 |
/images/archive/gallery/162/787.jpg תהליך השיבוט
צילום: אימג'בנק ישראל  |
|
|
|
|
| הביקוש הגבוה להפריות חוץ גופיות הביא לפריחה בשוק הביציות העולמי. רק שבישראל אין חקיקה, אין השתתפות במימון ע"י קופות החולים ויש המון אינטרסים |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
טל שחף, פורבס ישראל
1/9/2004 16:10 |
|
|
|
|
|
|
|
לדבי, שחקנית צעירה מקליפורניה, צפוי ודאי עתיד מבטיח. לא מזמן סיימה תואר ראשון בתיאטרון, והיא כבר עובדת במקצוע. היא בת 24, יהודיה ממוצא הונגרי-רוסי, בחורה מתוקה עם שיער חום, עיניים חומות, גובה 1.60 מ' ומשקל 61 ק"ג. תמונתה, המופיעה באינטרנט עם כל הפרטים הללו, יכולה לעניין הרבה מחזרים, או לפחות את האמא היהודיה שלהם. רק שדבי לא מחפשת אהבה. במקרה הזה, היא מעוניינת למכור את הביציות שלה.
אמריקה הייתה ונותרה ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אם לדבר כלשהו יש מחיר, אפשר להיות סמוכים ובטוחים שבארה"ב יהיה מישהו שימכור אותו. אפילו כשמדובר בנושאים כל-כך רגישים ואנושיים כמו הפריה חוץ-גופית (IVF) והזכות להורות. במדינות אחרות עדיין מתלבטים בנושא הסחר בביציות, ובחלקן הוא אסור. במקומות אחרים מטילים פיקוח הדוק על מרכזי ההפריות, כדי למנוע שימוש לרעה בידע הרפואי. בארה"ב, קשה לעיתים לדעת אם מדובר במכירת עוברים או מכוניות. הטרמינולוגיה זהה בכל מקרה.
מחירו של מחזור טיפול ממוצע נע בין 15 ל-20 אלף דולר. ממש לא כסף קטן. אבל התחרות בין מאות מרכזי ההפריה החוץ-גופית בארה"ב, מביאה ליוזמות שיווקיות יצירתיות במיוחד. אחת מהן היא שיטת החבילות העסקיות. במרכז רפואי מסוים בשיקאגו, עלות מחזור רגיל היא 16.5 אלף דולר, במזומן. אבל אם אתם מודאגים שמא ההפריה לא תצליח והכסף יבוזבז לריק, מציעים לכם במרכז חבילת "100% הצלחה מובטחת ללידת תינוק חי": תמורת סכום גלובלי של 27 אלף דולר, בתוספת 5,000 דולר לבעלת הביציות ו-350 דולר ביטוח עבור כל מחזור טיפולי, תקבלו ארבעה מחזורי טיפול במשך 18 חודשים, במחיר כולל של 48,400 דולר. אם, חלילה, לא יצליחו כל הטיפולים - תקבלו בחזרה את "מלוא" 27 אלף הדולר הגלובליים. 21,400 הדולרים הנותרים יישארו בחיקן של מוכרות הביציות וחברת הביטוח.
הביקוש הגדול לביציות הביא לפריחתן של סוכנויות לגיוס תורמות.
מאות סוכנויות כאלה מציעות תנאים מפתים לתורמות וטיפול מסור לזוג הרוכש, תמורת עמלה שמנה. בין השאר, פועלות בארה"ב סוכנויות המגייסות תורמות ישראליות, שמבוקשות מאוד בקרב זוגות יהודים. "תורמות אסיאתיות, יהודיות והודיות דרושות מיידית!" מכריזה מודעה של אחת הסוכנויות. התורמת חייבת להיות מתחת לגיל 32, לא מעשנת, במצב בריאותי מצויין, בעלת השכלה ואינטליגנטית, רצוי עם תוצאות גבוהות במבחנים פסיכומטריים או סטודנטית באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב. במקרה כזה, התמורה עשויה להרקיע שחקים.
