 |
/images/archive/gallery/169/840.jpg
צילום: אי.פי.איי  |
|
|
|
|
| שנת תשס"ד היתה טובה לבעלי ההון בארץ. המשק התאושש, הבורסה עלתה ואנשי הכלכלה הישנה שוב דוחקים את רגלי ההיי-טק בפיסגה. מעריב מדרג זו הפעם השלישית את 100 העשירים של ישראל, והמסקנות חוזרות שוב על עצמן: העשירים נהיו עשירים יותר, וקו העוני הולך ומתרחק מהם, והולך ומתרחב |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אמיר אייזנברג
15/9/2004 9:29 |
|
|
|
|
|
|
|
בספטמבר 2002 התחלנו במסורת. בפעם הראשונה בישראל לקחנו על עצמנו את האתגר, שנראה כמעט בלתי אפשרי: דירוג 100 האנשים העשירים ביותר בישראל. באותו גיליון חג, שזכה להדים חסרי תקדים, ייסד מעריב מסורת הדומה לזו הקיימת שנים ארוכות במגזין האמריקני פורבס ובסאנדיי טיימס הלונדוני.
מאז, המשכנו לאגור נתונים, לצבור מידע, לשוחח עם יודעי דבר ואנשי סוד, ושיפרנו את רמת הדיוק של המספרים המופיעים ברשימה. למרבה שמחתנו, למרות שבעלי הון רבים נוטים
לשמור מרחק מהתקשורת, או לפחות מציגים עצמם ככאלה, כמות משתפי הפעולה עימנו, מתוך הרשימה, הולכת וגדלה מגיליון לגיליון. מה מניע אותם לעשות זאת? כנראה מה שמניע את כולנו: אגו, רצון להצליח והיצר להיות טוב יותר מהאחר.
אחרת, קשה להסביר מדוע רוב רובם של עשירי ישראל, שיכולים להרשות לעצמם לפרוש לאורח חיים רגוע ושליו, מעדיפים להמשיך ולהשקיע, לפתח ולשאוף - הכל כדי להגיע להישגים כלכליים ועסקיים חדשים, טובים יותר מהישגי העבר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
העשירים יצאו מהמיתון
|
|
|
 |
|
|
|
גליון זה, המדרג בשלישית את רשימת עשירי ישראל, מתפרסם לאחר שנה לא רעה מבחינת המשק
הישראלי. הוא נחלץ ממיתון ועבר לפסי צמיחה, מתגבשות בו כל הזמן רפורמות מבניות חשובות מאין כמותן, המשקיעים הזרים שבו להביע אמון בבורסה הישראלית, בשקל ובחברות ישראליות, וכתוצאה מכל אלה, טיפס גם היקף עושרם של 100 האנשים ששמותיהם מופיעים בגיליון שלפניכם.
הבורסה בתל-אביב עלתה בשנה החולפת בכ-35%, והנהנים העיקריים מכך היו בעלי העניין בחברות - אילי-ההון. מרבית הציבור אינו נהנה מהעליות בבורסה, מאחר ואינו מצליח להיכנס ולצאת בזמן משוק המניות. זו רק אחת הסיבות לכך, שהפער בין העשירים המופיעים ברשימה שלנו לבין שאר העם רק הולך וגדל. כמובן, שיש להוסיף לכך גם סיבות פוליטיות ואחרות, אך בשורה התחתונה - המשק התאושש, העשירים התעשרו, אך בשכבות החלשות עדיין לא נרשם שיפור כלשהו. המעבר ממיתון לצמיחה עדיין לא ניכר בקרב רוב שכבות האוכלוסייה, ולכן בינתיים, המרחק בין מרבית העם לבין רשימת ה-100 שלנו רק נעשה גדול יותר.
כמה נתונים מעניינים מדירוג העשירים העדכני שלנו. סך העושר של 100 האנשים העשירים ביותר בישראל מגיע השנה ל-210 מיליארד שקל, גבוה בכ-45% מהסכום אשתקד, שעמד על 145 מיליארד שקל. כדי להיכלל ברשימת ה-100, נדרש הון אישי של 440 מיליון שקל, בהשוואה ל-328 מיליון שקל בדירוג של השנה שעברה.
העשירייה הפותחת את הדירוג שולטת על הון בשווי המוערך ב-94 מיליארד שקל, והמהווה כ-43% מההון הכולל של 100 העשירים, מה שמראה כי גם בתוך הרשימה קיים פער בין אלו המצויים בפיסגה לבין אלו המדורגים במקומות הנמוכים יותר.
נתון מעניין שכדאי לשים לב אליו הוא שיעור יזמי ההיי-טק ברשימה. אם בדירוג של 2002 שיגר ענף ההיי-טק 38 נציגים לדירוג, הרי שאשתקד ירד מספרם ל-28 והשנה מספרם התכווץ ל-25. את המגמה הזו צריך, אולי, לייחס להתפוצצותה של בועת ההיי-טק, שגרמה לאובדן כספים אדיר עבור לא מעט יזמים ובעלי הון. לעומת זאת, השיפור במשק הישראלי ובענפי כלכלה מסורתיים, הביא לכך שחלקם של התעשיינים, הבנקאים, אנשי הביטוח ונציגי ענפי הרכב והספנות בתוך כלל הרשימה דווקא עלה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אין מחיר לאושר
|
|
|
|
|
|
|
הקורא הממוצע של גליון זה, אם יורשה לנו לנחש, מקנא מאוד במספרים שהוא רואה לנגד עיניו. גם הוא רוצה להיות שם. נחמתו תהיה אולי בכך, שככל שהעשירים מרוויחים יותר ויש להם יותר כסף חדש להשקיע, כך גם הם משפרים את עולמנו ואת איכות חיינו. הם מאפשרים לנו נגישות גבוהה יותר לדברים שבעבר היו מנת חלקם של העשירים בלבד. הם עצמם מחפשים כל הזמן שיאים חדשים וסמלים חדשים, שיעידו כי הם-הם העשירים מהעידן המודרני.
