הפרעה או שאלה. כל עוד חיינו בתוך הרוח, המקור שלנו הגשים את עצמו באופנים רבים במטרה לטפל בכל דבר ודבר. ואז, כמעט מיד לאחר הולדתנו לתוך צורה, התחלנו ללכת בדרך שמכחישה את הרוח ומדגישה את האגו.
אבל עכשיו, בשעת קריאת המילים הללו, אתם נמצאים על סף השלת זהות האגו שלכם ושיבה אל חיים בהם ההשראה ממתינה לכם. לפניכם הצעות אחדות שיעזרו לכם לעבור את הסף הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הצעות פרקטיות
|
|
|
|
|
|
|
– ראו את עצמכם כתא יחיד בגוף שנקרא אנושות, וקבלו על עצמכם להיות תא שמשתף פעולה עם כל התאים הסמוכים תוך תחושה של השתייכות לכלל. ראו מחשבות ומעשים נטולי השראה כדברים שסותרים את רווחתכם ואת רווחת האנושות כולה.
– עשו מאמץ מרוכז לאפשר ליכולת הריפוי הטבעית של גופכם להתממש במלואה. סרבו להתמקד בדברים שאינם בסדר בגופכם ובחייכם; במקום זאת, שנו את מחשבותיכם כך שיאפשרו לכם לקיים הרמוניה עם אנרגיית המקור שלכם. למשל, במקום לומר, "אני מרגיש חולה (או עייף), אמרו, "אני רוצה להרגיש טוב ומתכוון לאפשר לקשר הטבעי שלי עם הבריאות לתפוס פיקוד ברגע זה". שינוי הדיאלוג הפנימי מזמין שטף של השראה.
– ערכו רשימה מפורטת של כל האנשים שהיוו גורמים שליליים או הרסניים בעברכם, ונסו לראות כיצד המעשים שלהם היו בעצם אירועים מועילים או עמדות שפשוט הוסוו כמכשולים בדרך אל האושר. למשל, האלכוהוליזם והשיכרות של אבי החורג, שבאותה תקופה בזתי להם, היו גורמים רבי-עוצמה שסייעו לי להתמודד עם ההתמכרויות שלי מאוחר יותר. נטישה, התעללות ובגידה עלולים להיות מורים קשים ומכאיבים אך גם רבי-ערך, כאשר אתם רואים את עצמכם כמי שחוו אותם למען טוב גבוה יותר.
– דמיינו לעצמכם שיחה שמתקיימת זמן קצר לפני הורתכם בגוף עם הרוח היוצרת שמתוכה התגשמתם. בחנו את ההורים ואת האחים שבחרתם בהם ואת זמן הלידה. מצאו דרכים שבהן המשתתפים האלה בחייכם יצרו התאמה עם הדחף הפנימי העמוק שהיה לכם בהיותכם ישות רוחנית בלבד, במטרה להגשים את ייעודכם. נסו למצוא את ההיגיון במה שעלול תחילה להיראות כמו ערבוביה של פריטים לא קשורים בחייכם. אם התרגיל הזה מספק אתכם ומהווה בשבילכם מקור להשראה, הרי שאין שום צורך לשכנע מישהו אחר.
– תנו את הדעת על שלמות היקום והמקור היוצר שמאחוריו באמצעות מודעות לכל פעם שאתם מקבלים מכה במרפק, נדקרים בבוהן הרגל או חוטפים מכה מענף של עץ, וכן הלאה. כאשר אירועים כאלה מתרחשים, עצרו ושאלו את עצמכם, "על מה חשבתי בדיוק באותו רגע, ואיך זה קשור למה שנראה כהתרחשות מקרית?" אתם תגלו דפוס: הנושא שחשבתם עליו קשור באופן מסתורי, בדרך כלל, למה שקורה מרגע לרגע. עשו זאת כדי ליצור בקרבכם מודעות מתמדת למקורכם ולכיוון החיים שלכם
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר וויין וו. דייר הוא סופר ומורה להתפתחות אישית. הספר "השראה" יצא לאור לאחרונה בהוצאת אופוס.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
