 |
/images/archive/gallery/145/549.jpg תמונת ארכיון
 |
|
|
| הארנונה בישראל - המס המעוות בעולם המערבי |
|
| דווקא בערים העניות בארץ הארנונה הכי גבוהה. אלפי מוסדות זכאים לפטור מתשלום והתעריף בסביון דומה לזה בישוב בעל רמה כלכלית-חברתית נמוכה |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
דרור מרמור
31/8/2004 8:12 |
|
|
|
|
|
|
|
היום בבוקר אמור היה שר הפנים, אברהם פורז, לקבל את ההמלצות הסופיות של 2 הוועדות שהקים לפני מספר חודשים לטיפול בבעיית הארנונה במדינת ישראל. יש המלצות? מה פתאום. באופן לגמרי לא מפתיע, הוועדה בראשות היועץ הבכיר של השר, אודי לוקסנבורג, עדיין יושבת על המדוכה, בעוד שהוועדה בראשות יעקב גדיש, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר, הספיקה להגיש רק את דוח הביניים הראשוני.
מחקר שמתפרסם היום על-ידי עמותת "עמיתי קרן קורת" מוכיח כי ועדות באות והולכות, אולם השינוי המיוחל במס הרשויות הישראלי לא נראה באמת באופק. יתרה מכך, הכלכלנית קרן הראל, עורכת המחקר, מציינת כי לאורך השנים הוקמו 10 ועדות שאת מרבית המלצותיהן קיבלו הממשלות השונות, מה שלא ממש סייע לשינויים אמיתיים להתבצע. תחת הכותרת "בלגן ושמו ארנונה", מצביע המחקר על 4 עיוותים עיקריים בארנונה הישראלית, שהופכים אותה ככל הנראה למס המורכב
ביותר, המרגיז ביותר ואולי גם המעוות ביותר כיום בעולם המערבי.
העיוות הבולט ביותר הינו חוסר המתאם המשווע בין תעריף הארנונה לבין הרמה הכלכלית-חברתית של תושבי הרשות המקומית הגובה אותו. כך, לדוגמה, ביישוב בית"ר עילית, המוגדר כיישוב ברמה הכלכלית-חברתית הנמוכה ביותר (1), תעריף הארנונה למגורים עומד על 29 שקלים למ"ר - בדומה לתעריף הנהוג ביישוב היוקרתי סביון (המדורג ברמה כלכלית-חברתית 10). במועצה האזורית גן-רווה, המוגדרת ברמה 9, משלמים מס בסך 24 שקלים למ"ר למגורים - בדיוק מחצית מהתעריף הנהוג בעיר בת-ים, שמוגדרת ברמה 6.
"הבעיה נוצרת כאשר אותן רשויות אמידות מקבלות מענקי איזון גבוהים מהממשלה לכיסוי גרעונותיהן", מציינת הראל, "העובדה שרשות מבוססת גובה תעריפים הנמוכים בעשרות אחוזים מאלה שגובות הרשויות החלשות, ובמקביל מקבלת תמיכה על חשבונם של משלמי המסים, הינה תמוהה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אי-סדר בחישוב הארנונה
|
|
|
 |
|
|
|
האבסורד הגדול מכולם טמון כנראה בעובדה שבמדינת ישראל הקטנה ישנם לא פחות מ-1,300 סוגי מדידה הנהוגים לקביעת שטח הנכס לצורך תשלום ארנונה. עיריות מסוימות, לרבות תל-אביב וירושלים, מודדות לדוגמה את השטח לפי שיטת נטו, כלומר שטח הדירה,ללא קירות חוץ ופנים,ולרבות מרפסות.במקביל,קיימות רשויות המודדות לפי שיטת הברוטו, כלומר שטח הדירה, כולל קירות חוץ ופנים (לדוגמה: בת-ים, נתניה ורחובות).