אם בעבר מכונית, טלוויזיה או מחשב ביתי היו בני השגה רק עבור בעלי ממון, ברבות השנים הם התחלפו בטלפון סלולרי ובמכשיר די.וי.די, וכיום המרדף אחרי סמלי הסטטוס נמשך: וילה מפוארת, יאכטה, מכונית יוקרתית, מטוס מנהלים פרטי, בית קיץ בחו"ל, יקב על שם המשפחה – ואתם מוזמנים לנחש מהם הסמלים הבאים של שכבת העשירים.
וגם אם אינכם מאמינים שאי פעם יגיע תורכם לשחק באחד מסמלי הסטטוס של המאה ה-21, זכרו תמיד כי אולי כדאי לכם להאמין באימרה: "מרבה נכסים - מרבה דאגה". ואם הפתגם לא שכנע אתכם, ואתם עדיין שואפים להיכלל בעתיד ברשימת העשירים, אז - לצערנו - לא נוכל לסייע כרגע, אלא רק לאחל שנה טובה ומוצלחת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כך תמחרנו את עשירי ישראל
|
|
|
|
|
|
|
דירוג "100 העשירים של ישראל" מבוסס על מספר הנחות עבודה, שבזכותן יכולנו לאמוד את עושרם של המדורגים, וכמובן גם של מאות אחרים שנותרו מחוץ לרשימה.
1. האומדנים שלנו מבוססים הן על נתונים המתפרסמים בפומבי (דוחות כספיים, פרסומים רשמיים שונים וכתבות ארכיון עיתונאיות) והן על נתונים הנאספים במערכת בעקביות, באמצעות שיחות עם מקורות עיתונאיים בעולם העסקים והתקשורת. כך או כך, תגי המחיר שהודבקו לכל אחד מהמדורגים הם אך ורק בגדר אומדן, קרוב למציאות ככל שניתן, אם כי הנתונים בפועל עלולים להיות שונים באופן מהותי מהמפורסם כאן.
2. השווי של כל אחד מהעשירים תומחר על בסיס הונו העצמי נטו. כלומר, שווי אחזקותיו הציבוריות והפרטיות, בתוספת דיווידנדים שנמשכו במהלך השנים, ובניכוי התחייבויות (חלקן נאמדו על-ידי המערכת) ומסים על רווחי הון, כששיעורם נקבע בכל מקרה לגופו. בהיעדר ידיעה אחרת, נוכה מס של 25% על רווחי הון בחו"ל ומס של 50% על רווחי הון בישראל על עיסקאות מלפני 2003. החל מינואר 2003 הופחת המס בישראל ל-25%.
3. במקרים שבהם נרכשו חברות או נכסים, באמצעות מימון בנקאי, שהיקפו לא נחשף, ולא הושג במערכת אומדן כלשהו לגביו, הנחנו כי עד שנת 2000 היקף האשראי מתוך סך האשראי נע בין 75% ל-85%, בעוד שמשנת 2001 ואילך הבאנו בחשבון שיעור מינוף של 50%-35%. לגבי רכישת נכסים בחו"ל או השקעות בפרויקטים שונים בחו"ל, כל עוד לא נודע אחרת, הנחנו כי שיעור האשראי שנלקח נע בין 80% ל-90% מהיקף ההשקעה.
4. שווי אחזקות בחברות ציבוריות חושב לפי שווי השוק בסמוך לפרסום הדירוג, ולא נוכה ממנו מס כלשהו, שבחלק מהמקרים ישולם אם וכאשר האחזקות יימכרו. שווי האחזקות בחברות פרטיות נקבע על-פי אומדני המערכת, תוך התבססות על נתוני הכנסות והשוואה לחברות ציבוריות באותו ענף פעילות. בחלק מהמקרים הסתמכנו על הערכות שווי חיצוניות שפורסמו.
5. בהיעדר מידע אחר, הנחנו כי עשירים שקיבלו לידיהם מזומנים ידעו לשמור על ערך כספם, בריבית סבירה של 5% לשנה. עם זאת, ייתכן כי במקרים רבים נרשמו בפועל הפסדים כבדים מהשקעות כושלות, או הושגו רווחים יוצאי-דופן מהשקעות מוצלחות במיוחד. לדוגמה, מיליארדר שהשקיע 100 מיליון דולר במכשיר פיננסי מסוכן ושילש את כספו בתוך חודשים ספורים, יכול היה להרוויח מאות מיליוני דולרים 'מהצד' - עובדה שהיתה משפיעה דרמטית על דירוגו. לכן, המלאכה קשה במיוחד כשמדובר בעשירים עם כספים נזילים בהיקפים גבוהים במיוחד.
6. בהיעדר מידע אחר, הנחנו כי מי שקיבל לידיו תמורה במניות (ולא במזומן), מכר אותן באופן שנפרש בצורה שווה על כל אחת מהשנים שחלפו מאז העיסקה.