הסוכנות לא מסתפקת בנתונים ראשוניים אלה. היא עורכת לתורמת בדיקות מקיפות – בריאותיות, גנטיות, פסיכולוגיות, ואם יש לה בן זוג - גם הוא נבדק. אחר-כך נערך הסכם משפטי בין התורמת לבני הזוג הרוכשים, באמצעות שני עורכי-דין שהסוכנות מעמידה לרשותם. והמחיר? בשוק חופשי כמו בשוק חופשי: המוכרת קובעת את המחיר כרצונה, לפי נתוניה ולפי הביקוש וההיצע, איפה שהוא בין 2,000 דולר ל-7,000 דולר. הסוכנות מקבלת כ-50% מהמחיר שנקבע, בתוספת תשלום עבור כל פגישת ייעוץ או שיחת טלפון. יחד עם עלויות הביטוח, עורך-הדין, החזר ההוצאות לתורמת, עלות הבדיקה הפסיכולוגית, עלות הבדיקה הרפואית - ההוצאה הכספית כמעט ומוכפלת, וכל זה עוד לפני שהכנסנו לתחשיב את עלות הטיפול הרפואי עצמו.
תעשיית ההפריות האמריקנית היא אחת התופעות המעניינות הרווחות עכשיו ביבשת הגדולה. "הבום בעסקי ההפריות" - כך הגדיר את התופעה אתר MSNBC האמריקני. נתונים רשמיים של משרד הבריאות האמריקני מעלים, כי בשנת 2001 היו 421 מרכזי הפריה בארה"ב, שגלגלו 118 אלף מחזורי טיפול באותה שנה, עם מחזור כספי של כשני מיליארד דולר בשנה. מחקר של חברת Business Communications Company מדבר על גידול של 10% בשנה, ומחזור כולל של יותר מחמישה מיליארד דולר ב-2006; וכל זה, כשרמת המחירים הולכת ועולה במהירות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
השעון הביולוגי מתקתק
|
|
|
 |
|
|
|
הזינוק במספר טיפולי ההפריה הוא תופעה כלל עולמית. ככל שעולה הגיל בו מתכוונות נשים ללדת, כך מתברר למספר הולך וגדל מהן, שהיכולת שלהן לעמוד בתוכניות האישיות לא מסתדרת עם השעון הביולוגי של גופן. יותר ויותר זוגות ונשים רווקות פונים לטיפולי הפריה. חלק הארי של הטיפולים האלה מתבסס על החומר הגנטי של ההורים – טיפולים שונים, שמטרתם להביא להפריית הביצית של האם מהזרע של האב (או של תורם). אבל כשמדובר בנשים מבוגרות יחסית, עלולות הביציות שלהן להכזיב. במצב כזה, זקוק הזוג לתרומת ביציות. על-פי נתוני משרד הבריאות האמריקני, כ-11% מכלל טיפולי ההפריה בשנת 2001 כללו תרומת ביציות.
הבעיה מתחילה כשמגלים שהיצע הביציות לא מתקרב אפילו לביקוש, מצב המזכיר במשהו את תחום תרומת האיברים. בארה"ב פותרים את הבעיה בשיטת הכלכלה החופשית: תמורת התשלום הנכון ניתן בכל עת לקבל תרומת ביציות, ואם עולה הביקוש - עולה גם המחיר. בבריטניה, לעומת זאת, המחיר לטיפול מלא נמוך מזה שאותו מקבלת תורמת ביציות. בארה"ב, ההמתנה לקבלת תרומת ביציות עשויה להגיע, לעיתים, עד לשמונה שנים, כשלצידה מסלול מזורז לאלה המוכנים לשלם יותר כדי לקנות ביציות מחו"ל – במדינות אירופיות, ובעיקר מזרח-אירופיות, שונות.
מדינות כמו רומניה, כרתים ואוקראינה הופכות ליעד מבוקש בקהילת הזוגות הזקוקים לתרומת ביציות. "תיירות פריון" קוראים לזה באנגליה. תמורת תרומת הביציות מקבלת הצעירה המזרח-אירופאית כ-300 דולר, סכום השווה במדינות אלה לשכר עבודה של חודש שלם. מרכזים רפואיים בבריטניה יצרו קשרי עבודה עם מרכזים רפואיים במדינות מזרח-אירופיות, והם מפנים אליהם נשים לטיפולי הפריה. מי שחשב שגלובליזציה זה רק מקדונלד'ס ונייקי, כנראה שלא נזקק עד כה לתרומת ביציות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ואיך בישראל? הרבה יותר גרוע
|
|
|
|
|
|
|
ובישראל? הרבה יותר גרוע, תודה. שילוב של נסיבות הביא למצב שבו אין דרך לקבל בישראל תרומת ביציות - בתשלום או שלא בתשלום. מספר הנשים הזקוקות לתרומת ביציות מגיע, על-פי הערכות, לכ-3,500, והפתרון היחיד הפתוח בפניהן הוא רכש ביציות יקר בחו"ל. וכאילו כדי להוסיף מסמר אחרון לארון, קופות-החולים אינן משתתפות במימון טיפולים הכרוכים בתרומת ביציות מנשים בחו"ל. ומשרד הבריאות? שם מדברים על חקיקה, עם דגש על המילה "מדברים".