גם ברשויות שמודדות באותה השיטה, למשל שיטת הברוטו, רשות אחת מודדת רק חניות מקורות (בקעת בית-שאן) ואחרת מודדת חניות מקורות וחניות פתוחות (באריעקב). רשות אחת מודדת רק מרפסות מקורות (מעלה אדומים ואבן יהודה), ואחרת גם מרפסות פתוחות (מועצת קרית אונו) ועוד ועוד. כפועל יוצא, בשל הפערים הגדולים בתעריפי הארנונה והבלגן שנוצר כתוצאה מכך, מציינת הראל כי תושבים ובעלי עסקים מתקשים להשוות בין חיובי הארנונה ביישובים השונים, דבר שפוגע בחופש הבחירה של האזרחים.
אלא שהתגלית המרגיזה כנראה יותר מהכל, היא זו שבשלוש הערים הגדולות בישראל לבדן ישנם למעלה מ-6,800 מוסדות הנהנים מפטור מארנונה, משיקולים היסטוריים, פוליטיים וכדומה. אמנם, תיקון בחוק ההסדרים לשנת 2003 קבע כי אותם מוסדות יחלו לשלם ארנונה בהדרגה: בשנת 2003 בשיעור של 6%, בשנת 2004 - 15%, בשנת 2005 - 24% ומשנת 2006 ואילך- 33%, אולם עדיין מדובר בשיעורים נמוכים בעליל, המונעים הכנסות של כ-3 מילארד שקל מדי שנה לרשויות המקומיות. אגב, ההחלטות ההיסטוריות ברובן שקבעו מי זכאי להנחה או לפטור מלא נעדרות במובהק כל היגיון עכשווי. כך, לדוגמה, בעיר רמת גן, אחד המוסדות הזכאים לפטור מלא מארנונה, עוד משנת 1938, הוא בית-האבות של ארגון עולי מרכז אירופה. לעומתו, קיימים ברמת גן בסך-הכל 27 בתי-אבות, המשלמים סכום כולל של 1.54 מיליון שקל בשנה כארנונה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נטל על המגזר העסקי
|
|
|
|
|
|
|
הראל מציינת, כי תופעת הפטורים וההנחות גורמת לכך שדווקא בערים העניות הארנונה הכי יקרה. בבני-ברק ובירושלים נגבית ארנונה בשיעורים כפולים מהארנונה הממוצעת במשק כיום - כ-54 שקלים למ"ר למגורים בירושלים וכ-45 שקלים למ"ר למגורים בבני-ברק, זאת מפני שעשרות אלפי תושבים בערים אלו נהנים מפטורים ומהנחות ניכרות בתשלומי הארנונה. הנקודה הרביעית עליה עומד המחקר של הראל הוא הנטל במגזר העסקי, "שהפך לשק החבטות של הרשויות המקומיות בשנים האחרונות".
הפער בין הארנונה לעסקים לזו המוטלת על מגורים נע כיום בין פי 3 לפי 30 ויותר בתעריף למ"ר. בתל-אביב, לדוגמה, שבה יחס יחידות הדיור למגורים מול המגזר העסקי עומד על 3 ל-1, משלמים העסקים יותר מ-80% מסך הארנונה. בשורה התחתונה, צריך לזכור כי הארנונה העירונית, המוטלת מדי שנה על-ידי כ-250 רשויות מקומיות, הפכה למקור התקצוב העיקרי של מרבית הרשויות במדינה. יחד עם זאת, לא מעט בשל כל אותם עיוותים, מסתבר שהרשויות, מאונס או מבחירה, לא משקיעות היום מעל ומעבר כדי לנסות ולקבל את כספי הארנונה.
הראל מציינת כי שיעורי הגבייה של הארנונה על-ידי הרשויות המקומיות לא השתנו במהלך השנים 1996 עד 2001, והם עמדו בכל אחת מהשנים הללו על שיעור של 58%-56% בלבד . מאז שיעור זה הלך ופחת, ובשנת 2002 עמד על 53%. חלק מהרשויות כמעט אינן גובות ארנונה מתושביהן. כך, לדוגמה, ביישוב הבדואי לקיה שבנגב שיעור הגבייה של הארנונה עומד על 1.9%, וב-7 הרשויות המקומיות הבדואיות בנגב שיעור הגבייה הממוצע עומד על 5% בלבד .
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