7. ההחלטה אם לשבץ בדירוג אדם באופן עצמאי, או לצד בני משפחה או שותפים עסקיים, נקבעה על-פי העניין, בהתאם לשיקול-דעתה של המערכת.
8. ההחלטה אם לכלול בדירוג ישראלים המתגוררים בחו"ל במרבית ימות השנה, נקבעה גם היא על-פי העניין, בהתאם לשיקול-דעתה של המערכת.
9. שער החליפין של הדולר, ששימש להמרת השווי לשקלים, הוא 4.5 שקל לדולר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
1) שרי אריסון - 15.45 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
כלת הדירוג שלנו, שרי אריסון, מובילה את רשימת עשירי ישראל זו השנה השנייה ברציפות. אשתקד, בדיוק יומיים לפני סגירת 'מוסף העשירים' המסורתי, נדהמו כולם לגלות, כי האישה העשירה ביותר במדינה התקפלה לה מכאן. עלתה על מטוסה הפרטי, יחד עם בעלה, עופר גלזר, ועם הילדים, והמריאה לפלורידה.
מאוחר יותר נודע, כי מעבר להתקפות האישיות שהיו נגדה בתקשורת בנושא הפיטורים בבנק הפועלים, והחשדות למעורבות בעלה בעבירות מין, אחת הסיבות המרכזיות לעזיבתה היתה חשש מתשלומי מסים גבוהים מדי בעקבות הרפורמה במס.
לא חלפה לה שנה, וכבר ביוני האחרון זכינו לבשורה: שרי אריסון חוזרת הביתה. "זה הבית שלי", היא הצהירה. כך או כך, דבר אחד בטוח: המקום ה-1 בדירוג עשירי ישראל הוא מקומה הטבעי.
מעבר לסיפורים צהובים, על הפעלת קשרים כדי להשיג אישור כניסה לישראל עבור הטבח האישי שלה, הסכסוך עם השדכנית שהכירה בינה לבין גלזר, או ההתדיינות על המשמורת של הבן עם הגרוש, מיקי דורסמן, הייתה זו שנה מצוינת לעסקים שבבעלות אריסון.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שרי אריסון
|
|
|
|
|
|
|
2) לב לבייב - 11.25 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
היקף עושרו של לב לבייב הוא אחת התעלומות הגדולות בדירוג. בכל פעם מחדש מתברר כי שווי עסקיו של לבייב, 49, שהחל את דרכו כמלטש יהלומים שכיר ברוסיה, הוא הרבה יותר גדול ממה שאנו מעריכים.
לפני כשנה העריך הפורבס האמריקני את שוויו הנקי של לבייב ב-2 מיליארד דולר, אולם גם סכום זה הוא בגדר אומדן בלבד. בעקבות שיחות שערכנו עם מכריו, העזנו להדביק לו תג מחיר גבוה יותר. כך או כך, לבייב הוא הישראלי העשיר ביותר שעשה זאת בעצמו, ב-10 אצבעות. זאת, בהשוואה לשרי אריסון, המדורגת במקום הראשון, שירשה את מרבית הונה מאביה.
אחזקתו הציבורית היחידה של לבייב - קבוצת אפריקה-ישראל - הספיקה לבדה כדי להעשיר אותו בשנה האחרונה בכמיליארד שקל. מניות הקבוצה טיפסו מאז הדירוג אשתקד בשיעור של 95%, וכיום מגיע שווי אחזקותיו של לבייב בקבוצה בלבד ליותר מ-2 מיליארד שקל. רכישת אפריקה-ישראל מאפשרת אולי להכיר מקרוב את חושיו המסחריים המעולים של לבייב, שככל הנראה מנוצלים בצורה לא פחות טובה כדי להשביח את אימפריית היהלומים שהוא חולש עליה, ואשר מהווה את מירב הונו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
לב לבייב
|
|
|
|
|
|
|
3) סמי עופר ומשפחתו - 11.12 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
לאחרונה נחשף כי סמי עופר ובניו, עידן ואייל, יכולים היו לקבל סכום של 500 מיליון דולר
(2.25 מיליארד שקל) במזומן מהמיליארדר הרוסי-ישראלי ארקדי גיידאמק (מקום 8 בדירוג), לו היו מסכימים למכור לו לפני כשנה את השליטה בחברה לישראל, שאותה רכשו בשנת 1999 ממשפחת שאול אייזנברג המנוח.
אבל זה לא קרה. משפחת עופר בחרה להמשיך ולהחזיק בחברה לישראל, ולפני שנתיים אף בוצעה חלוקת הון בין בני המשפחה. האח סמי ובניו רכשו מהפלג של האח יולי וילדיו (דורון וליאורה עופר) את חלקם בגרעין השליטה בחברה לישראל, תמורת מאות מיליוני שקלים.