מצוקת הביציות בישראל היא תופעה ארוכת שנים. תמוהה משהו העובדה, שמערכת הרפואה הישראלית - שנמנית עם צמרת תחום ההפריות החוץ-גופיות בעולם - לא נהנית מהסדרה רגולטורית של התחום על-ידי משרד הבריאות. לאורך שנים, נהגו מרכזי ההפריה בישראל להפוך כל אישה העוברת טיפולי הפריה לתורמת-בפועל (ובהסכמתה) של ביציות לנשים אחרות. סוג של צדק סוציאלי נוסח שנות הקיבוץ הראשונות: כל אחת תרמה כפי יכולתה, ורובן קיבלו כדי צרכן.
אבל בהמשך זה כבר לא הספיק. יותר ויותר נשים נדרשו לטיפולי הפריה, והלחץ לאתר ביציות הלך וגבר. על הרקע הזה אפשר להבין את פרשת פרופ' ציון בן רפאל, שהתפוצצה בתחילת שנת 2000 בחשיפה של עיתון הארץ. פרופ' בן רפאל, אז מנהל המרכז לרפואת נשים בבית- החולים בלינסון, ואיתו ד"ר יעקב (ג'קי) אשכנזי, נחשדו כי השתמשו באמצעים רפואיים כדי להפיק יותר ביציות מנשים שבהן טיפלו (90-100, במקום כ-30 או פחות בטיפול רגיל) ובכך סיכנו את חייהן של המטופלות, הונו אותן באשר למספר הביציות שישאבו מהן, ולאחר מכן סחרו בביציות העודפות.
פרשת בן רפאל היוותה אבן-דרך מרכזית בתחום ההפריות בישראל. מייד עם תחילתה, הפסיק משרד הבריאות את כל תרומות הביציות, ומאז, למעשה, לא חידש אותן. באוקטובר 2001 עתרו שלוש משפחות לבג"ץ, ותבעו ממשרד הבריאות שיאפשר להן לקבל תרומת ביציות מחו"ל. תחת הנחיות בג"ץ התקינו במשרד הבריאות תקנה, המאפשרת לרכוש ביצית מתורמת בחו"ל, להפרות אותה שם בזרע הבעל, ולהביא את העובר להשתלה בישראל. מרכזים רפואיים מסויימים אכן נוהגים כך, אחרים משאירים למטופלת את ההחלטה אם לצאת למרכז הרפואי בחו"ל ולבצע שם את ההפריה והשתלת העוברים, או לחכות לעוברים בישראל. כך או כך מדובר בטיפולים יקרים, בין 10,000 ל-25 אלף שקלים למחזור טיפולי אחד, ללא השתתפות של קופות-החולים.
ד"ר יורם לוטן, ראש האגף לרישוי מוסדות ומכשירים רפואיים במשרד הבריאות, אומר כי 24 מרכזי ההפריה בישראל ביצעו בשנת 2002 מעל 16 אלף מחזורי טיפול, מהם נולדו 3,889 ילדים. בודדים מהם נולדו כתוצאה מתרומת ביציות כחול-לבן. נתונים מדוייקים יותר אין בנמצא. ד"ר לוטן מציין, כי כעת נערכת סקירה ממצה, שתוצאותיה יימסרו רק בשנה הבאה. ובכל זאת, החלופה היחידה שעומדת לרשות הזוגות הנזקקים היא קבלת תרומת ביציות מחו"ל, בין אם ההשתלה נעשית בישראל ובין אם היא מתבצעת בחו"ל. המדיקל סנטר בהרצליה עובד עם מכון בפולין, המרכז בבית-החולים אסותא עובד עם מכון באוקראינה, המרכז הרפואי הבינלאומי להפרייה חוץ-גופית בראשון לציון והמרכז של אסף הרופא עובדים עם שני מכונים שונים ברומניה, ויש גם המבצעים טיפולי הפריה בקפריסין, עם תרומות מזרח-אירופיות. בענף ה-IVF הישראלי, העולם הוא מגרש המשחקים.
