תווי שי - הנחה שעולה ביוקר
כשהחלו תווי השי את דרכם, היה ציבור העובדים ממתין להם בכליון עיניים. היום, משהפכו לזמינים לכל דורש, הצטרפה אליהם רשימת סייגים ארוכה, המטילה ספק גדול בכדאיות רכישתם
היום, משהפכו התווים לזמינים לכל דורש בהנחות של 12%-16% משוויים, הצטרפה אליהם רשימת סייגים ארוכה, המטילה ספק גדול בכדאיות רכישתם. כבר ברשתות השיווק, המנפיקות את התווים, יגלו הרוכשים שלהם כי בחלק מהסניפים לא ניתן לשלם בהם כלל, ובאחרים הם מוערכים ב-10% פחות משוויים.
כך, לדוגמה, "תו הזהב" של שופרסל בשווי 100 שקל יהיה שווה ב"שופרסל ביג" רק 90 שקל, ויקנה בפועל הנחה של 2-4 שקלים בלבד בקנייה ב-100 שקל. אם לא די בכך, הרי שאת העודף יקבל הקונה בזיכוי בלבד. בפורמט ה"דיל" של שופרסל התו אינו מכובד כלל.
נושא הזיכוי הופך בעייתי יותר כשעושים בתווי השי שימוש ברשתות האחרות שמכבדות את התו: בעוד שתדירות הביקור ברשתות המזון גבוהה מאוד ומאפשרת מימוש של הזיכוי שהתקבל, הרי שרכישה באחת מרשתות האופנה - המותירה את הקונה עם זיכוי בארנק - מהווה מגבלה משמעותית,
בעיקר כי מימוש הזיכוי מוגבל בזמן.
על הקונה לבחור בין חזרה לרשת לצורך קנייה חוזרת - שבה יממש את הזיכוי לצד הוצאה כספית נוספת, שאולי תותיר אותו עם זיכוי נוסף - לבין ויתור על ניצול הזיכוי ואובדן כספו.
מדובר בכלי שנועד לכבול את הצרכנים לרשתות, שכן קיימים תווים בערכים של 20 ,10 ,5 ו-50 שקל - באמצעותם ניתן היה בעבר לשלם כמעט במדויק ולהימנע מהצורך בתשלום בתו בעל ערך גבוה ולקבל עודף בזיכוי - אלא שלא ניתן עוד לרכוש אותם.
רשתות השיווק הסבירו לא פעם, כי מנהלי הכספים בחברות דורשים את התווים בעלי הערכים הגבוהים כדי לחסוך זמן בחלוקתם לעובדים. גם אם יש אמת בדברים, הרי שניתן היה לחייב את הרשתות לתת עודף בתווים חלופיים בעלי ערך נמוך.
לכך יש להוסיף את העובדה, שלמעט ברשתות המזון ובמשביר לצרכן אין רשתות המאפשרות לשלם בתווים על מוצרים במחיר מבצע. בכך משתווה ההנחה שברכישת התו להנחות המוצעות חדשות לבקרים בכל הרשתות.
גם כשמדובר במתנה לחג מהמעסיק, צריך לזכור כי מדובר בהטבה שעליה משלמים מס, ולכן יש משקל לעמדת מקבלה. ניתן להעריך כי כשיחלו העובדים לדרוש מהוועדים מתנות חלופיות והביקוש לתווים יירד, יחזרו המנפיקות לימים שלפני הסייגים וההפחתות.
נא להמתין לטעינת התגובות