העיסקה הזו השתלמה מאוד למשפחת סמי עופר, שכן מאז זינק שווי מניות החברה לישראל בעשרות אחוזים, והמשפחה ניצלה זאת כדי למכור מניות ב-100 מיליון שקל. על-פי הערכות בשוק ההון, קיים סיכוי גדול ששווי החברה לישראל ימשיך לטפס, וזאת הודות לשתי עיסקאות חשובות - אחת שבוצעה ואחת בדרך. הכוונה היא לרכישת אחזקות המדינה בחברת הספנות צים בידי החברה לישראל, תמורת כרבע מיליארד שקל.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סמי עופר
|
|
|
|
|
|
|
4) סטף ואיתן ורטהיימר - 10.12 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
לצערו, עלה סטף ורטהיימר לכותרות בשבועות האחרונים בגלל סכסוך שהתגלע בינו לבין קבלן שבנה עבורו את ביתו החדש בכפר-ורדים. הסכסוך הגיע לבית-המשפט, שאסר על ורטהיימר ורעייתו לעבור לווילה המפוארת, עד שיפקידו ערבות בנקאית של 780,342 שקל כנגד חובם לקבלן.
למרבה האבסורד, אסר בית-המשפט על ורטהיימר, 78, להיכנס לבית שהוקם ביישוב, שספק אם היה מוקם כלל, אלמלא חזונו יוצא-הדופן. אין ספק שכפר-ורדים ואזור תפן הוקמו ופותחו רק הודות לנחישות של ורטהיימר להקים במדינת ישראל מפעלים תעשייתיים בקנה-מידה בינלאומי ולעודד פיתוחם של אזורי תעשייה בצפון.
חברת הדגל של ורטהיימר, שבה הוא שותף עם בנו, איתן, היא ישקר, שבמפעליה המשוכללים והחדשניים מיוצרים להבים מתוחכמים בעיקר לתעשיית התעופה, המיוצאים לעולם כולו. היקף המכירות של ישקר בשנה האחרונה, שאותו חשף ורטהיימר עצמו בצעד נדיר, הסתכם ב-950 מיליון דולר. את נתוני הרווח המדויקים של המפעל אין איש מוכן לחשוף, ואם עד שנת 96' הם היו נחשפים באמצעות דוחותיה של קבוצת אי.די.בי - שהחזיקה ברבע ממניות ישקר - הרי שלאחר מאבק כבד, הצליח ורטהיימר לרכוש את חלקה של אי.די.בי בקבוצה ולהפוך את ישקר לחברה פרטית לחלוטין.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איתן ורטהיימר
|
|
|
|
|
|
|
5) מיכאל צ'רנוי - 9.5 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
מאז 1994 מתגורר מיכאל צ'רנוי בישראל, אך עדיין לא ביצע בה ולו השקעה מהותית אחת, למרות שהוא בעל נגישות גבוהה להון בהיקפים אדירים. אבל צ'רנוי עוד מסוגל להפתיע. הוא עשה זאת בחודש שעבר, כשהגיש, באיחור אמנם, בקשה לרכישת בנק דיסקונט מהממשלה. האיחור בהגשת הבקשה גרם לדחייתה המיידית.
צ'רנוי, שנגדו תלוי כתב אישום בנוגע לפרשת בזק, סבור שהוא אמור לקבל אישור להתמודדות במכרז, מאחר שהאחים רובין מארצות-הברית, שהגישו גם הם בקשה להתמודד, היו שותפיו בעסקי האלומיניום והפלדה ברוסיה - אותם עסקים שהפכו את צ'רנוי בראשית שנות ה-90 למיליארדר בדולרים.
צ'רנוי הוא עוד אחד ממהירי התגובה, שידעו לנצל את תהליכי ההפרטה שעברה ברית-המועצות בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90. יחד עם אחיו, לב, השתלט על עסקי אלומיניום ופלדה ברוסיה ובאוקראינה, וככל הידוע, צבר במהירות עסקים המגלגלים מחזורי הכנסות של מיליארדי דולרים בשנה, בזכות יצוא חומרי-גלם ומוצרים לכל העולם. בשנה האחרונה מכר את אחזקתו בחברת האלומיניום טרנסוורלד, בעיסקה שהיקפה לא נודע, אך ככל הנראה מדובר בסכום משמעותי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מיכאל צ'רנוי
|
|
|
|
|
|
|
7) מוריס קאהן - 7.87 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
ספק רב אם לאחר כינונה של הרפורמה במס היו החיים של מוריס קאהן פשוטים כל-כך, אך אלה רק ספקולציות בדיעבד. קאהן, 76, שייסד לצד האחים שמואל וצבי מיתר (מקום 18) את קבוצת עורק, הוא מהמשקיעים הבודדים שידעו לממש את מרבית אחזקותיהם בחברות שלהם במחירי שיא, ולא נסחפו אחר אופטימיות-היתר של ימי הבועה.
במסגרת עורק, מימש קאהן, בסוף שנות ה-90, את רוב אחזקותיו בחברות אמדוקס, קווי זהב וערוצי זהב (ב-2 האחרונות בצד הקונה ניצב אליעזר פישמן), וגרף לכיסו יותר מ-1.5 מיליארד דולר.
הזכרנו את הרפורמה במס, מאחר שקאהן, על-פי ההערכות, שילם מס מזערי על רווחי ההון שלו - משהו בין 0 ל-10%, הודות לתכנוני מס שונים ומשונים. האם חייו על היאכטה, לצד מגוריו על היבשה בארץ, היו מאפשרים לו להימלט מההגדרה 'תושב ישראל' אחרי כניסתה לתוקף של הרפורמה במס? אם התשובה לכך היתה חיובית, הרי שקאהן היה משלם מאות מיליוני דולרים נוספים לשלטונות המס.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מוריס קאהן
|
|
|
|
|
|
|
8) ארקדי דייגמאק - 7 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
ארקדי גיידאמק עבר להתגורר בישראל בעקבות רדיפתו על-ידי השלטונות בצרפת, הטוענים כי יש
להעמידו לדין בגין עבירות הקשורות להלבנת הון. בשנה האחרונה נטש גיידאמק את חווילתו בקיסריה, והעביר את מרכז פעילותו למוסקבה, אם כי הוא עדיין מבקר כאן לעתים די תכופות.