פרופ' נרי לאופר, מנהל מערך נשים ויולדות בבית-החולים הדסה ירושלים, זועם על המצב שנוצר: "ישראל הייתה בין החלוצות בעולם בטיפולי הפריה. אנחנו, בהדסה, היינו מהראשונים שביצעו תרומת ביציות לנשים ללא שחלות. זה שדווקא אצלנו אין אפשרות היום לקבל תרומת ביציות – זה דבר נורא. העניין הזה מתעכב יותר מדי זמן, בגלל כל מיני נימוקים שאינם ענייניים, ואני חושב שזה לא לכבוד מדינת ישראל שהחוק הזה מתמהמה". רופא בכיר אחר רומז שהעיכוב בחקיקה אינו מקרי. לדבריו, מופעלים על משרד הבריאות לחצים משמעותיים להימנע מחקיקה, ויש נסיונות לעכב אותה ככל שניתן, והכל משיקולים של אינטרסים כלכליים. "הגורמים שמרוויחים כסף מהמצב הנוכחי יעשו כל שניתן כדי למתוח אותו", הוא אומר.
דברים אלה חושפים מעט מהיריבות בין שני הפלגים, בקרב עשרות הרופאים הפעילים בענף: אלה שמבצעים ייבוא ביציות מחו"ל, ואלה שלא. הראשונים השכילו ליישם את המצב שהשתרר בישראל בהיעדר חוק, קשרו את הקשרים הבינלאומיים המתאימים, והם מסייעים גם למטופלות וגם לכיסם. האחרונים שהמשיכו לקוות לחקיקה בכל רגע, כנראה ייאלצו ליישר קו במוקדם או במאוחר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קופ"ח לא מממנות
|
|
|
|
|
|
|
פרופ' שלמה משיח, מבכירי ענף הפריות המבחנה בישראל, הקים – יחד עם פרופ' יהושע דור ופרופ' דוד לברן - את המכון הישראלי להפריה חוץ-גופית בבית-החולים אסותא כבר ב-1987. מכון זה נחשב לאחד הפעילים בישראל, והוא מהמובילים בתחום תרומת הביציות מחו"ל. פרופ' משיח מביע תמיהה על הטענות המושמעות, ואומר כי הוא וחבריו היו פעילים בקידום החקיקה בכנסת והם מצפים מהממשלה לקדם את החקיקה במהירות המרבית. גם משיח חושב שיש כוחות כלכליים שנהנים מהמצב, אבל הוא מפנה אצבע מאשימה לקופות-החולים: "קופות-החולים היו אלה שמימנו את הטיפולים בתקופה הקודמת, לפי מחיר של 1,700 דולר להפריה, אבל היום קופת-חולים כללית אומרת: 'אני לא אממן, אפילו חלקית, תרומה שבאה מחו"ל'. זו שערורייה, לדעתי, כי מה משנה להן מה מקור התרומה? אבל הן הגיעו למסקנה שככה הן יחסכו הרבה כסף, ובין הזוגות אין עדיין מיליטנטים שיילכו לתביעה ייצוגית, למימוש חובתן של הקופות בסל הבריאות. אבל גם זה יקרה".
תגובת דוברת שירותי בריאות כללית: "שירותי בריאות כללית פועלת על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי ועל-פי ההגדרות של סל הבריאות בנושא. לקבלת תמונת מצב בתחום טיפולי ההפריה בישראל, יש לפנות למשרד הבריאות. לא ידוע לנו איזה חוק מתוכנן בנושא". לדברי פרופ' משיח התשלום המתוכנן יהיה בגובה חודש או חודשיים של שכר העבודה הממוצע במשק, ובתוספת עלות הטיפול הרפואי עצמו – כ-1,700 דולר - תסתכם העלות הכוללת במחיר הדומה למחיר הטיפולים בחו"ל כיום. "הפתרון בחו"ל הוא פתרון טוב", אומר משיח, "אני חושב שכל השיטות האחרות לא יוכלו לספק את הדרישה, ונצטרך להמשיך ולחפש פתרונות בחו"ל".