גיידאמק הוא מיליארדר בדולרים, ועל עוצמתו ניתן ללמוד מכך שפנה לפני כשנה לקבוצת האחים עופר והציע לרכוש מהם את השליטה בחברה לישראל תמורת יותר מחצי מיליארד דולר. האחים דחו את ההצעה, וגיידאמק נותר מאחורי מעטה הפרטיות שלו, בדיוק כפי שעשה ב-1999, כשרכש חבילת מניות של אפריקה-ישראל מלב לבייב, אך מהר מאוד מכר לו אותה בחזרה, כדי לשמור על האנונימיות שלו ושל עסקיו.
אחד מהעסקים הללו עלה השנה לכותרות, בעקבות תביעה שהוגשה נגד גיידאמק, על כך שלא שילם 100 מיליון דולר תמורת המניות של תשלובת כימיה בקזחסטן, שאותה רכש. גיידאמק מכחיש את הטענות בתביעה, והגיש תביעה נגדית בסכום של 120 מיליון שקל נגד התובע, יוסי טרוים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ארקדי גיידאמק
|
|
|
|
|
|
|
10,9,6) האוליגרכים
|
|
|
|
|
|
|
* לאוניד נבזלין - 9 מיליארד שקל, ולדימיר דובוב - 6.75 מיליארד שקל, מיכאיל ברודנו - 6.75 מיליארד שקל
כמו עולים חדשים מן המניין, גם הם הולכים לאולפן ללמוד עברית. אבל זהו, כאן מסתיים הדמיון בין העולים החדשים מחבר המדינות לבין האוליגרכים החדשים. מרכז הקליטה שלהם הוא הרצליה פיתוח, ולאולפן ובחזרה ממנו הם מגיעים במכוניות פאר, נהוגות בידי נהגים אישיים.
אין, בינתיים, בישראל הרבה עולים חדשים כאלה. רק 3. שלושתם נכנסו במהירות לצמרת העושר הישראלי, בזכות אחזקותיהם בחברת יוקוס, יצרנית הנפט הגדולה ברוסיה, שנסחרת בבורסת מוסקבה בשווי של 10 מיליארד דולר. לאוניד נבזלין, 46, ולדימיר דובוב, 47, ומיכאיל ברודנו, 46, מילאו תפקידים בכירים בחברה, שעד לפני שנה נסחרה בשווי של 30 מיליארד דולר - שווי שצנח בעקבות מאבק משפטי שמנהלת נגדה ממשלת רוסיה, או ליתר דיוק, נשיאה ולדימיר פוטין.
המאבק הזה כיווץ גם את אחזקתם המשותפת של נבזלין, דובוב וברודנו (22%) מכ-7 מיליארד דולר ל-2.2 מיליארד דולר בלבד. כיום, מציינים גורמים המקורבים לשלושה, גם אם שווי האחזקות לא היה צולל, לא ברור עד כמה המניות היו ניתנות למימוש. "זה לא כסף אמיתי", אומר גורם המקורב להם, "ונראה שהרבה זמן הם לא יוכלו לקבל כלום, אם בכלל, משום שרוסיה הקפיאה את המניות. הם נמצאים במלכוד, כמו במקרה של ביל גייטס, לו היה מחליט לממש את אחזקותיו במיקרוסופט".
(בהכנת הכתבה השתתפה סופי שולמן)
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ברודנו, נבזלין ודובוב
|
|
|
|
|
|
|
11)בני שטיינמץ - 5.58 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
קשה לעקוב אחרי בני שטיינמץ. בשנה האחרונה בלבד הספיק להוסיף לסל האחזקות שלו מכרות יהלומים בסיירה לאונה וחברת הנדסה צרפתית, המתמחה בקידוחי נפט, להתחיל (באמצעות קבוצת ההנדסה בייטמן שבשליטתו) בפרויקט להקמת תחנות-כוח בחבר המדינות, להגיש טיוטת תשקיף להנפקה בנאסד"ק של אתר האינטרנט שלו למסחר ביהלומים (diamond.com), לפי שווי של רבע מיליארד דולר, להשקיע בקרן ההשקעות הפרטית מרקסטון (בראשות רון לובש) ולהשתתף בקבוצה המקימה כור היתוך בדרום אפריקה.
בתוך כך, הוא כמעט הפך, לראשונה בחייו, לבעל שליטה בחברה ציבורית הנסחרת בתל-אביב, לאחר שניהל מגעים לרכישת דור כימיקלים ממשפחת דנקנר.
שטיינמץ, 46, צבר את מרבית הונו הודות לעסקים המשפחתיים, המרוכזים בחברת יהלומי שטיינמץ, שמרכז פעילותה בבלגיה. החברה מוחזקת במשותף בידי האחים שטיינמץ, בני ודניאל (מקום 96 בדירוג), ונחשבת לאחת מהמובילות בעולם בתחומי כריית יהלומים וליטושם. מנקודת מבט ישראלית ניתן לומר, כי שטיינמץ מתחרה בלב לבייב, מאחר שהוא נחשב מקורב מאוד לסינדיקט היהלומים דה-בירס, שמנסה לעשות הכל כדי לבלום את צמיחתו והתחזקותו של לבייב בשוק העולמי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בני שטיינמץ
|
|
|
|
|
|
|
12) יצחק תשובה - 4.09 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
6 שנים אחרי שרכש יצחק תשובה את השליטה בקבוצת דלק, רוחש לו עולם העסקים הישראלי הרבה כבוד. אם ב-98' רבים פקפקו ביכולתו לפרוע הלוואה של 1.2 מיליארד שקל, שלקח כדי להשתלט באופן עוין על קבוצת דלק, היום הם מסירים בפניו את הכובע.
תשובה הוא, ללא ספק, הכוח העולה במשק הישראלי בשנים האחרונות. הרווחים שאגר, באופן אישי ובאמצעות חברת דלק, הם כמעט חסרי-תקדים במונחים ישראליים, והם שמאפשרים לו להמשיך ולהרחיב את האימפריה העסקית שלו בקצב מסחרר.
פעם אחר פעם מפתיע תשובה בקלות שבה הוא מגייס סכומים אדירים ובמהירות שבה הוא מקבל החלטות השקעה. הוא כיום מהבודדים שמגבלת הלווה הבודד כמעט שאינה מפריעה להם. מגבלה זו מונעת מאילי-ההון לקבל אשראי אין-סופי מהבנקים בישראל, אך לתשובה יש שם מצוין גם בבנקים בארצות-הברית, בקנדה ובבריטניה. באוגוסט האחרון הדהים תשובה, כשחתם על הסכם לרכישת מלון פלאזה היוקרתי בניו-יורק, תמורת 675 מיליון דולר. אחרי ההשקעה הזו, סביר להניח שכולם יכירו את מי שהחל את דרכו כקבלן ממוצע בנתניה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
יצחק תשובה
|
|
|
|
|
|
|
13) אבי ואהרון שקד - 3.6 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
למרות היותו פעיל מאוד במחנה השמאל הפוליטי ב-30 השנים האחרונות, מקפיד אבי שקד לשמור על פרופיל נמוך ואינו נחשף בתקשורת. רק בשנה האחרונה נחשף לבסוף שמו כמי שתומך בהסכם ז'נווה, שאותו מוביל ד"ר יוסי ביילין. מתברר כי שקד מלווה את ביילין ואת שמעון פרס כבר שנים ארוכות, ומרגע שנוסח הסכם ז'נווה, גם הוא משתתף במסעות שכנוע ברחבי העולם, במטרה להסביר את מהות ההסכם לפוליטיקאים ולציבור.
אולם לצד הפעילות הפוליטית, המתקיימת בצנעה, הקימו אבי שקד ואחיו, ד"ר אהרון שקד (רופא שיניים) באמצע שנות ה-90 את אחת ממכונות הכסף הפוריות ביותר בישראל. הכוונה היא לחברת רנדום לוג'יק, שמפתחת מנועים להפעלת אתרי הימורים באינטרנט, ואחראית בין היתר לאתר הקזינו המוביל בעולם Casino-On-Net.
רנדום לוג'יק היא סיפור הצלחה מדהים, והחברה הפכה זמן קצר יחסית לאחר הקמתה למקור אדיר של הכנסות, בהיקפים של מאות מיליוני דולרים בשנה, ברווחיות גבוהה ביותר. בשנת 2000, כך מעריכים יודעי-דבר, הגיעו הכנסות החברה למיליארד דולר, ורווחיה עלו על 200 מיליון דולר. האחים שקד, ככל הידוע, הם בעלי מניות השליטה בחברה (70%), וביתרת המניות מחזיק צמד אחים נוסף, שי ורון בן-יצחק (מקום 39).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אבי שקד
|
|
|
|
|
|
|
14) משפחת שטראוס - 3.53 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
בשנה האחרונה נחשפו לראשונה הנתונים העסקיים של קבוצת שטראוס. אחרי ויכוח בין בני המשפחה, בראשות האחים מיכאל שטראוס ורעיה בן-דרור, הוחלט לבצע מעשה נועז ולמזג את העסקים בתחום החלב עם חברת עלית תעשיות, שאותה רכשה המשפחה ב-96' מדיוויד פדרמן.
למרות שחלק מבני המשפחה לא ראו בעין יפה את המיזוג (האב אמר שהסכים לאחר ש"לחצו אותי וטחנו אותי"), ילדי המשפחה - בראשות עופרה שטראוס, המכהנת כנשיאת קונצרן המזון המשפחתי - מקפידים ליישם את צוואת הסבתא המנוחה, הילדה, שקראה להם: "הישארו יחד".
בעקבות המיזוג, הפכו מרבית עסקי המזון של משפחת שטראוס לציבוריים (למעט חטיבת הגלידות), ושווי אחזקת המשפחה בהם מגיע לכ-3 מיליארד שקל - מעל להערכות שרווחו בשוק ערב המיזוג. מניות החברה נחלקו עד לאחרונה בשווה בין 2 פלגי המשפחה, הכוללים את מיכאל וילדיו (עופרה, עדי שטראוס ועירית שטראוס-קופלר) ואת רעיה וילדיה (נאוה מיכאל, דן וגיל מידן). בעקבות המיזוג, מכר הצד של רעיה 12% ממניות הקבוצה תמורת מזומנים לשטראוס-עלית, כך שפלג מיכאל הוא בעל המניות הגדול יותר בקונצרן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מיכאל שטראוס
|
|
|
|
|
|
|
15) משפחת קרסו - 2.8 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
זה קורה גם במשפחות הכי טובות, וממש בימים אלה הגיע לשיא עוצמתו הסכסוך בין בני משפחת קרסו - עוד אחד מהסכסוכים הטבעיים, המתגלעים בין משפחות של בעלי הון, כשמגיעה העת להעביר את השרביט מדור לדור ולחלק את השלל.