יועץ התקשורת של שר הבריאות מסר בתגובה: "משרד הבריאות מודע למצוקת הנשים הנזקקות לתרומת ביציות ולמחסור הביציות הקיים בישראל. משרד הבריאות שוקד מזה זמן, עם משרד המשפטים, על הכנת חוק שיאפשר תרומת ביציות גם מנשים שאינן עוברות בעצמן טיפולי הפריה (על-פי המצב החוקי השורר כיום בישראל, ניתן לקבל תרומת ביציות אך ורק ממי שבעצמה עוברת טיפולי הפריה והביציות נשאבות עבורה). שר הבריאות מקדם את הצעת החוק, מתוך ידיעה כי משיוסדר הנושא בחקיקה, תיפתר המצוקה האמורה, כפי שניתן ללמוד מהמצב הקיים במדינות אחרות בעולם".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
הפריה חוץ רחמית במעבדה
|
|
|
|
|
|
|
אינטרסים? לא אצלנו
|
|
|
|
|
|
|
היועצת המשפטית של משרד הבריאות, עו"ד מירה היבנר-הראל, שוללת מכל וכל את הטענות על אינטרסים שמעכבים כביכול את החקיקה: "חד-משמעית, החקיקה לא מתעכבת או לא מתקדמת בגלל אף רופא או גורם אינטרסנטי כלשהו. היא מתעכבת כי היא מורכבת". להערכתה, החקיקה תגיע לוועדת השרים לענייני חקיקה לקראת סוף פגרת הקיץ של הכנסת, או - כמו שאומרים אצלנו – אחרי החגים.
עו"ד טלי ששון, הממונה על ייעוץ וחקיקה בתחום הבריאות במשרד המשפטים, שותפה עם היבנר וגורמים נוספים להכנת הצעת החוק. גם היא טוענת כי העיכוב בחקיקה נובע מהמורכבות הרבה של החוק. לדבריה, בכל שנותיה בתפקיד לא נתקלה בחוק כל-כך מסובך, המכיל סוגיות ודילמות בתחומי האתיקה, זכויות האזרח, זכויות הילד ועוד. עו"ד היבנר-הראל אומרת, כי לחקיקה המתגבשת יהיו שתי מטרות: להסדיר ולהרחיב את מעגל התורמות בישראל, ובעקבות לקחי פרשת בן רפאל - לקיים פיקוח הדוק על כל הפעילות הנעשית בתחום. כך, למשל, יהיה פיקוח על גובה הסכום שישולם לתורמות, שיוגדר כ"פיצוי" על טרחתן ולא כתשלום: "לא יקום ולא יהיה שבישראל יהיה תשלום פר-ביצית!", היא קובעת, "זה ייחשב לעבירה פלילית, כמו סחר באיברים".
מרכיב חשוב נוסף בחקיקה המתוכננת הוא הרישום המרכזי של כל פרטי התורמות, למשל לצורך מניעת נישואי אחים בעתיד. "זה נושא רפואי פר-אקסלנס, לא דתי בהכרח", אומרת היבנר-הראל. השאלה אם המידע על התורמות יהיה גלוי לילדים בבגרותם היא אחת ההתלבטויות הגדולות. בבריטניה, למשל, תוקן החוק בנושא זה, אך לאחרונה דיווחו מרכזי הטיפול על ירידה מיידית במספר תורמות הביציות. כיוון שמספר התורמות לא צפוי להיות אסטרונומי, החשיפה הפוטנציאלית של זהותן עלולה לרוקן את החוק מתוכנו.
היבט אחרון, בהחלט לא מבחינת חשיבותו, הוא ההיבט המוסרי הכרוך בסחר בביציות. כמו בארה"ב, גם אצלנו עלול להיווצר מצב שבו כל הצדדים מנוצלים: המחירים הגבוהים מנצלים את כל חסכונותיהם של הזוגות הזקוקים להפריה, ובאותו זמן מנצלים את מצוקתן של נשים צעירות מהשכבות החלשות, שיתפתו למכור ביציות רק בגלל התמורה הגבוהה. כבר היום זה המצב, כשצעירות אוקראיניות ורומניות הופכות - בגלל הפיתוי הכספי - לאימהות הגנטיות של אלפי תינוקות בישראל. אבל ייתכן גם בהחלט, שכל זה מוצדק כשהמטרה היא מענה למצוקתן של המשפחות הרוצות בילדים. הדילמה מונחת לפתחנו. מעניין יהיה לראות מה הפתרון שיציע משרד הבריאות, לכשיציע.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