אמרנו "המשפחות הכי טובות", כי משום-מה נדמה היה, שבמשפחת קרסו זה לא יקרה. להבדיל ממשפחות כמו אייזנברג, רקנאטי, עופר ודנקנר - שבהן נוצר פילוג בין בני המשפחה - במשפחת קרסו העניינים הלכו כשורה. בשנה שעברה מכרו בני המשפחה את אחזקתם בקונצרן אי.די.בי ושילשלו לכיסיהם קרוב ל-100 מיליון דולר.
אך לפני שבועות מספר נפל דבר נוסף: תוצאותיה העסקיות של קבוצת קרסו, מהסודות השמורים ביותר בענף הרכב, הודלפו לתקשורת ונחשפו בפומבי. התוצאות, למרות הרווחיות האדירה המאפיינת את ענף יבוא הרכב בשנים האחרונות, לימדו על הפסדים בשורה התחתונה של הקבוצה, המייבאת לישראל את הרכבים מתוצרת רנו וניסאן. לא ברור מה מאלה היווה בדיוק את הטריגר לכך, אך בחודשים האחרונים הולכות וגוברות השמועות על פיצוץ הולך וקרב בין בתי-האב השונים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חיים קרסו
|
|
|
|
|
|
|
16) סמי שמעון - 2.7 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
לפני חודשים מספר התקרב מאוד סמי שמעון לרגע של הנפקת חברת הנדל"ן הישראלית שלו, יכין-חק"ל, בבורסת תל-אביב. החברה, ששוויה מוערך ביותר מ-100 מיליון דולר, דחתה לבסוף את הנפקתה, מאחר שלא הצליחה להסדיר את מעמדם של חלק מהנכסים שברשותה מול מינהל מקרקעי ישראל. שמעון השתוקק להנפיק את יכין-חק"ל, שכן חשב שמהלך כזה יקל עליו למכור את אחזקתו בחברה, שאותה רכש בתחילת שנות ה-90 והשקיע בה מאז קרוב ל-100 מיליון דולר, אולם לאכזבתו, נתקל פעם נוספת בביורוקרטיה הישראלית, שנגדה הוא מותח ביקורת פעם אחר פעם.
שמעון הוא עוף מוזר. מצד אחד, הוא 'מטורף' על היהדות ועל ישראל, ותורם ללא הכר לפיתוח החינוך היהודי בישראל ובתפוצות ולהנצחת היהדות, אך מהצד השני הוא אמר השנה בראיון למעריב, שהביורוקרטיה הישראלית גמרה אותו, שנמאס לו מזה שכדי לקבל אישור להקמת פרגולה במרפסת צריך לעבור דרך יסורים של שנים, ושהוא לא ימליץ לבתו הבכורה לגור כאן.
שמעון הוא נשיא הקונגרס הספרדי העולמי, הוא מחזיק נדל"ן בהיקף משמעותי ברחבי אירופה, והיה מהמובילים של פרויקט הקמת המרינה בפורטוגל, בהשקעה של מיליארד דולר. "פורטוגל היא הבייבי שלי", הוא נוהג לומר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
סמי שמעון
|
|
|
|
|
|
|
17) גיל שויד - 2.45 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
אומרים עליו שהוא צנטרליסט, אוהב לקבל החלטות לבד, בלתי-מתפשר ולא מעריך במיוחד דעות של אחרים. גם אם חלק מהדברים נכונים, אי-אפשר להתעלם מכך שבינתיים, במבחן התוצאה, גיל שויד יודע לעשות את הדברים בצורה טובה מאוד.
מאז הקמת צ'ק פוינט, הצלחת ההיי-טק הגדולה ביותר שהוליד המשק הישראלי, שויד מכהן כמנכ"לה, ולמרות שפה ושם נשמעות קריאות על כך שהגיע זמנו לפנות את הכיסא לטובת מנהלים מקצועיים יותר (בעיקר מאחר שהחברה הגיעה לממדים גדולים מאוד בהשוואה לראשית דרכה) - לא נראה שהוא מתכוון ללכת.
בשנה האחרונה לא חל שינוי משמעותי בשווי אחזקותיו של שויד, המחזיק בכ-11.5% ממניות צ'ק פוינט, ששוויין נע סביב 520 מיליון דולר. עם זאת, חל שינוי משמעותי ברמת הדאגות שלו. אחת מהמתחרות המרכזיות של צ'ק פוינט בתחום אבטחת רשתות המידע, חברת נטסקרין (הוקמה, בין היתר, בידי ניר צוק, בכיר בצ'ק פוינט שפרש כדי להקים את המתחרה), נמכרה בשנה החולפת תמורת 4 מיליארד דולר לחברת התקשורת האמריקנית ג'וניפר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
גיל שויד
|
|
|
|
|
|
|
18) שמואל וצבי מיתר - 2.4 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
האחים שמואל וצבי מיתר הם ידידיו הטובים, יותר מ-30 שנה, של מוריס קאהן, מי שהוביל את רשימת העשירים שלנו לפני שנתיים ונדחק השנה למקום 7. ההתעשרות של האחים נבעה מהשותפות שהקימו בתחילת שנות ה-70 עם קאהן, והפכה ברבות השנים לחברת אחזקות אדירה.
השותפות החלה לאחר שצבי מיתר, שהחזיק משרד משלו לעריכת-דין, שימש כיועץ משפטי של קאהן ושל חברת ITT הגרמנית, שהייתה שותפתו לחברת דפי זהב, עם הקמתה של האחרונה. כשהחברה הגרמנית ביקשה להיחלץ מהשקעתה בדפי זהב, פנה קאהן לצבי מיתר - וזה הסכים מיד להיכנס לנעלי החברה הגרמנית יחד עם אחיו, שמואל.
השותפות קרמה עור וגידים, והיקפי ההשקעות שלה הלכו והתרחבו. תחת השם אורום, שבאמצעותו החזיקו קאהן והאחים מיתר בקבוצת עורק, החזיקה השותפות, בין היתר, בחברות דפי זהב, אמדוקס, קווי זהב, ערוצי זהב, טלרוף שלטי חוצות ואלפא קארד. בסוף שנות ה-90, כשמחירי חברות התקשורת נסקו, בוצע ה'אקזיט' הגדול של האחים מיתר ושל קאהן. האחים גרפו רווחים של מאות מיליוני דולרים ממכירת אחזקותיה של עורק באמדוקס, קווי זהב וערוצי זהב – כולם במחירים הקרובים לשיא, והנמוכים בעשרות אחוזים מרמותיהם כיום.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צבי מיתר
|
|
|
|
|
|
|
19) מריוס נכט - 2.35 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
למרות היותו אחד מהאנשים החזקים ביותר בצ'ק פוינט - הן הודות לתפקידו כסגן-נשיא והאחראי לפעילותה הבינלאומית של החברה, והן מכוח אופיו הדומיננטי - ממעט מריוס נכט מאוד להיחשף בתקשורת, והוא דמות פחות מוכרת במשק הישראלי משותפו להקמת החברה, גיל שויד.
נכט מחזיק כיום בכ-10.7% ממניות צ'ק פוינט, ובנוסף ברשותו אופציות בשווי הנאמד בעשרות מיליוני דולרים נוספים. כמו שויד, הוא כמעט לא מכר מניות של צ'ק פוינט, אלא בהיקפים נמוכים, הנאמדים ב-10 מיליון דולר. בימי הבועה הגיעו אחזקותיו לכ-3 מיליארד דולר, ולצד שויד (המחזיק 11.5% ממניות החברה) יכול היה לבלוט בפסגת דירוג העשירים, אולם מאז איבדו מניות הטכנולוגיה גובה רב, ומנגד התעשרו רבים, הפועלים בתחומים עסקיים אחרים.
נכט, מהנדס אלקטרוניקה ובעל תארים בפיסיקה ובמתימטיקה, החל את דרכו בחברת אופטרוטק (לימים אורבוטק), ולאחר מכן עבד באלתא. בשנת 1993 חבר לידידו מהשירות הצבאי ביחידה 8200, גיל שויד, ולשלמה קרמר, וה-3 הקימו את סיפור ההצלחה הגדול ביותר שידע ההיי-טק הישראלי. בשנת 2000 השתתף נכט בקבוצת תום תקשורת, שבראשה עמד העיתונאי רם לנדס, ואשר התעניינה בהתמודדות על הערוץ המסחרי השלישי ('ערוץ 10'). בסופו של דבר בחרה הקבוצה שלא להתמודד במכרז.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מריוס נכט
|
|
|
|
|
|
|
20) סמי ויצחק סגול - 2.3 מיליארד שקל
|
|
|
|
|
|
|
לא רבים יודעים זאת, אך חברת כתר פלסטיק, זו שמוכרת לכולנו שולחנות וכיסאות לגינה או לחצר, היא אחת מהחברות הצומחות ביותר בישראל. החברה, שהוקמה בשנת 1948 בידי יוסף סגול, באזור החמאם ביפו, הפכה לקונצרן פלסטיק בינלאומי, שהנתונים העומדים מאחוריו מספרים את הסיפור כולו: מכירות שנתיות של 700 מיליון דולר, 24 מפעלים בעולם (מחציתם בישראל), 3,000 עובדים - ויעד צמיחה יומרני של 15% לשנה, למרות שבהנהלת החברה טוענים כי החברה מסוגלת לצמוח בקצב כפול.
מי שעומד כיום מאחורי כתר פלסטיק הוא סמי סגול, המוכר יותר כאחד מבעליה של קבוצת הכדורגל הפועל תל-אביב. סמי, בנו של יוסף, חולק כיום את השליטה עם אחיו, יצחק, אך האחרון אינו מעורב בצורה משמעותית בניהול העסק.
בשנה האחרונה צמח היקף עסקיה של כתר באופן משמעותי ביותר, וכתוצאה מכך גם עלה מאוד השווי של הונם האישי של בני משפחת סגול. הצמיחה החדה כרוכה בעיקר ברכישות שביצעה כתר, ובראשן חברת אילברט הצרפתית. בין היתר, דובר לאחרונה על מגעים לרכישת חטיבת הפלסטיק של חברת ראברמייד האמריקנית ב-200 מיליון דולר.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
